אסיסט 119# – אוהב/ לא אוהב – אסי שלם

בס"ד

אסיסט 119# – אוהב/ לא אוהב – אסי שלם

היום, במשרד

לקח לי זמן לנחות מהמפגש בשישי. איזה כיף היה. לראות את האנשים מאחורי הדמויות והתגובות המשעשעות. מקווה שלא נצטרך לחכות שנה עד הפעם הבאה. פגשתי את דדי, זעפרני ועמית. גיליתי שחנן קרן הוא בעצם אח של שני שחקנים שאימנתי כבר בחשמונאים (חנן, מוזמן לקרוא כאן פוסט שלי על היישוב שלך), סער ברעם הגיע לשחק עם נעלי הכדורסל הכי מגניבות בארץ, מומי כמובן היה שם ועוד טובים ונהדרים.

שתי נשיקות בלחי עם מנחם, לחיצת יד לגייל וכאילו כלום לא השתנה.

כמה אנחנו אוהבים את הכדור הכתום.

שישי 10.11.17 – ספורטק ת"א

לא זוכר מי אמר במעגל הקבוע שלנו, שמה שמיוחד במנחם הוא שהוא עושה את הכל מאהבה. בלי כל סיפורי הסטטיסטיקה, והתיאורים היבשים מסביב. פשוט כדורסל שמגיע מהלב. ולמי שעדיין לא הפנים הגיע הרגע הבא.

גייל מגיעה לשבת במרכז ההתכנסות. מנחם מדבר איתנו קצת ועוצר כדי לתרגם לגברת הראשונה במה מדובר. הוא ממשיך באנגלית (תרגום חופשי שלי) ומספר שהכיר את גייל ומהרגע הראשון שראה אותה ידע שהיא תהיה אישתו. הוא ישב לידה מחזיק לה את היד והיא מסתכלת עליו וצוחקת. בהמשך ספרה שבפעם הראשונה שראתה אותו ופנה אליה היא בכלל לא היתה מעוניינת לרקוד איתו… אבל את הסוף כולם יודעים. איש לא מנצח את 007 שלנו.

זוג יונים. מנחם וגייל עם מידן, חותמים במחווה מקסימה לרועי על הכדור. צילם: גל LA

גם ערן סורוקה הגיע לעשות כבוד. תודה שבאת, אני בטוח שזה חשוב לבוס שלנו שאנשים זוכרים ומעריכים.

כולם אוהבים את פרופסור לס.

חמישי 9.11 – בסלון. ניר גלים.

"היי! ערנצ'וק, רוצה לראות עם אבא את המשחק של מכבי?" אני שואל את מכונת הידע הקטנה שנולדה לי לפני מעט יותר מעשור.

"משדרים בערוץ 10 את מכבי. אני צריך עזרה עם השמות של השחקנים. כדאי לך לראות את דונצ'יץ'. בטוח תהנה". אני צועק לו. הוא מגיע מהחדר ושנינו צופים במשחק.

דונצ'יץ' במשחק בינוני, אם ניתן לקרוא ל19 נק', 6 כ"ח ו6 אסיסטים משחק בינוני. הילד ענק. רק בן 18.5 אבל משהו אדיר.

היורש מתחיל לפהק ואני והוא מוצאים את עצמנו במצב מאוזן. רודי עולה מהספסל והמשחק הולך ובורח. 30-22 לספרדים, סליחה עדות המזרח.

"מכבי יפסידו" הוא אומר לי. "אני הולך לישון."

אני מוצא את עצמי לבד על הספה מתחיל לנמנם. לא משהו לספר עליו.

אני מתעורר 6 דק' אחרונות לכל שאגת הקהל. נוריס קול טס מצד לצד לעוד סל, טיוס בתפקיד המנחית ואני תוהה את מי הם מעודדים?

גם האוהדת מס' 1 מתבלבלת. את מי את אוהדת?

את השחקנים הזרים?

את המאמן הזר?

את הסמל? יש עוד דבר כזה בשנות ה2000?

את ההנהלה?

אני מתקשה למצוא מכנה משותף עם הקבוצה הצהובה הזו. אין לי דבר נגד מכבי. להיפך! מאוד אהבתי ונהניתי משנות האליפות שלה, אבל החיבור תמיד היה לישראלים. מיקי, ג'מצ'י, מוטי, הנפלד, קטש, שפר. גם דרק שארפ מבחינתי נכנס. בטח טל ברודי. אהבנו והערצנו את שאראס אבל היה גם בורשטיין. היום יש פשוט ריק ענק.

מי יושב שם היום? לא מצאתי.

אחד, איתי שגב. קפטן הקבוצה שהדבר היחיד שהוא אחראי עליו זה קבוצת הוואצאפ של השחקנים. הוא עולה ל6:41 דק'. לא משמעותיות לטעמי. תפקידו מסתכם בלנתר לכדורים חוזרים בהתקפה.

שני, יובל זוסמן רשם עוד DNP.

שלישי, כרם משעור בכלל לא התלבש.

זה לא היה שונה ממשחק D-LEAGUE. מבחינתי הם יכלו ללבוש גופיות של הלייקרס. אחל'ה ניצחון, 0 ריגוש.

אני לא מוצא במשחק שום רגש. שום חיבור. אין מה לאהוב.

יום שלישי בשבוע שעבר- אולם כדורסל קבוצת יבנה

הבן שלי בכיתה ו' התחיל השנה לשחק בליגת הקטסל. קטש הוא לא יהיה, אבל איזה כיף להגיע למגרש ולא בתור המאמן. סתם מאהבת הילד והמשחק. כל ההורים כמעט פה. גם אימהות ששואלות לאיזה צד מתקיפים, והאם האשדודים גבוהים נורא כי הם לא אוכלים כשר.

איזה משחק אדיר. הגמדים שלנו מול האריות מאשדוד. 4 חלקים הובלנו, אבל בסוף הילדים לא הצליחו למשוך יותר. הגובה וגם הכישרון העדיף ניצחו את רוח הלחימה של החבורה הנפלאה. איזה עידוד, הורים שעצרו הכל והגיעו לצפות בדור ההמשך נלחם בגולייתים מאשדוד.

כל אחד מעודד וצועק, גם על השופטת שלא ניסתה לאזן את היתרון של האורחים. בסוף הפסדנו ב10.

רגע, הם הפסידו. אבל זה כל כך הרגיש שלנו. אנחנו אוהבים את הילדים כל כך והחיבור הברור הזה עושה את הספורט למשהו שיש בו הרבה מעבר למשחק.

ככה נראית אהבה.

אנחנו אוהבים אותם, ולא משנה מה התוצאה.

יום שני 12.11

אימון בוגרים נגמר. אני ושני המאמנים האחרים באגודה משוחחים על המשחק של מכבי-ריאל.

"אין לשחקן הישראלי מה לחפש היום ביורוליג".

"ברמות הגבוהות האלה לא ניתן לשלב אותם. על כל טעות משלמים במשחק".

ואני טוען שאם ניקח שחקן ישראלי. נשים אותו בחמישייה לא-משנה-מה. הוא ישחק את 5 הדקות הראשונות בכל משחק, יעלה בחמישייה וישאב את האנרגיות הנלוות לזה. הוא ישחק בהמשך המשחק רק אם הצדיק את ה5 הראשונות.

הגזמתי?

בואו נבדוק את הטענה.

דירוג פיבא. ישראל מקום 20 באירופה

נגיד שיש בכל מדינה 10 שחקנים יותר טובים מה10 שלנו. יצא מכאן ש10 השחקנים שלנו מדורגים בין המקומות 190 ל200 באירופה.

בפתיחת העונה של הNBA אנו עומדים על 61 שחקנים אירופיים. מה שמשאיר 130 שחקנים ליורוליג. יש 16 קבוצות יורוליג = 160 מקומות.

נוסיף את הזרים שיש ביורוליג (4-5 בקבוצה) עדיין בדירוג דימיוני השחקן הישראלי לא מדורג רחוק מהשחקן האירופי המשחק ביורוליג. לא מסכים שה15-10 דק' יורוליג ששחקן ישראלי יורידו את המסך על סיכויי הזכייה של מכבי בגביע.

