Brooklyn Goes Hard / איל רדושקוביץ' ועידן עופר

 

 

אולי תתבלבל

ותרוץ, ותדהר,

בשביל מתעקל, שובר ראש וצוואר,

דרך שטח מוזר, בין צורות ארוכות,

שמוביל לכיוון מדרגות רחוקות,

למקום רע מאד:

מקום לחכות.

 

 

כי שם רק מחכים.

מחכים לרכבתלגשם, לקור,

מחכים בישיבה או עומדים בתור,

מחכים למכתבמחכים לבשורה,

מחכים שתצמח על ראשם סערה,

מחכים ל"כןמחכים ל"לא",

כל אחד מחכה לעניין שלו.

 

 

לפגישה חדשה, לערב חג,

חכה מחכה לתפוס איזה דג,

מחכים לרוח שתעיף עפיפון,

לדוד שיבואלצלצול טלפון,

שימריא המטוסשירתחו כבר המים,

אנשים מחכים לזוג מכנסיים,

לעוד הזדמנותלשרשרת פנינים,

מחכים, מחכיםממתינים, ממתינים.

 

 

דר סוס, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".

 

ברוקלין שהיתה אחת משלושת בתי השחי של מנהטן החלה לובשת מלמלות וטרנדיות בשנים האחרונות. אפשר לראות סדרות טלוויזיה שמהללות אותה (ואני אסתכן ביציאה מהארון ואודה שאכן צפיתי בgirls וב gossip girls, האחת מופתית, תיאור אינסופי, טרחני ומופלא של חברת בנות הפורטת לפרוסות דקיקות רבדים של ריכוז עצמי והשנייה טראש מפואר של הבעות פנים חלולות, סצנות עוקבות של דמויות הנכנסות עם סלולר לתוך סצנה, מקבלות שיחה ומפטירות כדרך אגב שהן חייבות לזוז למקום אחר). אפשר ללכת לרציפים המחודשים על שפת ההדסון ולעבור בדרך בבתי הטאון האוס עם החזיתות המכובדות-יפיפיות, משל היינו בלונדון של פעם ובנייה נמוכה, עם צבעים לא צעקניים והרבה כבוד לסביבה. אפשר להרגיש צעיר ואוונגרד לשעבר בוויליאמסבורג, האוונגרד מתחיל ברגע בו הסאבווי מאלץ אותך לסחוב את עגלות התינוקות במעלה המדרגות, אח"כ הוא ממשיך בכל בתי הקפה עם הכסאות עץ הלא אחידים שמוכרים קפה מפולי קפה מסחר הוגן והמוכרות עם המבטא המזרח אירופאי. ויש את האיזור של הברקליס סנטר. מצידו האחד מסעדות, בתי קפה ודוכני מזון מהיר בקומות נמוכות ומסוגננות, ומצידו השני מרכז קניות כעור, כזה שמכיל חנויות כלבו ענקיות וצועק בואו אליי עם המוני המכוניות שלכם, בואי אליי אמריקה שלא מתרגשת מאדריכלות המאה ה-20, אבל נדלקת מכל מבצע על ביג מק, בואי ואני אדאג שתעשי חיים.

ואז יש את ברקליס סנטר. פאטה מורגנה ברוקלינית, מבנה עצום ומנצנץ שהאימפקט שלו עליך תלוי במידה רבה באיך ומתי מגיעים אליו. בערב, העולים מצחנת הסאבווי נחשפים למעין טבעת ענקית שמכילה באותיות כחולות ענקיות את שם האולם. האותיות המסנוורות האור הזרחני הכחלחל שלו נותנים תחושה של התעלות נפש, כמו אחרי רואד טריפ של שמונה שעות לוגאס שפתאום מפלחים את שממת המדבר ועיירות המשאיות שורה של אורות צבעוניים ענקיים שמטמטמים את העיניים שלנו מדעת. העלייה הזאת במדרגות הנעות נותנת תחשוה שהגעת למקום בו הקסם מתרחש. באור יום לעומת זאת, נראה האולם כמו יצירה ישראלית אדריכלית נפוצה, כזאת שמכסה טפח ומגלה אחוריים, הנצנוץ הסתיר מהעין את הגופים שמכסים את הסנטר ותומכים בגופי התאורה הוגאסים, ספק מדובר בנחושת לא מצוחצחת, ספק מדובר בחלודה שתפסה לה מקום קבע באיזור נדלני מבוקש.

 

אותה שניות שהאולם טומן בחובו, טומנת גם הנטס. השלומיזלית של הליגה. לא יודעת ממש איך לרוץ לאליפות, אין לה ממש מה לעשות טנקינג, ולא ברור בכלל אם יש לה צעירים לפתח איתם צעירים. עוד קבוצה מתוך 29 שבאה לקחת צ'ק בסוף השנה מלהיות ניצבת בדרך של הווריורס לאליפות וממתינה מחכה.

 

פתיח לפני משחק:

אין על הבידור הברוקלנאי. צוות הוידאו שלהם נותן בראש, באמת. הנחת היסוד 1 : אף אחד מחוץ לברוקלין לא מכיר את השחקנים של ברוקלין, הנחת יסוד 2: אף אחד בברוקלין לא מכיר את השחקנים של ברוקלין. עם כל המגבלות הארטיסטיות האלה הם הבינו שהדבר הכי טוב בברוקלין הוא האהבה של תושביה לעצמם, אז הם פרסו מצלמות בכל רחבי ההדר הברוקלנאי ועשו מאין day in a life גרסת האיסט ריבר. כל פינה ברוקלנאית בסרט הוידאו פתאום הכילה את שמו של השחקן האלמונימי, מוזגוב קיבל גרפיטי על חומה מקומית, בוקר מצא עצמו על שלט של אולם קולנוע ודינוונדי היה חלק מפרסומת אצל הספר השכונתי. בינתיים למטה על האולם המעודדות הזיזו גפייהן בצורה אגרסיבית, התחברו למנטרה של המועדון we go hard. אכן, ג'ייזי מתהפך בסדיני המשי.

המחצית הראשונה היתה ערב רב של ידיים ברוקלנאיות מרווחות בהגנה והבתקפה, ברוקלין לא בחלו לשים ארבעה נגרים פלוס על קו השלוש לתת להם לזרוק ואח"כ המבול (5-23  ל-3). ברוקלין נראתה ארוכה קפיצית ומלאת חיים. הקאבס לעומת זאת נראו כמו שלברון רצה שייראו, ירצה המלך, אז קיי לאב, קורבר תומפסון וגרין יקבלו הזדמנויות לליי אפים מתחת לסל, לא ירצה, המלך יכנס יתנגש בדרך לסל בכל ברוקלנאי שיעמוד בדרכו.

קיי לאב מנוון בפוסט, הוא כבר לא האלפא שהוא היה במיניסוטה. בתחילת הראשון, הוא התחיל סיבוב על רונדה גפריס הוליסון עם שתי דחיפות עכוז, ראה כי טוב, המשיך בסיבוב עצל, ראה כי טוב ניסה לקפוץ עם שארית האתלטיות שנשארה בו מהפרסומות של Uncle Drue ואז שמע שריקה. מביט בשופט מסמן לצעדים, תומה שומט כתפיים כמעין זר הנקלע לסביבה לא לו, מכנס זנב וחוזר אחורה, אל האח הגדול לברון, שינחם, ינווט ויסביר. שיתעסקו איתו הברוקלנאים האלה, האח הגדול כבר יראה לו מהזה.

ברוקלין באמת מתאמצת. הם היגעים, העניים, הערב הרב של ההמונים כמהים לנשום כבני חורין,פליטי החופים האומללים. לרגע אחד דינווידי מוצא עצמו שומר על קינג גיימס. הקינג מכדרר דוחף אותו הצידה, דינווידי נלחם באינסטינקטים של העצמות הרזות שלו לברוח קיבינימאט מהמלך המסתער, ונשאר עומד יציב בדרך לדריסה+סל של המלך. פתאום, משום מקום בא להושיע רונדה הוליס ג'פרסון כדי לחסום את המלך. עמוק ברבע השני הגיעה נקמת המלך. קילפטריק חטף למלך כדור והחל מדדה לעבר הסל של קליבלנד, איכשהוא מצא עצמו קילפטריק הנרגש בתוך הבקבוק כשלברון מאחוריו, מרגיש את הפחד, מדמיין את המלך עוד שנייה נוגח בו מחוץ למגרש, קילפטריק מעיף מבט מאחורי הכתף והחליט שדי, הגיע הזמן לזרוק. הוא בחר בליי אפ מהצד השמאלי של הסל, המלך כצפוי, שאג, הרים יד אדירה ובזרוע נטויה העיף את הכדור לתוך היציע לקול צהלות אוהדי הקאבס שבקהל.

מחצית שנייה

קליבלנד מאבדת את עצמה לדעת. הם לא מחוברים, הם מוסרים לרצפה במקום לידייים של החברים. הם מסתכלים אח"כ בשיוויון נפש אחד על השני, מציצים מאחורי הכתף לראות אם לברון ראה, שהם לא שם, הם כבר בפלייאוף, משייטים לעבר עוד גמר, או עדיין מפנטזים על חופשת הקיץ שהיתה חלפה לה. אבל בברוקלין הם לא. קחו אחד, חוזה קלדרון, שחקן כדורסל שפרש בלי שאף אחד הודיע לו, אז הוא לובש חולצת כדורסל, מכדרר כדור כתום כל ערב, כדי למסור לחברה, להזיז קצת את הגפיים, מה רע לו? אי שם ברבע השלישי הוא הובס ע"י הוליס גפרסון בדרך לחטיפה פלוס סל. הנרפות הקלדרונית הזאת ממצה ברגע אחד את האדישות הקאבסית, עזבו אותנו מלרוץ באוקטובר, אנחנו בלי שידור בנשיונל טיוי לא זזים. וברוקלין נטס, היא כל מה שמשרד היח”צ ומחלקת הוידאו של הנטס הבטיחו, they go hard. הם משתטחים על הרצפה, הם קופצים אה לה רודמן פעמיים לכל ריבאונד, הם עומדים בדרך של כל שחקן קאבס מובל ומפריעים לכל דבר שזז קלות.

משהו טוב קורה בברוקלין / עידן עופר

הייפ, קהל, מדיה, הרבה מדיה, כל אלו מרמזים על דבר אחד – לברון מגיע לברוקלין. מהשנייה הראשונה שנכנסים לאולם שמים לב שזה לא עוד ערב של משחק בין ברוקלין לניקס אלא משהו יותר גדול. אחרי שדרק רוז  נצפה מתחמם על הפרקט ביחד עם זיזיץ' ואוסמן הגיעו להם כוכבי סגנית האלופה כשגולת הכותרת זה השחקן הטוב בעולם ואחד הטובים בהסטוריה, לברון ג'יימס.

ג'יימס עלה להתחמם ותפר כמעט כל זריקה מכל מקום על המגרש. תוך כדי שהוא מתחמם ועובד על היציבות שלו שאלתי את צ'נינג פריי שעשה מתיחות בצד אם זה בסדר מצד לברון שהוא משחק עם נעליים של קובי. פריי המשעשע לא נשאר חייב וענה – " I'm A Grown A$# man, I can do what ever i want to do ".

את אותו פריי שמתי לעצמי כמטרה לראיין היום ואחרי 25 דקות של מוזיקה רועשת שבקעה מהרמקול הנייד של לברון שבעיקר מנע מהעיתונאים לשמוע את עצמם, הוא הלך לחדר הטיפולים וצ'נינג בדיוק חזר ממנו כשנשארו לי רק 7 דקות עד ששולחים אותי חזרה לפרקט. אמרתי לפריי שחיכיתי רק לא וממש לפני שבאתי לבקש ממנו ריאיון בסיום המשחק הוא אמר לי " יאללה אחי בוא תראיין אותי עכשיו " , תותח.

פריי דיבר על הפודקאסט הידוע עם ריצ'רד ג'פרסון ששוחרר מהקבוצה לא מזמן ועל העתיד שלו, סיפר על המוכנות שלו להקריב מעצמו ומהדקות משחק שלו בשביל הקבוצה ולסיום דיבר על הגדולה של לברון ואת מי לדעתו הוא יצטרך לבחור באולסטאר הקרוב.

מהרגע הראשון היה אפשר לקראות שהנטס לא באו לשמש כתפאורה הערב, אפילו שראסל פצוע ולא משחק. המחצית הראשונה התאפיינה בהמון איבודים של לברון ולאב ומשחק מעולה של הנטס עם הנעת כדור מצויינת שאלמלא החטאות של קראב ממצבים נוחים הנטס מסיימים את המחצית ביתרון יותר גדול מ-3 נקודות. נקפוץ מהר לגולת הכותרת של המשחק, המחצית השנייה. הרבע השלישי היה כולו של הנטס שעם קראב, דינווידי, קארול וג'פרסון המשיכו להיות יעילים ולקלוע את המבטים הפנויים שהיו להם בניגוד לקאבס שלמעט לברון, גרין וקורבר פשוט לא הופיעו למשחק.

הרבע הרביעי נפתח עם שלשה גדולה של אייסי שהעלתה את הקבוצה שלו ליתרון שיא של 14 נקודות, קליבלנד יכולה לחזור מהבור הזה? אז כשיש לך את לברון בצד שלך התשובה היא כן. מהלכים גדולים של השלישייה שאזכרתי קודם לכן בראשותו של ג'יימס נגסה בהפרש לאט לאט עד שהחזירה לעצמה את היתרון.

קראב עם שלשה ( רביעית במשחק ) סטייל ג'יי אר סמית מעלה את הנטס ליתרון נקודה אחרי שלאב החטיא שלשה שנייה לפני בצד השני. לברון עם חדירה גדולה מחזיר לנקודה ובצד השני קורבר חוסם ( כן כן, חוסם ) את קראב, לאב תופר 2 מהעונשין בצד השני וזה 3 לקאבס. ספנסר דינווידי ( במשחק נהדר ) עם מהלך עצום מקפיץ את השומר שלו ותופר שלשה, בצד השני קורבר קולע אחת משלו ולפני שאני מספיק להרים את הראש מהמקלדת קארול צולף אחת משלו, שוויון 103, דקה וחצי לסיום.

לאב מנסה את מזלו בזריקה לשלוש אך פוגע בטבעת הקדמית, בצד השני של המגרש לברון עם הגנה גדולה מונע מקארול להגיע לזריקה נוחה אבל קליבלנד לא משכילה לקחת את הריבאונד ולנטס יש עוד הזדמנות לעלות ליתרון. הנטס ממשיכים לבעוט בדלי אחרי שלא הצליחו להוציא את הכדור מקו הבסיס, כדור של לברון. בוקר מתקשה לשמור את לאב בצד השני ומבצע עליו עבירה שמתורגמת לנקודה מהעונשין.

אולי הנטס לא צריכים את ראסל ולין? דינווידי תופר שלשה מטר מחוץ לקשת, ג'יי אר מחטיא שלשה בצד השני ואותו דינווידי מוציא את הוליס ג'פרסון לליי אפ קל, 108-104 לנטס, 26.3 שניות לסיום.

לברון מוציא את הכדור מהצד, קורבר עובר על חסימות כמו שרק הוא יודע ותופר עוד שלשה. בצד השני הדרמה נמשכת עם זריקות עונשין של ג'פרסון שקולע את הראשונה אך מחטיא את השנייה. אייסי לוקח את הריבאונד ! אבל מחטיא את שתי הזריקות שלו. לברון לוקח את הכדור עד לטבעת בצד השני וסוחט עבירה. הקינג מחטיא את הראשונה וגם את השנייה, ריבאונד של הנטס.

קארול נשלח לעונשין וקולע את השנייה אחרי שהחטיא את הראשונה. עם 4 שניות על השעון לאב שולח מסירת קרוס קורט ללברון בצד השני של המגרש אך הכדור יוצא החוצה ולאחר בחינה של המהלך השופטים קובעים שהכדור עובר לברוקלין. דינווידי הולך לעונשין בצד השני, תופר את הזריקות שלו, לברון זורק את הכדור על הרצפה וברוקלין יוצאת עם הניצחון, 112-107.

דינווידי הוביל 6 קלעים בדאבל פיגרס עם 22 נק', 6 אס' ו-5 ריב', הוליס ג'פרסון עם 19 נק', 6 ריב' ו-3 חסימות, דמארה קארול עם 18 נק' ו-7 ריב' ואלן קראב עם 19 נק' ומדד של 15+ ( הגבוה בקבוצה ).

לברון סיים עם טריפל דאבל של 29 נק', 13 אס' ו-10 ריב' אבל גם איבד 8 כדורים, קורבר ממש ניסה לעזור עם 5 שלשות ו-22 נק', גרין עם 18 נק' ולאב עם דאבל דאבל של 15 נק' ו-12 ריב' אבל גם 6 איבודי כדור.

לפני המשחק ג'יי אר סמית הצליח לקלוע מרחוק, משהו שבמשחק לא כל כך עבד, תהנו:

מסקנות מהמשחק

כמו שהכותרת מספר, ברוקלין משחקת חזק וכמו קבוצה. הרבה דברים רעים להגיד על הנטס אין אז אשבח אותם.

* קאריס לוורט הוא פשוט גניבה. בגובה 7'6 לנטס יש שחקן שאולי לא יתפתח להיות כוכב אבל בהחלט יהיה אחד שעושה הכל מהכל אם רק ישפר עוד קצת את הקליעה שלו משלוש ואת השליטה בכדור.

* אלן קראב הזכיר לי היום שחקן ששיחק בקבוצה היריבה, ג'יי אר סמית. קראב כמו סמית הוא קלעי טוב שמתחמם מהר אבל גם תופס לא מעט ימים רעים בזכות קבלת החלטות לא טובה. לצערו ולשמחתו של קראב הוא חתם על חוזה גבוה לפני שני קיצים וחובת ההוכחה עליו. היום הוא היה חושך במחצית הראשונה אבל בשנייה הוא תפר שלשות אחת אחרי השנייה ובעיקר היווה את האיום ההתקפי הכי גדול על הקאבס.

* לא הרבה שמעו עליו אבל ספנסר דינווידי הולך להפתיע כמה אנשים השנה. הגארד הגבוה( 6'6 ) הראה היום שהוא לא סתם מקבל את הקרדיט מקני אטקינסון ושאם ימשיך ככה הוא יהפוך לשחקן שישי-שביעי בקבוצה טובה.

בתחילת המשחק אמרתי לאיל שברוקלין הם הסוס השחור של המזרח ואני אמשיך לעמוד על כך, בטח אחרי המשחק הזה. מרבית השחקנים בקבוצה הזו אם לא כולם הם שחקנים שהספידו אותם בשנים האחרונות ויש להם " צ'יפ על הכתף " כמו שהאמריקאים אוהבים להגיד. הקבוצה הזו מאומנת היטב על ידי קני אטקינסון שלא מוערך מספיק ואל תופתעו אם הם יצליחו להשתחל לפלייאוף במזרח.

את קליבלנד ושחקניה כולכם מכירים אז אתרכז בקבוצה ולא בבודדים.

* לברון שחקן ענק עם יכולות אדירה אבל הוא תמיד מחפש את המסירה שתוביל לסל. אין משהו פסול בכך כמובן אך זה נראה כאילו זה מגביל את הנעת הכדור של קליבלנד וככה שאר השחקנים לא יכולים להיכנס למשחק.

בשלושה משחקים האחרונים הקאבס ספגו בממוצע 112.6 נקודות, נתון גבוה לכל הדעות. העובדה שהתווספו לקבוצה לא מעט שחקנים חדשים עם אופי שונה מהשנה שעברה השפיעה לא מעט על שיטת המשחק וזה מתבטא בבלבול בהתקפה והגנה לא טובה, לתשומת לבך טיירון לו.

