בלי שלושת הכוכבים ועדיין מנצחים – הסלטיקס עם 11 ניצחונות ברציפות / עידן עופר וניר לוין

 

בפעם האחרונה שעשיתי את הנסיעה לבוסטון מהתפוח הגדול זה היה במשחק 5 בין הסלטיקס לקאבס, אייזיאה היה ירוק, קיירי אדום, קליבלנד הייתה הקבוצה הטובה יותר ומזג האוויר היה נהדר. קצת יותר מחצי שנה עברה, קיירי ירוק, אייזיאה אדום, קליבלנד במשבר ובחוץ 0 מעלות. ואני עוד חשבתי שבניו יורק קר..

אחרי שסיימו אימון שסגור לתקשורת ואושרתי לעלות לפרקט, שוחחתי קצת עם בראד סטיבנס (עוד קצת קשרים בליגה הטובה בעולם לא יזיקו), אמרתי שלום לעוזרים שלו ושאלתי את עצמי, מי לימד את מייקל קיד גילכריסט לזרוק לסל? יש לא מעט שחקנים בליגה עם טכניקה שגויה, זריקה מכוערת, רק תבחרו ( כן, אני יודע שגם לונזו עומד בכבוד בקריטריון ) אבל משהו בטכניקה של הסמול פורוורד הפותח של הקבוצה מצפון קרוליינה פשוט גורם לך לתהות מי לימד אותו לזרוק ככה.

פאסט פורוורד על החימום ואנחנו בחדרי ההלבשה. תחילה אני נכנס לזה של בוסטון על מנת להגיד שלום לקיירי ארווינג ולשמר את הקשר הטוב שנוצר בינינו. לרכז של הירוקים לקח זמן לצאת מחדר הטיפולים אבל כשיצא וראה אותי הוא מיד הוריד את האוזניות ואמר לי שלום.

uncle drew

אחרי שהחלפתי עוד כמה מילים עם ג'יילן בראון, נכנסתי לחדר ההלבשה של ההורנטס רק בשביל למצוא את מאליק מונק עייף מריאיונות. אחרי שהחמאתי לו על הנעליים שלו למשחק היום ( נעלי קובי 9 למתעניינים ), הוא הסכים להתראיין ואפילו סיפק תשובה לשאלה החשובה ביותר, מי ינצח באחד על אחד, הוא או הגדול מכולם?

תמו להם הריאיונות, החימום וארוחת הערב, ניגשים לדבר האמיתי.

חמישיות

בוסטון: קיירי ארווינג, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום, מרכוס מוריס וארון ביינס.

שארלוט: קמבה ווקר, ג'רמי לאמב, מייקל קיד גילכריסט, מרווין וויליאמס ודוויט האוורד.

מחצית ראשונה / עידן עופר

המשחק נפתח בסערה עם 9-0 מהיר של האורחים כשמנגד בוסטון רואה עוד כוכב שלה נפצע, הפעם זה קיירי ארווינג שקיבל מרפק מחברו לקבוצה, ארון ביינס. הסלטיקס ממשיכים להתקשות למרות שהם מגיעים למצבים נוחים אבל בכל זאת מורידים את ההפרש לשש נק', הרבה בזכות ההגנה הפשוט אדירה של הקבוצה הזו.

למרות ההגנה החזקה, שארלוט מראה הגנה טובה משל עצה, דבר בו היא מתקשה בזמן באחרון וזה 26-11 בסוף הרבע הראשון.

הרבע השני כבר נראה אחרת ומאיר פנים לסלטיקס. הקהל נכנס לעניינים, טייטום ולארקין סוף סוף פוגעים מחוץ לקשת ואפילו סמארט מוצא זמן להוציא את דוויט הווארד מכליו. בדיוק בשלב הזה אני מביט ברשתות החבריות ורואה את המכה הקשה שקיירי קיבל ומתבשר שלמשחק הזה הוא כבר לא יחזור. שארלוט מתאפסת וחוזרת לעניינים בעיקר בזכות פרנק "דה טנק" קמינסקי שתפר שלשות מהטופ אוף דה קי ושלוש דקות לסוף המחצית הראשון ההפרש עומד על 15 נק'.

קמינסקי הוא שחקן שמאוד רציתי לראיין היום אך למרות שזה לא יצא לפועל כן יצא לנו להחליף כמה מילים והוא סיפר לי על כך שמגיל 5 ועד גיל 18 הוא היה מגיע לאימוני הבולס בזכות העובדה שהדודים שלו עבדו בשביל המועדון, אולי זו הסיבה שג'ורדן בחר אותו בדראפט.

בצד השני, ג'יילן בראון שנראה נהדר מפתיחת העונה, ממשיך להתקשות ונראה שהוא איבד קצת מהביטחון שלו. בדיוק ברגע של משבר, עוד אחד במשחק הזה, מרכוס מוריס ניגש אליו כמו וטרן טוב, נותן לו צ'אפחה מפרגנת ודוחף אותו להמשיך לעשות מה שהוא עשה עד עכשיו. תוך כדי פסקי הזמן מבינים שכדורסל הוא לא הדבר היחידי שחשוב הלילה כאשר חייל אמריקאי לשעבר ( בן 100 ! ) שלחם במלחמת העולם השנייה מקבל הוקרה על תרומתו למדינה בערב שכולו הוקרה לחיילי המדינה, בהווה ובעבר. הקהל כמובן לא נשאר אדיר ואין אחד בקהל שלא מחא לו כפיים.

ההפרש ממשיך לנוע בין 10 ל-16 נק' והמחצית מסתיימת ביתרון גדול של ההורנטס, 57-41.

מחצית שנייה / ניר לוין

הרבע השלישי נפתח בדיוק כמו שנגמרה המחצית – נדנדת סלים בין הקבוצות כשבוסטון לא ממש מצליחה להוריד את ההפרש מאיזור ה-13-14. בראון עדיין לא מצליח להיכנס לעניינים ונראה שבוסטון מתקשה מאוד בלי מנהיג אמיתי על המגרש, כשהקהל מתנחם באיבוד מזדמן של האוורד שנוא נפשם או בגג שהוא חוטף.

סמארט עם כמה נק' רצופות שומר על הסלטיקס בתמונה בדקות האלה וגם טייטום לא רע. מהעבר השני קמבה עומד כבר על 10 אסיסטים בתחילת השלישי וגם מוסיף נקודות, מרווין ויליאמס וקודי זלר תורמים וההורנטס ממשיכים להוביל בבטחה. קליעות עונשין של רוז'יר סוגרות את הרבע השלישי בהפרש 12 להורנטס כשבוסטון מנצחת את הרבע בהפרש 4 נק' ומראה הגנה קשוחה יותר ומאורגנת יותר (וגם החטאות חופשיות של לאמב ו-ווקר לא הזיקו :))

השאלה הגדולה בפתיחת הרבע הרביעי – האם לסלטיקס יש מספיק כח אש כדי לחזור מהפיגור הזה, בלי הורפורד וקיירי? עידן שיושב לידי טוען שכן. אני הייתי סקפטי.

סטיבנס מעלה חמישיה שכוללת את לארקין, מיסטר גרשון יבוסלה הרוקי המפוזר (שעשה האק א-דוויט ברבע השני כשהשעון הורה על פחות מ2 דק' לסיום..), רוזייר האנרגטי, ת'ייס הלוחם וכמובן שיין לארקין. הרבע הרביעי נפתח בסערה. שארלוט פשוט לא מצליחה לשים סל והסלטיקס בערב התקפה בינוני מינוס נוגסים בהפרש לאט לאט. קמינסקי שהיה מצוין, הוביל את החמישיה השניה של ההורנטס וקלע 14 במחצית הראשונה לא מפסיק להחטיא מכל טווח ומאבד כדורים והסלטיקס מסתערים על כל הזדמנות.

לארקין ורוזייר מורידים ומורידים, ואז שלשה גדולה של ת'ייס מהפינה מורידה את זה רק ל6 – 77-71. עוד שלשה של בראון שסופסוף פוגע וזה כבר שלוש הפרש כשרק בשלב הזה – אחרי ריצה של 10-1 קליפורד לוקח טיימאאוט ומנסה להרגיע את העניינים.

סמארט וטייטום חוזרים למגרש ל-7 דקות אחרונות. לארקין עם הטעיה מדהימה קובר ג'אמפ מהפינה וזה רק נקודה להורנטס שפשוט מאבדים עשתונות. 5 דק' לסוף ולייאפ של בראון קובע מהפך 79-80 שמסיים ריצה של 18-3 של בוסטון מתחילת הרבע! לארקין ממשיך בשלו עם עוד סל גדול (סיים עם 16 את המשחק) מוחלף במוריס וטייטום הרענן מעמיק את הבור של שארלוט עם עוד ג'אמפ שוט מוצלח שמעלה ל-79-84 מדהים.

כמה שאיינג' צדק שהוא בחר אותו.

קמבה נכנס לעניינים. 2 שלו מורידות לשלוש, אבל הוא מחטיא שלשה שיכולה הייתה להשוות בהתקפה שאחרי. טייטום מחזיר ל5, קמבה מוריד ל4 מהקו ואז מוריס עושה שטות וזורק שלשה אחרי ריבאונד התקפה כשיש לו 22 שניות על שעון ה-24. שארלוט מנצלת את זה לרוץ עם קמבה שמוריד לנקודה.

מוריס מעלה ל3 וקמבה מוריד לנקודה. הסלטיקס מאבדים כדור בהוצאת כדור ולשארלוט יש הזדמנות לנצח את המשחק, אבל הגנה מעולה של מוריס על קמבה מכריחה אותו לקחת זריקה קשה מדיי שהולכת החוצה, רוזייר על הריבאונד חותם את הסיפור מהקו ורצף הנצחונות עולה ל11. ערב בוסטונאי קפוא (2- בחוץ ש"מרגיש כמו" מינוס 10 לפי הטלפון) הופך לחם ונעים והקהל מבסוט ובצדק.

90-87 בסיום

טייטום היה נהדר עם 16 נק', כמוהו גם לארקין שעלה מהספסל, רוז'יר הוסיף 15 נק', 7 ריב' ו-4 אס', בראון (13 ריב') ומוריס עם 24 נק' משותפות.

ווקר הוביל את ה"צרעות" עם 20 נק' ו-11 אס, קמינסקי הוסיף 14 נק' ולאמב קלע 9.

המצטיין – בוסטון

אחרי המשחק העיתונאים ליד חדר ההלבשה דיברו על כך שהירוקים ניצחו ללא אף אחד מהכוכבים של הקבוצה ועוד חזרו מהפרש גדול אז אמרתי להם – " זו פשוט קבוצה ". בוסטון היא באמת קבוצה במלוא מובן המילה, מאמן שמנחיל קודם כל הגנה, שחקנים ללא אגו שנלחמים בכל שנייה שלהם על הפרקט ומשחקים בשביל לנצח ולא לנפח את הסטטיסטיקה האישית שלהם.

המאכזב – דוויט האוורד

חלקכם כבר מזמן איבדתם את התקווה שהאוורד יממש את הפוטנציאל שלו או לפחות יחזור למה שהיה באורלנדו, בי עדיין היה שביב של תקווה, עד היום. האוורד נראה חסר אונים, מוגבל בהתקפה ועושה אינספור טעויות שלא מחוייבות למציאות כמו לקחת את הריבאונד, להוביל את הכדור את לטבעת בצד השני ולאבד אותו.

השנוי במחלוקת – קמבה ווקר

לא, ווקר לא שנוי במחלוקת, היכולת שלו להיות ה-כוכב של הקבוצה שלו, כן. קמבה שחקן נהדר, הקרוסים שלו "שוברים" את הקרסוליים של היריבים שמולו ומלהיבים את הקהל אבל משהו שם חסר. בסיום המשחק הוא לקח את הזריקה המכרעת אבל משהו שם, במהלך כל הרבע הרביעי הרגיש שהוא לא זה שיכול לעשות את זה לילה אחר לילה ולהוביל קבוצה למקומות שהיא לא מכירה.

המרגש – הקהל

קשה לתאר במילים את הקהל הירוק שואג ומריע לגיבורים של המדינה שלו ולקבוצה שלו, ללא ספק הקהל הטוב בליגה.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. תודה על הסיקור המהיר.
    בוסטון מראה בגרות חיובית למרות כל הפציעות.
    אם זה יימשך, ואם בטעות גורדון הייורד יחזור בריא ל פלייאוף, המזרח הוא שלהם.

  2. אני חשוב שמונק בדרך החוצה משארלוט 😉
    הרעיונות שאתה מספק אדירים עידן !
    אני בטוח שיגיע יום שתהיה שדר קווים באתר עולמי מוביל
    בוסטון עיר נהדרת

  3. חייב להגיד משהו על הווארד. הוא הוחך בדיוק כמו שאפשר היה לצפות. התחיל חזק ועם התלהבות, שלב ראשון, ואז גילה ששימור השינוי קשה הרבה יותר מיצירה שלו לזמו מוגבל.
    ונפל.

  4. אחלה סיקור, פינוק עם הקפה של הבוקר!
    אין ספק שכל הניצחונות הללו, ללא שלושת הכוכבים שלהם (קיירי, האיירוד והורפורד), מראים על היכולת הסתגלות המהירה של בראד סטיבנס לשינויים.
    הקבוצה איבדה את קיירי בתחילת המשחק ועדיין הצליחה לחזור ולנצח עם משחק הגנה משובח, שתורגם ליותר ריבאונדים וחטיפות ופחות איבודי כדור.
    שוק לארקן קנה הערב את מקומו. עד לפני המשחק הוא בקושי שיחק או תרם בדקות שהוא שיחק, והערב הוא קלע 16 נקודות ב17 דקות בערב יעיל ביותר.
    האוורד הוא דינוזאור, בזמן שכל הסנטרים של הליגה עובדים על המשחק שלהם, בין אם זה עם הגב לסל או זריקות מחצי מרחק או משלוש, הוא לא שיפר כלום!!!! בשנים שלו בליגה. סטופרמן !!!! (כמו שקורא לו שאק)

    תודה עידן וניר

  5. נראה לי שהלחץ שלכם לעמוד ברף של הסיקורים יותר גדול מהלחץ שהשחקנים עומדים בו.גדול. ונראה לי שביומיים הקרובים נראה סרטון של מייקל משפיל את מונק במשחק פנימי.

  6. חמוד מונק,
    עצבנת אותו עם השאלה על מייקל :]
    לדעתי הוא באחלה סיטואציה בשארלוט.
    אין עליו לחץ והוא יכול להתפתח נהדא תחת סטיב קליפורד.

  7. אחלה סיקור, זה כבר הופך לסטנדרט אצלך.
    לא האמנתי שהסלטיקס ינצחו, ועוד בלי קיירי, אבל בינתיים הם מתעלים על כל הציפיות. יש לנו מועמד עיקרי למאמן השנה (שרק התחילה, אני יודע, אבל קפיצה למסקנות זה ספורט אולימפי אצלינו)

  8. סיקור מעולה. ווקר לדעתי יכול להוביל קבוצה, אבל הוא צריך שחקנים אמיתיים לידו ולא מה שיש עכשיו בשרלוט. הלוואי שיגיע לספרס מתישהו כיורש של טוני, תפקיד שתפור עליו (יחד עם דוראנט/לאב הם יכולים להיות KKK).

    בוסטון באמת הראו המון המון אופי וטוב שכך. קבוצה לכל דבר, סטיבנס מאמן מצויין

    1. הוא יכול להוביל קבוצה, כמו שהוא עושה עכשיו, השאלה כמה רחוק הוא יכול לקחת אותם..לדעתי לא רחוק מספיק.

  9. הלילה הייתה לי הרגשה מוזרה כשצפיתי במשחק.
    תהיתי לעצמי מדוע סן אנטוניו משחקים על פרקט ירוק כקבוצת הבית.

    בעיניי זה הניצחון הכי מרשים של בוסטון העונה. יותר מזה שהיה מול סן אנטוניו (נטול קאווי, שעדיין הוא קריטי יותר מהיווארד בין 2 הקבוצות). והניצחון גם מרשים יותר מה-W באוק' סיטי.

    לא קל לנצח ללא כל הגרעין הראשי שלך. והפעם הקבוצה שוב חוותה אירוע פציעה לא נעים ממש בפתיחת משחק והפעם הם הצליחו לצאת מההלם וגם (!) לנצח, בניגוד למשחק פתיחת העונה.

    אך חשוב לי לציין שעם כל הכבוד לבוסטון, הרצף הזה הוא לא מה שחשוב, אלא המשך פיתוח השיטה הקבוצתית (התקפית והגנתית) והמשך פיתוח הצעירים שבה, כי לאחר פציעת GH אין על הקבוצה באמת לחץ העונה להגיע רחוק.

    אגב, טורונטו משחקת מול הסלטיקס בראשון בצהריים (שעון EST). אני מאמין שמולם כבר היכולת מעוררת ההשתאות הזו תעצר. גם אם אירווינג ישחק. מאידך, אם הורפורד גם יהיה כשיר, אז זה דיון אחר לחלוטין.

    ואסיים בלפרגן לאיינג', כי לסטיבנס מפרגנים המון ובצדק ושוכחים שהכל מתחיל מהמנג'ר.
    הוא סמך על הבאת סטיבנס, למרות רקורד לא מחמיא במיוחד למאמני מכללות ב-NBA לפני כן.
    שנים שהוא לוקח החלטות כשטובת הקבוצה תמיד לנגד עיניו ולא חשיבות של יחידים במערכת. משחקנים ועד אנשי צוות.
    הוא הצליח להביא פעם אחר פעם עם הבחירה השלישית פרוספקט שמוכיח את עצמו, כאשר המקרה עם טייטום יותר מרשים בעיניי עקב טרייד הבחירות עם פילי.
    הוא מצא את ת'ייס ובחר להחזיר את לארקין לליגה לאחר סבב ראשון לא מוצלח. הוא מוציא לא פעם מים מהסלע מבחינת הנכסים שבידיו, כאשר סטיבנס הקוסם לוקח את אותם "מים" ומפיק מהם את המיטב בכל פעם מחדש.

  10. יופי של סיקור שמעביר את האווירה. בוסטון מתגבשת להיות קבוצה יופי-טופי, עם אוירה מצוינת ושחקנים שמעזים (ד״ש לקליבלנד).
    כמובן שהקרדיט לסטיבנס.
    מישהו יודע למה בבוסטון שונאים את הווארד, האם זה עוד מהתקופה שלו באורלנדו?

  11. בוסטון הפתיעו אותי מאד השנה, כזו הצלחה בפתיחה בלי זמן התאקלמות ראוי לקבוצה כמעט לגמרי חדשה. זה אומר משהו טוב על המערכת. הייתי פסימי לפני תחילת העונה אז עכשיו אני יותר אופטימי אבל עדיין זהיר. כל הפציעות האלה בשלב כל כך מוקדם לא טובות למרות שהן מאפשרים למחליפים לצבור זמן ולהתחשל בשיטה.
    מילים אחרונות על סופרמן בפנסייה, הערך שלו נמצא בירידה וזה כבר לא ישתנה. חבל!

    1. ככה זה כשהאופי שלך כשחקן לא דוחף אותך להגיע לפסגות חדשות בכל פעם מחדש.
      הוא פשוט מקרה עצוב על סף הפתטי וכואב להגיד זאת, אך זה נכון בעיניי.

      לגביי הפציעות – אין מה לדאוג האמת…פציעה קטסטרופלית ולא רגילה, זעזוע מוח ומכה חזקה בפנים – אלו לא מקרים חוזרים ונשנים לטעמי. הורפורד אמנם חווה זאת פעם שנייה, אך שוב, זוהי לא פציעה חוזרת, כמו פציעות במפרקים.
      ואדרבה, אחרי סיום העונה של היווארד, גם ככה אין רף ציפיות גבוה עבור הקבוצה וכל ניסיון לשחקנים הצעירים רק יתרום לעונה הבאה.

  12. קיירי ביקש ממך חתימה?

    כשאתה מתעסק כל הזמן במלחמת העולם השניה, ואז פתאום מגיע משחק אנ.בי.איי. זה מכניס אותך לפרופורציות.

  13. יופי. גם אנחנו מתים לקבל את קם בבוקר, אבל איכשהו נדמה ששארלוט לא ירצו לוותר עליו. גם אם נציע את פול, ווייט וברטאנס. מתי הוא אמור להפוך לשחקן חופשי? והאם לדעתכם הוא יסכים לוותר על שכר מקס. שיקבל בכל קבוצה אחרת תמורת הזכות להיות בספרס עבור מסטיק בזוקה וחבילת m&m ?

    1. קשה לדעת אם יסכים, אבל לטעמי רוב השחקנים יסכימו לוותר על כסף כדי לשחק עם קאווי ואולדריג' ותחת פופ.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט