כעת, לאחר שרוב הרוקיס הבולטים ערכו את הופעת הבכירה שלהם בליגה, זה הזמן להיזכר במשחק הבכורה של הבחירה מס' 1 לפני בדיוק 40 שנה.
אחד המשחקים המרגשים ביותר בקריירה של כל שחקן נ.ב.א הוא משחקו הראשון בליגה,
יש כאלה שעולים מהחמישייה כבר מהיום הראשון ומככבים (צ'מברליין, אייברסון, לברון), יש כאלה שעולים מהספסל ומקבלים דקות מעטות (בראיינט, גארנט, לנארד), ויש את קנט בנסון.
אבל לפני שנגיע אליו, קצת רקע:
לאחר חמש עונות במהלכן זכה באליפות וביסס את מעמדו כאחד השחקנים הטובים בעולם, קארים עבדול-ג'באר נפגש עם הנהלת מילווקי בקיץ של 1974, והודיע על רצונו לעזוב את הקבוצה.
מקבלי ההחלטות בקבוצה, שבדיוק נפרדה מאוסקר רוברטסון הפורש, לא התלהבו כצפוי מהבקשה, והאמינו ביכולתם לשנות את דעתו של האיש הגדול.
https://www.youtube.com/watch?v=duhLtIE3pqM
לצערם, תוך זמן קצר הם נתקלו בבעיה.
במהלך משחק קדם עונה, מי שיהפוך ביום מן הימים לשיאן הניצחונות כמאמן, דון נלסון, פגע עם אצבעו בעינו של עבדול-ג'באר, וגרם לו לפגיעה בקרנית העין.
בתגובה, עבדול-ג'באר הזועם חבט בעמוד שתמך בסל, ושבר את ידו.
זו הייתה הפציעה הרצינית הראשונה בקריירה של עבדול-ג'באר, שנאלץ להחמיץ את 16 המשחקים הראשונים של קבוצתו, שניצחה רק שלושה מהם.
גם לאחר שחזר, והפעם עם תוספת של משקפי המגן המזוהות עמו כמעט כמו זריקת הסקיי-הוק, הקבוצה לא הצליחה להרשים יתר על המידה, ונשארה מחוץ לפלייאוף (עם מאזן של 38 ניצחונות מול 44 הפסדים).
וכך, בלית ברירה נאלצה מילווקי להיעתר לבקשת הטרייד והעבירה אותו ללייקרס, במקום להסתכן בכך שיממש את איומו לעזוב אותה עם תום חוזהו.
בעונתה הראשונה ללא עבדול-ג'באר, הקבוצה סיימה במאזן זהה (44-38) ולא הגיעה לפלייאוף. את העונה השנייה בלעדיו היא כבר כבר פתחה בצורה איומה (15-3), מה שגרם להחלפת המאמן האהוב לארי קוסטלו באחד, דון נלסון.
נלסון ייצב את הקבוצה, שאמנם הייתה רחוקה מהפלייאוף עם המאזן הגרוע במערב (52-30), אך לפחות התנחמה בכך שזכתה בבחירה מס' 1 של דראפט 1977.
וכאן חברים, נכנס לתמונה קנט בנסון.
עם הבחירה הראשונה של הדראפט בחרה מילווקי את השחקן המצטיין של גמר המכללות של 1976 – הסנטר קנט בנסון, שותף בכיר באחת העונות הגדולות בהיסטוריה של קבוצת מכללות (במדי אינדיאנה).
בקבוצה פינטזו על כך ששחקן הציר ייכנס לנעליו הגדולות של עבדול-ג'באר, והגיעו נרגשים למשחק הפתיחה של עונת 1977/8 מול, ניחשתם נכון – הלייקרס.
לפני המשחק נשאל בנסון כיצד הוא מתכוון להתמודד עם השחקן המצטיין המכהן של הליגה, וענה: "אני הולך לנסות להיאבק ולדחוף, אבל אני לא יודע כמה אצליח בכך".
מהר מאוד הוא גילה – לא בהצלחה מרובה.
המשחק הסתיים עם ניצחון בדרך לעונה עם מאזן 38-44 (הפעם חיובי) והעפלה לפלייאוף. עם זאת, הוא הסתיים בלי בנסון ועבדול-ג'באר…
לאחר שתי דקות בלבד, במסגרת מאבקי מיקום עבדול-ג'באר חטף מרפק לבטנו מ-בנסון.
בתגובה, עבדול-ג'באר הזועם חבט בפניו של בנסון, וגרם לו לזעזוע מוח קל.
אין ספק. זו הייתה קבלת פנים בלתי נשכחת לליגה.
בנסון הצעיר שנזקק לתפרים, הביע את צערו על מה שקרה, התאושש בצורה מהירה והחמיץ רק משחק אחד עקב התקרית.
לעומתו, עבדול-ג'באר (שהורחק) לא הביע כל חרטה, ואפילו אמר שהיה עושה את זה שוב (ונקנס ב-5,000 דולר, הקנס הגבוה בתולדות הליגה באותם ימים).
לשמחתה של הלייקרס, זו הייתה הפעם האחרונה בקריירה שעבדול ג'באר חבט בשחקן יריב (או בחפץ דומם יריב), שכן במהלך האגרוף לבנסון הוא שבר את ידו, וחזר לשחק רק לאחר חודשיים.
המסקנות:
1. למרות השיעורים אצל ברוס לי, טוב עשה עבדול-ג'באר שנשאר בכדורסל.
2. גם אם שחקן עונה ראשונה רשם הופעת בכורה מאכזבת, תזכרו שיכול היה להיות גרוע יותר…
שומי
20 אוק 2017 00:17:20תיקון קטן – אנחנו (לצערי) כבר 40 שנה אחרי אותו היום לא 30 שנה.
Berch
21 אוק 2017 09:25:43רון, מתברר שיש לך תיבה משלך 🙂
סיפור מצוין.
דון נלסון היה שחקן בקבוצה של קארים כשזה קרה?
עידו גילרי
21 אוק 2017 13:08:46נלסון רשום אצל הסלטיקס בטאבו מהרגע שהוא עבר אליהם.
Berch
21 אוק 2017 14:20:27טנקס
MBK
21 אוק 2017 09:37:09תודה
בנסון עם השפם והפנס בעין נראה כמו בלש בתוכנית טלויזה בשנות ה 70
עם כבר דראפט 77 הייתי מזכיר את הבחירה מס 7 ,ברנרד קינג האגדי שסיפר שחטף בקבוק ויסקי לראש משוטר בתקופה ששיחק בקולג׳ בטנסי הסיבה – גזענות
פאקו
21 אוק 2017 13:05:11הזכרת לי עכשיו את סבוטאג' של הביסטי בויז:
https://www.youtube.com/watch?v=z5rRZdiu1UE
גיא הרשע
21 אוק 2017 09:47:21אדיר!
רועי ויינברג
21 אוק 2017 11:36:53סיפור גדול
גור גולן
21 אוק 2017 12:01:24מעולה!!
פאקו
21 אוק 2017 13:03:07ענק!
עידו גילרי
21 אוק 2017 13:08:14מעניין מה קארים היה מקבל על זה היום.
המשגיח
21 אוק 2017 17:46:03מניח שמשהו דומה להשעייה של ארטסט (בתקרית המרפק-עולמי להארדן, לא המכות לקהל).
המשגיח
21 אוק 2017 17:47:49טוב מתברר שהוא הושעה רק לשבעה משחקים.
קיצר, השעייה ל-20 משחקים לדעתי וקנס עצום.
עידו גילרי
21 אוק 2017 17:53:20טוב ארטסט התנצל… סוג של.
עידו גילרי
21 אוק 2017 17:54:01תכלס משתלם. להגיע רענן יותר לפלייאוף אחרי שפרקת מתחים.
Ljos
21 אוק 2017 19:01:54תראה איך זה עבד לקרמיט וושינגטון. מקווה שבובי פורטיס לא בנה על זה.
עידו גילרי
21 אוק 2017 19:13:55שילמד לא להרביץ ללבנים…
דרך אגב לג'באר היה חלק לא קטן בסיפור הזה והעובדה שזה היה בערך המשחק השני אחרי שהוא חזר מהיד השבורה בהחלט יכלה לשחק תפקיד כאן.
no funny shtuff
21 אוק 2017 16:38:51סיפור מעולה. תודה רבה!
מנחם לס
21 אוק 2017 18:44:52אני זוכר את כל האפיזודה….כיף להיזכר!
אשך טמיר המקורי
21 אוק 2017 19:12:03ענק
ינון יבור
21 אוק 2017 19:42:43סיפור נהדר.
באמת לא ידעתי גם מה גרם לקארים לשחק עם משקפיים.
כשחושבים על זה, אני גם לא יודע למה וורת'י שיחק איתם
עידו גילרי
21 אוק 2017 19:44:46אותו סיפור בדיוק, כמו אמארה גם.
אחד העם
21 אוק 2017 19:47:09איזה אוצר בלום של סיפורי ליגה. שאפו!
דינגו
21 אוק 2017 21:13:12מעולה! הקטע הזה של פגיעה בעין מאצבע של מאמן זה priceless…
רביד אראל
21 אוק 2017 21:59:00הוא היה שחקן בזמנו, זה עונה לפני שהוא פרש
עידן עופר
21 אוק 2017 23:46:14תודה רון, מעולה !
גלעד
22 אוק 2017 00:23:33סיפור הזוי. אתה בטוח שאי אפשר להמשיך עם העובדות NBA רק עוד קצת?
המשגיח
22 אוק 2017 07:58:42כן.
האמת שאת הסיפור הזה (רק בגרסה מאוד מקוצרת) כבר הבאתי במסגרת הפינה.
הרעיון לכתבה וההרחבה בא באמצעות ויכוחון שלי ושל מידן על מי הבחירה מס' 1 הגרועה ביותר.
מפה לשם הגעתי לבנסון (יש גרועים ממנו כמובן), ואז החלטתי להתחיל לכתוב.
שי אבן צור
22 אוק 2017 01:39:08גדול!!!
THE KING RUSSELL
22 אוק 2017 11:44:55איזה סיפור. גדול
פינגבק: מכסחי המיתוסים – גרסת הופס (2): Eye in the sky / עידו גילרי – Hoops