6 השחקנים הכי קשוחים שאי פעם שמרתי עליהם – נאזר מוחמד / תרגום Smiley

6 השחקנים הכי קשוחים שאי פעם שמרתי עליהם – נאזר מוחמד / תרגום Smiley

6 השחקנים הכי קשוחים שאי פעם שמרתי עליהם

נובמבר 17, 2015

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/nazr-mohammed-nba-toughest-players-ever-guarded/

נאזר מוחמד

פאוור פורוורד / אוקלהומה סיטי ת'אנדר

לכל אחד יש מהלך.

כשאתה משחק ב-NBA, כל ערב אתה משחק כנגד שחקן שהוא הכי טוב בעולם בתחום מסוים, אם זה קליעה, הגנה, מסירה או מי שפשוט יודע להוציא אותך מהכלים באופן כלשהו.

כשמדובר בהגנה, האופציות הן או דאבל טים או להכריח אותם לשחק על החולשות שלהם – לשחק על אחוזים. אני מאמין שלימוד דוח הסקאוטינג וצפייה בסרטים גרמו לי לדעת מה יהיו החולשות של היריבים שלי לפני כל משחק. כשידעתי למה לצפות זה גרם לי לביטחון בעמדה ההגנתית שיכולתי לקחת במטרה לגרום ליריב שלי להרגיש אי נוחות. לכל שחקן יש את הדפוסים שלו, ולדעת אותם היטב יכול להיות ההבדל שניצח את המשחק באותו הלילה.

אבל תמיד ישנם שחקנים שהם כל כך טובים שההכנה אליהם לא ממש משנה דבר. ההגנה היחידה כנגדם זה להתפלל שיהיה להם ערב נוראי.

אני 17 שנים ב-NBA, נתקלתי בהרבה שחקנים עם כישרון יוצא דופן. אבל מנקודת המבט שלי, השחקנים שבחרתי היו כמעט בלתי ניתנים לשמירה. בזמן שהיו הרבה שחקנים קשוחים בדור שלי שאני לא אוהב לתת עליהם סקירה, ברשימה הזו אני אתמקד בעמדות שאני יודע הכי טוב: פאוור פורוורד וסנטר.

1. שאקיל אוניל

Image result for shaquille o'neal

בבוקר שאחרי משחק נגד שאק, זה תמיד הרגיש כאילו היית בקרב. אתה מרגיש כאב מכף רגל עד ראש.

זה בוודאי לא יזעזע הרבה אנשים, אבל שאק היה הגבוה הכי דומיננטי שאי פעם פגשתי. הוא ברמה אחת עם עצמו. שאק הוא השחקן שהשאיר אותי ער בלילה תוהה, "איך לעזאזל אני הולך לעצור אותו?" או, באופן יותר מציאותי, מאט אותו, בגלל שאף אחד לא יכול לעצור אותו.

לא לאפשר את המהלך שלו משמעותו לא לתת לו להטביע, שזה כמובן לשים את הרף ההגנתי שלך די נמוך. זה גם אומר שתצטרך להקריב את הגוף שלך כדי לנסות לעצור מעל 140 קילו של בנאדם שמנסה להגיע לנקודה שהוא אוהב על המגרש.

כדי לשמור עליו, או לפחות לנסות לשמור עליו, אתה צריך לעשות את העבודה שלך מוקדם. שזה אומר לחזור להגנה במהירות ולנסות לפגוש אותו על קו העונשין. משם, בעיקרון אתה צריך למקם את עצמך לקראת ההתנגשות שאתה פיזית לא מסוגל לנצח.

כשהוא היה צעיר, היה אפשר לתפוס אותו בדאבל טים. הבעיה היא, הוא התרגל לכך במשך השנים ולבסוף נהיה מוסר טוב. ולכן זה מגיע לכך שאתה מקווה שהוא יחמיץ את הזריקות שלו או שאתה משתמש באחת מהעבירות שלך על מנת שירוויח את הנקודות שלו מהקו.

בכנות, שאק יכול להרוויח שריקות כמעט בכל מהלך שלו במהלך הקריירה. אני מתכוון, הדרך היחידה לשמור על הבחור הייתה או לדחוף אותו או להחזיק אותו, שזה בעצם לעשות עליו עבירות. זה כאילו הוא נענש על היותו חזק יותר מהיריבים. אם המגן היה נעמד וחוטף את המכה, הוא יכול היה לסחוט עבירה משאק. לפעמים להיות המפסיד בקרב על המיקום היה הרווח.

אבל השופטים לא יכלו לשפוט את המשחק עם שאק באותה הדרך שהם שפטו שחקנים אחרים. הם פשוט לא יכלו. הקבוצות היריבות היו מאבדות את האנשים הגדולים שלהם בעבירות כבר באמצע הרבע השני.

כשראיתי אותו בלוח המשחקים, המטרה המרכזית שלי הייתה פשוט לא לתת לו להטביע את הכדור.

זהו זה.

ידעת שהוא הולך לקבל זריקות טובות, אבל למנוע ממנו להטביע הבטיח שאשאר אגרסיבי. בשיאו, זה היה ערב טוב אם הצלחת להשאיר את שאק על פחות מ-20 נקודות ו-10 ריבאונדים בלי הטבעות.

לעזאזל, זה היה ערב נפלא הגנתית!

2. ראשיד וואלאס

Image result for rasheed wallace

ראשיד היה כישרון בלתי מוערך.

הרגש בזריקה שלו מכל מקום על המגרש היה פשוט מגוחך. אי אפשר היה לבקש יותר משחקן גבוה עם קליעה. הוא יכול היה לשים את הזריקה משלוש – בשתי הידיים – או לקחת אותך לפוסט.

שיחקתי נגד שיד לאורך כל הקריירה שלי, כך שקיבלתי מספר נקודות מבט עליו.

כיריב, הוא היה קשה לשמירה בגלל שהייתה לו זריקה קטלנית עם שחרור מגבוה. הוא גם שכלל למה שאני קורא "אחוריים גבוהים לנסיגה אחורה".

כשאתה שומר בפוסט, האסטרטגיה הבסיסית היא לרדת נמוך בהגנה וניצול האמה להחזקה של היריב. רוב המגנים אוהבים לשים את האמה שלהם מעל האגן או בגב התחתון. אבל עם שיד, במקום לכופף את הברכיים, הוא היה מכופף את המותן  כדי לשמור על התחת שלו גבוה, ואז הוא היה ממשיך לדחוף אותך לאחור בעזרת התחת. זה שם אותך במצב מביך איפה להשתמש באמה שלך או ביד על התחת שלו או להשתמש בחזה כדי להישאר בעמדה. זה לא עובד אלא אם אתה חזק מספיק כדי להישאר מאוזן. עם השחרור הגבוה והרגש בזריקה שלו, הוא היה מסתובב לכתף ימין שלו וזה היה סל.

לא ראיתי עוד שחקן מנסה את ה"אחוריים גבוהים לנסיגה אחורה", כך שמהיום והלאה זה יקרא "ה-שיד".

שהוא מתחיל להתרגז, אפילו לא היה טעם לנסות לעצור אותו. התקווה היחידה הייתה שהכעס יהיה מכוון לשופטים. ראשיד וואלאס מרוגז אומר סלים שהוא מפוקס. שאק היה אותו הדבר. עם העילית של הגבוהים, לא ממש רצית לעצבן את הדוב.

המון אוהדים הכירו את "ראשיד העצבני". זאת הייתה הפרסונה להרבה אנשים. אני בהחלט חושב שזה חבל שהמון אוהדים מחוץ לדטרויט ופורטלנד לא זכו לראות את ראשיד באותו אור כמו חברי קבוצתו. להרבה אנשים ישנה המחשבה הזו שהוא היה חמום מוח בגלל העבירות הטכניות, אבל הוא היה אהוב על חברי קבוצתו בגלל שהיה כיף להיות בחברתו מחוץ למגרש.

כשחתמתי לראשונה עם דטרויט, ידעתי על שיד, אבל למעשה אף פעם לא ביליתי קצת זמן בסביבתו. מקצועית, תמיד היה יחס של כבוד הדדי בינינו.

בשנה בה הוא אירח את מסיבת השנה החדשה בביתו. בכל שנותיי ב-NBA, ביקרתי בבתיהם של הרבה שחקנים, מעולם לא נתקלתי במישהו שיותר מכניס אורחים מאשר ראשיד וואלאס. הוא דאג לכל אורח בביתו, לא משנה מי הם היו. הוא היה המוזג, הבחור שלוקח את המעילים, איש ההסעות, המלצר, המשרת… הוא פשוט דאג שכל אחד מהאורחים ירגיש בבית.

הראשיד שאני הכרתי הוא סוג של בחור שישב בחדר ההלבשה והצחיק את כולם למשך שעות.

הוא לגמרי נהייה בנאדם אחר על המגרש. זה היה כאילו היה לו אלתר אגו לכדורסל. הוא היה שם את הפרצוף משחק שלו ומקפיץ את רמת האינטנסיביות שלו ל-100. הדרך בה הוא ניגש למשחק הכדורסל הייתה לגמרי שונה מהדרך מה הוא ניגש לחיים עצמם. למעשה, הוא די טוב בשניהם.

3. דירק נוביצקי

Image result for dirk nowitzki

מתסכל.

זוהי המילה שעולה לראשי כשאני חושב על מה זה לשמור על דירק נוביצקי.

כשמסתכלים על דירק, אפילו כשהוא היה צעיר, רואים שהוא לא היה מהיר, הוא לא היה אתלט ולא היה חזק. אתם לא נתקלים בהרבה בחורים כאלו ברמה הזו שאין להם לפחות את אחת מהתכונות הללו. כך שזה היה קל לגשת למאצ' אפ כשמרגישים די טוב לגבי הסיכויים שלך. אבל התכונות שהופכות את דירק לאחד מהטובים בהיסטוריה לא מתגלות מיד. זה קומבינציה של מיומנויות, רגש ואיזון שגורמות לאדם גדול להגיד "לעזאזל!" כמעט לאורך 20 שנה עכשיו.

כדי להכיר טוב יותר את התכונות הנסתרות שלו, יש לצפות בדירק מתאמן לפני המשחק. לא ראיתי בנאדם מסתובב על רגל אחת לפני הזריקה עד שצפיתי בו.

למעשה, הפטנט שלו לזריקה לאחור על רגל אחת זאת הצצה לראות איזה שחקן מיוחד הוא.

זאת בערך הזריקה שתגרום לרוב השחקנים הגבוהים להיזרק החוצה מהמשחק במהירות. רוב המאמנים בוודאי ינסו למשוך זאת החוצה מהמשחק שלכם הרבה לפני שתגיעו ל-NBA. בעיניים שלהם, זאת זריקה רכה עבור איש גדול. המסורת של שחקני פוסט היא להשתמש בכוח כדי להגיע לתוך הצבע, לא להירתע אחורה ממגע. אבל דירק המציא רעיון שונה לחלוטין למה ששחקן גבוה יכול להיות. אתם יודעים שיש מלא בחורים ב-NBA – חלקם תקועים, הרבה שלא – שחייבים את עבודתם עבור בחור כמו דירק נוביצקי שסלל את הדרך. במשך זמן רב, נראה כאילו כל קבוצה בליגה ניסתה לבחור בדראפט את הדירק הבא. לעזאזל, חלקן עדיין מנסות!

הבעיה היחידה היא שאין אף אחד בעולם שיש לו את אותו המשחק כמו דירק. כנראה שלעולם לא יהיה. עם עבודת הרגליים הבלתי רגילה שלו והתנועות, באמת שלא הייתה דרך להתכונן למשחק נגדו.

כולנו יודעים שהוא  אחד מגדולי הגבוהים הקולעים שאי פעם שיחקו ב-NBA, אבל מה שלא ספרו אצלו זה כמה דברים אחרים שהוא היה מסוגל לסדר לעצמו על המגרש בגלל הקליעה שלו. הוא יודע שהוא יכול להתרומם עם או בלי מרווח בגלל הגובה שלו – וכל שחקן בליגה גם כן ידע זאת היטב. אז הוא פיתח את המשחק שלו סביב זה, שהתבסס על הפחד של המגן בעליה לזריקה. ישנם שחקנים שאוהבים לעשות מהלכים מהירים כדי להגיע לעמדות טובות יותר לפני שההגנה מתארגנת. אבל דירק ייתן לך לסגור עליו, מה שהיה דבר לא רגיל. הוא רוצה לדעת היכן אתה והוא לא מתכוון למהר במהלך שלו בגלל ההגנה. ברגע שהוא מרגיש אותך קרוב אליו, הוא מתחיל את העבודה, עושה סדרה של הטעיות וסיבובים ולבסוף הוא מקבל את המבט שלו. אפילו הגנה מושלמת לא הייתה מספיק מושלמת.

האחוזים של דירק בזריקות מסובכות הם יוצאי דופן. זה כאילו הוא בכלל לא שם לב שיש מגן מולו. אבל האמת היא שהמגן בדיוק איפה שדירק רוצה שיהיה. הוא לא רוצה למהר, ואז להיות מופתע ממגן שמגיע מאזור שהוא לא שם לב ולא יכול להגיב על כך. הוא רוצה אותך ממש שם קרוב ושומר אישית. ברגע שהוא יכול לראות ולהרגיש אותך, הוא יודע באיזה מהלך עליו להשתמש.

הסיכוי היחיד נגדו הוא לקוות שהשופטים ירשו לך לשחק אתו בצורה פיזית באותו הערב. אם יכולת לתת חסימה בלי שריקה או לתפוס פה ושם, אולי יהיה סיכוי להזיז אותו הצידה. אבל אם השופטים החליטו להשתמש במשרוקית, אתה יכול להתחיל לארוז הביתה. ידעת שהוא ישחיל את זריקות העונשין, כך שבהחלט אתה לא רוצה לעשות עליו עבירות. הוא אחד מהבחורים שאם עשו עליו עבירה, אין טעם בכלל לבזבז זמן על זריקות עונשין. פשוט לחתוך לסוף ולהוסיף שתי נקודות ללוח כדי שנוכל להמשיך את המשחק.

בעיקרון ברוס בואן קיבל את המשימה לשמור על דירק כשהייתי עם הספרס, ומעולם לא מחיתי על כך. הוא היה כנראה אחד הטובים בלשמור על דירק.

אבל גם עכשיו כמו אז כששיחקתי בקבוצות אחרות, והייתי צריך לבצע חילוף, תמיד חשבתי את אותו הדבר: "לעזאזל!".

4. יאו מינג

Image result for yao ming

כל פעם שמגיע שחקן ל-NBA עם טירוף סביבו, בשאר הליגה מחכים בצפייה כדי לראות עם אותו בחור הוא על אמת. כל הנפילות בבחירות הדראפט במהלך השנים נעשו על ידנו. שחקנים שמגיעים עם הטירוף הזה צריכים להיות מוכנים שהיריבים שלהם יגיעו מולם עם הרמת משחק הכי גבוהה שלהם, בגלל שכולם רוצים לקרוע את אותם שחקנים.

כשיאו הגיע ל-NBA, כולם ליקקו את האצבעות. הייתי נרגש לשחק מולו. אתה מגיע כדי לשחק מול בחורים כאלו. רציתי לראות אם הוא טוב כמו שדיברו שהוא צריך להיות. כל מה שכתבו עליו גרם לו להישמע כמו גיבור עממי.

כאן יש לך את אחד מהשחקנים עם בסיס היסודות מהטובים בעולם, והוא מגיע באריזה של 230 סנטימטר ו-136 קילוגרם.

בוא לכאן! כן, אתה!

בפעם הראשונה שצפיתי בו משחק, הרוקטס התמודדו נגד הלייקרס של שאק במשחק הכריסטמס. כמו הרבה אנשים, יצאתי מהמשחק עם המחשבה, "לעזאזל, הבחור יכול לשחק". בחורים בגודל שלו בדרך כלל לא מסוגלים לזוז כמו שהוא יכול. היה חן מסוים לגביו למרות הגודל שלו.

ההגנה הטבעית כנגד מישהו בגודל הזה היא להשתמש בשמירות כפולות כל פעם שהוא מקבל את הכדור, אבל יאו היה כזה מוסר טוב שהוא היה מסוגל למצוא את האיש הפנוי ממש ברגע שנשלחה עזרה. הוא יכל לראות, כפי שזה נשמע, מעל השמירות הכפולות.

ההימור הטוב ביותר היה לנסות ולדחוף אותו רחוק ככל האפשר מאזור הצבע. אבל הכוח של פלג הגוף התחתון שלו היה פשוט לא אמתי. הרגליים שלו היו כמו גזעי עצים – באמת גזעי עצים ענקיים. בכמה מהלכים הוא היה מגיע לפוסט, שותל את שורשיו ואז ההתקפה פשוט הייתה רצה דרכו. יאו היה בעל כישורים לשחק בליגה ללא קשר לגובהו, אבל לזכותו יאמר שהוא ניצל את גודלו וכישוריו באופן שווה.

הוא השתפר יותר ויותר ככל שהתרגל גופנית לליגה. הוא היה נרתע ממגע בהתחלה, אבל אז הוא הבין כמה הוא חזק, מה שכל גבוה אחר בליגה קיווה שלא יקרה.

משחק הפוסט של יאו היה חלק, בנאדם. הוא היה עומד מולך וקובר את הזריקה, והוא היה מדויי בשתי הידיים לזריקת וו. זריקת וו נפלאה היא הנשק הכי חשוב שיהיה בארסנל של שחקן פוסט – ושוב, הבחור הזה היה 230 סנטימטר. בעיה.

הוא לא זרק משלוש – תודה לאל – אבל היה צריך להמשיך לעקוב אחריו מעבר לקו העונשין בגלל שהוא היה יכול לקלוע את הזריקות הללו באופן עקבי יותר מאשר החטיא אותן.

מה שהפך אותו לקשה במיוחד לשמירה היה שאי אפשר היה להכריח אותו ללכת לחולשות שלו בגלל שהוא אהב לתקוף עם שתי הידיים. וכמובן שאי אפשר לחסום את הזריקה שלו אלא אם כן היית מאחוריו והוא לא ראה אותך מגיע או שהיית נייט רובנסון. כמו שאק, הוא בחור שלא קיבל עבירות כפי שהיה צריך. להיות פיזי הייתה ההגנה היחידה והגודל שלו הכאיב לך בדיוק כפי שהכאבת לו.

הדבר היחידי שעצר את יאו מלהיות דומיננטי לחלוטין היו הפציעות שלו. אם לוקחים זאת החוצה מהמשוואה, זה מדהים לדמיין את המורשת שהוא יכול היה להשאיר אחריו. הרגשתי בר מזל שהייתה לי ההזדמנות לפגוש כישרון יוצא דופן כזה. הטירוף סביבו היה אמתי.

5. טים דאנקן

Image result for tim duncan

רוב שחקני הפוסט הם צפויים. יש להם מהלך עיקרי אליו הם הולכים ואולי כמה אופציות נוספות.

כשהייתי עם הספרס,  לשחקנים הגבוהים היה תרגיל שהיינו עושים לאחר האימון שנקרא "עקוב אחר המוביל". זה עובד בעיקרון שאחד השחקנים הוא המוביל ומציג מהלך בפוסט, ושאר השחקנים מנסים לעשות את אותו המהלך – אותו מספר כדרורים, אותה עבודת רגליים, הכל אותו הדבר. טים בדרך כלל הוביל את התרגיל, ולראות אותו מבצע הראה למה הוא כזה שחקן מיוחד. היינו עושים את התרגיל הזה למשך 15 או 20 דקות, וטים לעולם לא חזר על אותו מהלך פעמיים.

כששומרים עליו, יש לו מהלך, וחלופה, ועוד חלופה, ואז עוד לפחות 50 חלופות רק למקרה ששלושת המהלכים הראשונים לא יעבדו. ותמיד אפשר היה להרגיש שהוא לומד אותך בגלל שהייתה לו דרך ייחודית לתקוף אותך על בסיס מה שעשית לעצור אותו בפעם האחרונה ששיחקת נגדו. טים הוא הדוגמא המושלמת למה קורה שמחברים יכולות, כישרון ומוסר עבודה.

אפילו שהוא נחשב לאחד משניים או שלושת השחקנים המובילים בעולם, הוא תמיד הרחיב את משחקו. הוא לא הגיע לליגה עם זריקת השימוש בקרש שלו, אבל לאורך הזמן הוא התמחה בה. הוא יעמוד מולך, יעריך אותך, ימדוד אותך, ואז יעלה ויזרוק לפינה של הריבוע על הלוח כדי לקלוע.

שחקני היריב חשבו שלהצטופף אליו כאשר הוא עם הפנים אליהם הייתה הדרך לעצור את המהלך הזה. אבל כמובן שטים הבין שזאת דרך מצוינת למשוך עבירות כאשר הוא מתחיל את התנועה לזריקה מתי שהמגן מגיע אליו.

הלואו פוסט היה המשרד שלו, והיו לא משאבים בלתי מוגבלים על מנת לבצע את העבודה שלו. זרועות ארוכות וידיים גדולות רק עזרו לו במטרה.

וכמה שטים היה טוב כשחקן, הוא היה אולי טוב יותר כחבר לקבוצה.

אם הוא רוצה, אני חושב שהוא יכול לעשות עבודה פנטסטית כמאמן יום אחד – למרות שאני בספק שהוא ילך בדרך הזו. אבל אני חושב שהוא יצטיין בגלל שהוא דוגמא נדירה לשחקן נהדר שגם מסוגל להסביר את המשחק לכל שחקן בכל רמה. ישנם שחקנים נהדרים שיכולים לבצע דברים שהם לא יכולים לבטא או ללמד. אבל טים הוא מורה מלידה ולגמרי לא אנוכי עם הידע שלו. הוא יכול לעשות משהו מדהים, ואז ללוות אותך בתהליך המחשבה שלו שעומד מאחורי זה. מה עוד אפשר לבקש מחבר לקבוצה? מה עוד אפשר לבקש ממנהיג?

מה עוד אפשר לבקש ממאמן?

6. קווין גארנט

Image result for kevin garnett minnesota

קווין גארנט וטים דאנקן היו ממש היינג והיאנג בתקופה שלי ב-NBA. בדרך מסוימת, קווין כמעט נראה כמו האח המרושע של טים דאנקן. הם היו כל כך דומים, ועדיין כל כך שונים.

שני הבחורים היו מכריעים במנטליות הקבוצתית על המגרש. טים בחור רגוע ומורכב, וככה הספרס משחקים. KG לוהט על המגרש עם המון זוהר, והקבוצות שלו אימצו את האישיות שלו. שני החברה האלו היו קפדניים בהכנות שלהם לקראת המשחק. הדברים שעשו על המגרש לא קרו במקרה. הדומיננטיות במשחקם היא תוצאה של המון עבודה.

בפעם הראשונה שראיתי את KG משחק הייתה בתיכון. הגענו לשיקגו, והרחש סביבו היה עצום – ובגלל הרבה סיבות טובות. הוא היה פחות או יותר אותו השחקן כפי שהיה בתקופת השיא שלו בקריירה. ארוך, אתלטי, מיומן, אנרגטי שמשחק חזק בשני צדי המגרש.

הוא היה עוד בחור עם שחרור זריקה גבוה ושילוב מטורף של אורך ואתלטיות. כשהוא נעמד בפוסט, לא הייתה שום דרך לחסום את הזריקה שלו. משחק חצי המרחק שלו רק הלך והשתפר לאורך הזמן ששיחק בליגה. היה לו את הצעד הבלתי שגרתי שלו הצידה מתי שהשתמש בזריקת הניתור שלו שיצר עוד מרחק מהמגן שלו.

אבל עם כל הכלים הפיזיים שלו, מה שהבדיל אותו בסופו של דבר הייתה התשוקה שלו למשחק. פשוט לא נתקלים בהרבה אנשים בכל תחום שיש להם את התשוקה כמו של-KG למשחק הכדורסל.

זה כאילו שהייתה לו את התשוקה הזו כל פעם שעלה למגרש.

דיבורי הטראש שלו היו ידועים וזה בהחלט לא משהו חדש. זה למעשה הפך אותו לשחקן קשה יותר לשמירה. KG יכול היה להכות בך עם כל כך הרבה מהלכים על המגרש, אבל דיבורי הטראש שלו היוו עבורו נשק נוסף. זה היה מהלך נוסף.

המילים שלו, שמוסיפים להם את הכישורים, היו גורמים ליריב להגיב יתר על המידה. הם היו נתפסים בדברים שהיה אומר שהם איבדו ריכוז בכל דבר שהולך סביבם. שחקנים לבסוף ניסו להיות יותר פיזיים כלפיו מתוך תסכול והיו מבצעים עבירות טיפשיות תוך כדי. הוא היה ניצב מולך, קובר את זריקת הניתור ומילולית יהרוס אותך עם שליטתו באוצר מילים גסות בשפה האנגלית. זה למעשה נתן לו יתרון טקטי במשחק כזה אמוציונלי. דיבורי הטראש שלו יכלו להפוך אותך לשחקן פחות אפקטיבי. זה גרם לך לרצות לרוץ דרכו בחסימה שהוא מבצע במקום סביבו.

בתחילת הקריירה שלי, הייתי אוסף עבירות מתי שהייתי צריך לשמור עליו. לקחתי כל מה שהוא היה אומר לי ועלי באופן אישי. זאת הייתה התקפה על הגבריות שלי, והרגשתי צורך להגיב. אפילו כשהייתי מוכן לדיבורי הזבל שלו, כשהייתי אומר לעצמי לפני שהוא מנסה לפתות אותי, תמיד היה לי קשה לשלוט ברגשות שלי נגדו על המגרש כשהייתי צעיר.

ככל שהתבגרתי ונהיית יותר חכם, הדיבורים שלו לא הפריעו לי ממש. לאחר זמן מה אתה לומד שאם אתה לא ניגש למשחק במחשבה צלולה, זה יבלע אותך לגמרי.

כן, הבחור הזה הרגיז אותי מספר פעמים. אבל עכשיו, אני מוריד את הכובע כלפיו.

ראויים לציון: אנטוני ווקר, שאריף עבדור-ראחים.

נאזר מוחמד

 

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. מאמר נפלא תודה רבה על התרגום , הקטע על יאו מינג מתלבש מעולה על בול השנה

    "כל פעם שמגיע שחקן ל-NBA עם טירוף סביבו, בשאר הליגה מחכים בצפייה כדי לראות עם אותו בחור הוא על אמת. כל הנפילות בבחירות הדראפט במהלך השנים נעשו על ידנו. שחקנים שמגיעים עם הטירוף הזה צריכים להיות מוכנים שהיריבים שלהם יגיעו מולם עם הרמת משחק הכי גבוהה שלהם, בגלל שכולם רוצים לקרוע את אותם שחקנים."

    כל שחקן שיבוא לשחק נגד בול והלייקרס ינסה להשפיל אותו ,מאוד נהנתי מהתרגום, למרות שלא היה הפתעות מיוחדות

  2. מאמר נהדר ותרגום נהדר. תמיד תהיתי על השחקן הזה, שגם שמו מוסלמי חזק וכינויו היה NAZI. למזלו זה נשמע "נאזי" ולא "נאצי".

    כל המאמר היה שווה רק כדי לגלות על תרגיל התחת של ראשיד

  3. כיף לקרוא. יש לך יכוטלת מיוחדת לשמור על סטייל דיבור מאד קרוב למקור. תגיד לי סמיילי, אתה רשום במיילינג ליסט של הפליירטריביון? היום יש מאמר של טוני אלן הניפרד מממפיס. אם אין לך – אעביר לך כל מאמר על כדורסל. לט מי נו

  4. מעולה
    אני מעריך את הקטע על ראשיד
    אהבתי אותו ולא לחינם
    בגלל ששופטים לפי מספרים וכו וכו השם שלו לא יעלה לעולם בשום דיון אבל הוא אחד ה PF הכי משובחים בתודלות המשחק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט