לברון הגיבור – על גבריות והנהגה / דן רוזנבלום

************

דן רוזנבלום בן ה-33 הנו גנן מקצועי שנולד בניו יורק וגדל באילת. זוכר את עצמו בגיל 6 רואה את הסדרה של הבאד בויז מדטרויט נגד שיקגו של ג'ורדן מהפלייאוף והנ.ב.א תמיד היה חברו הטוב ביותר.

************
נתחיל בשני משפטי אמת.

אין ספק שלברון ג'יימס הוא אחד השחקנים הגדולים ששיחקו את המשחק.

אין ספק שנכון להיום, לברון ג'יימס מיצה את עצמו ברמה המקצועית ולא נותר לו מה להוכיח.

לאחרונה הקאבס הפסידו לניקס ולברוקלין ברצף. בתור יליד ניו יורק, אני יודע שלצחנה כזו יש השלכות אמיתיות וכבדות. אם לא מקצועיות, אז קארמתיות. הצחנה כל כך גדולה שגם אלי הכדורסל במרומים צובטים את האף.

יש המון סוגים שונים של מנהיגים. כאלו שיובילו ממקום צנוע ועניו, כאלה שייקחו את כל התהילה לעצמם וגם כאלה שיקריבו את חבריהם בדרך לניצחון. לברון הוא מנהיג מחתרתי. תחושת הניצחון שלו היא מעבר למשחק הכדורסל.

כיליד 84', מפעל זהותו של לברון הורכב בזמן דור הזהב של הנ.ב.א ותחילת העידן הטכנולוגי המואץ כחלק מדור האיקס של שנות התשעים. כמישהו שמשתייך לאותו הדור, אוכל להזדהות ולומר שהמשתנים שיוצרים את הנוסחה להרכבת הזהות והאופי בזמנים כאלה לא פשוטים.


דור אשר נבלע אל ידע אינסופי ותובנה אופקית לפני גיל ההתבגרות סובל מתלכידים רבים. התסביך הנפוץ ביותר לאדם בעל ידע שעולה על מידותיו, הוא התסביך האלוקי. התיעוש הטכנולוגי ונפח המידע הנגיש אפשר לצעירים להביט מלמעלה מטה, אל החיים והלכותיהם.

כבר אז, לברון החליט, קבע והצהיר על כוונות ליבו, מטרות חייו, חלומותיו ואמונתו הפרטית. הוא רצה להיות השחקן כדורסל הטוב בעולם, לזכות באליפות הנ.ב.א ויותר מהכול, רצה להיות אדם טוב הנאמן לעצמו, לזהותו וחייו, בניגוד למייקל ג'ורדן ששבר לכל הילדים בעולם את הלב כאשר התגלה שבגד באשתו והתגרש ממנה.


אין ערך גבוה ועליון יותר של אדם בחיים הללו, אם חסר חטא, עוון, שגגה או פשע. עבור לברון? זו תמיד הייתה המטרה הנעלה ביותר. להיות אדם טוב. זך. נכון, ישר ואמין. להבין שהניצחון האמיתי בחיים הוא באמצעות הלב והמצפון. לא הכדור או הכיס.


לברון השיג כל חלום ומטרה שאי פעם הייתה לו. לא רק שהוא זכה ביותר מאליפות אחת, אלא גם נתן למועדון ביתו את האליפות המקצועית הראשונה שלהם. הישג שיחוקק את שמו בספר הספרים לנצח. זהו. את שלו הוא כבר עשה, בן אלמוות וחי חיי נצח. הגוף של לברון בן ה-32 של היום יכול לחלץ טרקטורים וסירות ממקומם, אך בעיניו הוא עדיין ותמיד יהיה "סתם ילד מאקרון, אוהיו".

למרות שהוא מאמין בכך, גם לברון יודע שהוא הרבה יותר מזה.

אסור לטעות. עומק הנפש, האישיות והאופי של לברון לא פחות מעניינים מיכולותיו הספורטיביות. במיוחד בספורט האמריקאי הקולני והתובעני שפעמים רבות מפספס ומאבד הרבה מהספורטאים ויכולתם מפאת העובדה שלא מתייחסים לבני האדם כבני אדם. מקטלגים אותם, מציירים אותם באופן הכי שיווקי שאפשר ומנצלים את מפעל זהותם עבור בצע. זהו זה בעצם.


מעבר לערך הכספי האדם מאחורי הספורטאי לא ממש מעניין אף אחד. הוא מרגיש מרומה, מנוצל ומדמה עצמו לשק בשר חסר רגשות ומחשבות.
לכן הרבה ספורטאים מקצועיים בארה"ב מגיעים לליגה של הגדולים, מקבלים את החוזה הגדול הראשון שלהם ושם? יכולים לדומם מנוע. כי הם מבינים את המפלצת הכלכלית שנקראית הספורט האמריקאי. מה מטרותיו, מה ערכיו האמיתיים ואיפה הספורטאי יהיה כאשר הקריירה שלו תגמר.


לברון תמיד היה מורד. הליגה ובעלי הקבוצות עשו המון טעויות עם לברון. טעויות שהם משלמים עליהן עכשיו.

בעונת הרוקי שלו לא שמו לצידו דמות בוגרת. שחקן מנוסה ומובחר שיוביל אותו בשנותיו הראשונות בליגה וילמד אותו את הבסיסים של התנהגות חברתית ומקצועית. לא בנו סביבו סגל מאוזן ומחושב בעל תכנית רבת שנים שתאפשר לו לשלוט בליגה שנים ברציפות. כמו היום, הכל היה על רגל אחת. יכולת אלתור יוצאת דופן של סוכנים, בעלי קבוצות ואינטרסים הכל בעבור דבר אחד. הצבתו בראש הפירמידה של הכדורסל העולמי וקבלת התשואות הנלוות.

לברון מעולם לא אומן. הוא מעולם לא אותגר מבחינת האגו. מעולם לא היה אף אדם שדיבר אליו מלמעלה. מהיום הראשון שלו בליגה. כל הפרעה הכי קטנה שחשבו או הסיקו שתשפיע עליו הוסרה באופן מיידי. אפילו קובי השחצן ידע מאמן מהו. אין אף שחקן אחר בהיסטוריה של המשחק, שמעולם לא ענה לכל סוג ולו הכי קטן של מרות מלבד לברון. איזהו שחקן שלא ידע יראה? או בעצם, רק יראה.

תחושת העוצמה, היראה והפחד הם לא בהכרח מוצא ידו של לברון… אך כמי שכך התייחסו אליו רוב החיים… הפך לחלק ממנו. אני יכול להזדהות עם התחושה וההשלכה של התבגרות בהיעדר דמות אב. כיצד זה משפיע על הרכבת הזהות, התודעה והאופי. אני גם באותו הגיל של לברון, כך שאני מעז לחשוב שאני פשוט מבין אותו.

הפחד והיראה מלברון הם נושא הליבה בצניחה החופשית הזו שקליבלנד חווה. אין מקור למוטיבציה, כי אסור לדבר. אסור להרים מעליו ראש ו\או לנסות לזעזע משהו להוציא את הקבוצה ממצבה הנוכחי. לברון התיישן בעיני אחרים וכבר לא מתרגשים לשחק איתו או עבורו.
השאלה היא מה לברון יכול לעשות? הוא רק שחקן אחד.

הנהלת קליבלנד עשתה טעויות נוראיות הקיץ, ראשית עם שחרורו של קיירי והבאת 3 גארדים פותחים שכל אחד מהם עמוס ביותר כשרון ופציעות מהשני. החוזים של תומפסון וסמית' הם מוגזמים ורוקנו את הקופה של המועדון לשנים לבוא. הקו הקדמי של קליבלנד יותר חלש משל האוסטין ספרס מהדי ליג ובכל אופן שתרצו להסתכל על זה…קליבלנד דיי אפורה. ברור לכולם שהשנה אין לה סיכוי לקחת אליפות שתלך שנה שנייה ברציפות לגולדן סטייט.

כל זאת, לא אשמת לברון. אבל האם אפשר להאשים אותו? למה לא?

מפעל הגיוס השנתי המצוץ מהאצבע גם כן כעת יודע סוף. במשך שנים לברון התקשר והתחנף למיטב השחקנים בליגה… יצר עמם קשרי חברות מזוייפים, הערצה כפויה וחיזור מאולץ. הכל בהיענות להנהלת המועדון שביקשה ממנו לנסות ולגייס שחקנים.

לשקר יש רגליים והנהלת המועדון הכניסה את לברון למקום מכוער ורע כאשר מגוייסים כמו קווין לאב התבדו לחלוטין מהדמות הציבורית של לברון לבין האישיות האמיתית שלו. לברון כיום במקום בעייתי, כי אחרים מסתכלים עליו ורואים בו את כל הדברים הרעים… שבעצם אחראיים עליהם הליגה ומחזיקי הבובות.

אך בסוף זה רק כדורסל. יש ללברון שלל תחומיי עניין אחרים. משפחתו כמובן, אומנות, מוזיקה וקולנוע. בבעלותו חברת הפקות ואחד מן התכניות המופקות משודרת בכבלים בארצות הברית.  אין לו מה להוכיח לאף אחד. את שלו הוא כבר עשה. לא רק שהוא חי את החלום שלו, אלא הוא יכול להתרפק עליו תוך כדי.

בשלב כזה של הקריירה לברון יכול ליהנות מהמשחק, לשבור שיאים וגם להיות ראשון ברייטינג ללא מאמץ מיוחד. הוא לא צריך להרגיש לחץ. הוא לא צריך להתייחס לביקורת. הוא כבר צופה את הבוז, הנידוי, הכיעור והשנאה. הזיכרון האנושי דל ובמיוחד בימים האלו, כמעט ואיננו קיים.

הוא חלק מדור שהבין את המשחק הגדול של החיים ומעולם לא התרכז בזוטות.

כי זו תכלית החיים של כל אדם. שנולד ומת לבד. רק חכם יודע ומבין שבסוף יש רק את הדברים שחשובים לך, שהזמן מכלה כל דבר ושורף כל מנהיג ודמות נערצת ושעצם ההובלה, היא שורש כל הטעויות.

המלך. לברון ג'יימס האריה. הנבחר. כמו כל מלך או אריה, הוא לא זקוק לשום דבר בחיים הללו. את ביטחונו הכלכלי הבטיח מספר פעמים לו ולכל דורות צאצאיו. במעגלו הפרטי יש רק את משפחתו שחשובה לו ודווין וויד אחד.

הכדורסל עכשיו?  זה רק תחביב. זו הנאה ספורטיבית. להעז ולהגיד שחברייך לקבוצה צריכים לשחק טוב יותר? שהמועדון שלך שגה בתהליך בחירת ההחלטות? חלילה.

מה שמנהיג עושה זה לקיחת אחרית. הוא מעמיס על עצמו משקל… שאף אחד אחר לא מסוגל לסחוב. על הגב של לברון יש כל כך הרבה משקל, שאחרים מתחילים לרצות חלק ממנו כי הם התחילו לעוף ברוח.


יש להם דרך לדרבן את עצמם. יש להם דרך לחזור לנצח וזה לא דרך כדורסל. זוהי דרך ערכים. דרך אמונה. דרך המסר המהדהד ביותר שלברון ניסה ועודנו מנסה להעביר לעולם. "כולה ילד מאקרון, אוהיו".

מה שחשוב באמת הוא אהבת המשפחה, עמידה בערכים דתיים וזכות הנפש והרוח. היכולת להביט במראה ולהתגאות באדם שאתה ללא חרטות, צער או בושה. מה שבטוח, שאם לברון עדיין שם בטוהר הזה…מישהו צריך לעמוד לצידו, כי קשה מאוד לעשות הכל לבד.

תשאלו את אלוהים. הוא כבר מזמן מלך.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 114 תגובות

  1. חוזים של תומפסון וסמית' הם מוגזמים ורוקנו את הקופה של המועדון לשנים לבוא = אשמת לברון.

    להיות אדם טוב. זך. נכון, ישר ואמין. להבין שהנצחון האמיתי בחיים הוא באמצעות הלב והמצפון. לא הכדור או הכיס. = מאושם כבר פעמיים באינסטגרם עם הוכחות מפה ועד קליבלנד עם הודעות פרטיות ושטויות

    הכדורסל עכשיו? זה רק תחביב. זו הנאה ספורטיבית. = זה בדיוק הבעיה, קובי עד המשחק האחרון שלו היה הבן זונה הכי קשוח במשחק ולא היה מוכן לרדת עם פחות מ60 נקודות.

    לברון משחק בלי הנאה, רק מתבכיין , אי אפשר לאהוב אותו (שלא תבינו אותי לא נכון , הוא כנראה בטופ 3 של המשחק הזה עם הסט כלים הכי מגוון שדרך על המגרש, וללא ספק השחקן הכי טוב בדור האחרון) , פשוט לראות את קליבלנד של השנה משחקת דקה יספיק לכם כדי לשנוא אותו , כל פעם שהוא רוצה לשים את הכדור ברשת הוא עושה את זה , הוא פשוט לא רוצה, איזה מין שחקן שרוצה להיחשב לגדול בכל הזמנים מתעסק בלא לעשות כלום , איך אני אמור לאהוב את האדישות והבכיינות שלו על כל שריקה.

    שחקן גדול הוא בטוח , בן אדם גדול ? אני לא כלכך חושב.

  2. אחלה פוסט ואל תתרגש מהתגובות של האנשים שאוטומטית אנטי לברון ולא קראו לעומק את הכתבה. המצב אולי כן טיפה באשמתו, אבל אני מסכים שהמערכת סביבו חלשה יותר מכל מערכת סביב כוכב על אחר (ג'ורדן, בירד, מג'יק וכמובן דאנקן וקובי), מה שעושה לו עוול. עדין יש לו מה לתת, אבל המועדון פשוט מנוהל ומאומן רע. חבל שלא היה לידו אף פעם איזה ג'קסון, ריילי או פופוביץ'. בתקווה זה ישתנה בקיץ

        1. א. נשפט, ונסלח.
          ב. נראה…אבל בטוח אבוא למפגש הבא עם משאית קירור לאסוף את חביות הבירה שהרשע יהיה חייב לי מהפיינל'ס הקרוב (ותודה למושא הפוסט)

      1. אני קראתי הכל ואחרי זה בחרתי להיות אנטי לברון , באמת יש פה הגזמות לא נורמליות , עדיין כתוב טוב ואני רוצה שימשיך לכתוב כי זה כל האקשן באתר

          1. 2+ למלובני ודדי, חושב שיש גם ניתוח אישיות טוב בחלקו
            של לברון, וכמובן דברים שדעתי שונה.
            המשך לכתוב דן, ס"הכ הדעות של רובנו שונות
            וזה מה שיפה

    1. מסכים עם דן ורועי – העדר דמות סמכותית, בחיים ובמועדונים, פגעה בו. מאמין שלא מאוחר מדי לתקן, ילך לקנוסה בטקסס, יכרע ברך בפני האפיפיור, יזכה באליפות שלשם שינוי לא תהיה רשומה בעיקר על שמו, ויזכה בגאולה ובתיקון. נכון, יהיה זה משבר קיומי עבור האשך והללל… אבל הם יתגברו 😉

  3. Câinii latră, caravana trece
    (הכלבים נובחים, והשיירה עוברת)

    לא באמת מפתיעות הנביחות הפבלוביות, שנשמעות כתגובה לפוסט.
    צריך לקחת אותם בהבנה –
    בסופו של יום, אף אחד מאיתנו לא חסין להתניה קלסית…

    ולעצם העניין –
    אין לי מושג מה לברון רוצה להשיג.
    אין לי מושג כמה מוטיבציה יש לו להשיג את זה.
    גם אין לי מושג עד כמה המשפט:
    "אהבת המשפחה, עמידה בערכים דתיים וזכות הנפש והרוח",
    תקף ללברון.
    והאמת?
    לא באמת משנה לי.
    דבר אחד הוא הוכיח בשנותיו בליגה –
    הוא מקצוען.
    וככזה, אין לי ספק שגם השנה, עת יגיע הפלייאוף,
    שוב נראה אותו מרים את הרמה שלו, ועוזר לחבריו להרים את רמתם גם הם,
    ושוב נראה את קבוצתו נלחמת להגיע הכי רחוק שיש.

    וכאוהד כדורסל,
    אני לא יכול לבקש יותר משחקן אותו אני אוהד.

    תודה על פוסט מושקע.

    1. ואז שוב נראה אותו עוזב את המועדון, העיר, האוהדים, והחברים לקבוצה, והולך לאיפה שהוא חושב שיש לו את הכי הרבה סיכוי לאליפות מוכנה למרות שהוא יכול לבחור לעצמו כל מאמן גדול בליגה "שלא היה לו את המזל לשחק עבורו", או כל ארגון מעולה בליגה (כמו זה שהוא עזב במיאמי כדי ללכת שוב למקום שבו הוא חשב שיש לו את הסיכוי הכי טוב לאליפות), כולם יודעים שזה לא מה שמעניין אותו – אלא רק התהילה.

      "כולה ילד מאקרון אוהיו"
      שמגיל 17 יש לו קעקוע לרוחב כל הגב של "chosen 1"

      1. זה בהחלט סביר שנראה אותו עוזב שוב את קליבלנד.
        זה לו משנה את העובדה שמדובר בשחקן סופר מקצוען.

        ב-2010, אין בכלל שאלה –
        לברון עזב את קליבלנד למקום בו הוא יוכל לזכות באליפויות.

        ב-2014?
        אני לא חושב שהקאבס היו האפשרות הטובה ביותר שלו.

        1. אחרי בדיוק אותו מספר שנים בליגה, בקבוצה שהשיגה אפילו פחות משהקאבס השיגו עם לברון, ובמועדון שלא השיג כלום בעבר – ג'ורדן המשיך להיות נאמן לשיקגו, לא חיפש את הפרי אייג'נסי (ובכך גם אפשר לבולס לבנות טוב יותר את הקבוצה), ואז זכה באליפויות.

          לברון ברח כמו שפן, ויתר גם על כסף, וזה בלי להזכיר בכלל את כל הגרוטסקיות של איך הוא עשה את זה – רק בגלל החרדה לתהילה שלו ולאי האמונה ביכולת שלו לעשות את זה כמו הגדולים באמת.

          וב 2014, לא היתה שום אופציה טובה יותר עם משכורת מקסימום, הקונפרנס המזרחי, והתהילה כ"מושיע" של קליבלנד.

          1. את ההשוואה לג'ורדן, אתה עשית. לא אני.

            בכל הנוגע ל2014 –
            בלי לבדוק, אני חושב שהבולס, לדוגמה, יכלו להיות יעד טוב בהפרש.

          2. ההשוואה לא היתה ל"ג'ורדן", אלא לאחד הגדולים בכל הזמנים שבניגוד לרוב חבריו לא הצליח לזכות באליפות או אפילו להגיע לגמר קונפרנס ב 6 השנים הראשונות שלו בליגה, ושיחק במועדון שלא הגיע לשום הישג עד אז ואפילו תחת מאמן שלא עשה כלום.

            ואתה יכול לבדוק – קיירי ולאב (שהיה לא פחות ממפלצת במינסוטה) > כל דבר שהיה לבולס להציע.

          3. זה עניין של השקפה –
            אתה מצפה מהשחקנים נאמנות למועדון.
            אני רואה את המעבר של לברון, כמו גם את המעבר של דוראנט,
            כצעד לגיטימי.
            להישאר באזור הנוחות, ולפחד מדעת הקהל,
            זה הצד השני של המטבע מול ה-"ברח כמו שפן".

          4. זה לא רק נאמנות למועדון, זה אמונה עצמית ביכולת והתעקשות/לחימה עד שהיכולת משיגה את מטרת האליפות.

            והאם אתה נותן את אותו קרדיט לדוראנט בראיה הסטורית על האליפות שהוא זכה בה, ואלה שעוד יזכה בהן, שאתה נותן לשחקנים שלו עזבו להצטרף לסופרטימס ?

            אין מצב.

          5. אותו מועדון, קליבלנד של 2010,
            אם לברון היה נשאר לשחק שם. הוא היה טמבל.
            חד משמעית.
            לפעמים שחקן צריך לזהות את הסיטואציה בה הוא נמצא,
            ולשנות אותה כך שהוא יוכל להצליח.

            דוראנט?
            תקרא מה כתבתי עליו, ועל התצוגה שלו בפיינלס האחרונים.
            (סיכום ב-3 מילים:
            "וואו! כל הכבוד")
            בלעדיו גולדן סטייט לא היו זוכים באליפות בשנה שעברה.

          6. אם לברון היה חותם על הארכת חוזה רוקי מלאה, קליבלנד היו נראים אחרת לגמרי ב 2010.

            זה הלחץ שהוא דאג להפעיל עליהם שהביא אותם למצב הקשה שהיו בו, כולל דרישות ספציפיות להטריד עבור שחקנים ספציפיים (כמו ג'יימיסון) שסיבכו את תקרת השכר שלהם בשחקנים יקרים אחרי שיאם.

            לברון אחראי ישירות לכל מה שקרה שם.

            ואם אתה לא מוריד לדוראנט נקודות זכות הסטוריות בגלל ההצטרפות לקבוצת כוכבים, אתה לא רק טועה – אתה גם במיעוט גדול.

          7. טועה, לדעתך.

            גם לקרי, דרך אגב יורדות נקודות בגלל גיוסו של דוראנט?
            או לגרין. הוא התקשר לדוראנט.
            היכן הנאמנות שלו לחבריו לקבוצה,
            אלו שהיה ברור שיבעטו החוצה?
            גם לו יורד הניקוד ההיסטורי?

    2. התגובה הפבלובית היא שלך, הכלבים נובחים על שיירת המהללים של לברון שהפכו אותו לקדוש ולכזה שלא בגד באישתו ולכזה שכל מה שעשה היה בגלל שלא קיבל הדרכה, מזכיר קצת סיפורים על אנשים אלימים שהם הקורבן של הנסיבות, אז גם אם כן נו אז מה? זה הופך אותם לפחות נוראיים? ההתנהגות היהירה של לברון שהצליחה להשניא אותו על חברים לקבוצה (וכן, אני יודע שיש כמה כאלה שמדברים עליו בצורה חמה), שגרמו לקיירי לעזוב בצורה כזאת, אומרת משהו עליו.
      אין ספק שהוא שחקן של פעם בדור אבל עדיין הוא יהיר צבוע וצדקן וגם עוד אלף ניתוחי אישיות לא יצליחו לכבס את זה.

  4. תודה על המאמר המצויין.
    אני מעט אמביוולנטי ביחס שלי ללברון. מצד אחד יש לי בעייה עם שחקן שהוא גדול מהקבוצה, מצד שני אני אוהב את המעורבות שלו בנושאים שהם מעבר לכדורסל, והעובדה שהוא לוקח עליהם אחריות.

  5. לברון הוא גם נר עשן שמוציא את העכברים מהמחילה.
    רובם עילגים, בדיחות אנאליות של כיתה ב', מין קבוצת תמיכה והשתייכות של לוזרים, תחת הסיסמה 'גם אני שונא את לברון". תנאי קבלה לקהילה. של עכברים.
    ועוד כמה עם אובסס לברון, שק חבטות ספורטיבי למצוקות הנפשיות שלהם.

    1. חן חן על האנליזה המקצועית שערכת לנו שהרי כולנו מקשה אחת, מתנחמים זה בזרועות זה וכל יומנו עובר בציפיה לפוסט נוסף על האיש כדי שנוכל לצאת מהמחילה..
      אחת ולתמיד- לדעתי (ולדעת רבים אחרים ולמעשה, כעולה מהטוויטר, אינסטגרם וכו' של האיש) מדובר במגלומן שסבור שהוא יודע יותר טוב מכל מאמן, GM, שחקן אחר ובייסקלי – כל יתר בני האדם.

      לדעתי (ולדעת רבים אחרים) המשחק של לא נעים לעין, שבלוני, "ראש בקיר"(או כתף בשחקן היריב) וחסר מעוף. אכן, הוא יודע להטביע אבל גם אחרים.

      לדעתי- הביקורת שלו על הארגון והקבוצה היא דוחה והיא ההיפך של החדרת מוטיבציה.

      בא לך לרייר מול יעילות, סטטיסטיקה, הישגים? לך על זה.

      בעיניי, הוא "מלכת הכיתה" הרעה שמקטינה את האחרים. נדמה לי שיש חד בשם קיירי שיסכים איתי.

      פיס אאוט. העילגת מכיתה ב'.

      1. מובן שהכוונה לא היתה אליך, הרי כולנו יודעים על מי אנחנו מדברים. ופתטי שהם ממהרים למצוא בך מגן אנושי. וכן: עילגות לאורך ולרוחב, בדיחות קקה פיפי, ושנאה חולנית אובססיבית, כאלה שמרחיקים מהאתר הזה הרבה אנשים.

  6. הייתי אתך עד "מה שחשוב באמת זה….. עמידה בערכים דתיים"
    הבחור נוצרי
    נוצרי למען השם !!!
    זרע עמלק
    גוי
    וגם כושי
    על איזה ערכים דתיים אתה מדבר
    שלך?
    שלו?
    שלי???
    אצלי הלוא ידוע שהמוסר היחיד שיש לי הוא מוסר עבודה….

    בקיצור היה נחמד עד הסוף. זה היה קצת מיותר ובמקום להגיב לעניין אני מתבחבש כבר עשר דקות על השטות הזו

  7. אפילו גיא הרשע על על פטריות הזיה וללא שינה ועם אקח לרקה לא מסוגל להוציא כזה אוסף של השתפכויות.

    חבר'ה זה לא קשור לשנאה ללברון תצאו מהסרט הזה.
    כמעט כל מה שנכתב במאמר פשוט לא נכון על סף ההזוי.

    זה פשוט זלזול באינטלגנציה שלנו. כאילו אנחנו לא קוראים ורואים כל מה שקשור בליגה הזאת כבר 20-30 שנה וזה רק הולך ומתעצם משנה לשנה.

    סבבה שזה פוסט ראשון ובלה בלה בלה. זה לא מעניין אותי כקורא.

    מרגיז אותי הצדקנות של כל מי שהתנפל על כותבי הביקורת בטענה שהם אנטי לברון. הם לא אנטי לברון הם אנטי כתבות הזויות.

    גם אם אני כאוהד קובי אצייר אותו כמלאך זו תהיה הזיה

    1. אין פה שום זלזול באינטליגנציה. זאת נקודת המבט של דן ואפשר להבין אותה – אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה הולך בקליבלנד. הכתבה הזאת ממש לא הזויה. זאת נקודת המבט שלו וכמו שעלה אחרי המשחק 57-7-11 פוסט שיחסית יורד על ג'יימס יש פה מקום גם לפוסטים בעדו.

      1. זאת לא נקודת מבט כיוון שאין קשר בין נקודת מבט לבין עובדות.
        אני יכול להתווכח אם לברון הוא טופ 5 או טופ 3 אבל זה יהיה מפגר מבחינתי להגיד שהוא לא בטופ 10 נכון?
        אני תמיד יכול לפתור את זה בנקודת מבט…

        המון המון אי דיוקים ועיוות מציאות בצורה קיצונית

    2. אתה תהיה מופתע אילו שטויות אני מסוגל לכתוב כאשר אני על פטריות הזיה.
      זה יכול לגלוש למקומות כמו,
      הסכמה עם קרמר,
      או אפילו להתדרדר להכרזה שקובי שחקן טופ 10…

      1. זה נכון פעם גיא היה בבלוג החי של פיניקס-שיקאגו , ורק אני והוא היינו שם אז הוא הרשה לעצמו לקחת פטריות , ובדיוק בבלוג החי הזה שרק אני והוא שם הוא רשם משהו שלא חשבתי שיצא מפה של בן אדם שפוי בחיים

        "בנדר הזה נראה לי הולך להיות שחקן שחקן "

      1. ובצדק. אני מודה שנותרתי המום למשך איזה חמש דקות.
        התחלתי לקרוא, ועם כל שורה, כל פסקה, נכנסתי יותר ויותר לשוק… היה רגע שחשבתי שהעולם יתמוטט.

        המשכתי כשהזמן קפא מסביבי ולא יכולתי לזוז, הגננת באה ואמרה משהו, הכלבים באו וקפצו, אחד מהם אפילו נשך אותי (לא הרגשתי את הכאב אבל עכשיו אני רואה שיש סימן) – נראה לי שהם ממש דאגו.

        זה היה כמו לצפות בסרט סנאף שמחלחל אותך עד לעמקי נשמתך אבל ללא יכולת להסיר מבט.
        (ככה בדיוק הרגשתי – זהירות סצנה קשה: https://www.youtube.com/watch?v=m6jsIr_jfVg)

        ואז, ממש כשהרגשתי שאני עומד לאבד את נשמתי (ואת הכרתי), הבנתי את האמת… והאמת הזו הצילה את מוחי ונשמתי מכיליון (הרחבה על האמת בתגובתי למטה יותר)

  8. לא ייאמן, הגיעו ימות המשיח!

    אני נפעם ונרגש מהפוסט.

    כבוד גדול לאתר לגלות שלברון ג'יימס בכבודו ובעצמו קורא באתר, ועכשיו אפילו כותב בו!

    גם אם הוא קצת מתבייש להיחשך ומשתמש בשם הפיקטיבי "דן רוזנבלום"… (אבל באמת שהיה עליו להמציא סיפור רקע אמין יותר)

    הופס על המפה !!

          1. רק להגיד שתגובות 14.1.1.2-4 הן גאונות צרופה. רק על זה שהוא מוציא מכם פנינים כאלה מגיע לו פרס נובל לספרות, ללברון.

  9. תודה רבה!
    פוסט פשוט מצוין – גם כתוב כל כך יפה, גם נוגע ברגש בצורה אמיתית, אבל בעיקר – מצליח לצבוע באור אמיתי ונכון יותר את גדול השחקנים של הדור שלנו.
    אני לא מבין מאיפה השנאה הזאת לאחד השחקנים הכי טובים ששיחקו את המשחק ולשם שינוי לא היו בני אדם אגואיסטים תאבי בצע שהרביצו לאשתם (ג׳ייסון קיד), הואשמו באונס (כמובן קובי) או הסתבכו בהימורים ונחשבו בכללי לחרא של בנאדם (אלוהים שלנו בכבודו ובעצמו).
    אז למה דווקא אליו נטפלים? את זה לא אבין לעולם, לא רק שלא עשה דבר שאפשר להתלונן עליו (חוץ מה״החלטה״ שהייתה האקט הכי שחצני שאפשר לחשוב עליו) , יש כל כל הרבה שעשה לטובת החברה ואף אחד אחר לא עושה..
    נו טוב.. כמו שאהבה מעוורת כנראה שגם שנאה עובדת בצד ההפוך. חבל שכל כך הרבה הופכים לעיוורים משנאה במקום לנסות למצוא מה טוב..

    1. מעשים מכוערים של לברון מהשרוול בלי לחשוב יותר מדי – הלחצים שהוא הפעיל כדי שההנהלה תחתים בסכומים מופרזים את שני ה״אנשים שלו״ תומפסון וסמית׳. הפוקר שהוא משחק עם קליבלנד כבר 3 שנים בנוגע לעתידו (מה שמכניס את המועדון לקדחת קניות שטובות לכאן ועכשיו בלי שום מחשבה על הקריסה ביום שאחרי). כל התקופה המבישה עם דוויד בלאט בה הוא פשוט דאג ליידע את המנהלים שלו מה הוא מצפה שיקרה. הטוויטים הדפוקים וכו וכו

  10. אינני משונאי לברון (גם לא מחסידיו).
    לרוב, כעולה פוסט שאני לא אוהב – אני ממשיך הלאה.
    אבל כאן אני חייב לציין שזה אחד המוזרים שקראתי. אוסף של טענות/אקסיומות, שלך תתווכח איתם. אוסף אמירות פסאודו פסיכולוגיות/חינוכיות שלך תדע על בסיס מה נכתבו ולך תוכיח שאין לך אחות. לו לפחות היו מובאות ציטטות כאל ואחרות, ראיונות מסוימים.
    מוזר. מאוד מוזר.

    1. קצת צניעות. בנאדם ישב וכתב והשקיע. ובתכלס? יצא לו קטע כתוב יפיפה. תן מינימום כבוד לפחות לעובדה שהשקיעו פה במקום לכתוב מוזר ולפסול על הסף. או שתעשה מה שאתה רוצה אבל אישית זה נראה לי פחות נחמד

  11. 1. צריך לעשות הבדלה בין תקופה בקליבלנד ולמיאמי. במיאמי הייתה מערכת מסודרת עם פט ריילי בראשה (איתו אפילו לברון לא התעסק) מאשר בקליבלנד שכארגון נתן ללברון לעשות כרצונו לטוב ולרע.
    2. לברון הבנאדם – עם המדייה והרשתות החברתיות הכל היום הרבה יותר זמין ופתוח. בשנים קודמות שחקנים זרקו אנשים בקטטות בבארים (בארקלי) ובקושי שמעו על זה. אפשר רק לדמיין עם אותה תקשורת בשנים אחרות (סיפורי רודמן לילה ולילה…).
    3. כספורטאי ששאיפתו היא להיות הטוב ביותר הוא עושה מה שהוא רואה לנכון על מנת לזכות בכמה שיותר תארים. ולראייה מעברי קבוצות והחתמת שחקנים (מישהו באמת חושב ששחקן בסדר גודל של לאב היה בכלל מסתכל אל קליבלנד ללא לברון).
    לברון בונה לעצמו את הקבוצה, ואני מוכרח לציין שהוא עושה זאת בהצלחה רבה בשנים האחרונות (שולט במזרח והגיע כבר לשבע גמרים רצופים). בסופו של יום הוא רוצה לנצח ורוצה אליפות ועושה את הדבר הטוב ביותר עבורו (גם אם זה מתנגש עם הקבוצה – אם כי כל קבוצה שהוא מגיע אליה מבחינה כלכלית נותנת זינוק שאין אף שחקן אולי שיכול להתחרות בכל היום).
    לברון מנצל את חוקי הליגה והאופציות שעומדות ברשותו בצורה די מושלמת ממה שמישהו אי פעם ניצל זאת.
    4. אישיות – אף אחד לא באמת יודע מה קורה ואנחנו ניזונים רק מהתקשורת ופרסומים זרים (כמו שאומרים). לעניות דעתי, לברון די פופולרי בקרב השחקנים ומקבל את הכבוד הראוי לו ועדיין שחקנים רוצים לשחק איתו (הסנונית קיירי טרם מבשרת על "האביב הערבי"
    כלפיו).
    5. אנקדוטה – היה צריך 4 סופרסטארים בקבוצה ממש מיוחדת כדי לגבור עליו בגמר האחרון.

    * הערת כותב: הרושם הינו אוהד NBA שנהנה לראות את הליגה וכל שחקן ושחקן בה ומוכן להכריע רק בסוגייה ש-ה' יש רק אחד והוא לבש 23 של הבולס.

  12. דן אחלה פוסט תודה

    הוצאת תגובה מJOJO זה כבר נותן לך חוזה בהופס עד סוף השנה

    לגבי תשלום בספורטק בשישי תראה מונית צהובה בקש את מומי או לאוניד

  13. הפוסט הזה הזכיר לי קצת סרטי/ספרי מוטיבציה ואמונה עצמית, סדנאות לשיפור אישי עם שלל סיסמאות לא מובנות שאומרות דבר, וגם את היפוכו.
    לא מצאתי פה שיר הלל ללברון, וגם לא ביקורת ארסית.
    אני בעיקר מרגיש שלא הבנתי מה קרה פה, קצת כמו שרבים מדווחים על תחושותיהם אחרי ראיון עם יאיר לפיד.

  14. הפוסט הזה מעניין. אני מצטרף לינון יבור מעלי שלא ברור בכלל שישנה פה השתפכות, אלו הגיגים פוסט מודרניים או משהו כזה.
    נקודה חשובה היא שללברון מעולם לא היתה דמות אב בחיים ולענייננו בכדורסל. דמות סמכותית שתגיד לו מה לעשות, ויותר חשוב, איך לעשות את זה. מה עושים ומה לא עושים בנב״א.
    בקיצור לא היה לו וטרן ששיחק איתו ולא היה לו מאמן סמכותי.

  15. תודה דן. הכנסת את עצמך לקן נחשים כאן עם פוסט בכורה המשבח את לברון.
    לגבי האופי- המגלומן הכי אנושי שהיה במשחק. זה גורם לי לפעמים כמעט לחבב אותו.

  16. זה אני, דן רוזנבלום. זה הכינוי הרשתי שלי.
    TheDogtor.

    עוד לפני שהעלתי את הדף בפעם הראשונה, רועי הזהיר אותי לגבי הטוקבקים. אמר לי לא לקחת ללב ופשוט לא להאכיל את הטרולים.

    תודה רועי. כי הייתי מבזבז הרבה אנרגיה על לענות לכל אחד מפה, מה שלבטח היה מוציא לי עוד כמה שיערות לבנות ומלחמת מחיקות מבישה.

    תודה לכל המחמיאים.
    האמת שזה נכתב בחפוזה. כאשר רועי הגיב כל כך מהר לתוכן וכבר תוך כמה שעות זה עלה לאתר, פחדתי לרגע.
    אמנם עברתי לראות שאין טעויות, אך חשתי שאם מתפרסם מול קהל קוראים יכלתי לחדד ולשבח את התוכן בהרבה.

    אני שואף להיות סופר בחיים וכתבתי כבר מספר ספרים שנמצאים במגירה. בנושאי תורה, שירה, סיפורת, עלילה וחינוך.
    במרוצת השנים כתבתי על פוליטיקה, דבריי היום ורוחניות.
    לפני כמה שנים חבר אתגר אותי להקליט היפ הופ ויש לי כמה שירים ביו טיוב. עשיתי גם סטנד אפ אבל אני בדרך כלל הולך לישון מוקדם.

    היצירה מסבה לי הנאה רבה. היא מעניקה לי שלווה, בטחון וכח.
    הרגשה שייתכן ומספקת אותי יותר מכל דבר אחר שאני חווה בחיים.

    כבר יש לי רעיון לכתבה הבאה ואני חושב שאחרי שאעשה מקלחת להוריד את כל החול והבוץ מהגוף אני כבר אחל לכתוב אותו.

    *Cough* *Bunch Of Cream Puffs*

    סתם כי מגרד לי – למגיב מלובני. לברון לא אחראי לחוזים של תומפסון וסמית'. זה שההנהלה באה אליו ושאלה : "היי, תגיד לברון! מה אתה חושב על תומפסון וסמית'? להחתים אותם?" – לברון שהרגע זכה איתם באליפות עונה בחוסר אונים, בלבול וגלגול עיניים "אההמממ…כן…בטח!" בזמן שהוא חושב "כל הדפוקים האלה ביחד לא יכולים להגיע להחלטה לבד?! בטח יפילו את זה עליי בהמשך, אבל זה בסדר כי אני הנבחר." וכך דירקטריון של 30 גברים לבנים שפכו עשרות מליונים על שני ניגאז חצי ישנים. באמת שאני לא יודע מי יותר ישנוני, סמית' בטוח מעשן גאנג'ה. תומפסון אולי שואף רק את השמן…אבל ביניהם נרדמתי עם הנעליים על מחצלת לצלילי בוב מארלי.

    למגיב Berch – אכן. נוצרי. וישו? לא נוצרי.

    אבל הכי קרוב פה זה אשך טמיר המקורי בתגובה 14.

    😉

    נתראה חברה'. תודה רבה.

    1. לא, ההנהלה לא באה ללברון ושאלה אותו מה לעשות.
      לברון בא להנהלה ואמר לה מה לעשות…

      תומפסון הוחתם לפני האליפות וכאחד שחולק סוכן עם לברון, השיקוץ הפעיל לחץ אדיר על קליבלנד להחתים אותו על חוזה ענק למרות שזה הביא אותם למחוזות מס שטרם נראו בליגה.

      ודרך אגב, ההחלטה להחתים אותו היתה 100% נכונה אז תסובב את זה איך שנראה לך.

      ההחתמה של סמית היתה בעייתית לפחות באותה מידה, אבל גם היא, כמו כל ההחלטות המקצועיות של קליבלנד, נובעת מחוסר המוכנות של לברון להתחייב לקבוצה לטווח ארוך, והתוצאה הישירה היא שמירה על כמעט כל שחקן וכל נכס שיכולים לעזור בטווח הקצר בלי קשר למחיר, ופגיעה בעתיד ארוך הטווח של הקבוצה שלברון לא מכוון לקחת בו חלק ולכן גם לא אכפת לו מה יקרה.
      ברגע שהקבוצה תמצה את כל האפשרויות והנכסים שלה וכל קורבנות ההווה יתחילו לעשות את הנזק העתידי הבלתי נמנע – הוא פשוט ימשיך הלאה כמו תמיד.
      משתמש וזורק.

      רק שהפעם יש סיכוי סביר שהוא באמת ישלם מחיר עבור ההתנהלות הזאת, וקליבלנד ישמרו אצלם את הבחירה של ברוקלין במקום להשתמש בה בטרייד לחיזוק הקבוצה וכדי לתת לה סיכוי אמיתי לתואר בשנים הקרובות – מה שהיה קורה אם לברון לא היה שוב משחק את משחקי החוזה הקצר שלו, ולא היה עוזב ב 2010.

      את כל מה שקורה בקליבלנד הוא יוצר.
      זה כולל את החוזים של תומפסון וסמית, וגם את הזריקה לפח של העונה הכי טובה שעוד נשארה לו בקריירה שעומדת להיות מבוזבזת בגלל ההתנהלות שלו.

      תמשיך לכתוב כאן ובחיים, אבל תקפיד לעשות הפרדה בין fiction ל non-fiction

      1. רשמו לי תגובה, הייתי מוכן כבר לנסח את עצמי יפה, הוצאתי קליק מהאצבעות ביד בשביל להתכונן נפשית…
        ואני רואה שאלוהים עשה בשבילי את העבודה 🙁

    2. יופי של תגובה, צריך חתכ'ת אומץ ועור של פיל בשביל כזה פוסט ביכורים.
      לפוסט עצמו לא ממש התחברתי, הכתיבה טובה, אבל התגובה שלך היא פנינה – יש הרבה מה לשמוע ממך, מקווה שנקבל עוד כתבות.

      עצם זה שיש פה תגובה מ-JOJO וכ"כ הרבה מלל מדדי זה כבר סימן חיובי.

  17. תמשיך לכתוב גם אם אני לא מסכים עם שום מילה עדיין כתוב יפה מעניין (עובדה שקראתי עד הסוף) וקצת הזוי 😉

  18. תודה על פוסט ביכורים מעניין אם כי מוזר…
    לברון תותח בעיני כשחקן וכאדם שמנצל את מעמדו על מנת להביע את דעתו בנושאים החשובים. האיש הוא מענטש.
    לגנותו יאמר שהוא שחצן ברמה הגבוהה ביותר(למרות שהוא מגבה את השחצנות הזאת על הפרקט)

    1. אני אוהב את הניסיון להתמקד בנפש של השחקן, למרות שלא כל כך מתחבר לניתוח שאתה מציע.
      אני אישית רואה בלברון דמות מרתקת. בן אדם שנועד לגדולה מגיל צעיר ולמרות שהגיע כמעט הכי גבוה שאפשר הוא לעולם לא יוכל להגשים את כל הציפיות שתלו בו, ותמיד יהיו מי שיביעו בו ספקות. הוא מתעקש להיות אלפא מייל אבל אין לו יכולת להתעלם ממה שאומרים עליו. הוא מנסה לשמור על תדמית הילד מאקרון וגם להיות השחקן הראשון ששווה מליארד דולר. מה שיוצא בסוף זה בן אדם פאסיב אגרסיב שמפזר רמזים בטוויטר בזמן שהוא מכריז follow my lead. הוא דרמה קווין מהלך, אבל הוא עושה את זה עם ממוצע טריפל דאבל בגמר. בעיני הוא הרבה יותר מעניין מכל סופרסטר אחר בליגה

  19. אני דווקא חושב שזה פוסט טוב. לברון הוא דמות מורכבת מאד ואני עדיין לא חושב שאנחנו לגמרי מבינים אותו. אני חושב שנגעת בנקודה אחת מאד מהותית – כבר כמעט עשור וחצי אף אחד לא דיבר ללברון מלמעלה ואין ספק שזה דפק לו את המוח לא מעט. הוא שחקן ענק (למרות שלעולם לא יהיה לו את הרוע והדרייב של ג׳ורדן וקובי), פוץ רציני שלא תמיד מחובר למציאות, אבל גם אדם עם זהות חזקה ותחושת שייכות ורצון לתרום לקהילה. לברון, בלתי נסבל ככל שיהיה, יחשב לאחד מגדולי המשחק ויש לנו מזל שיצא לנו לראות אותו בלייב.

  20. דדי

    רשמת, במידה של צדק, לגבי "…אבל גם היא, כמו כל ההחלטות המקצועיות של קליבלנד, נובעת מחוסר המוכנות של לברון להתחייב לקבוצה לטווח ארוך…".

    אתה וכולנו למעשה, מצפים ששחקן יתחייב לקבוצה לטווח ארוך, כי זה "הדבר הנכון לעשות" וכדי שהקבוצה תוכל לתכנן ולהתכונן, ובגדול לרוץ לפי תכנית ארוכת טווח.
    מה לגבי "חוסר המוכנות של הקבוצה להתחייב ל-XXX (שחקן כלשהו) לטווח ארוך"?
    האם הרצון והצורך של שחקן לתכנן לטווח ארוך לא חשובים באותה מידה כמו הרצון והצורך של הקבוצה? הרי יש חיים שלמים מאחורי שחקן, עם משפחה, ילדים וכו'.
    אז תגיד במידה של צדק שכל קבוצה מוכנה להתחייב ללברון – אבל מה עם שאר השחקנים, אלו שאין להם ביטחון תעסוקתי דומה? האם אדם בעל מודעות חברתית, וכוח מינוף כלשהו, לא צריך להשתמש בכוח הזה כדי לאפשר לאלו שפחות בטוחים ממנו גם כן סוג של רשת ביטחון? האם זה מה שעושה לברון עם החוזים הארוכים לטריסטן ולארל-ג'וזף?
    אני לא אומר שכן, אבל אני כן חושב שיש צביעות מסוימת בדרישה שלנו משחקנים להתחייב לקבוצה לטווח ארוך, בעוד שאין לנו דרישה דומה מצד הקבוצה כלפי השחקנים.

    1. אנחנו בעידן חדש של אהדת ספורט.
      יותר ויותר אנשים, הפכו לאוהדים של שחקן, ולא של קבוצה.
      הקאבס לדוגמה.
      למה לאהוד את הקבוצה שהבעלים שלה הוא גילברט?
      יש לי תחושה שהמעבר הקרוב של לברון מקליבלנד, כבר לא ילווה בתחושות הקשות של 2010.

      מה גם, הלוקל- פטריוטיזם בארה"ב, הוא בדרך כלל משויך לספורט המכללות.

    2. אין כאן שום קשר ל"נאמנות" אלא כתשובה למאמר שהסביר שלברון הוא כולו לב אחד ענקי, טהור, ולא מובן.

      הנקודה שהועלתה היתה החוזים הרעים כביכול של תומפסון וסמית, כמה הם יפגעו באפשרויות של הקבוצה בעתיד, ובעצם המשך ישיר לטענה ש"המסכן" מעולם לא הגיע לארגון מצויין והמהלכים של הקאבס הם הוכחה כמה הם לא מצויינים.

      ומה שפוספס הוא שהמהלכים שלהם הם תוצאה ישירה של המהלכים של לברון מבחינת האיום הקבוע לעזוב אם לא יעשה המקסימום לשפר את הקבוצה בעונה הקרובה – מה שבהגדרה פוגע ביכולת שלהם לבניה נכונה ועמוקה שתחזיק לאורך זמן.

      החל בטרייד של וויגינס, וכלה בחוזים של סמית וקורבר.
      הכל יצירה שלו, והכל בגלל שלא אכפת לו משום דבר חוץ מהפאניקה להתמודד על תואר בעונה הקרובה (והכוונה היא לכל עונה שהיתה או שתהיה), והאפשרות לברוח מהאדמה החרוכה שהאג'נדה הזו תשאיר מאחוריו ולתת לאחרים להתמודד איתה.

להגיב על אשך טמיר המקורי לבטל

סגירת תפריט