בואו ניתן קצת אהבה לשחקן הישראלי. מבטיח לכם שלא תתחרטו. מה כבר יכול להיות גרוע.

דבר ראשון פניה לשרה מירי רגב.

אנא בטלי את אפליית המס ההזויה לשחקנים הזרים.

לא ייתכן שיהיה לקבוצות משתלם יותר להעסיק זרים מאשר ישראלים. המס הכבד על שחקן ישראלי גורם לזר בינוני להיראות כמו משרוקית FOX בEBAY. לא תיקח משרוקית שעולה דולר כולל משלוח מאשר לקנות בארץ ב30 ש"ח לא כולל שרוך?

דבר שני- למצוא את הפנינה הבאה.

לא מעט ילדים מסומנים כיום כדבר הבא. דוסון, זוסמן, תמיר בלאט, YOU NAME IT!!

העתיד. שימו את האצבע על מישהו. עכשיו תעצמו עיניים ותחלמו.(צילום: איגוד הכדורסל)

דבר שלישי- תלחשו לו באוזן.

את היהלום מחתימים על חוזה ל4 עונות. אם הוא משתחרר לNBA סעיף יציאה של מיליון דולר.

בתמורה? הוא עולה חמישייה בכל משחק לא משנה מה ומשחק את ה5 דק' הראשונות. נושם אוויר פסגות.

ייחרב? יישב עד המשחק הבא.

יעשה קסמים? יקבל עוד דקות.

מבטיח לכם שאין סרט שהילד לא הופך לשחקן משמעותי בתוך כמה חודשים.

ספורטאי מצליח כשיש לו ביטחון.

דבר רביעי – העצמה.

הילד הוא הFRANCHISE שלכם. פוסטרים, גופיות ותמונות שלו. הוא מתראיין ועם ייעוץ של פסיכולוג הקבוצה לומד להתמודד עם לחצים והתקשורת.

זוסמן בכניסה לנוקיהו. מצליחים לדמיין?

דבר חמישי – השקעה.

יש לו זריקה כמו של גל מקל? מביא לו מאמן קליעה. הילד חור בהגנה- מאמן קראטה צמוד. פחד מעיתונאים- מביא את יעקב בוזגלו כיועץ אישי. נותן לו את כל המעטפת והכלים להתמודד.

עכשיו יש מועדון, עכשיו יש לקהל את מי לאהוב. עכשיו הרולקסים והפרוות נשארים כי יש דם כחול לבן שמזיע על הפרקט.

הרולקסים עוזבים מוקדם. לא אם הכוכב היה עם הבן שלהם בצבא… (צילום נמרוד גליקמן)

יאללה מכבי. כלומר אל אל ישראל…

לפוסט הזה יש 46 תגובות

  1. בספורט, כמו כל דבר בחיים לא מקבלים- לוקחים. אף אחד לא הרעיף אהבה על מיקי ומוטי וג'מצ'י כי הם עשו צבא (?!) עם הבן של האוהד או כי הם מתראיינים בעברית ואוכלים חומוס. הם קיבלו מקום על הפרקט כי הם היו שווים את זה ואף אחד לא עשה את החישוב של ' מה כבר יקרה אם נעלה את העגלה הזאת לכמה דקות, זה לא יפגע לנו בסיכויים לאליפות' כי מכבי זה מועדון תחרותי שחושב ובצדק רק על הצלחות. והציפיה שלך שיקחו שחקני ספסל ביורופח (במקרה הטוב) ויתנו להם מקום ביורוליג כי 'עם האוכל בא הביטחון' לא רצינית.

    1. אם אני זןכר החוק אפשר אז רק שני זרים.
      הישראלים קיבלו יותר דקות
      והיו יותר ישראלים טובים ןמלאי ביטחון.

      עכשיו אתה תשחק קצת עם המספרים ותחשוב שוב 🙂

  2. נהדר אסי. מסכים עם הכל. חוסר הישראלים בליגה מפריע. זה לא שהזרים מעלים את הרמה לאיזה כדורסל עילאי. זה עדיין רמה נחותה של כדורסל, לפחות שתהיה הזדהות עם שחקני בית.

  3. כשהספורט הופך לביזנס אז הכסף קובע.
    אם קבוצת יבנה ילדים תתחיל לקבל סכומים גדולים בעקבות נצחונות אתה תראה שינויים גדולים בהרכב. כל מיני אשדודים שסבתא שלהם פעם גרה ביבנה ישתלטו על הסגל…. 🙂
    כששחקנים משחקים משחק זה כיף
    כששחקנים משחקים בהצגה זה כבר סיפור אחר

  4. מקסים.

    אני כבר לא ממש בעניינים בכל הנוגע לכדורסל הישראלי,
    אבל לפחות חלק ממה שאתה כותב (בעיקר החלק של המס) נשמע נכון.

  5. טור מעולה, נהניתי לקרוא.

    לגבי הישראלים ביורוליג, זה בהחלט עסק מורכב- מצד אחד ישראלי על הפרקט אמור לגרום ליותר הזדהות, מצד שני גל מקל ויוגב אוחיון היו על הפנים בעונה שעברה- אז מה עדיף? ישראלים שמשחקים או קבוצה תחרותית?

    למרות שלא סבלתי את מכבי ההיא של יסיקבצ'יוס, פארקר ושות' ואיחלתי להם הפסד בכל משחק (לא עזר), אוהדי מכבי יגידו לך שזו אחת מהקבוצות האהובות ביותר עליהם. וזה בטח לא בגלל בורשטיין ושלף. זה בגלל שאראס, פארקר, וויציץ' ומה-שמו שהיה מטביע אלי-הופים כל הזמן (קפץ לי עכשיו- באסטון).

      1. אני לא דוגמא כי אני לא אוהד מכבי, אבל מכבי של קטשפר היתה די פח לא?
        המכבי האחרונה שחיבבתי היתה של מקדולנד, האפמן ושות' עם הניצחון ההזוי מול פאו. הזוי כי הסיום עם הנפת הגביע של הנפלד שמיד נחטף על ידי האוהדים, שיחת הטלפון בין פיני גרשון לאריק שרון ("פיני..פיני") וחציית הפריים של אמיר בר שלום מערוץ 1 כשהוא מנסה לתת אגרוף לאוהד, היה אחד מרגעי השיא בטלוויזיה.

  6. מזדהה עם כל מילה.
    אישית איבדתי עניין בכדורסל הישראלי אהבתי הגדולה לאורך השנים בגלל שבלי השחקן הישראלי בתפקיד דומיננטי זה פשוט לא מעניין (הלו D ליג)

  7. מעולה. היה תענוג לפגוש את כולם ולראות את הפנים שמאחורי האווטאר. מסכים עם רוב דבריך.
    המפגש היה מיוחד. תסתכלו על מנחם וגייל – לגזור ולשמור. ככה חיים נכון בפנסיה.
    מזדהה עם כל מה שכתבת על מכבי. זה די פתטי שאין שחקן ישראלי אחד מוביל. היו ימים..

  8. כתיבה נפלאה, אסי.
    גם לי יש בן בקטסל ואני נהנה מאוד לראות אותו ואת החברה משחקים. כבר שם מתחילים הקלקולים כששמים שחקן גבוה בתור סנטר; אח"כ כשיגדל הוא יהיה נמוך אבל את כישורי הולכת הכדור הוא כבר איבד. עדיין, כיף לצפות.
    לגבי מכבי – גם לי חסרים שחקנים ישראליים אבל לא עד כדי כך. התענוג הראשון הוא לראות קבוצה שמשחקת נכון בהתקפה וחזק בהגנה. כשזה קורה בכלל לא אכפת לי אם זו מכבי תל אביב או בית"ר טנזניה תחתית, אני נהיה אוהד תיכף ומייד.

    1. לא הבנתי מה אתם רוצים, שאומר שג"ס משחקים מכוער וגרוע?
      לא תמצאו ציטוט שלי שאמרתי משהו דומה.
      קל מאוד לאהוד אותם. אבל אני כמו לוק סקייוקר, לא נופל לצד האפל של הכוח

      1. משפט מפתח: "אני נהיה אוהד תכף ומייד".

        גם אני זוכר את הסצנה האל מותית בסרט השני. לוק, נאחז לחייו, צועק על דארת' ויידר שהוא הרג את אבא שלו, ודארת', נושם בכבדות ואומר "לא. אני בעצם לוק. אתה אבא שלי. לא? רגע, קאט, מה העלילה פה? ג'ורג' זה נשמע לך הגיוני?"
        – "אל תדאג, דייוויד, נתקן בעריכה".

      2. בוא נראה. פתאום צץ משום מקום משהו שמכיל בדיוק את אותם גורמים קסומים שגורמים לך להפוך לאוהד מייידית ואתה מתעקש לקרוא למשהו הזה ה"צד האפל". יכול להיות שיש כאן אירוניה מסוימת?
        נו יש מילה לתאר התנהגות כזו …. רגע אני תיכף אזכר…
        אהה הנה. יכול להיות שאתה פשוט סתם הייטר?

        1. כן אני הייטר.
          נשים את סומסום בצד כי אני מבין שהוא נקודה רגישה.
          קראתי וגיחכתי לעצמי. את הלייקרס של שאקובי לא שנאתי, יוסטון של 93-95 היתה גדולה מהם, אפילו את שיקגו של MJ לא ממש שנאתי, אז את ג"ס?! תזכיר לי מתי גידפתי אותם או שתגדיר הייטר.
          בינתיים אני הייטר גאה

          1. איך גידופים קשורים לסיפור?
            הייטר זה בדיוק כמו שזה נשמע – אתה פשוט שונא אותם. למרות שלפי הדברים שלך יש לך את כל הסיבות בעולם שזה יהיה בדיוק להיפך.

    2. מה אתה רוצה שישימו שחקן נמוך כציר?! מישהו צריך לשחק בעמדה 5 גם כשמדובר בגיל ילדים ובוודאי שאלו יהיו הגבוהים יותר!

  9. פוסט חשוב, גם אם אני לא מסכים עם רובו…
    מכבי תל אביב, ביורוליג, היא קבוצה מקצועית (רוב הזמן) שמעוניינת לנצח, וככזו היא צריכה להעלות את השחקנים הטובים ביותר. חן ליפין וארואסטי הגדול מכולם לא היו משחקים היום, כי הרמה באירופה גבוהה יותר, ויש המון זרים בכל עמדה. דרך אגב, בטח גם על הניק שלי התלוננו בזמנו שהוא תופס מקום של צברים…
    בקשר לדור הצעיר, אני דווקא חושב שאנחנו נמצאים בנקודה די נמוכה, ולדוגמה אפשר לציין את דאוסון, שמשחק אך לא מתקדם. חלק מהשמות האחרים שמצויינים כיום כפרוספקטים פשוט לא מתאימים לרמה האירופית הגבוהה. עגל כתב דברים נכונים. צריך להפסיק ללמד שחקנים צעירים רק לנצח משחקים, ולחזור ללמד אותם יסודות. הקלישאה אומרת שגובה אי אפשר ללמד, אבל פעם היו כאן רכזים וקלעים בשפע, ואת זה אפשר ללמוד.
    בקשר לליגה שלנו, אתה צודק לגמרי. צריך לבטל את המס המופחת על הזרים (או להבדיל להוריד את המס על ישראלים), וצריך לאשר עד שני זרים לקבוצה. איך מכבי וי-ם יסתדרו באירופה? אם הם רוצים, שיחזיקו שתי קבוצות. הליגה נועדה לייצר שחקנים ישראלים, לא אלופות אירופה

    1. ועם כל מה שאמרת, מכבי וי-ם עדיין מחזיקות שתי קבוצות. שים לב לחמישיות על טהרת הזרים כולל מחליף 7+8+9 שאינו ישראלי.
      רצו לעזור להם אבל יצא שכרם בהפסדם.

  10. אני מתייחס לזה מזווית אחרת.
    מבחינתי היורוליג זה כמו NBA ב' ומכבי זה הפרנצ'ייז של המדינה שלי בליגה הזאת.
    כמו שלאוהדי NBA זה לא משנה המוצא של השחקנים אז גם לי לא.
    אחרי כל זה, אני מבין בדיוק על מה אתה מדבר.

    יופי של פוסט!

    1. שי היקר. תראה מה לונזו בול אחד עשה ללייקרס. עזוב כרגע אם הוא טוב/לא טוב. העבדה שמגיע ילד ששיחק בUCLA משגעת את כל קליפורניה.
      תראה מה הבחירה של לברון עשתה לאוהיו. גם אם היתה מובנת מאליה בגלל היכולות שלו. החיבור של קבוצה טובה וזהות עצמית משדרג משמעותית את החיבור של הקהל.

      1. זה ממש לא בגלל שהוא הגיע מ-UCLA.
        אותו דבר במקרה של לברון.
        זה בהחלט מוסיף ששחקן הוא "מקומי" אבל לקהל האמריקאי אין בכלל בעיה להתחבר לשחקנים שמגיעים מכל מקום אחר. הבעיה בכדורסל שלנו לדעתי היא לא רק שהישראלים לא משחקים אלא שגם הזרים מתחלפים כמו בתחנת רכבת ואז אין עם מי להזדהות.

        1. זה גם נכון, ואולי זו הנקודה האמיתית כאן. לא חושב שבאמת למקום הלידה יש משמעות כאן אלא לקשר למקום ולקבוצה.

      2. אולי זה בגלל שבראיה שלי את ה NBA זה בכלל לא משנה לי וההתייחסות שלי היא מבחינת כדורסל נטו.
        חוץ מזה, הסיפורים על גיבורים מקומיים הם די נדירים בליגה. ברור שהילד מעקרון שבא לגאול את העיר מייסוריה זה סיפור אבל אין הרבה כאלה: בסן אנטוניו סוגדים למאנו מארגנטינה, פרקר מצרפת, דאנקן מאיי הבתולה, קוואי מ LA(נדמה לי) וכן הלאה…

      3. ומי אמר שהזהות העצמית הזו חייבת להיות מבוססת מקום לידה?
        אתה טוען שקורי ברואר היה התאמה יותר טובה לזהות של ממפיס מאשר טוני אלן, בגלל שאחד נולד באותה מדינה כמו הקבוצה?

  11. אני רואה את הקבוצה שאני אוהד מכבי חיפה מפסידה שוב ושואל: יש לכם 2 שחקני חמישיה מנבחרת העתודה (ארצי וקופרברג). מה בדיוק אתם עושים איתם? אחרי זה אתם מתפלאים שהקבוצה במקום האחרון בליגה ושבקושי 1,000 איש מגיעים למשחקי בית.

  12. הטור נהדר. אני מסכים שלא יכול חהיות שתהיה הטבת מס מובנית שתיתן יתרון לשחקן הזר. מעבר לזה אני חושב שצריך לתת לשחק למי שטוב.

  13. טור נהדר.

    מסכים עם כל מילה.
    כאחד שבילה שנים ארוכות במלחה,

    הרגעים הכי מהנים מבחינת הקהל, היו בעונות בהם היו שחקני בית וישראלים דומיננטים שמזדהים/ מזוהים איתה, והם עולים לכל משחק להילחם על הנצחון, נאבקים על הריבאונדים, שומרים חזק בהגנה, גם אם הם מוגבלים התקפית.

    מהבחינה הזו, שנות ה-80-90 היו השנים המפוארות של הליגה.
    מרגע שהליגה נפרצה עם חוק בוסמן, והרחבת כמות הזרים,
    לאוהדים קשה לזהות את השחקנים שמתחלפים מדי שנה, אם לא במהלכה.

    בשביל חבורת אמריקאים אתלטים שיודעים לשחק כדורסל ברמות הגבוהות, אני מעדיף לקום בבוקר ולראות NBA בליג פאס.
    בליגה המקומית אני רוצה לראות ישראלים.
    גם אם זה אומר שלא נתחרה ברמות הגבוהות של אירופה.

  14. סוגיית הישראלים בליגת העל היא אחת הבעיות הגדולות בכדורסל הישראלי אם לא הגדולה ביותר. אני מאמין שהפתרון לבעיה הוא התמקדות רבה יותר בנוער ופחות בבוגרים, אל אף שמדובר בנושא פחות נוצץ וגורר תגובות, אני מאמין שאם ייתמקדו יותר בקידום הנוער הדבר ימנע תופעות של שחקנים עצלנים שלא ממקסמים את היכולת שלהם כמו ליאור אליהו. אחד הפתרונות האפשריים הוא קידום חוק המספק בונוסים לקבוצות שמשתפות שחקני בית, הדבר יגרום לקבוצות לרצות יותר לקדם את קבוצות הנוער שלהם על מנת שיצאו ממנה שחקנים טובים אל הבוגרת. בנוסף בונוס לקבוצות שמוציאות שחקן לליגת העל יכול גם לעבוד, אם כי זה כבר מסוכן יותר ויכול חגרום לכמה בעיות. גם בעית המתאזרחים היא די קשה, היא גורמת למצב בו קבוצות כלל לא משתפות את הצברים שלהן, לדעתי מתאזרח צריך להחשב ישראלי רק אם הוא שיחק בנבחרת. כך לא יווצר מצב בו קבוצות מאזרחות שחקנים כי זה יוכל להשפיע רק לאחר קמפיין הנבחרת ורק אם השחקן שותף, סיכון גדול מדי והשקעה לטווח ארוך שבאופן כללי לא מתאימה לכדורסל הישראלי. אני מקווה שהמצב ישתפר עם הדור החדש הכולל את יפץח זיו ותמיר בלאט המצויינים, וכך גם כל נבחרת העתודה.

  15. אני לא בטוח שדרות משחק זו הבעייה.

    הבעייה היא יסודות לא מספיק טובים וחוסר מקצועיות

    בכלל בישראל הבינוניות היא חגיגה בכל התחומים מהספורט ועד הרפואה

    מי שיצליח הם ייחודי סגולה אמיתיים שבמקומות אחרים קרוב לוודאי שהיו כנראה מגיעים רחוק יותר

    קח למשל את החוק הרוסי, מאז שהוא כאן הישראלים מקבלים כמות דקות מסויימת במשחק, האם השתפרנו? האם הישראלי פרץ קדימה?
    לדעתי לא ממש, אולי אפילו הפוך.

    קח את אליהו המייצג לישראלים המצוי, שחקן עם פוטנציאל ותראה הרבה יותר גבוהה מכספי

  16. נלחץ לי בטעות 🙂

    לגבי אליהו. שחקן שהיה אמור להגיע מאד רחוק ולא ממש פיתח את עצמו, לא עבד באף קיץ על שדרוג היכולת שלו השחקן ולמעשה נשאר תקוע במקום

  17. זה צריך להתחיל בהרבה אימונים של יסודות ואתלטיקה.
    הישראלים רחוקים שנות אור מהאתלטיות והפיזיות האירופאית.
    הישראלים אולי בעלי יסודות טובים, הבעיה שהנחיתות האתלטית והפיזית גורמת לכך שהיסודות לא באים לידי ביטוי

  18. אסי קראתי באיחור תודה רבה.
    מכבי סיפור מורכב.
    היא מחוייבת לניצחון …יותר מהממוצע .
    ולי כאוהד חשוב מאד הקטע המקומי והייתי שמח לברקוביץ או קטש. ..אך בסוף הניצחון שווה יותר .
    לכן בכל הצער אם אי אפשר גם וגם אני מעדיף את מכבי 00-02 עם מקדונלד פארקר והפטמן או מכבי 04-5 עם שארס פארקר וניקולה על מכבי 97-99 של קטש שפר

להגיב על timo allstar לבטל

סגירת תפריט