 

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. כתוב יפה.
    גיא עדי שצפיתי את הניצחון הזה כבר שלשום. קליבלנד קבוצה מבוגרת, בלי רכז. אין לה מה למכור ב-B2B. ברוקלין הסתם הסתבכו עם המשחק הזה. ייצרו יתרון גדול ופשוט לא ידעו לשמור עליו.

  2. חולה על ברוקלין, מת על ברוקלין, העיר שהכי הייתי רוצה לחיות בה.

    עכשיו רק צריך קבוצת כדורסל. וחוויית הצפייה בברקליס סנטר זה הדבר הכי סינתטי שיצא לי לראות בחיי.

  3. ברוקלין החלה להפוך ל-IN של ניו יורק עוד כשגרתי בלונג איילנד, ז"א לפני 20 שנה.

    כשהדודג'רס (בייסבול) עזבה עם כוכבה היהודי סנדי קופאקס, ודוק סניידר, כל ברוקלין החלה בדירדור מטה ללא מצנח.

    עכשיו ברוקלין בעלייה מסחררת. מחירי נדל"ן בשניים, תיאטראות חדשים, את קוני איילנד חידשו, ומדברים על קבוצת בייסבול חדשה בעיר.

    כיף של משחק יצא לכם. קורבר היה טוב מאד. את הנטס אני אוהב ומחזיק להם ידיים.

    תודה על הסקירה!

  4. חוץ מזה שלכותב אין מושג קלוש לגבי ברוקלין (מזמן לא רואה ממטר את מנהטן ) והוא חי קצת באיחור של עשר שנים אז זה כתוב נחמד

    1. אחינו, למה לכתוש? תמליץ!! ולא על השוק אוכל בווילאמסבורג (עם השם המוזר שלו שאני לא מצליח לבטא), תן טופ 10 דברים לעשות בברוקלין

  5. כתוב מצוין וסקירה מעולה. אני מתפלא שעידן לא הצליח לדברר את לברון. אם יש משהו שיכול לעשות את זה זה עידן.

  6. גדולים אתם! הכתיבה כיפית של ראדו והמקצועיות של עידן ממש צמד חמד. קבוצות הספורט של ניו יורק לא ראויות לכם.

      1. אתה אשכרה חושב שאני מתייחס לדברים שאתה אומר?
        ואם ברצינות, אז כן המידה מסוימת אבל לא בצורה שהוא הציג את זה.

          1. תשים על עצמך מיגון מלא כולל קסדה כשאתה רואה פוטבול.

            אל תחכה למחקרים ולסרט עם וויל סמית' בנושא השפעת הפוטבול על מוחו של הצופה. אנחנו מאבדים אותך.

          2. עזוב זה חסר סיכוי. השיפוע אחרי ה-40 הוא כל כך תלול שבאמת עדיף כבר גם להוריד את כל אמצעי המיגון ולקוות למכה אחת טובה .

          3. אני דווקא אוהב את הפרזנטציה שלך. פשוט העלילה לפעמים מפותלת מדי. אני צריך את זה שיושב לידך שכבר רואה את הסרט פעם שלישית.

  7. מאוד אוהב את השילוב בין שניכם. הראיון עם פריי יצא טוב, אחד השחקנים היותר אינטליגנטיים בליגה והיה כיף לשמוע. מסכים בקשר ללברט שישמור בצדק על המקום בחמישייה ועושה הכל על המגרש. דיוונידי אחלה בק-אפ לראסל אבל הם לא יכולים לשחק ביחד כל כך ולכן לדעתי ישאר רול פלייר ולא מעבר.

    גם ג'ו האריס היה אחלה מהספסל וג'ארט אלן נותן המון בהגנה. יש להם אחלה פיתוח שחקנים והבסיס של לברט-אלן-ג'פרסון לא רע, במיוחד עם ראסל.

    מסכים בקשר ללברון. יותר מדי אסיסטים, מעט מדי סקרין אסיסטס והוקי אסיסטס. אפילו טיפה פוגע בהנעת הכדור בלי רכז אמיתי, אבל אין לקליבלנד ברירה כרגע. 13 מ-21 אסיסטים שלו וזה אחוז גבוה מדי.

    1. לפי מה שעידו כתב לעיל, דווקא יש לו מספיק הוקי אסיסט. אלא אם דיברת רק על המשחק הזה, אבל כמו שעידו כתב קשה להגיע למסקנות על סמך הנתון הזה בשלב כ"כ מוקדם.

      1. מסכים עם עידו בקשר למסקנות בשלב כזה מוקדם, אבל ההתקפה של קליבלנד גם השנה וגם שנה שעברה הייתה מאוד ריכוזית סביב לברון ולכן הם קרסו כל פעם שהוא ירד. זה טיפה השתנה העונה כשוויד עולה מהספסל, אבל עדיין ההתקפה מבוססת עליו. 1.3 אסיסטים שניים למשחק שנה שעברה זה לא רע, אבל מכל השחקנים שקיבלו לפחות 70 מסירות במשחק רק קייל לאורי, ראסל ווסטברוק וג'רו הולידיי עם פחות. זה מרגיש כאילו הכדור עובר דרכו כל מהלך.

        1. אלה שני דברים שונים. אני מסכים שההתקפה של קאבס תלויה בו בצורה שמעט התקפות בליגה תלויות בשחקן אחד (קל וחמר אם מחריגים רכזים). זה לא שייך לעניין ה"מחפש רק מסירות שירשמו כאסיסט". זה גם אולי נכון (לא יודע), אבל זה עניין אחר.

      1. לצערי הרב (מאוד) עדיין אין את הסטט' המתקדמות בכל הקשור למסירה לעונה הזאת ב-NBA.COM. עד עכשיו העונה:

        ווסטברוק עם 12.8 אסיסטים מ-23.3, שזה 52.3% ויותר מדי. הת'אנדר עד עכשיו ניצחו רק את אינדיאנה וניו יורק ולא מרשימים גם בגלל זה.

        הארדן עם 9.4 אסיסטים מ-22.2, 42.3%. בלי פול היה ברור שהקבוצה תלויה בו לחלוטין ולכן הביאו את CP3 כדי להקטין את התלות הפסיכית בו. פול פצוע כרגע.

        לברון? 9 אסיסטים מ-21.2. 42.5%. יותר טוב מווסטברוק, קצת פחות מהארדן. זה עוד סביר, אבל מצב של 13 אסיסטים מ-21 זה המון. זה החסרון המרכזי של ההרכב עם לברון כרכז ולכן הוא יהיה טוב רק לפרקים ולא כל הזמן.

        מבחינת 11.1.1.1: זה דברים שונים, כמו שאמרת, אבל הסכמת איתי שההתקפה תלויה בו. הפער בין האסיסטים למשחק של לברון למי שאחריו בקליבלנד (וויד עם 3.5, ג'יימס עם 9) עצום. היום מסר 74 פעמים, יותר מפי 2 מהבא אחריו. זה לא רק מסירות שמגיעות לזריקות, אבל נדיר לראות התקפות עם 3-4 מסירות בקליבלנד שלברון לא נוגע בהן בכדור.

        1. הנתונים קיימים אבל זה יהיה חסר טעם להתייחס למה שקורה אחרי 5 משחיקם.
          אבל בשביל הדיון עד עכשיו לקליבלנד כולה יש 6 אסיסטיים משניים בעונה. ללברון יש אפס.

          1. טוב, לא הייתי מתייחס לנתונים האלה כאמינים.
            הם מבוססים על נתוני הבוקס-סקור באתר וכשאני עובר רוחבית ניתן לראות שהם נמוכים משמעותית מהצפוי. בקיצור כנראה שבעתיד הם עוד יתעדכנו.

  8. מעולה מעולה

    לדעתי אין סוס שחור במזרח כי כל הגרועות פתאום טובות….
    הנטס מנצחים
    דטרויט מככבים
    פילי נראים טוב
    שרלוט מפתיעה

    רק הבולס פח

    מחכה כבר למאבקים בסוף העונה 🙂

  9. מופלא. הצמד הכי טוב מאז ג'ייק והשמן.
    אני בחיים לא אבין למה מותר ללברון לדחוף את השומר שלו עם היד כשהוא נכנס לסל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט