כתבנו אריק טל היה במשחק בו גולדן סטייט ניצחה ניצחון שישי ברציפות, ווריורס 135 (3-10) – סיקסרס 114 (6-6) / אריק טל

סימונס עולה לזריקה מול גרין. בהתקפה הראשונה הוא קיבל ממנו גג

אחרי 7 משחקים בינוניים ומאזן מאכזב של 3-4, הווריורס נכנסו לגרוב. שישה נצחונות רצופים יש להם מאז ההפסד הביתי לדטרויט, בהפרש מצטבר של 129 נקודות (21.5 למשחק). לא רע. כמו ברוב המשחקים הנ״ל, גם הערב רוב הנזק נעשה ברבע השלישי. אני לא יודע מה סטיב קר אומר לשחקנים בהפסקה, אבל אולי כדאי שיאמר זאת לפני המשחק? צרות של עשירים. לפילדלפיה יש המון כישרון, אבל מעט ניסיון. בינתיים, הם לא מהווים איום רציני על האלופה, שנהנתה מערב מוצלח של רוב שחקניה, כולל עומרי כספי.

כשנכנסתי לאולם רק פטריק מקאו התאמן על הסל של המקומיים. עליתי למעלה למצוא את המושב שלי, הורדתי מבט לפרקט ועומרי כבר היה עליו, מתחמם על קו החצי. ירדתי למטה לצלם. התוצאות לפניכם. כולם (כמעט) כבר יודעם מי זה עומרי כספי באיזור המפרץ. בעבודה, כשאני מדסקס ענייני כדורסל עם החברים, אני כבר לא צריך לספר על "הבחור הישראלי". כספי הפך לחביב הקהל במהירות רבה, יותר ממה שניתן היה לצפות בתחזיות הכי אופטימיות. כשירד לחדר ההלבשה, אחרי החימום, כבר נאלץ לבלות כמה רגעים עם אוהדים המבקשים חתימה. איזה כיף לראות. אנחנו על המפה, עכשיו גם באיזור המפרץ.

בראיון לפני המשחק דיבר סטיב קר על מספר נושאים מעניינים. הוא כמובן טרח לגבות את המאמר שקארי פירסם לכבוד Veterans Day, שחל היום, ובין השורות שלח עקיצה קטנה לנשיא, שנראה שהסלידה כלפיו פחות או יותר מאחדת את כל ה-NBA. הנה התרגום המצויין של כתבנו סמיילי למאמר של קארי:

http://www.hoops.co.il/?p=109904

סטיב קר החמיא לקארי ברמה האישית, ודיבר בין השאר על פילדלפיה המתחדשת, על המשחק הקבוצתי של הווריורס ועל פעילויות נוספות, לא קשורות לכדורסל, שנעשות במועדון.

שנה שעברה, עם צירופו של דוראנט, נאלצו בגולדן סטייט להפרד מהרבה שחקנים, כולל שני שחקני חמישייה וחצי מהספסל. כך יצא שבהרבה משחקי בית ראינו פרצופים מוכרים באים לביקור. בקיץ האחרון נאלצנו להפרד רק משניים: איאן קלארק וג'יימס מייקל מקאדו. אני משער שמקאדו לא מוכר לרוב אוהדי הכדורסל בישראל, אבל אוהדי הווריורס מכירים אותו היטב. מקצה הספסל, מקאדו שמר את עצמו מוכן ונתן תרומה חיובית בפעמים המועטות יחסית שנקרא לדגל. היה לו חלק בשתי האליפויות של גולדן סטייט בשלוש השנים האחרונות. במיוחד היתה תרומתו מוצלחת כששיחק ברצף מספר משחקים. קר דיבר עליו כאחד המנהיגים של הקבוצה, לא פחות. הערב, קיבל את התשואות הראויות כשעלה לקבל את טבעת האליפות.

מהלך המשחק:

הרבע הראשון נפתח כשפצ'וליה על אמביד וגרין על סימונס, שקיבל גג מגרין בהתקפה הראשונה. הווריורס פתחו חזק ועלו ל 0-5 מהיר, תוך 80 שניות. תוך שהוא מנסה לעבור בחסימה, קארי קיבל ברך לירך וירד מדדה לספסל. בדיוק אותה פציעה שבעטיה פיספס KD את המשחק נגד מינסוטה. ב-40 שניות הבאות הסיקסרס רצו 0-7 והווריורס נראו מעט המומים בלי המנהיג שלהם. קר לקח פסק זמן והמעסה עבדה על הרגל של מספר 30.

קארי חזר והווריורס חזרו לקלוע, כך:

לייאפ של קליי במתפרצת, אחרי שלשות של דוראנט וקארי, העלה את הווריורס ליתרון 7, אבל הסיקסרס חזרו. חטיפה ודאנק אדיר של מגי שוב העלו ל-7 יתרון, אבל שוב, הווריורס לא הצליחו לברוח: 28-32 לווריורס אחרי רבע אחד.

סימונס עולה לזריקה מול גרין. בהתקפה הראשונה הוא קיבל ממנו גג

אחרי העדרות של משחק אחד דוראנט חזר לסגל, והערב קר נתן לאנדרי איגודלה לנוח. כך יצא שבתחילת הרבע השני, הווריורס עלו לפרקט בלי קארי, דוראנט ואיגודלה. מול המחליפים של פילדלפיה, זה לא ממש הספיק. היתרון עבר מצד לצד, כשאף קבוצה לא מצליחה לייצר מומנטום. עבורנו, ילידי המדינה הקטנה והמוקפת אויבים, האירוע החשוב נרשם 6:35 לסיום הרבע, כשהווריורס במינוס 2: עומרי כספי עלה לפרקט. דווקא פעולתו הראשונה לא הייתה מוצלחת, ואיבוד כדור שלו הוביל לדאנק של סימונס במתפרצת, אבל אט-אט עומרי נכנס לקצב.

למרות זאת, הווריורס לא הצליחו להשתלט על המשחק. ג'יי ג'יי רדיק, הרכש היקר (מדי) מהקליפרס, התחמם והתחיל לצלוף. שלשה שלו מהפינה, כולל עבירה של כספי, העלתה את הסיקסרס ליתרון 5. כספי מאוד לא אהב את השריקה הזו. זו פעם ראשונה שאני רואה אותו מוחה ככה. גם דריימונד גרין, מומחה בעל שם עולמי בוויכוחים עם אנשי המשרוקית, לא נשאר אדיש. הקהל, כמובן, מילא את החלל בשריקות בוז, במיוחד לאחר ההילוך החוזר. המחאות, כמובן, לא עזרו, אבל הווריורס קיבלו זריקת אנרגיה. גג אדיר של לוני ושלשה של תומפסון העלו את הווריורס ליתרון נקודה במחצית.

כספי ודוראנט מחליפים חוויות, בחימום לפני החצי השני

הרבע השלישי נפתח במיני ריצה של גולדן סטייט, אבל יתרון של 6 נקודות מיד התמוסס לנקודה בלבד. ואז נכנס קוון לוני. עם לוני בחמישייה, משהו השתחרר אצל הווריורס, ושוב, זה קרה ברבע השלישי. סל של לוני, לייאפ של קליי ודאנק של KD העלו ליתרון שיא של 9 נקודות, והסיקסרס לקחו פסק זמן. זה לא עזר. עוד גג אדיר של לוני הוביל הפעם לשלשה של ניק יאנג, והיתרון המשיך לצמוח. דקות נהדרות של דוראנט ועוד שתי שלשות של יאנג הורידו את הווריורס להפסקה שבין הרבעים ביתרון 85-101.

דוראנט קובר שלשה
קארי מציג תספורת חדשה; מגן השיניים, כרגיל, בחוץ
דוראנט עולה גבוה לג׳אמפ; בקומה למטה אפשר למצוא 9 שחקני כדורסל אחרים
קארי בא לעזור ללוני בשמירה על אמביד

המגמה המשיכה ברבע הרביעי. מסירה של ליוינגסטון מאחורי הגב לשלשה של קליי הקפיצה את הקהל ואת היתרון ל-22 נקודות. גארבג' טיים באופן רשמי, ושוב קארי לא משחק ברבע האחרון. הפעם, גם דוראנט לא שיחק. כספי דווקא כן, והוא המשיך לעשות את המיטב בדקות שהוא מקבל. עדיין מוקדם להסיק מסקנות והעונה רק בחיתוליה, אבל לפחות בינתיים השידוך בין כספי לאלופה הוא סיפור הצלחה, לא פחות. כספי כבר הוכיח את עצמו בליגה הזו, אבל נראה שהפעם באמת מצא בית. השיטה של גולדן סטייט מתאימה לו כמו כפפה ליד. אחרי שני משחקים מהוססים, נראה שכספי מצא את הנישה שלו. כמעט ולא תיראו אותו עושה טעויות, וזה לא בגלל שהוא נמנע מלקבל החלטות. ממש לא. ממבט מהצד, נראה כאילו המשחק נהיה איטי יותר עבורו, והוא פשוט לוקח את מה שההגנה נותנת לו. חופשי לזריקה? כספי לא יהסס לקחת אותה. יש נתיב חופשי לסל? כספי יתקוף את הטבעת. שחקן בא לעזור? כספי ימצא את השחקן הפנוי. בדיוק מסוג השחקנים שסטיב קר אוהב.

כך, על מי מנוחות, התנהל לו הרבע הרביעי, כשזהות המנצחת כבר ידועה לכל. הרבה אומרים שלווריורס השנה יש את הספסל הכי טוב בעידן סטיב קר. בשנים קודמות ראינו משחקים בהם הספסל מאבד יתרון גדול ברבע הרביעי. השנה, אם זה יקרה, זה יקרה הרבה פחות. עם כספי, ניק יאנג, מגי, ווסט, לוני, ג׳ורדן בל ופט מקאו (ועוד לא הזכרנו את איגודלה וליוינגסטון), יש על מי לסמוך, וכך היה גם הערב: 114-135 לגולדן סטייט בסיום. דוראנט קארי ותומפסון סיימו עם 29, 22 ו-23 בהתאמה. כספי תרם 9 נקודות ללא החטאה, ודריימונד גרין, בעוד ערב נפלא, סיים עם 10 נקודות, 10 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 5 גגות ו-2 חטיפות. קונצרט. שילוב כזה של קשיחות והבנת משחק יש באמת רק לגדולים ביותר. איזה שחקן.

ועכשיו חידה:
מה גרם לתשואות הרמות ביותר הערב באורקל? שלשה של סטף או קליי? גג של גרין? דאנק של דוראנט? הליי-הופ של מגי? לא, ולא, ולא ולא. התשובה הנכונה: ריקוד של אוהדת, חביבת הקהל, על המסך הגדול. להלן ההסבר: בכל משחק, באחד מפסקי הזמן, המצלמות מופנות אל הקהל ומחפשות אוהדים רוקדים. אם אתם ברוקדים, אתם עשויים למצוא עצמכם על המסך הגדול, לעיניי 20 אלף צופים. אבל לא כל האוהדים נולדו שווים. יש אישה חביבה אחת, שרזי המחול ידועים לה הרבה יותר מאשר לי, וכולם מחכים לראות אותה רוקדת, לרוב בסוודר כחול-צהוב של גולדן סטייט. כאשר המצלמה מופנית אליה, שאגות הקהל מגיעות עד לסוזן דלאל. אני מצרף תמונה – אם אתם סקרנים, תוכלו למצוא אותה רוקדת ביו-טיוב – מאוד מומלץ!

https://www.youtube.com/watch?v=Bk6P0QX1pdE
עוד תמונה מעניינת של אוהד גולדן סטייט מהערב: אוהדי הכדורסל שעוקבים אחרי היורוליג, בוודאי מכירים את אפיי יודו, ה-MVP של הליגה בשנה החולפת. מישהו זוכר אותו משחק במדי הווריורס? מסתבר שכן.

אפיי שיחק שנה וחצי בגולדן סטייט, לפני שעבר יחד עם מונטה אליס למילווקי, בטרייד שהסעיר את אוהדי הכדורסל באיזור המפרץ. על הטרייד ההוא כתבתי כאן:

http://www.israeliwarriorsfan.com/2016/08/06/%D7%94%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A1/

אחרי המשחק נשאל דוראנט על הטראש טוק עם ג׳ואל אמביד ועל מועדון ה-50, 40, 90 (אחוזים מהשדה, משלוש ומהקו) – מועדון אליו הוא כבר שייך, והישג אישי אותו הוא שואף לשחזר. אני שאלתי את דריימונד על ההגנה על סימונס.

GO WARRIORS

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. תודה אריק. Too good.
    אני בטוח שהבלואו אאוטס האלה יתחילו לשעמם גם את האוהדים בצהוב וקר יצטרך לחפש עניין בליגה. פעם לשחק בלי דריימונד, פעם בלי קרי, פעם בלי דוראנט, פעם בלי תומפסון ולפעמים לשלב ולתת לשניים לשבת

  2. מצוין. כולם נהנים ומאושרים כשהקבוצה מנצחת. מזכיר את הטיטניק לפני שהיא פגעה בקרחון . . .
    הבחורה המצחיקה שרוקדת, היא מחקה את הומר סימפסון, לפחות בתחילת הריקוד

    1. עגל ( איפה האפילוג של השם ? ) – נחמד שאתה מגלגל את הלוחמים לקרחון . ברור שזו שאיפתך . רק שבינתיים אנחנו במים רגועים , כאשר בקיץ הספינה שופצה ונוספו לה כמה אביזרי בטיחות.

      1. תהנו, תהנו. באמת תענוג של קבוצה ואפילו אין חשרת עננים קטנה באופק. הסכנה היחידה היא פציעה טפו טופ וקר חכם מספיק כדי לבנות רוטציה רחבה. בינתיים נראה שהטיטניק שלכם משייטת לה לאיטה וכשתפגוש את הקרחון היא תנפץ אותו.
        והאפילוג של השם – תלוי מאיזה מחשב אני מגיב

  3. אריק מאמר נהדר . במיוחד התרגשתי מהנוסטגיה – ומאותו אירוע מכונן שהפך כבר לפולחן , בו הקהל מחה באורקל בשריקות רמות על העברת מונטה אליס למילווקי . נתינת המפתחות לסטף וקליי היה צעד הרה גורל, ובדיעבד מבריק. מי מאיתנו דימיין אז לאן תגיע הקבוצה רק שלוש שנים מאוחר יותר.

    1. 1+ מדויק. גם כמו שברציק אמר כספי הוא הישראלי היחידי
      בליגה אז טוב לקרוא עליו יותר (חוץ מבראדלי חולוניה וטאקר
      שהם גם טיפונת ישראלים 🙂 )

  4. כיף גדול לקרוא, אריק גם את כל מאמריך בעבר,
    וגם על הטרייד של מונטה אלחס מול בוגוט המאמר בקישור.
    טוב המידע על כספי הלוואי וימשיך כך לאט לאט אך בטוח.
    תודה רבה.

  5. "ג'יי ג'יי רדיק, הרכש היקר (מדי) מהקליפרס"

    לפעמים עדיף לא לכתוב אם לא יודעים או לא מבינים.
    נתחיל מזה שרדיק עד עכשיו שווה כל דולר על המגרש , הוא לבד כבר ניצח שני משחקים בשביל פילדלפיה.

    נמשיך בזה שלפילדלפיה היה(ועדיין יש ) המון מקום תחת תקרת השכר , מקום שלפי חוקי ב CBA הם חייבים לנצל , אז הכסף היה מבוזבז בכל מקרה.

    החוזה של רדיק(כמו אמיר ג'ונסון) הוא לשנה אחת בלבד , ולא פוגע ביכולת של פילדלפיה להחתים שני שחקני מקס בתחילת השנה הבאה אם הם רוצים.

    וכמובן שיקר זה עניין סובייקטיבי ופעם אחרונה שבדקתי כותב המאמר לא חותם על הצקים של רדיק.

    1. אכן עניין סובייקטיבי. רדיק קלעי מחונן אבל לדעתי שכר מספר 27 בליגה עבורו זה יקר מדי. בהחלט יכול להיות שאתה צודק לגבי הקביעה שלך שעבור פילדלפיה זו השקעה משתלמת. ימים יגידו.

  6. מעולה ממש, תודה רבה

    כשרואים את כספי עולה לג'אמפ מהזווית הזאת מבינים טוב יותר מדוע הוא בלתי עציר. מטורף לגמרי

להגיב על אריק טל לבטל

סגירת תפריט