משחק הג'נטלמנים – דן קרטר / תורגם ע"י Smiley

משחק הג'נטלמנים – דן קרטר / תורגם ע"י Smiley

משחק הג'נטלמנים

מאי 21, 2015

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/dan-carter-new-zealand-all-blacks-rugby/

דן קרטר

ניו זילנד אול-בלאקס (New Zealand All Blacks)

כשהייתי בן חמש, כבר עשיתי בעצמי את ההאקה (haka) מול המראה. חבטתי ברגליי, חבטתי בחזה – בוודאי לא עשיתי הכל במדויק אבל נתתי את כל כולי.

כשאתה גדל בניו זילנד, טבוע בך מגיל צעיר שרוגבי זה יותר מספורט – זה ה-ספורט שלנו. רוגבי לעיתים קרובות מושווה לדת במדינה שלנו, אבל זה "נחתך" במהירות. אנשים דתיים אולי ינופפו באמונתם מפעם לפעם, אבל התשוקה בניו זילנד לרוגבי היא באמת קבועה.

כמה מהזיכרונות הטובים ביותר שלי מהילדות היו כשהייתי מתעורר ב-3 לפנות בוקר עם אבא שלי וצופה במשחקים של הנבחרת באירופה או בדרום אפריקה. לא היה שום סיכוי שנחמיץ זאת. יש כל כך הרבה היסטוריה ומורשת סביב האול בלאקס שהסטנדרטים לא יכולים להיות גבוהים יותר. מדינה שלמה עוצרת את מה שהיא עושה על מנת לצפות בנבחרת משחקת, והציפיות הן שהם ינצחו כל משחק בודד.

Image result for dan carter all blacks

בצעירותי, היה קשה להבין שיום אחד תהיה לי את הפריבילגיה ללבוש את חולצת האול בלאקס. הנבחרת הלאומית שלנו היא אחת המקורות הגדולים לגאווה, וההצלחה העקבית למשך עשורים הפכה לסימן ההיכר. בהיסטוריה, הנבחרת ניצחה יותר מ-75 אחוזים במשחקים לאומיים מול הנבחרות השונות, עם 13,921 נקודות מול ספיגה של 6,793 נקודות של היריב. אני מגיע מעיירה קטנה בניו זילנד שלא ייצרה הרבה שחקנים לנבחרת הלאומית, אז הרעיון של אפילו משחק אחד עבור האול בלאקס נראה כמו פנטזיה.

אני עדיין זוכר את העצבים שהיו לי לפני המשחק הראשון עבור הנבחרת הלאומית. המציאות של לייצג את המדינה היפה הזו בדבר שהתשוקה אליו היא הכי גבוהה הייתה קשה להפנמה. בקיצור, לא רציתי לפשל תחת הלחץ הזה.

זה היה ב-2003 והייתי רק בן 21. שיחקנו נגד וולס (Wales), ואני זוכר שרצתי החוצה לתוך האצטדיון בהמילטון, ניו זילנד, והקהל המדהים הזה מקבל את פני. לעמוד על המגרש ולשיר את ההמנון הלאומי הייתה חוויה מאוד אמוציונלית, אבל מה שכנראה בלט יותר בכל היום הזה היה להיות מעורב בהאקה הראשון שלי.

ההאקה זה שיר מלחמה מאורי (Māori war cry) עתיק שמבוצע על ידי האול בלאקס לפני כל תחילת התמודדות, וכמו שאתם יכולים לראות, זאת חתיכת הצגה:

זה ריטואל קבוע שאני ממש אוהב. זה אולי נראה כמו עידוד אינטנסיבי, אבל להיות בקבוצה לימד אותי על המשמעות מאחורי ההאקה. זה תרגול רוחני שמערב הבאת אנרגיה למעלה מהקרקע. יש כל כך הרבה היסטוריה מאחורי התנועות הללו, כל ניו זילנדי יכול לבצע זאת. ואני מניח שבלי להכביר יותר מדי במילים שזה מכניס אותך לאנרגיה לקראת המשחק – כל כך הרבה, שאחרי שאני מבצע את ההאקה, אני חייב ללכת לצדי המגרש ולנסות להרגיע את עצמי קצת. העמדה שאני משחק, רכז אמצע (fly-half), דומה לתפקיד הקוורטרבק בפוטבול אמריקאי. אני צריך לקרוא את המהלכים ולכך צריך ראש צלול כדי שאדע איפה כל אחד בכל זמן נתון.

זה חייב להיאמר, אני מנסה שכל בחור גדול בסקראם (scrum ) יעבוד קשה ככל האפשר במהלך ההאקה.

ביצוע ההאקה בפעם הראשונה הייתה חוויה מלאת אדרנלין. התגנבתי לאחור בגלל שהייתי מאוד עצבני, אבל לאורך השנים התקדמתי קדימה ועכשיו אני מלפנים. ניצחנו את המשחק הראשון, ולעולם לא הסתכלתי לאחור.

Image result for all blacks haka

אנשים שלא מכירים את הספורט בוודאי חושבים שרוגבי מאוד אלים וזהו משחק ברוטאלי, ובכמה מובנים זה נכון – ויש לי את הצלקות על מנת לגבות זאת.

קרעתי את גיד אכילס שלי כמו גם את שריר המתוויך הארוך (Adductor muscle). שברתי את עצם הפיבולה (fibula), כמה פציעות בשרירי הסבך (calves), האמסטרינג וצלעות. פרקתי את שתי הכתפיים שלי ובנוסף היו לי כמה ניתוחים בקרסוליים. ויש את הדברים הקטנים, כמו עצמות שבורות בידיים ואצבעות פרוקות.

הגוף האנושי הוא דבר מדהים, ופחות או יותר דוחפים אותו לקצה גבולותיו בספורט הזה. יהיו לי כמה סיבות להיות סובל כשאתלה את נעליי.

בכל מקרה, ואני יודע שזה ישמע ביזארי לאחר מה שקראתם, אבל יש משהו ברוגבי שמוציא את הג'נטלמן שבתוך השחקנים.

נכון, למשך 80 דקות, המשחק הוא כמו מלחמה. ברמה הגבוהה ביותר המשחק משוחק במהירות כה רבה שלפעמים התוצאות הן התנגשויות אדירות. אבל לאחר שהמשחק מסתיים אפשר לראות את הטבע האמתי של הספורט הזה. לאחר יותר משעה של התגוששויות אחד עם השני, זאת מסורת של שחקני רוגבי לבקר את היריב בחדר ההלבשה כדי לשתות בירה ולצחוק. המרירות והאגרסיביות שהאוהדים רואים תוך כדי המשחק נשארים על המגרש.

Image result for dan carter all blacks

החברויות שמפתחים עם היריבים במהלך השנים נשארות לנצח. כמה מחבריי הטובים ביותר אלו הם בחורים שאני אוהב לתקל. ברגע שהשריקה לסיום נשמעת, אלו חבריי הטובים. ישנם אנשים שאפשר להתחבר איתם ברמה העמוקה ביותר. כולנו מבינים שחלון הזמן לשחק את המשחק הזה הוא מוגבל, אבל החברויות הללו ימשכו עד סוף חיינו. לאחר שהמשחק נגמר, כולנו נשארים עם הזיכרונות הללו לחלוק.

כאשר אני קרוב לסיום הקריירה שלי, זה דבר מאוד אמוציונלי. רוגבי נתן לי כל כך הרבה. 12 השנים האחרונות היו מסע נפלא. בחלקן הייתי חבר באול בלאקס וזה אומר ששימשתי מודל לחיקוי עבור ילדים – כשגדלתי, הבחורים בנבחרת היו מי שהסתכלתי עליהם. זה משהו שאי אפשר להתרחק ממנו, כך שזה חשוב שבכל מה שתעשה לזכור זאת בתודעה. מקבלים המון בקשות לחתימות, אבל זה לעולם לא נמאס. אני זוכר שהייתי בצד השני כשהייתי ילד שהיה עושה הכל כדי לקבל תשומת לב מהשחקנים האהובים עלי.

תשומת הלב שלי עכשיו היא להעניק השראה לדור הבא של ניו זילנדים ברדיפה אחר התשוקה שלהם. אני רוצה שימצאו את הדבר שמניע אותם ובאמת ירדפו אחר זה לא משנה מה הם הסיכויים. אני רוצה שכמה שיותר אנשים יקבלו את ההזדמנות לחוות את האושר שנהניתי ממנו במהלך הקריירה שלי.

בכמה חלקים של העולם, רוגבי עדיין מחוץ למיינסטרים. אבל אני חושב שיש המון בספורט הזה שיכול להיות מוערך על ידי כל תרבות. היכולת של הספורט לשלב ברוטאליות עם חסד, החכמה והספורטיביות היא לא רק יוצאת דופן, הם חשובים. התקווה הגדולה שלי היא שיותר ויותר אנשים יגלו את היופי בספורט הזה שמציג את הרבה מהתכונות הטובות של האנושות.

דן קרטר


שבוע שעבר הסתיים טורניר "4 האומות" של חצי הכדור הדרומי בהשתתפות (עפ"י הדירוג בסיום): ניו זילנד, אוסטרליה, דרום אפריקה וארגנטינה. בתור אחד שהתחבר למשחק (ונכח במשחק בית של ניו זילנד – כאשר אי אפשר לתאר את האנרגיות בעת ביצוע ההאקה) אני בהחלט ממליץ על צפייה במשחקים (במיוחד אליפות העולם שמשודרת בשנים האחרונות גם בישראל). לדעתי מדובר במשחק אדיר (ללא הפסקות כמו בפוטבול, בו אני גם צופה) ומהנה לצפייה בשחקנים שהם פשוט "מפלצות".

להלן קישור לפוסט סיכום (אתר debuzzer) של הטורניר שנכתב ע"י ארם אבירם: http://debuzzer.com/buzz/83796/

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. תרגום מצויין על משחק שאף פעם לא התחברתי אליו כמו פוטבול. ההאקה זה דבר מיוחד במינו בספורט. רקראתי הרבה על ראגבי והטרוף בכמה ארצות, אבל כמו קריקט, משום מה אני לא מסוגל להיכנס למשחק עם כל הלב.

  2. תרגום מצויין לספורט שתמיד משך אותי, יותר מפוטבול אמריקאי עם כל השריון והמגינים. אם כבר אז כבר.
    ההאקה בכלל תענוג. כיף לראות.

    יש לי הרגשה שאם הספורט הזה היה מגיע למקומותינו יש סיכוי שהג'נטלמניות הייתה דועכת מעט וכנראה אף מתפוגגת לחלוטין 🙂

    1. יש ליגת רוגבי בישראל וגם יש נבחרת במשחקת בווינגייט בימי שבת לדעתי.
      הייתי גם במשחקי הליגה וגם במשחקי הנבחרת. האווירה בליגה היא נינוחה ורגועה מכיוון שמדובר בשחקנים ומשפחותיהם שבאים להעביר יום פיקניק וכיף לראות את האווירה.
      במשחקי הנבחרת יש קהל שמעודד ונחמד לראות את האווירה הקלילה (אולי בזכות מלא בירה) שביציעים.
      כולם מכירים את כולם ובאים לכיף, לא משנה מי מנצח ומי מפסיד

  3. תודה,
    על התרגום, ועל בחירת המאמר.

    ברמות הגבוהות שלו,
    רוגבי זה ספורט מרתק.
    והרמה הגבוהה ביותר ברוגבי,
    אלו האול בלאקס.
    אני לא חושב שיש עוד ענף ספורט נוסף בו נבחרת לאומית כלשהי (מאז ברזיל של פלה) היא המייצגת של הטופ של אותו ענף.

    אני גם לא חושב שיש פתיח מגניב יותר למשחק ספורט מאשר ההאקה של האול בלאקס.
    ולזכותם חייבים לציין שהם מקיימים את ההבטחה שמאחורי הריקוד…

  4. תרגום מעולה כדרכך למאמר מעולה. חייבים להזכיר פה את האימרה:
    "כדורגל הוא משחק של ג'נטלמנים המשוחק ע"י חוליגנים. מצד שני, רוגבי הוא משחק של חוליגנים המשוחק ע"י ג'נטלמנים."

  5. תרגום מעולה. תודה. בין שאר הדברים חשוב להזכיר עד כמה הראגבי עזר ועוזר לשילוב בין הלבנים והמאורים בניו זילנד.

  6. SMILEY יש מעט בני תרבות שיבינו את המשיכה שלך, ואני מבציר בך להמשיך במסע ולבכיע לרוגבי ליג ולקבוצתי האהובה המלבורן סטורם. תרגום מצויין על נבל על בשבילנו האוזיס

  7. תודה לך.

    משהו על אחוות הג׳נטלמנים שלאחר המשחק:
    https://www.youtube.com/watch?v=vIpv_KrT4_w
    יוסט וואן דר ווסטהאוזן אחד השחקנים הגדולים של נבחרת הדרום אפריקאית שהיה בשלב זה חולה מאוד.
    ג׳ונה לומו – שחקן שהוא אגדה, גם הוא נפטר מוקדם ממחלה שכיננה בו מגיל צעיר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט