השבוע בפינתנו, ניזכר בשחקן מחונן שעבר בהצלחה לפוליטיקה, נגלה ממה מפחד דמיאן לילארד, ונסיים עם סיפור משפחתי.
תהנו
1.ביל בראדלי חשב על החיים שאחרי הכדורסל עוד לפני שהגיע ל-NBA.
כשחקן תיכונים מצטיין הוא היה מחוזר על ידי מרבית המכללות במדינה אך הוא בחר ללכת לפרינסטון הנחשבת אקדמית וללמוד היסטוריה וממשל.
לאחר שהצטיין גם במכללות נלקח על ידי הניקס כבחירה טריטוריאלית (עליה הסברנו בשבוע שעבר), אבל בניו יורק נאלצו להמתין לשירותיו.
הסיבה? בראדלי דחה את כניסתו לליגה לאחר שזכה במלגת "רודס" היוקרתית, שבגללה/בזכותה (תלוי את מי שואלים), עבר לשנתיים לאוקספורד שבאנגליה.
ההמתנה לבראדלי השתלמה, והא שיחק את כל 10 עונותיו בליגה במדי הניקס.
בראדלי היה שחקן חשוב בקבוצה שהביאה לעיר את שתי האליפויות היחידות שלה (1970,1973), ומאוחר יותר הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה (מאנו ג'ינובילי הוא השני) שזכה גם באליפות ה-נ.ב.א, באליפות אירופה לקבוצות ובמדליית זהב אולימפית.
לאחר פרישתו מכדורסל, בראדלי לא התמהמה והחליט לנסות את כוחו בפוליטיקה.
הוא רץ לסנאט מטעם מדינת ניו גרזי כנציג המפלגה הדמוקרטית, כיהן בבית הנבחרים 20 שנה ואפילו ניסה להתמודד על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-2000, אך נכשל (עידו גילרי).
*
2. אם נבדוק את ספרי ההיסטוריה של הליגה, נוכל לגלות שבתואר השחקן המצטיין של העונה זכה בדרך כלל השחקן הבולט של קבוצת צמרת, או לפחות שחקן בקבוצה עם מאזן חיובי.
עם זאת, יש לכך שני חריגים.
החריג הראשון התרחש בעונת 1955/6.
זו הייתה העונה הראשונה בה חולק פרס השחקן המצטיין, כאשר מי שזכה בו הוא בוב פטיט, שרק בעונה הקודמת זכה בתואר רוקי העונה, ומן הסתם הפך לראשון שמשלים את ה"דאבל" היוקרתי.
פטיט קלע באותה עונה 25.7 נק' בצירוף 16.2 ריב' למשחק, וזכה בתואר למרות שקבוצתו, הסיינט לואיס הוקס, סיימה במאזן שלילי של 39-33.
ואולם, אם את הזכייה של פטיט עוד אפשר לתרץ (היו אז רק 8 קבוצות בליגה, מתוכן רק 3 סיימו עם מאזן חיובי), מה תגידו על המקרה הבא?
עונת 1975/6 הייתה עונתו הראשונה של קארים עבדול ג'אבר במדי הלייקרס.
ג'באר עצמו היה מעולה עם 27.7 נק', 16.9 ריב', 5 אס' ו-4.1 חס' למשחק, אך זה לא עזר יותר מדי באותה עונה ללייקרס, שסיימה במקום השביעי מסך תשעה מקומות סך הכל במערב, ולא העפילה לפלייאוף עם מאזן שלילי של 42-40.
לשמחתו של ג'באר, הבוחרים (באותם ימים שחקני הליגה בחרו ב-MVP) החליטו שלא לזקוף עובדה זו לחובתו, ובחרו בו לתואר המצטיין.
*
3. אם יש דבר אחד שאפשר להגיד על דמיאן לילארד, הוא שרכזה הנפלא של פורטלנד לא מפחד לקחת אחריות ברגעי האמת ולזרוק זריקות מכריעות.
בנוסף, הרכז אף התבטא בעבר על רצונו להמשיך ולשחק עבור הטרייל-בלייזרס, שעוד בהחלט עשויה להפריש את גופיית המשחק שלו.
ואולם, זו כנראה תהיה המחווה היחידה שהקבוצה תוכל לערוך ל-לילארד כשיפרוש, שכן הצבת פסל שלו מחוץ לאולם (דוגמת הפסל של ג'ורדן, שאקיל ואחרים), לא באה בחשבון.
הסיבה היא שלילארד עצמו מפחד מפסלים…
מי שחשף זאת לראשונה היה לילארד עצמו, שבשנת 2012 צייץ בחשבון הטוויטר שלו כי ישמח לחזור ולבקר בוושינגטון למרות שהוא מפחד מהפסלים שם…
"תמיד פחדתי מפסלים של דמויות היסטוריות. אם אני רואה פסל של ישו, אברהם לינקולן, מרטין לותר קינג – כל הדברים האלה גורמים לי לתחושות מוזרות" – סיפר הרכז הנהדר.
מאוחר יותר הסביר לילארד כי הוא בסך הכל מפחד מפסלים היסטוריים עקב חוויה לא נעימה.
אוקיי דמיאן. אנחנו מאמינים לך…
*
4. המשחק בין הסן פרנסיסקו ווריורס לבין הדטרויט פיסטונס ב-4 למרץ 1965 לא היה אמור להיות מעניין במיוחד.
זה היה מפגש לקראת סוף העונה בין שתי קבוצות עייפות שרק חיכו לצאת לחופשה.
הווריורס, שנאלצה להעביר את כוכבה ווילט צ'יימברליין רק חודשיים קודם בגלל קשיים כלכליים, הגיעה למשחק שלישי בשלושה ערבים (כל אחד בעיר אחרת) במאזן 57-14, עם רצף של 11 הפסדים.
מולה התייצבה הקבוצה שעברה לדטרויט רק כמה שנים קודם ואיישה בקביעות את מרתפי הליגה.
בשורות הפיסטונס היו רק שלושה שחקנים מעל גיל 26, וגם הם דאגו לחמם טוב טוב את הספסל.
בסך הכל השחקנים ששיחקו דקות משמעותיות היו צעירים עם 3 שנים או פחות של ניסיון בליגה.
כן.
זה לא היה אמור להיות משחק מעניין, והוא באמת לא היה.
הווריורס שברה את הרצף עם ניצחון 110-115, בעוד הפיסטונס הפסידה מאותה נקודה את יתר משחקיה עד לתום העונה.
אז למה אנחנו פתאום נזכרים במשחק חסר החשיבות הזה?
מפני שעל פי הרישום בעיתון, הגיעו לראות אותו רק 741 צופים…
מדובר במספר המתועד הנמוך ביותר אי פעם למשחק נ.ב.א (עידו גילרי).
לתוצאה זו תרמה גם העובדה שהיה זה ערב שני ברציפות בו הקבוצות העצובות האלה נפגשו, וכמו כן הוא נערך כ-300 ק"מ מדטרויט בפורט וויין אינדיאנה, משם הגיעו הפיסטונס לדטרויט.
בהחלט סיבה טובה להישאר בבית להרבה אנשים, חוץ מ-741 חולי כדורסל אמיתיים.
5. ה-נ.ב.א אוהבת לחשוב על עצמה כמשפחה אחת גדולה, ואכן, לאורך השנים שיחקו בה לא פחות מ-80 בנים של שחקני עבר.
חלקם בילו יותר זמן על המגרשים בליגה וחלקן רק עברו בה.
יש כאלו שהיו כוכבים גדולים ובניהם הערת צד (ראה מקרה פטריק יואינג וג'וניור), וגם מקרים הפוכים בהם האב התקשה לעשות שם לעצמו בעוד שהבן הפך לכוכב (כי עם כל הכבוד לג'ו בראיינט, קובי הוא שחקן הכדורסל המוצלח יותר, וזה לא קרוב).
בכל אופן, קשה למצוא הרבה צמדי אב ובן שהפכו לכוכבים בליגה.
למעשה, אין אף צמד בו גם האב וגם הבן הפכו לאול-סטארים.
מהבחינה הזו, יוצאי הדופן אולי הם דל וסטף קרי.
האב דל אמנם לא היה כוכב בליגה, אבל היה קלעי מצטיין שעלה בעיקר מהספסל לאורך 15 שנה.
כך, 21 שנה מאוחר יותר כשבנו סטף הטריף את הליגה במדי הווריורס וזכה בתואר השחקן המצטיין, הפכו השניים לצמד אב ובן היחיד שכל אחד מהם זכה באחד מפרסי סוף העונה האישיים (עידו גילרי).
תודה על הקריאה, וכולכם מוזמנים לשלוח עובדות וסיפורים משלכם למייל rontahan85@gmail.com
פאקו
14 אוק 2017 08:31:38רון, תודה על הפינה הנהדרת. אחת האהובות עליי כאן.
ואגב התמונה הזאת של דל וסטף קרי הקטן עם פטרוביץ' בצד תמיד מרגשת אותי.
דרור
14 אוק 2017 08:54:36תודה רון
יואל
14 אוק 2017 09:04:02תודה רבה רבה רון
מיקי
14 אוק 2017 09:09:20תודה רבה רון
ד"ר הופמן
14 אוק 2017 09:45:52יפה מאד
תודה
Carmel
14 אוק 2017 10:24:53תודה, אחלה פינה.
ותרשה לי תיקון קטן לעובדות אחרי ברדלי ולפני גינובלי זכו בתוארהאירופי ובטבעת :
1.טוני קוקוץ שעשה זאת בסטייל של 3*3.
2. בוב מאקאדו ב 2*2.
3. גים ברויאר
4.לארי רייט
רביד אראל
14 אוק 2017 12:00:39העובדה על בראדלי נכונה רק לא מדויקת. העובדה אומרת שיש רק שני שחקנים בהיסטוריה שזכו בקריירה באליפות NBA, אליפות אירופה ואולימפיאדה ואלו הם אכן מאנו וביל בראדלי כשביל בראדלי הוא הראשון שעושה זאת.
המשגיח
14 אוק 2017 18:02:30אכן כן.
הכוונה שלי הייתה שם, נפלתי בביצוע. תודה, ותוקן.
רביד אראל
14 אוק 2017 21:42:32הנחתי שידעת את זה וזה פשוט לא עבר לפוסט. בכל מקרה תודה רבה על פינה נהדרת!
Mbk
15 אוק 2017 00:37:33גם ראדו נסטרוביץ' זכה ב NBA ובתואר האירופאי
ז'אן טאבק עשה זאת בספליט וביוסטון ( האירופאי הראשון לזכות בטבעת )
ג'וש פאוול זכה עם אולמיפאקוס ועם הלייקרס
הציפור הנדירה
15 אוק 2017 16:20:03אך לא גם באולימפיאדה ובראדלי ומאנו הם היחידים שזכו בשלושת התארים האלו של אליפות הנב"א ואליפות אירופה והתואר האולימפי.
Berch
14 אוק 2017 10:33:17אחת הפינות האהובות עלי
אבן פינה ממש באתר.
נזדיין בסבלנות עד שתחזור 🙂
האווי לאסוף
14 אוק 2017 11:09:51תודה רבה רון, חופשה נעימה
Ljos
14 אוק 2017 11:18:08"דמיאן, תראה לנו על הפסל של MLK איפה הפסל של רוברט אי לי נגע בך".
לא מבין איך מרשים לך לעשות דברים אחרים, אבל תודה על הפינה.
יואב מודעי
14 אוק 2017 11:27:26נהדר
סוסמעץ
14 אוק 2017 12:00:59תודה רבה ושוב במהרה
פה איתמר
14 אוק 2017 12:29:13תודה רון
גיא הרשע
14 אוק 2017 12:32:05תודה, רון.
פינה נפלאה,
נתגעגע!
חמי
14 אוק 2017 13:51:21thanks for all
i like in the photo of dell, he scored over 40% from behind the bonus arc not the 3 point line
פופאי
14 אוק 2017 13:53:03תודה רבה על ההשקעה בעוד פינה מצויינת כמו תמיד!
נתגעגע, למרות שתחילת העונה זה פיצוי לא רע…
וכמו לכל דבר מצויין, גם לפינה הזאת קמים כל מיני חיקויים..
http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=394&docID=254790&lang=HE
תנו מבט, דווקא יש שם כמה עובדות משעשעות
שבת שלום לכולם
המשגיח
14 אוק 2017 18:19:06ראיתי.
אכן עובדות משעשעות, וזו פינה עם פוטנציאל נהדר, אך רק חבל מאוד שלא נתנו קרדיט בגוף הכתבה לחבר'ה שאחראים על כך.
כל, אבל כל העובדות והסיפורים שם מגיעים מקבוצת הפייסבוק הנפלאה "עובדות לא חשובות בספורט" – https://www.facebook.com/groups/1939516176293888/
עידו גילרי
14 אוק 2017 18:38:32וואלה באמת? זה די מכוער.
רועי ויינברג
14 אוק 2017 18:46:15ענק
פומה
14 אוק 2017 13:58:03תודה רון אתגר קטן מי היה השחקן שלא פחד לשים רגל ולהפיל את השחקן המצטיין והעצבני ביותר בליגה .
נראה לי מתאים בול לפינה שלך כשתחזור
המשגיח
14 אוק 2017 18:04:43אשמח אם תשלח לי למייל, אין לי שמץ (בלי גוגל)
יאיר
14 אוק 2017 14:41:08תודה רון על עבודת הקודש שאתה עושה וממשיך.לעשות. אין עליך!
חגי - התותח הקטמוני
14 אוק 2017 14:50:27היה פשוט תענוג לקרוא כל שבוע. תודה רבה רון.
בהזדמנות זו אני חייב לשאול למה "המשגיח"?
המשגיח
14 אוק 2017 18:13:29סיפור די טפשי למען האמת.
לצערי לא היה לי אינטרנט בבית בתור מתבגר (ואולי טוב שכך), ובמהלך החופש הגדול גיליתי כי יש דרך הממיר של "ערוצי זהב" פורום ספורט אינטראקטיבי.
לאחר מספר תגובות תחת שמות בדויים, שמתי לב שהחבר'ה שהתגובות שלהם בולטות יותר לעין הם אלה עם הכינויים, והחלטתי שאני רוצה אחד משלי.
בהשראת בחור שהתהדר בשם "המציל" (אוהד בית"ר י-0 שהשיג משם את הטלפון של המגיבה "רוקרית בדם" – אוהדת חיפה), חשבתי ש"המשגיח" יכול להיות כינוי מגניב, ופשוט התחלתי עם זה.
מאז עברו די הרבה שנים, אבל נראה לי שאשמור את זה.
זה אפילו עזר לי כשקיבלתי לפני כמה שנים הודעות נאצה מחבר'ה ששאלו אותי למה השארתי תגובות מגעילות בכמה פורומים תחת השם האמיתי שלי.
הסברתי די מהר שעם כל הכבוד לאיש המוזר שהגיב בשמי (אולי יש עוד רון טחנים), זה לא אני, ושיש לי הוכחה די טובה…
עידו גילרי
14 אוק 2017 18:41:37אחלה סיפור.
גם אני חשבתי בתחילת הדרך שחייבם לבחור כינוי. כשהתחלתי לפרסם פוסטים כאן ירדתי מזה.
Ljos
14 אוק 2017 23:00:37אפשר לשאול מה היה הכינוי?
עידו גילרי
14 אוק 2017 23:08:13אל תדאג, אני לא חושב שנתקלת בו. זה היה בנושאי פוטבול בלבד.
Ljos
14 אוק 2017 23:20:03התעניינות גרידא באיזה כינוי אתה בחרת.
כמובן אקבל אם תרצה לשמור על אנונימיות.
עידו גילרי
14 אוק 2017 23:23:31האמת שהשקעתי בזה לא מעט מחשבה בזמנו ובסופו של דבר הייתי די מרוצה מעצמי. כשבמבט לאחור זה די מטופש, אבל בשבילך:
NRA
Ljos
14 אוק 2017 23:54:39תודה.
לא בטוח שהבנתי.
עידו גילרי
14 אוק 2017 23:56:34אני די בטוח שלא הבנתי מה אתה לא בטוח שהבנת.
Ljos
15 אוק 2017 00:09:59לא הבנתי שכדאי לחשוב קצת לפני שמגיבים שלא מבינים.
באמת שלא מטופש.
ושוב – תודה.
אור
15 אוק 2017 01:47:00וואלה עידו, היו לך אחלה תגובות לכתבות בוואלה
עידו גילרי
15 אוק 2017 11:28:09חחח, לא חשבתי שתהיה חפיפה בין האוכלוסיות.
האמת שממש באסה איך שהרגו שם קהילה קטנה אבל פעילה עם שינוי אכזרי בממשק התגובות.
אור
15 אוק 2017 12:06:28אכן מזעזע (למרות שגם הסיקור שם היה הרבה יותר נרחב באותה תקופה). פעם גם הייתה קהילה גדולה של ספורט אמריקאי בוואלה פורומים, החליפו את הממשק ותוך רגע כולם נעלמו…
ינון יבור
15 אוק 2017 16:31:50זה היית אתה? באמת זכור לטוב, ביחד עם עוד כמה שם. זה היה בתקופה שלפחות בפוטבול, רק קראתי ולא הגבתי.
רועי ויינברג
14 אוק 2017 18:47:21סיפור טוב
חגי - התותח הקטמוני
14 אוק 2017 20:09:19אהבתי
תומש
14 אוק 2017 15:38:51הרגשתי עכשיו כמו בסוף הפרק האחרון של משחקי הכס
אשך טמיר המקורי
14 אוק 2017 16:38:00תודה רבה על הפינה, אבן יסוד בהופס
שגיא נאור
14 אוק 2017 16:42:50מלך!
לפעמים אני קורא את הפינה פה אפילו שכבר קראתי את הסיפורים בפייסבוק..
אכן נתגעגע
מנחם לס
14 אוק 2017 17:59:39הפינה הזאת תמיד יקרה לי כי היא מזכירה לי דברים ששכחתי ולא חשבתי עליהם משך שנים. למשל, ביל בראדלי שיחק נגד מכבי ת"א בישראל במדי זימנטל (כשלמד באוקספורד), ושיחקו במגרש הפתוח של 'גן אברהם' בר"ג. היתה רוח והכל, ועדיין ביל בראדלי הפציץ מרחוק כרצונו. בוב פטיט היה בזמנו כוכב-על בפאור פורוורד. כל ביקור שלו במדיסון סקוור גארדן היה חגיגה.
נתן גולד
14 אוק 2017 18:26:23תודה רון. תמיד טורים מעניינים וקלילים
צביקה
14 אוק 2017 19:57:23טור תענוג!
ינון
14 אוק 2017 22:45:37באסה שהפינה יוצאת לפגרה.
תודה רבה על כל ההשקעה!
dror2
14 אוק 2017 23:45:18תודה!
חנן
15 אוק 2017 00:03:47תודה!
אדם אחד
15 אוק 2017 00:06:12המון תודה (על הדגים וזה…)
וגם על הטיפ לדבי קבוצת הפייסבוק.
להת' בשנה הבאה
דינגו
15 אוק 2017 01:04:23כרגיל מעולה, נמתין בשמאליות לשובה של הפינה.
אחד העם
15 אוק 2017 09:42:19פינה לפנתיאון.
רק פתיחת עונה יכול לפצות על הפגרה..
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
15 אוק 2017 12:24:30תודה רון על ההשעה ארוכת הטווח ועל ההבטחה לחזור.
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב"
יושי
15 אוק 2017 16:02:43תודה על כל הטורים! כיף לקרוא