הרעש – סטפן קארי / תרגום Smiley

הרעש

נובמבר 11, 2017

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/stephen-curry-veterans-day/

סטפן קארי

רכז / גולדן סטייט ווריורס

דבר אחד שחשבתי עליו הרבה לאחרונה, במיוחד היום ביום "יוצאי הצבא" (Veterans Day), זה מה המשמעות להיות בעל פלטפורמה.

אני מניח שזה מפתה, לפעמים, לחשוב שזה לא אומר כלום. כשכולם שם בטוויטר, ופייסבוק, ואינסטגרם וכל זה … עם כל הדעות והנרטיבים שתמיד עפים לכל כיוון דרך החדשות בכבלים … זה הרבה רעש. ואתה שומע מספיק מהרעש הזה, ואתה בערך מתחיל לתהות אם כל אחד יכול – או רוצה – לשמוע מישהו אחר בכלל.

אבל אם יש משהו שלמדתי השנה, זה שכל הרעש שאנו ממשיכים לשמוע – זה לא בטעות. אנחנו שומעים את הרעש הזה בגלל שישנם אנשים אמתיים שם בחוץ, מתמודדים עם דברים אמתיים, ואי שוויון אמתי, חלק בדרכים שטרם נראו לפני. ב-2017, באמריקה, שתיקה היא כבר לא אופציה.

אני בנאדם שנוח לו בעורו שלו. אני בן 29 עכשיו. יש לי שתי בנות, אישה נפלאה, שני הורים מדהימים. הייתי לאורכה ולרוחבה של המדינה הזו, משארלוט עד למפרץ. ואני מרגיש ביטחון בעובדה שפיתחתי בסיס לאופי שלי שאני יכול להתגאות בזה. אני יודע במה אני מאמין, ואני יודע מה אני מייצג.

ואני יודע למה אני מתנגד.

אבל כשמישהו אומר לי שהעמדות שלי, או דעותיו של אתלט באופן כללי, הם "חוסר כבוד לצבא" – מה שהפך להיות דבר פופולרי להאשים אנשים שמוחים בשקט בו – זה משהו שאני הולך לקחת מאוד, מאוד ברצינות. אחת האמונות שמאוד יקרה לי היא כמה אני גאה להיות אמריקאי – וכמה אני אסיר תודה לכוחותינו. אני יודע כמה בר מזל אני לחיות במדינה הזו, ולעשות את מה שאני עושה למחייתי, ולגדל את בנותיי בשלום ובשגשוג. אבל אני גם שומע מהמון אנשים שאין להם כמעט את אותו טוב שיש לי. הרבה אנשים שבאמת נאבקים במדינה הזו. במיוחד יוצאי הצבא הוותיקים שלנו.

וכל יוצא צבא וותיק עמו דיברתי, הם כולם אומרים פחות או יותר את אותו הדבר: שהשיח הזה שהתחלנו בעולם הספורט … אם זה קולין שכרע ברך, או כל ה-NFL שמצאו דרך להראות את האחדות שלהם, או אני שאומר שאני לא רוצה ללכת לבית הלבן – זה ההפך מחוסר כבוד כלפיהם.

הרבה מהם אמרו, שאפילו שהם לא מסכימים לחלוטין עם כל עמדה של כל אחד, שזה בדיוק הדבר שהם נלחמו כדי לשמור: החופש של כל אמריקאי לבטא את המאבקים שלנו, הפחדים שלנו, התסכול שלנו, והחלומות שלנו לחברה יותר שוויונית.

Image result for stephen curry warriors

אחת השיחות היותר מתגמלות שהיו לי השנה הייתה עם יוצא צבא – זה היה בדיוק אתמול, למעשה. אשתי, איישה, ארחה פתיחה למסעדה שלה, וכולנו הגענו לאכול ארוחת ערב שם כדי לתמוך בה. ואחד האורחים שהגיע באותו הערב היה בנאדם ששמו מייקל, שהיה שם עם אשתו. הוא הגיע כדי להציג את עצמו, ופשוט התחלנו לשוחח.

הוא במקרה שירת באפגניסטן – והוא סיפר לי כמה דברים עברו עליו, גם פיזית וגם מנטלית, בשביל רק לנסות להיטמע חזרה לחברה, ולשגרת יומו הפשוטה. הוא נתן לי כמה עצות, על איך אני יכול לעזור להגביר את הערנות על כמה מהנושאים הרציניים שיוצאי צבא מתמודדים איתם – לדוגמא, עם מערכת הבריאות ליוצאי צבא, וכמה הבירוקרטיה שלה מקולקלת. והוא הציג לי נתונים דמוגרפיים – מספר לי איך פחות מ-1% מהאוכלוסייה משרתת בצבא היום, מה שהופך זאת למאבק קשה עבור הוותיקים, כגוף פוליטי, לקבל את הייצוג שהם צריכים.

איך זה שהנושאים הללו אף פעם לא מגיעים להיות נושאים פופולאריים?

אנחנו שומעים כל הזמן בטלוויזיה וברשתות החברתיות על "לתמוך בכוחותינו". אבל זה לא רק להצדיע להם או להודות להם על שירותם בשדה התעופה – וזה במיוחד לא על איך שאנחנו מסתכלים על ההמנון הלאומי. מייקל סיפר לי שיוצאי הצבא שלנו צריכים פעולה אמתית. הם צריכים עזרה אמתית עם שירותי הבריאות, וגישה לעבודות, והתאמתם מחדש לחברה.

כמעט בכל פעם שהתחלפה השיחה, מייקל מצא משהו משותף: מדיבור על איך שהוא אוהד הווריורס (טוב, טוב, אני אוהב זאת), אל – הרבה יותר חשוב – ציון הנושאים שיוצאי צבא מתמודדים איתם בבית הם בעצם אותם בעיות שהרבה אמריקאים מתמודדים איתם. חוסר בית, חוסר עבודה, בעיות נפשיות וכן, אי שווין – אלו הן הבעיות שיוצאי הצבא שלנו מתמודדים. הם לחלוטין נושאים אוניברסליים, שמורגשים בכל עיר ברחבי אמריקה.

וכשיום "יוצאי הצבא" נערך השבוע, וכשאני אני חושב יותר ויותר על איך להשתמש בפלטפורמה באמת בצורה משמעותית עבורי – השיחה שלי עם מייקל זה משהו שאני אמשיך לחזור אליו.

אתם יודעים, אני זוכר שהתעוררתי בבוקר של (אני עדיין לא מאמין שאני אומר את המילים הללו) הטוויטר בו דבריו של הנשיא כוונו אלי. אתם בוודאי לא צריכים אותי כדי לספר לכם זאת, אבל, בנאדם, זה היה … סוריאליסטי. זה היה בבוקר ביום לפני האימון הראשון שלנו, ככה שהייתה לי שינה טובה. וכשהתעוררתי – אני מתכוון לפני שבכלל ראיתי את הציוץ, או שידעתי מה בכלל קורה – היו לי 30 הודעות טקסט, כולם בבת אחת. פשוט מפוצצות לי את הטלפון. אלו היו מכל החברים האלו שלי, פשוט, כאילו, מגנים עלי, ואומרים לי שאני צודק, ואתם יודעים, לא לדאוג בגלל זה. אבל לא היה לי מושג על מה הם בכלל מדברים.

אז לבסוף פתחתי את הטוויטר, בודק את האזכורים שלי וכל זה – וראיתי זאת.

זה היה מה שזה היה.

ועכשיו, כמובן, זה אותם אנשים – שלא יכולים להבין את עמדתי השלווה להתנגדותי לביקור בבית הלבן – שהם יגידו לכם שאתלטים מקצוענים, שעוסקים במחאה שקטה, נותנים חוסר כבוד לצבא, לדגל שלנו ולמדינה שלנו.

Image result for golden state warriors standings

ככה שאני מניח מדוע החלטתי שאני רוצה לכתוב זאת, עכשיו.

בגלל שאם אני הולך להשתמש בפלטפורמה שלי … אני לא רוצה רק לעשות רעש. אני רוצה לנצל זאת כדי לדבר על נושאים רציניים. שמשפיעים על אנשים אמתיים. אני רוצה להשתמש בזה כדי להאיר בזרקור על הדברים שחשובים לי.

ובמיוחד מאוד אכפת לי מיוצאי הצבא שלנו.

אז זה למה אני כותב את זה – זאת התפילה שלי עבורכם עבור יום יוצאי הצבא: בואו לא נאבד את דרכינו באחד הוויכוחים הלא נגמרים הללו על מי התכוון למה שהם עושים, או מי שלא מכבד את מי.

במקום זאת, בואו נכבד – בואו נחגוג –  את יוצאי הצבא שלנו, שנתחיל שיח על הדרכים האמתיות שאנחנו כאזרחים, כאותם אמריקאים שהם נלחמים להגן, יכול לסיים את אותו ויכוח. בואו נדבר על מערכת הבריאות המקולקלת, ועל פציעות המוח הטראומטיות, וההפרעות הפוסט טראומטיות. אבל בואו גם נדבר על מחוסרי בית, ומחוסרי העבודה, והבריאות הנפשית, וכן, אי שוויון גזעי.

בואו נדבר כיצד אנחנו יכולים להשתפר, או להפוך את חייהם לקלים יותר.

בואו נשתמש בפלטפורמה שלנו, וניקח את היום הזה, כדי לדבר כיצד אנחנו יכולים להיות קולניים יותר מכל הדממה הזו – ושקטים יותר מכל הרעש הזה.

סטפן קארי

לפוסט הזה יש 83 תגובות

  1. תודה רבה על מבול הכתבות
    . מאד לא מחבב את המהלך אבל אין לי באמת דעה מגובשת מספיק בשביל להיות חד משמעי לצד האחר

  2. סיכום:
    1) אני (פתאום) בעד לשפר הבירוקרטיה של זכויות ותיקי צבא, וזה איכשהו אמור להדוף את הטענה נגדי שאני לא מכבד את הצבא.
    2) כל יוצא צבא שדיברתי איתו אמר שאינני פוגע בצבא, גם אם הוא לא מסכים לדעותי. (כמו הכתב הניו יורקי שאמר "דיברתי עם הרבה אנשים ואני לא מכיר אף אחד שהולך להצביע טראמפ")

    1. למתקשים:
      1) העובדה שאני מתנגד לנשיא איננה אומרת שאני מתנגד לצבא או למדינה
      2) פוליטיקאים מדברים הרבה על הצורך לכבד את יוצאי הצבא בזמן שבפועל המדינה זורקת אותם לכלבים

      * תכלס בעיני זה נראה כמו מהלך שיווקי…

      1. למתקדמים:
        1) הגנה על קולין קפרניק אינה אומרת שהוא רק מתנגד לנשיא, אלא תומך בפגיעה בסמלים חשובים למען מטרה מאוד שנויה במחלוקת על העובדות שלה והגורמים לה.
        2) עיסוק בזכויות כלכליות לפעמים הוא מפלט מהתחמקות מעיקר היחס הנפשי שוא אמור להביע – כבוד. על זה נאמר בגמרא "יש שהוא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנם; ויש שהוא מטחינו ברחיים, ויורש גן עדן."
        להבדיל, העיסוק בזכויות כספיות לניצולי שואה ביום השואה הוא חשוב, אבל לפעמים הוא יכול לשמש ככיסוי והתחמקות, כל אחד מסיבותיו שלו, מעיקר תוכן היום – יחס כבוד וזיכרון.

        1. לגבי 1, הייתי אומר משהו על המשמעות של חופש הביטוי בארצות הברית, אבל זה נראה לי כמו בזבוז מוחלט של אנרגיה
          לגבי 2, כנראה שאני ציניקן, אבל בעיני דיבור על כבוד הוא לרוב מפלטו של המושחת. אתה רוצה לשמור על הכבוד של החיילים שלך? תעשה משהו כדי שלא יהפכו להומלסים

          1. 1. חופש הביטוי כולל גם רשות לבקר אחרים על כך שהם מממשים את חופש הביטוי שלהם כשהם פוגע באחרים. להלביש חזיר בתפילין, לעשות צואה על דגל מדינה, לרקוד ריקוד חסידי בצפירת יום הזיכרון לצהל, בארה"ב מקרים דומים לאלו כלולים בחופש הביטוי.
            2. ודאי שהמפלט שתיארת קיים. אבל יש עיקר ויש טפל. למשל – גבר מתחייב לאשתו בכתובה את כל חובותיו כלפיה, לרפאות אותה, לפדות אותה משבי , לפרנס אותה , להלביש אותה. האם זה עיקר החתונה ? לא, חתונה זה אהבה ואיחוד ורפחים ופרפרים ושמחה ואושר, ומי שידבר כל החתונה על מהות הכתובה עושה דבר חשוב מאוד – חשוב לממש בעולם המעשה את האהבה, אבל מה העיקר ביום הזה ? העיקר זה עצם החתונה, פחות מה שנובע ממנה. כנ"ל בערך לגבי כבוד החיילים, ב"וטרן דיי".

          2. בהמשך למשל שלך, הוטרן דיי דומה לגבר שמתייחס לאשתו בזלזול, אבל פעם בשנה ביום הנישואין מרים הפקה. זה אולי מרגש אותה בשנתיים הראשונות, אבל אם יש לה שכל עדיף לה למצוא מישהו אחר.

  3. אני מוצא את עצמי במצב שאני לא רגיל לו: אני לא יודע כיצד להגיב בדיוק על הכתבה הזאת.
    התרגום של סמיילי מצויין, ותודה על התיקונים שערך עידו.

  4. חייב להגיד שבמסע הנוכחי שלי ברחבי ארה"ב נתקלתי בהרבה מהתופעות המדוברות שמשום מה פסחו מעיני בשנתיים שגרתי שם ובטיול הנרחב שעשיתי שם לפני כמה שנים. במיוחד נושא ההומלסים והבריאות הנפשית. נראה לי שרק בהודו אפשר להיתקל בכזו כמות של אנשים החיים ברחובות, ונדמה שרבים מהם מעורערים נפשית. ולא רק בגלל סמים ואלכוהול.
    חייב להגיד שזה גרם לי להסתכל מחדש על כל התפיסה שלי את המערכת האמריקאית ועל החוזק שלה ביחס שהיא נותנת לחלשים והמוגבלים בחברה. גם שיחות רבות על גזע שאני כנראה לא יוכל להבין ברמת ה"מה שרואים מפה לא רואים משם". בהחלט משנה פרספקטיבה.
    אולי הרבה מפתיחת העיניים הזאת נעשתה דווקא בגלל שכולם מדברים על זה ללא הרף.

  5. התרגום מצויין. מעביר היטב את הפלקטיות השבלונית הצבועה הפרוגרסיבית של הכותב. טוב מאוד שבכדורסל הוא שחקן גאוני ומקורי שפורץ דרך ולא לועס ססמאות חבוטות של אינטלקטואלים דה לה שמטע מברקלי.

      1. אפילו שלמה המלך החכם באדם לא יצליח להבין את : "ואני מרגיש ביטחון בעובדה שפיתחתי בסיס לאופי שלי שאני יכול להתגאות בזה. "

        ושים לב לדרמה הע-נ-ק-י-ת שהוא התעורר ולא הבין מדוע יש לו 30 הודעות.
        מרגש, מדמיע, וכו':
        "ככה שהייתה לי שינה טובה. וכשהתעוררתי – אני מתכוון לפני שבכלל ראיתי את הציוץ, או שידעתי מה בכלל קורה – היו לי 30 הודעות טקסט, כולם בבת אחת. פשוט מפוצצות לי את הטלפון. אלו היו מכל החברים האלו שלי, פשוט, כאילו, מגנים עלי, ואומרים לי שאני צודק, ואתם יודעים, לא לדאוג בגלל זה. אבל לא היה לי מושג על מה הם בכלל מדברים.
        אז לבסוף פתחתי את הטוויטר, בודק את האזכורים שלי וכל זה – וראיתי זאת.
        זה היה מה שזה היה."

        1. אז עלית במקרה על שגיאה בתרגום ובמקום לבדוק מה נאמר במקור החלטת שאתה יודע מה נאמר ושזה איזו אמרה לא ברורה ולא ניתנת להבנה?

      2. מה לא הבנת? די קל וברור – הסביר במילים ברורות שהתוכן קלישאתי ורדוד. אולי אתה חושב שזאת עבודה אקדמית שצריך להביא ציטטות ומובאות? נרה לי שאתה בדיוק האינטלקטואל דה לה שמטע שהוא מתכוון אליו

  6. יופי, קרי. יופי, לין. מזכירים לי בדיוק למה אני מחבב אתכם לא רק בין שני סלים. מראים את החשיבות של הקשבה והבנה.
    אבל בעיקר – יופי, סמיילי.

  7. תודה, סמיילי.

    אני מופתע מהתגובות –
    בסך הכל פוסט לא מתלהם, לא לוחמני.
    זהו, מי שלא מסיים את דבריו בהצדעה לדגל, ובשבועות אמונים, לדגל, ולנשיא,
    הוא פלקט צבוע,
    או שהוא לא מכבד את הצבא?

        1. אתה יודע מה עזוב. הבטחתי לעצמי לא להיכנס לדיונים האלה וממילא אתה מגיע מראש עם ה"ידיעה" של מה שצודק ונכון כי ראית איזה שני סרטונים ביוטיוב. אז נוותר מראש.

      1. אני רוצה לחזור למילים שלך –
        "איכשהו אמור להדוף את הטענה נגדי שאני לא מכבד את הצבא".

        היכן במאמר של קרי, באמירותיו הקודמות, או במעשיו –
        יש שמץ של רמז שהוא לא מכבד את הצבא?

        1. תמיכה שלו בזכות אי עמידה בהמנון כמחאה. ההמנון משוייך על פי רוב לצבא תודעתית כי הם האזרחים שהכי הרבה נתקלים בעמידה בהמנון, בטקסים יומיים/עונתיים, בהצדעה לדגל, בהנחת הדגל על ארונות חללים, בכיבוד ההמנון וכדומה, ברגעים שהם שיא הרצינות והכבוד. ומי במשתמש בזה לצורך האג'נדה שלו זה סוג של ביזוי, כך המון אנשים שם מרגישים. וכשזה מצטרף לאי הגעה לבית הלבן, כל אחד מזין את השני ונותן לו קצת יותר עוצמה ומשמעות לכיוון ה"ביזוי".

          1. כבר באמצע שנות ה-70,
            בית המשפט העליון בארה"ב קבע בפסיקה תקדימית,
            שאסור לנקוט בצעדים משמעתיים כנגד תלמידי בית ספר שמסרבים לעמוד דום, או להצדיע, בזמן הנפת הדגל, או השמעת ההמנון.

            הסיבה שאני מביא את הפסיקה הנ"ל,
            היא שיש לך מחסור מסוים בידע בכל הנוגע לתרבות האמריקאית –
            הדגל וההמנון, הם חלק מחייו של האמריקאי כבר מגיל ילדות.
            והם בכלל לא "מזוהים" או משויכים" לצבא.
            לכן המחאה שקפרניק התחיל מצליחה כל כך.

          2. כבר כתבתי קודם שזה כלול בחופש הביטוי. והסברתי שהביקורת כלפיו היא לא על תמיכה בעבירה בחוק אלא על התנהגות פוגעת. לא הכל שפיט בחוק.

            אני יודע שזה לא מזוהה או משוייך לצבא, אבל לצבא יותר מכל דבר אחר. תקן אותי אם אני טועה. לכן באה ביקורת רבה מצד יוצאי צבא כיוצאי צבא דווקא.

          3. 2 דברים:
            א. המחאה הזו, התחילה כשאובמה היה עדיין נשיא.
            וקפרניק, מי שהתחיל את המחאה, בהתחלה – בחר לשבת בזמן ההימנון.
            לבקשתו של יוצא צבא, הוא החליט לכרוע ברך בזמן ההימנון, כך שלא יהיה ספק שאין בכוונתו להביע זלזול בכוחות הלוחמים.
            (וכל זה, כאמור, התרחש לפני שטראמפ היה בכלל חלק מהדיון)

            ב. ביקורת רבה באה בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית בארה"ב.
            יוצאי הצבא?
            יש בהחלט מי מהם שמתנגדים,
            בדיוק כמו שיש מי מהם שתומכים:

            https://theundefeated.com/features/an-open-letter-from-american-military-veterans-in-support-of-colin-kaepernick/

          4. א. ידוע.
            ב. לגבי יוצאי צבא שתומכים בו, תאר לך שעשרות מילואימניקים אתיופיים יחליטו לצעוד ברחובות העיר בזמן הצפירה לחללי צהל כמחאה על פגיעת המשטרה לטענתם באתיופים, האם עצם העבודה שהם מילואימניקים מונעת מרבים רבים אחרים להגיד להם "בוז לכם שאתם בוחרים לבזות את הצפירה במחאה שלכם" ? לא הורגים יתוש בפטיש אויר, ולא משתמשים בכל מחאה על כל דבר.

          5. מילואימניקים אתיופים (וברוך השם, יש לא מעט חיילים קרביים ממוצא אתיופי ששרתו אתי בסדיר, ובמילואים – כך שזו תהיה הפגנה עם הרבה משתתפים),
            שיבחרו לכרוע ברך, כאקט מחאה, בזמן הצפירה של יום הזיכרון –
            יזכו למלוא התמיכה שלי.

            וזה יהיה ההפך מלבזות את הצפירה, או את זכר החללים.

      2. או שאין לך מושג על מה אתה מדבר , חופש הביטוי לא משמעו לחרבן על הדגל , כי לחרבן על דגל משמע לפגוע ברגשות אחרים, כנל לגבי ריקוד חסידי ביצפירת הזיכרון זו פגיעה אנושה ברגשות אלו שנלחמו כדי שאחד כמוך יחיה פה .
        קרי כותב לטעמי לא מנוסח היטיב כי הצבוע האמיתי הוא הנשיא טראמפ שמצפצף על אחריות המדינה לחיילים , ממש כמו אחד ביבי .
        וכמובן שצבועים מתחסדים כמוך קמים להגן על הצבוע המתחסד .כי אתם מסתתרים מאחורי חוסר ידע בורות ומה שאתם קוראים לו דת שהוא בעצם ההיפך הגמור מדת.
        רק שאתם לא מבינים מי ומה אתם באמת.

        1. שמחי בן משה,
          א – הדוגמאות של הדגל והריקוד הן חוקיות ופגעות. זה מה שבאתי לוצר. במידה פחותה יותר אך עדיין – גם ישיבה בהמנון.
          ב – טראמפ לא מצפצף על אחריות המדינה לחיילים, הוא דווקא הדגיש את הנושא במסע הבחירות שלו, לא נראה לי שמאז נכנס לתפקיד הוא שינה את החוקים מתקופת אובמה לרעת הווטרנים.
          ג – מה ביבי ? אתה מתכוון לפנסיה התקציבית מגיל ארבעים ומשהו ולכל התנאים הנלווים של "חבר" וכדומה ? מה ביבי קשור ?
          ד – אני לא מסתתר, אם יש לי בורות תחכים אותי ואודה לך, לא הזכרתי כאן דת כטיעון למשהו.
          ה – אני באמת חייזר מ- מלמק.

        1. בואנה אתם שניכם כאלה חכמים בחיי, יודעים לצפות את האנשים, אתם מתבזבזים פה, במקום ללהג על כדורסל לכו תמצאו תרופה לסרטן

  8. הצביעות זה הנסיון לעטוף בכל מיני ממבו ג'מבו את אי קבלת הכרעת הבוחר במשטר סופר דמוקרטי. זה הפך להיות קטע ממלכתי בארה"ב, ביקור האלופה אצל הנשיא, וכשהMVP המכהן מודיע שלא יגיע רק בגלל שנבחר מישהו שהוא לא הצביע עבורו, זה בעיה קשה לטעמי בגישה לפייר פליי במשחק הדמוקרטי. וכל המאמר הזה הוא כדי לעטוף בהרבה דבש את הגישה המאוסה הזאת.

    1. איך לעזאזל כל זה קשור להכרעת הבוחר במשטר דמוקרטי?
      הבן אדם הביע את דעתו ביחס לדברים שאשכרה קורים במשטר הסופר-דמוקרטי הזה.
      ודרך אגב ה-MVP המכהן החליט לא להגיע לביקור לא בגלל שהוא לא הצביע עבורו אלא בגלל הדברים שהא מייצג.

    2. טוב, כאשר אתה מציג את זה ככה.
      אני זוכר איך הוא עמד בראש הפגנה, ונאם מול קהל מתלהם שהניף שלטים של טראמפ בלבוש נאצי.
      או את הפעם בה הוא השתתף בתהלוכה עם ארון קבורה.
      אני זוכר איך הוא סרב לקבל את ההכרעה הדמוקרטית והסית לאלימות נגד כוחות הביטחון.

      אכן גישה מאוסה.

        1. אכן דמגוגיה (או לפחות, ציניות עטופה בדמגוגיה).
          למעשה –
          לא היה כל ניסיון להסוות, או להסתיר, את הדמגוגיה במקרה הנ"ל.
          להבדיל מ-
          "הצביעות זה הנסיון לעטוף בכל מיני ממבו ג'מבו את אי קבלת הכרעת הבוחר במשטר סופר דמוקרטי."

          דרך אגב – זו דמגוגיה אמתית.
          הניסיון לצבוע כל רמז לאופוזיציה כ-"אי קבלת הכרעת הבוחר",
          הניסיון להציג את חופש הביטוי כ-"לעטוף בכל מיני ממבו ג'מבו".

          דמגוגיה, להבדיל מסתירה, מנסה להשפיע על דעות דרך עיוות המציאות.

      1. אני חושב שהפיקסציה שלך על ביבי לא עושה לך טוב. לא כל דבר שנכתב על משהו הוא ביבי, יש בעולם עוד אנשים ועוד דוגמאות ככה שאתה יכול לשחרר.

    3. קרי לא קיבל את הכרעת הבוחר?
      קרי חייב ללכת לבית הלבן? אם הוא לא הולך לבית הלבן הוא לא מקבל את הכרעת הבוחר? הוא עושה פוטש?

      זה שהוא לא מכבד את הנשיא טראמפ(צמד המילים הזה עדיין נשמע לי סוריאליסטי) זה ברור וגם מאד מובן לאלה שמתעבים מיזוגנים(grub them by the…) גזענים("היו שם אנשים טובים מאד…"), ומשולחי רסן(הציוצים בטוויטר והנאומים המסיתים שלו).

      הוא לא הולך לבית הלבן בגלל שהוא לא הצביע עבורו? לבושים, לרייגן וכו' הוא גם לא היה הולך? אתה אשכרה חושב ככה?

      1. הרבה פעמים אנשים מבלבלים את המושג "כבוד", כלומר יחס אנושי בסיסי, עם "כוח". כמו במשפט "If you won't respect me, I won't respect you". בדרך כלל כשהמשפט מגיע מאנשים עם מעמד מסוים, הם מתכוונים שאם לא תתייחס אליהם כבעלי כוח עליון, הם לא יתייחסו אליך כאל בן אדם.
        אז אותו דבר כאן. הם לא מתכוונים לכבוד כמו שאנחנו מתכוונים. הם מתכוונים שהם רוצים שקרי יראה שיש לטראמפ את כל הכוח עליו.

        1. מה לעשות שאין לו כח על אף אזרח באופן ישיר?
          יש לו השפעה על החיים של כולם כקברניט של הספינה – זה המון אבל זה הכל.

          1. ברור, אני איתך.
            רק שבגלל הבלבול הזה בין המושגים, יש כאלה שחושבים שאם לא תראה שיש לו כוח, זה זלזול היסטרי.

  9. נהדר. אני אהבתי את מה שהוא רשם, יפה, לא מתלהם. לדעתי כזה שיח צריך לקדם, כזה שאתה מביע את דעתך ומכבד את האחר.

    1. אמירה נהדרת של סטף. הפגין קצת ילדותיות בסיפור הטוויטר אבל המון בגרות בהבנה שלו שנתונה לו במה ושהוא בוחר לנצל אותה כדי להעלות את הנושאים שהעלה לדיון. מי שמלין עליו עושה זאת משנאה מוקדמת לדובר.

      1. אני לא חושב שכדורסלן מעצם היותו כדורסלן הופך לסמכות במשהו שלא קשור לספורט. זה כמו שהמוכר בשוק יגיד לי שביבי זה מלך ואני אתרשם מזה. אז כולה סטף בירבר קצת, אני מתייחס לזה כמו המוכר שלי בשוק שמלהג על ביבי

  10. ניתן היה לבקר בצורה דמוקרטית את טראמפ וכל מה שאתה רוצה, אבל לא להחרים מן ביקור ממלכתי כזה. ממש לא אמרתי שהוא לא צריך לבקר ולהביע את דעתו. שיגיש מה שהוא רוצה. באמת הביקורת היחידה שיש לי עליו הוא ההודעה שהוא לא ילך לביקור בבית הלבן. זה לא מכובד. אם כל השאר אין לי בעיה בכלל.

  11. גיא, ותאמין לי שאני יודע לזהות ממבו ג'מבו פרוגרסיבי כשאני רואה כזה. אבל מה – באמת לא איכפת לי שמישהו יגיד ממבו ג'מבו כזה. זכותו.

  12. תודה רבה על התרגום, שתקף וחשוב לכל חברה באשר היא.
    לעניות דעתי, אם יש מי ששומע את הדעה שלך,הרי שאתה חייב להביע אותה. אם אחרים יאהבו אותה או לא, זה לא רלוונטי

  13. כמה שקארי שחקן גדול ויצירתי, הוא כתב מאמר משעמם ועמוס קלישאות.

    1. אם מעשים של מישהו מראים חוסר כבוד בציבור אנשים (לדוגמא קפרניק ביוצאי צבא), אם אחד (או שנים ושלוש) אנשים יאמרו שלא נפגעו לא אומר שהמעשה לא פגע ברוב או אפילו בחלק מהאנשים.
    2. הקלישאה החבוטה של אם נדבר על הבעיה היא תיפטר ממש לעוסה. אתה חושב שלא מתייחסים יפה ליוצאי צבא, תפעל לשינוי, סתם לדבר ממבו ג'מבו כמו עיתונאי לא ממש יעזור.
    3. החרמה של טקס ממלכתי, בגלל חוסר הסכמה עם דעות של נשיא נבחר, היא שבירה של כללי המשחק הדמוקרטי (אם כי הינה אפשרות מעשית מאוד וקלה נוכח חופש הביטוי הנרחב).
    4. אני דווקא אוהב את ההתבטאויות של הספורטאים/אמנים/סלב שרק מוכיחות את מה שכל בר דעת אמור להבין, מדובר על בני תמותה שטובים במשהו אחד מאוד. אלוהים מחלק את הכישרון בין כל בני האדם…

    1. 1) זה לא אחד או שניים או שלוש שאמרו שלא נפגעו בסביבות ה40 מאנשי הצבא והוטרנים חולקים בתפיסה זו.

      2) איש קש מיותר, אם כי צפוי. אף אחד לא חושב שרק לדבר על הבעיה יפתור אותה. אני מניח שבמידה דומה אתה אינך חושב שהבעיה תיפתר מתוך זה שאף אחד לא ידבר עליה.

      3) א) תבדוק את העובדות. קודם כל קרי אמר שמבחינתו הוא לא ילך לבית הלבן. זו בחירה אישית שלו וזכותו לממש אותה בדיוק כמו שזה זכותו של בריידי לממש אותה. שנית הנשיא לא הזמין אף אחד מהקבוצה להגיע ולכן לאף אחד לא הייתה הזדמנות להחרים שום דבר ובשל כך לטעון שמישהו החרים איזה אירוע שבו הוא הוזמן לבית הלבן כאן הוא במינימום שגוי.
      ב) תבדוק שאתה מבין מה זה דמוקרטיה. מי שחושב שאדם כלשהו בדמוקרטיה שובר את כללי המשחק הדמוקרטי בכך שהוא מחרים ארוע ממלכתי, כנראה לא מבין את הקונספט.

      4) א) למה שמישהו יחשוב אחרת?
      ב) אלוהים לא קיים

להגיב על גיא הרשע לבטל

סגירת תפריט