ליגת העל חוזרת: פריוויו לעונת 2017/18 – חלק שלישי ואחרון / יאיר זעפרני

צילום: עודד קרני, באדיבות מינהלת ליגת העל

הערב תחזור לחיינו ליגת העל בכדורסל לעונת 2017/18. לחזות מה הולך לקרות בליגה השנה זה בערך כמו לנסות לנחש מה יהיו המספרים בהגרלת הלוטו. מספר האופציות בלתי מוגבל, הכל עוד יכול להשתנות עד להישמע הגונג האחרון לעונה ומה שאנחנו רואים עכשיו בהחלט יכול להיות שונה ב-180 מעלות ממה שייקרה במאי. ובכל זאת, כחלק מתפקידי, הרי לכם פריוויו לעונה הקרובה, פריויו אשר יחולק לשלושה חלקים ובכל חלק תסוקרנה ארבע קבוצות.

לחלק הראשון

לחלק השני

היום נסקר את האלופה הנצחית שכבר לא זוכרת מתי זכתה באליפות; את זו שהייתה האלופה ונפלה בחזרה לבירא עמיקתא; את הקבוצה מהצפון שמצפה להתקדם עוד קצת לצמרת ואת הקבוצה הנוספת מהצפון שחידשה את ימי הקולג'ים העליזים שלה שוב.

מכבי תל אביב

אולם ביתי: היכל הספורט יד אליהו (פה אנחנו לא עושים פרסומות), 11,000 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 62, 1324 ניצחונות, 169 הפסדים (רובם בעונה הקודמת…), 89.2% אחוזי הצלחה.

הישגי שיא: 51 אליפויות, 44 גביעים (פירוט בהזדמנות), 5 פעמים אלופת אירופה (1977, 1981, 2004, 2005, 2014) , פעם אחת אלופת אירופה במשותף עם קינדר בולוניה (בעונה המפוצלת 2001), פעם אחת אלופת הליגה האדריאטית (2012)

בעונה שעברה: המשבר במכבי ת"א הוא כמו הרמדאן, בכל שנה הוא מקדים בכמה ימים. ב-23 באוקטובר 2016, בשעה 2:27 פיטרה מכבי ת"א את מאמנה ארז אדלשטיין, האיש שהיה אמור להוביל את סגל 12 שחקני היורוליג לעבר התהילה. זה היה הגונג הראשון לזעזועים שהולכת מכבי ת"א לחוות במשך העונה. זה קרה אחרי שמכבי הפסידה שני משחקים ביורוליג (ניצחה פעמיים בליגה) והפסידה בגמר גביע ווינר להפועל ירושלים. במכבי חשבו שבלי אדלשטיין יהיה להם טוב יותר.

רמי הדר הגיע ומכבי ת"א השתפרה קצת, אבל הפתרון היה זמני וההידרדרות (בעיקר באירופה) נמשכה. הדר התפטר וחצה את הכביש להפועל ת"א ולקווים נקרא אינראס בגאצקיס (לא לפני שליאור ליובין אימן בכמה משחקים). בגאצקיס הלטבי היה כמו חיזר בשמי הכדורסל הישראלי ומכבי ת"א שלו איבדה סיכוי באירופה והלכה מדחי אל דחי בליגה. הגביע אמנם נשאר צהוב (איכשהו הוא תמיד נשאר צהוב) ונתן לבגאצקיס עוד אוויר לנשימה והתל-אביבים אפילו הגיעו לסיבוב האחרון כשהם במקום הראשון אלא שבסיבוב הזה החלה הנפילה, שלא נאמר – התרסקות. מכבי ת"א הפסידה חמישה משחקים ברציפות ובסה"כ 8 מתוך 11 המשחקים של הסיבוב האחרון, סיימה את הליגה במקום רביעי (שפל כל הזמנים) ובגאצקיס, גם הוא נשלח הביתה. אריק שיבק קיבל את המושכות לתקופת הפליאוף ומכבי ת"א טיאטאה באופן מחשיד את בני הרצליה הפצועה. האופוריה שוב חזרה לספסל הצהוב אבל ג'ון דיברתולומיאו ומכבי חיפה, החזירו אותם לקרקע המציאות בחצי הגמר כשניצחו אותם בקלות וסתמו את הגולל על העונה הכי גרועה בתולדות הצהובים-כחולים מתל אביב. ואת זה גם כתבנו על העונה שעברה (2015/16)…

וזה עוד לא כל מה יש להגיד על העונה הקודמת – כי מעבר לחמישה מאמנים שעומדים על הקווים בעונה אחת, הייתה גם פרשת סמים של סוני ווימס, שנתפס משתמש בחומרים אסורים כאשר מי שהפילה אותו בפח היא לא פחות מאשר הקבוצה שלו עצמו… היו פציעות מרובות של שחקני מפתח, היו 19 שניות בלבד שגל מקל קיבל במשחק יורוליג, הייתה מעט מאוד תרומה מהישראלים של הקבוצה והיה גם קושי כלכלי שמנע מהקבוצה להתחזק ברגעי האמת (שיבק הסכים לבוא בחינם…). בקיצור, אם זו לא הייתה מכבי ת"א היינו צוחקים. סתם. ועוד איך צחקנו…

עם הפנים קדימה

הגיעו: ג'ון דיברתולומיאו (מכבי חיפה), כארם משעור (בני הרצליה), נוריס קול (אוקלהומה סיטי ת'אנדר), ג'ייק כהן (אשדוד), אלכס טיוס (גלאטסראיי), ארטיום פראחובסקי (ריטאס וילנה), יובל זוסמן (מכבי רעננה), דיאנדרה קיין (בטיס, ספרד), ג'ונה בולדווין (FMP בלגרד),  פייר ג'קסון (טקסס לג'נדס, די-ליג), דשון תומאס (אנדולו אפס), מייקל רול (בשיקטאש), דני אבדיה (עלה מקבוצת הנערים)

עזבו: יוגב אוחיון (הפועל ירושלים), גיא פניני וג'ו אלכסנדר (הפועל חולון), גל מקל ודי.ג'י סילי (גראן קנאריה, ספרד), סילבן לנדסברג (אסטודייאנטס), אנדרו גאולדוק (מילאנו), דווין סמית' (פרש), קווינסי מילר (באמברג), ויקטור ראד (גזינטאפ), קולטון אייברסון (פצוע, עוד מחפש), עמית אבו (הפועל אילת), נמרוד לוי (אשדוד), תומר זלמנסון (קרית גת),

נשאר: איתי שגב

מאמן: לפני קצת יותר מעשור מאמן קרואטי (בשיתוף עם סמי בכר) הוביל את מכבי ת"א לאליפות בשנייה האחרונה של העונה. אותם שנים זה היה חטא בל יכופר לקחת עם האימפריה הצהובה אליפות כ"כ חלשה שהגיעה גם בעונה בה הקבוצה הצהובה העפילה רק לרבע גמר היורוליג. חלפו להן עשר שנים ופתאום אותו 'כישלון יחסי' של המאמן הקרואטי נראה כמו חלום מתוק.

אז אחרי שהמשא ומתן עם דיויד בלאט כשל, החתימה מכבי ת"א את נוון ספאחיה לקדנציה שנייה במועדון הצהוב. הקרואטי הג'נטלמן (מתי ילובאץ' חוזר?) שזכה מאז ימי ג'ימי ארנולד באליפויות בספרד (עם בסקוניה), בטורקיה (עם פנרבחצ'ה) וביורוקאפ (עם ולנסיה) ואף הספיק לחוות את שלוש השנים האחרונות בחייו כעוזרו של מייק בודנהולצר מאטלנטה, אמור לספק להנהלת מכבי ת"א הרבה שקט וכדורסל עדכני, שני מצרכים שחסרו לקבוצה בזמן האחרון. זה שהוא קרואטי וגם המנהל המקצועי וויצ'יץ' קרואטי, זה בכלל יתרון… לצד ספאחיה חוזר למכבי ת"א, כעוזר, גיא גודס שגם היה עוזרו של הקרואטי בקדנציה הקודמת (אולי גם סמי בכר פנוי?). במכבי ת"א יחתמו בשתי ידיים על שחזור ההישגים בקדנציה ההיא. מאזנו בליגת העל: 25 ניצחונות, 2 הפסדים.

איך היה הקיץ? מהפכני. הנהלת הצהובים החליטה שתם עידן 12 שחקני היורוליג ופיזרה אותם לכל עבר, מלבד איתי שגב הצעיר, שזכה בתואר הקפטן, איש לא נשאר. במקום המנופים ליהק הצוות המקצועי לסגל 12 גוונים של אפור. לא עוד גוואדלוקים, ווימסים וקווינסי מילרים. חסל סדר גיא פניני, יוגב אוחיון וגל מקל. לסגל הישראלים הוחתמו שלושה מתאזרחים – ג'ייק כהן שחוזר לצהוב אחרי שנתיים, ג'ון דיברתולומיאו שנכנס לרשימה ארוכה של שחקנים שגברו על מכבי ת"א ואז הצטרפו אליה ואלכס טיוס שבדיוק סיים את שלוש השנים בהן הוא צריך לדווח על הכנסותיו למס הכנסה ויכול לקבל הנחות של תושב חוזר. לצידם הוחתם כארם משעור, הישראלי המצטיין בליגה של שנה שעברה (שגם הוא ניצח את מכבי ת"א שלוש פעמים בעונה שעברה) והועלו מהנוער יובל זוסמן ודני אבדיה בן ה-16 (שלא תשתה לי שם חשיש!). בגזרת הזרים פתחה מכבי ת"א את הקיץ עם החתמה של מייקל רול מבשיקטש שיזכה למשחקי מילים בזכות היותו רול פלייר, המשיכה עם השבתו ארצה של הרכז דיאנדרה קיין הידוע מימיו הקצרים באילת, החתימה גם את דשון תומאס הפורוורד המחליף של אנדולו אפס בעונה שעברה, הוסיפה לסגל את ג'ונה בולדן הצעיר עוד אחד מאלו שטסו על הקו בלגרד – תל-אביב (קודמיו לא היו הצלחה מי יודע מה…) ובשנה הבאה יצטרף לפילדלפיה 76' וקינחה בצמד הרכזים – פייר ג'קסון הסקורר ונוריס קול, שזכור לכולנו מימיו כחבר של לברון במיאמי היט האלפה. אה, ובסוף בסוף גם הוחתם בקבוצה ארטיום פרחוסקי, הסנטר הבלרוסי שעבר גם בירושלים זה מכבר, ככה שיהיה.. בין לבין על מכבי ת"א עברה הכנה ארוכה מתמיד ובסגל מלא תודות לעובדה שנבחרת ישראל שיחקה באליפות אירופה ללא אף שחקן ממכבי ת"א ועל כך נשאל כבר – "היינו כחולמים?".

במשחקי האימון מכבי ת"א הצליחה לנצח את מכבי חיפה, להפסיד להפועל חולון בטורניר אלון, לנצח את קאזאן בנקודה, להפסיד לאולימפיאקוס ולהביס את מכבי חיפה. בגביע ווינר הצהובים כבר נראו יותר טוב וגרפו עוד תואר לארון המלא עד להתפקע של הקבוצה.

מה יש לנו? קבוצה ישראלית קלאסית. שתי אופציות עמדו בפני קברניטי הכדורסל שלנו אמצע העשור הקודם במטרה ליצור שוויון בכדורסל הישראלי – הראשונה, להעלות את הרמה של קבוצות הליגה כדי שיתקרבו למכבי ת"א; השנייה, להוריד את הרמה של מכבי ת"א על מנת שזו תתקרב ברמתה לשאר קבוצות הליגה. ובכן, חברים, הצלחתם. מכבי ת"א מזכירה יותר ויותר קבוצה ישראלית טיפוסית. זה לא רק רצף שלוש השנים בלי האליפות, זה לא רק העובדה שהסגל הוחלף כמעט כולו כאילו לא היה שום תכנון קדימה, זה לא רק ה'מבצר' הביתי שהפך להיות מרמס לכל קבוצה שבאה להתארח, זה לא רק אובדן כושר ההרתעה והעובדה שמכבי ת"א בשנים האחרונות הפכה להיות קבוצה שאשכרה קשה להמר בווינר על משחקים שלה, זה בעיקר העובדה שה'ניהול', הדבר הזה שמכבי ת"א נתברכה בו והפכה אימפריה בזכותה נראה בשנים האחרונות כמו חוכא ואיטלולא. מאמנים באים והולכים, שחקנים מתחלפים כמו דעות אצל יאיר לפיד והיחידים שנשארים נטועים על מקומם זה אנשי הצוות המקצועי הרחב והמנהלים שכל קשר בינם לבין עשיית התפקיד שלהם כמו שצריך הוא מקרי בהחלט. הקפריזות, העצבים, התסכול, חוסר הסבלנות והשליפות מהמותן הן ממש כמו בכל מועדון ישראלי מצוי אחר, אלא שסיר הלחץ גדול הרבה יותר וכך מוצאת את עצמה מכבי ת"א שואלת את עצמה גם השנה – מתי האימפריה תחזור?.

אז השנה האימפריה כנראה שלא תחזור. הסגל של מכבי ת"א הוא לא רק אפור, הוא כנראה גם לא מספיק כשרוני. אפשר לפנטז על הימים היפים של עונת 1999/200, עת סגל אפור שכלל את נייט האפמן ואריאל מקדונלד הגיע עד הגמר האירופאי ואפשר להיזכר בערגה בימי דיויד בלאט בעונת 2010/11 עם הקבוצה האלמונית יחסית שדהרה עד הגמר בזכות לחימה בלתי מתפשרת אבל האמת היא שהקבוצה הזו, בהרכב הזה, עם המאמן שעל הקווים ובשיטה הנוכחית של היורוליג תצטרך פי 10 ניסים ממה שיש לה בדרך כלל בשביל לשחזר סגנות אליפות אירופה או אפילו פיינל פור.

אפילו השם הבולט ביותר בסגל נוריס קול, הוא שם שלא ברור שיהיה גדול על אירופה בטח בהתחשב בכך שאין לו ניסיון ביבשת הישנה. אותם דברים אמורים לגבי פייר ג'קסון ועל שאר שחקני הסגל אין יותר מדי מה להרחיב. תומאס הוא מהבולטים במכבי ת"א עד כה אך באנדולו אפס הוא היה רק שחקן משלים. מייקל רול, דיאנדרה קין ופרחוסקי, גם הם שחקנים חביבים אבל קשה להניח שמישהו מהם הולך לתת את עונת חלומותיו דווקא הפעם ולהפוך להיות משהו שהוא לא היה עד כה. ג'נה בולדן עוד יכול להפתיע לטובה (או להתרסק טוטאלית) אבל זוהי בערך כמות הפוטנציאל הבלתי ממומש שיש למכבי ת"א. הישראלים? הם יהיו טובים לליגה אבל לא בטוח שהם לרמות של היורוליג.

למכבי ת"א יש כנראה קבוצה מצוינת לליגת העל. יש לה עומק, יש לה גיוון ויש לה מצרך שהיה חסר לה כ"כ בשנתיים הנרפות האחרונות – לחימה. נבאן ספחיה לא ייתן לשחקניו להתנוון והם ילחמו וייתנו הכל על המגרש, בשביל זה הם פה. ברמה של הליגה שלנו, למכבי ת"א יש את כל מה שצריך כולל דיברתולומיאו, משעור וטיוס שלאף אחד בארץ אין תשובה אליהם נכון להיום. לצערה של מכבי ת"א, זה לא מבטיח כלום בשיטה הנוכחית של הליגה, אבל היו בטוחים שהמקום הרביעי לא יחזור שוב.

שחקן המפתח: אם בליגת העל עסקינן אז נלך למה שהבליט את מכבי ת"א יותר מכל בשנים הקודמות – הישראלים שלה. ובהתחשב בכך – לעונה שתעבור על ג'ון דיברתולומיאו וכארם משעור תהיה חשיבות מכרעת. דיברתולומיאו וראינו את זה גם בגביע ווינר בהחלט יכול להיות המנוע של כל העסק הזה, הרוצח הקר שבדקות ההכרעה ייקח את המשחק עליו, הישראלי שבדקות הסיום אי אפשר לוותר עליו בחמישייה. בשנים האחרונות לא היה למכבי ת"א אחד כזה (גל מקל ניסה. אז ניסה…) והיא הפסידה תארים בזה אחר זה. דיברתולומיאו הוא בדיוק זה שלא ייתן לתואר כלשהו לברוח מהידיים.

אקס פקטור:  אם יש משהו שממש הרס למכבי ת"א שתיים מתוך שלוש העונות נטולות האליפות האחרונות אלו הפציעות. ב-2015 מכבי ת"א הגיעה לישורת האחרונה עם סגל דליל במיוחד ובעונה הקודמת חודשים ארוכים מכבי מצאה את עצמה בלי שחקני מפתח. גם את השנה הזו מתחילה מכבי ת"א עם פציעות של דיאנדרה קיין, פייר ג'קסון ונוריס קול. אז יכול להיות שזה חוסר מזל מטורף, צירוף מקרים הזוי או כישוף אינדיאני שהוטל על הקבוצה. אבל יכול גם להיות שהצהובים צריכים להחליף את מאמן הכושר. כך או כך לפציעות שיהיו או לא תהיה משמעות מכרעת לעונה של האימפריה בצהוב.

תחזית: מקום ראשון בסוף העונה ואלוהים גדול בפיינל פור.

מכבי ראשון לציון

אולם ביתי: בית מכבי, 2,200 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 29, 338 ניצחונות, 291 הפסדים (46.3% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: אליפות אחת (2016), סגנות אחת (1991), שני גמרי גביע (1992, 2012).

בעונה שעברה: ראשון לציון הגיעה לעונה הקודמת עם תווית של 'אלופה' על החזה ולצערה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לקבוצה עם תווית כזו קרה – היא האמינה לזה… הנהלת ראשון לציון העמידה לרשות המאמן אריק שיבק את הסגל היקר בתולדות המועדון, רשמה אותו לליגת האלופות פיב"א (הם באמת היו האלופים!) וחיכה לתפוקת שיא מהסגל. בפועל, זה לא קרה ולא בכדי. ראשון בהחלט קפצה מעל הפופיק, התקשתה להתמודד בשתי מסגרות והתקשתה עוד לייצר יציבות. תחת אריק שיבק הצליחה הקבוצה לנצח פעמיים ברצף רק פעם אחת ב-20 מחזורים וגם באירופה הקבוצה עברה שלב אך בקושי ובלב היו"ר יצחק פרי גמלה ההחלטה לשחרר את המאמן שהביא לה אליפות. שמוליק ברנר, עוזר המאמן של ראשון בשנים האחרונות קודם לתפקיד הראשי ותחתיו ראשון התאוששה קצת ולמרות שפתחה את הקדנציה איתו בשלושה הפסדים רצופים, יצאה לרצף חיובי שכלל חמישה ניצחונות בסיבוב השלישי, שעזרו לה להגיע לפליאוף בכל זאת מהמקום השביעי, אחד פחות בלבד מזה שבעונת האליפות. בפליאוף ראשון הפתיעה את הפועל אילת אבל נכנעה ללא קרב לאלופה שירשה אותה, הפועל ירושלים בפיינל פור.

עם הפנים קדימה

הגיעו: ג'ייסון סיגרס, מרפי הולוואי (גלבוע/גליל), דרו קרופורד (לודביגסבורג, גרמניה), מארק טוליפסן (קלאב טאלין, אסטוניה), רום קורנליוס (גליל עליון) יניב סלומון (הפועל ר"ג), יאיר באומן ויובל ויימן (עלו מהנוער)

עזבו: שון דאוסן (בני הרצליה), פטריק רישארד (באדלונה), ג'י.ג'י מור (קומוניקאסיונס, גוואטלמלה), צ'רלס תומאס (קאנטו), קמרון לונג (אשדוד), אלישי כדיר (נס-ציונה), אור קורלניוס (קרית גת), רון נקרשביץ' (לא ידוע)

נשארו: עידן זלמנסון, עודד ברנדווין, אבי בן שימול, ניצן חנוכי, טיילר דאוסן.

מאמן: אחרי שלוש שנים בתפקיד עוזר המאמן של הכתומים, קיבל שחקן העבר שמוליק ברנר את המושכות והצליח לייצב את הסגל בזכות אמונה בשחקנים, כדורסל חכם והרבה עידוד והחדרת מוטיבציה. עכשיו, ניגש ברנר למבחן האמיתי שלו – פתיחת עונה עם קבוצה וניסיון לבנות ולנהל קבוצה וסגל מהרגע הראשון. מאזנו בליגה כמאמן ראשי: שבעה ניצחונות, שישה הפסדים.

איך היה הקיץ? בסד גמור, איך אצלכם? עושה רושם שאחרי ה'כישלון היחסי' (שנבע בעיקר מהצפייה) חזרה ראשון לפרופורציות בפגרה. הזרים הלא מוצלחים של העונה שעברה פינו את מקומם, הסגל הישראלי, מינוס שון דאוסן שמכל הקבוצות חתך לבני הרצליה, קבוצה באותו קליבר כמו של ראשון נשאר, את אירופה השאירו בעיר היין מאחור ולא נרשמו לשום מפעל ועכשיו אפשר לגשת לביזנס. שתי אבני הפינה הדומיננטיות שהגיעו בקיץ הם הזרים המצטיינים של גלבוע/גליל ג'ייסון סיגרס ומרפי הוולוואי שהפתיעו בעונה שעברה את הליגה פעמים רבות וניפקו מנהיגות נהדרת וסלי קלאץ' (סיגרס) ומספרים מצויינים (הולוואי). לצדם הביאו בראשון עוד שם שהוכיח את עצמו במגרשי ארצנו, דרו קרופורד שכיכב בהרצליה של לפני שנתיים. את מצבת הזרים סוגר מארק טולפסן הגבוה שהעביר את עונתו היחידה אחרי הקולג' בטאלין האסטונית בהצטיינות ובינתיים עושה רושם נהדר. בגזרה הישראלית, כאמור, יוק. דאוסן הלך וגם כדיר עזב לנס-ציונה כי זה העידן של זלמנסון ומלבד יניב סלומון, שעלה מהליגה הלאומית אחרי שהיה שפרץ בעונה שעברה במדי הפועל רמת גן ובעצם שב אל קבוצת נעוריו, לא נוספו ישראלים משמעותיים לסגל של הכתומים. וחוץ מזה? ראשון הייתה הקבוצה הראשונה שכבר הספיקה לשחרר זר כשג'רלד בברלי מפנה את מקומו בשל עומס בעמדות הפנים.

את משחקי ההכנה סיימה ראשון עם שני ניצחונות (על קבוצות ליגה לאומית) ושלושה הפסדים (מול קבוצות ליגת העל). בגביע ווינר ניצחה הקבוצה את הפועל אילת ברבע הגמר אף הודחה בתבוסה למכבי ת"א בחצי הגמר.

מה יש לנו? כמו שכבר אפשר להבין מתיאור הקיץ, יש לנו קבוצה שחזרה לפרופורציה המקורית שלה ונקווה שהפנימה את הלקח שאומר שהאליפות הייתה מקרית בהחלט (אני יודע שבהנהלת ראשון יש מי שחושב שהאליפות הגיע בזכות ניהול נכון, אבל אני מבטיח לכם שהניהול של ראשון לציון בינוני להחריד ולהוכחת דבריי – הקבוצה בשנות ה-90'…). ראשון של השנה היא קבוצה בינונית עם פוטנציאל להפתיע. הזרים שלה בהחלט נראים כמו שיחוק כאשר שלושה מהם כבר הוכיחו את עצמם והרביעי הוא דווקא זה שמרשים עד כה. הישראלים הם בהחלט חבורה לוחמת כשהבולטים ביניהם אמורים להיות עודד ברנדווין, שזכה בתואר חביבו של המאמן בסוף העונה שעברה (ובינתיים שבר את היד ויעדר כחודש) ועידן זלמנסון, השחקן המשתפר של העונה שעברה וגם שחקן נבחרת ישראל החל מהקיץ האחרון.

אלא שלא בטוח שמה שיש לראשון טוב מספיק. חלק מההצלחה של סיגרס והולוואי היה שיטת המשחק של גלבוע/גליל בעונה שעברה וזו לא תחזור על עצמה בראשון לציון ובאשר לקרופורד, את המספרים הוא בהחלט מספק אבל זה לא בהכרח משיק להצלחה של הקבוצה. הסגל הישראלי של ראשון לציון הוא חידה גדולה ואמנם יש בו כמה שחקנים שהוכיחו את עצמם אבל אין שם שחקן שנותן לקבוצה הכתומה יתרון על יריבותיה לליגה. עוד צרות יש לראשון לציון בעמדת הרכז. אבי בן שימול קרס תחת העומס של היותו רכז יחיד בתחילת העונה והעזרה של עודד ברנדווין שהגיעה במהלך העונה עזרה לווסת את העומס. שניהם יישאו בנטל השנה אלא שברנדווין כבר פצוע ואבי בן שימול לא נעשה צעיר יותר משנה לשנה. הלקח לא בטוח שנלמד… ראשון גם עמוסה מאוד בעמדות הפנים ויהיה מעניין לראות כיצד יתחלק העומס בין טולפסן, הולוואי וזלמנסון ומי מהם יילך לאיבוד. וחוץ מזה, גם שמוליק ברנר, בעונה ראשונה על הקווים מהרגע הראשון עוד צריך להוכיח את עצמו.

שחקן המפתח: אם בגליל/גלבוע היה ברור שג'ייסון סיגרס הוא מנהיג הקבוצה, בין היתר בשל הגיל המבוגר שלו ביחס לחבריו לסגל, בראשון הגארד בן ה-32 הוא לא המבוגר האחראי היחידי. זה לא פותר אותו מלנסות להביא את אותן איכויות, בניהול משחק, קבלת החלטות וכמובן, סלים במאני טיים לקבוצה החדשה שלו. בדיוק בשביל זה סיגרס שם ובראשון מקווים שהוא ייקח את ההזדמנות בשתי ידיים.

אקס פקטור: העונה הקודמת הייתה עונת הפריצה של עידן זלמנסון. השחקן שגדל במכבי ת"א ומפה לשם בילה כבר 6 שנים בספסלים שונים בליגת העל, הגיע לראשון לציון בתור שחקן זוטר ולאט לאט פילס את מעמדו מעלה עד שבקיץ קיבל זימון ואף שיחק במסגרת הנבחרת הבוגרת שלנו. זלמנסון רק בן 22 והשנה הוא כבר אמור להיות הישראלי הבכיר של ראשון לציון. כל תפוקה שהיא פחות ממתאימה למעמד, תהיה אכזבה קשה לקבוצה של שמוליק ברנר.

תחזית: לא יודע מה איתכם, אבל לדעתי ראשון לא מספיק טובה, בטח כשזה מגיע לסגל הישראלי. דעתי היא שיהיו שם עוד כמה זעזועים/ תוספות בסגל ואני ממש לא אתפלא אם ברנר לא יסיים את העונה על הקווים. ראשון היא עוד קבוצה בינונית בליגה של קבוצות כאלה ומכיוון שיהיו כמה קבוצות שיסיימו את העונה בחלק התחתון של הטבלה אני מהמר שראשון תהיה אחת מהן. מקומות 7-10.

עירוני נהריה

אולם ביתי: היכל הספורט עין שרה, 2,500 מקומות.

במבט לאחור

עונות בליגה: 13, 172 ניצחונות, 178 הפסדים (49.1% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: פיינליסטית (2003), שתי הפעלות לפיינל פור (2006, 2008), שתי העפלות לחצי גמר גביע המדינה (2005, 2009).

בעונה שעברה: עונה די סולידית עברה על נהריה בעונה שעברה. הרבה כשרון עבר בגעתון, אבל לא תמיד הצליחה הקבוצה לממש את הפוטנציאל שלה, אם זה בגלל עומס משחקים (הקבוצה שיחקה 20 משחקים במסגרות אירופאיות בשנה שעברה), אם זה בגלל בעיות עם הזרים (מרקוס טיג שלא הסתדר עם הצוות המקצועי, גילברט בראון שנפצע וגמר את העונה ויינסי גייטס שהסתבך בנטילת חומרים אסורים) ואם זה בגלל סגל ישראלי לא מספיק חזק. בסופו של דבר נהריה התייצבה לקראת הסיבוב האחרון והצליחה לעלות מהמקומות 7-9 בהם בילתה את מרבית העונה למקום השישי אחרי 8 ניצחונות ב-11 משחקים בסיבוב המסכם וזאת בזכות צירופם של דרווין קיצ'ן וסקוטי הופסון שניווטו את הקבוצה היטב. זה הספיק לה למפגש פליאוף מול הפועל ירושלים שהתחיל נהדר עם 2 ניצחונות אבל הסתיים בקול ענות חלושה עם 3 הפסדים רצופים והדחה מול האלופה שבדרך.

עם הפנים קדימה

הגיעו: עוסמאן דראמה (סמסון, טורקיה), קורי וובסטר (וולינגטון סיינטס, ניו זילנד), אלכס יאנג (שאלון-ריימס, צרפת), דנזל לווינגסטון (הפועל כפר סבא), יריב עמירם (בני הרצליה), יפתח זיו (אשדוד), זיו בן צבי (גלבוע/גליל), נרי הריסון (אקדמיית וינגייט), עמית שטרית (עלה מהנוער)

עזבו: סקוטי הופסון (גלאטסראיי), טיירון נאש (אקישר בלדיי, טורקיה), דרווין קיצ'ן (בארה"ב, עדיין מחפש), ניק פאוסט (פארמה פרם, רוסיה), ינסי גייטס (מושעה מפעילות), ניב ברקוביץ' (אילת), ערן אסנטי-אסרא (פרש), תומר בר אבן (הפועל חיפה), רועי נברו (הפועל נצרת עילית, ארצית)

נשארו: יונתן שולדבראנד, סטו דאגלאס, איגור נסטרנקו, תומר כהן

מאמן: בשקט בשקט פותח אריק אלפסי עונה שלישית על הקווים של נהריה, הישג שיא שלו כמאמן בליגת העל.  אלפסי מאמן חרוץ ותזיזיתי הצליח בשתי העונות שלו בקבוצה להגיע לאותו מאזן בדיוק 15-18, כאשר בשתיהן הודחה הקבוצה ברבע גמר הפליאוף. הוא יקווה ליותר השנה. מאזנו כמאמן ראשי בליגת העל: 76 ניצחונות, 92 הפסדים.

איך היה הקיץ? נהריה ניצלה את הקיץ הנוכחי, כמו שבדרך כלל עושות קבוצות ישראליות לעשות מהפכה בסגל. הבסיס של הסגל הישראלי – שולדבראנד, דאגלאס ונסטרנקו אמנם נשאר אבל בנהריה החליטו להרחיב אותו עם החתמה של יפתח זיו הגארד הצעיר המחונן מאשדוד, זיו בן צבי, שחקן ההגנה המפתיע של העונה שעברה מגלבוע/גליל ויריב עמירם שנתן כמה משחקים טובים בשלהי העונה הקודמת בהרצליה. בגזרת הזרים, הלכה נהריה על החלפה מלאה. את סקוטי הופסון היה קשה לשמר וכמוהו גם את ניק פאוסט, דרווין קיצ'ן לעומתם, עדיין לא מצא את מקומו. במקומם הגיעה חבורה מעניינת שכוללת שני שחקנים עם פוטנציאל גדול – קורי וובסטר הניו זילנדי שזו לא גיחה ראשונה אל מחוץ ליבשת החמישית ואלכס יאנג שכבר נצץ בארץ במדי גלבוע/גליל ובילה מאז בצרפת. לצידם צירפה נהריה את דנזל לוינגסטון, ממצטייני הליגה הלאומית בשנה שעברה במדי כפר סבא ואת הסנטר עוסמאן דארמה הניגרי, שלא הרשים במיוחד בשנה אחרי שסיים את הקולג' בבדלונה ונפצע במהלך השנה הקודמת שלו בסמסון מהליגה הטורקית השנייה.

נהריה סיימה את תקופת ההכנה שלה במאזן של ארבעה ניצחונות, הפסד אחד ותיקו אחד (נצחון, הפסד ותיקו באו מול גלבוע/גליל) והצליחה להעפיל עד לגמר גביע ווינר כשהפתיעה את הפועל ירושלים, ניצחה את גלבוע/גליל והפסידה בגמר למכבי ת"א ללא פייט משמעותי.

מה יש לנו? נהריה מכוונת העונה גבוה ותקופת ההכנה כמו גם משחקי גביע ווינר יעידו כל כך. שניים מהזרים של הקבוצה נראים כמו בינגו, השניים האחרים יודעים את מקומם ויוסיפו הרבה אנרגיה ומוטיבציה והסגל הישראלי, שלא היה מהטובים בליגה בשנה שעברה אבל לבטח היה לוחמני, רק התחזק והתעצם. גם ההשתתפות במפעל אירופאי לא תפריע לנהריה השנה שכן היא ויתרה על הופעה במפעלים של פיב"א ותתרכז בליגת העל.

הקוץ באליה הזו הוא כמובן סימן השאלה סביב האיכות האמתית של הסגל של אריק אלפסי. נהריה מסתמכת המון על שלושה – שני הגארדים אלכס יאנג וקורי וובסטר שמספקים חלק משמעותי של הנקודות של הקבוצה והקפטן יונתן שולדבראנד שלטעמי הוא אחד הישראלים היותר אנדר רייטד בליגה. על המפה נראה שלנהריה אין עוד שחקן שיכול לסחוב את העגלה במידת הצורך (אולי דנזל לוינגסטון) ולא בטוח ששלושת אלו יספיקו מול הגנות שיבינו את העניין. מאידך, מדובר בשלישייה איכותית מאוד שיכולה לקחת את נהריה רחוק. בכל מקרה נהריה תצטרך לקבל הרבה מהישראלים האחרים שלה – סטו דאגלאס שכבר חתם קבע בקבוצה, איגור נסטרנקו ויריב עמירם שהם האלטרנטיבה היחידה לגבוהים הפותחים וכמובן הצמד יפתח זיו בן צבי שהחשיבות שלהם לספסל הקבוצה ולאנרגיה מכרעת.

שחקן המפתח: קורי וובסטר כבר לא ילד ועדיין לא הצליח להוכיח את עצמו מחוץ ליבשת הבית. וובסטר שיחגוג בנובמבר 29 סתווים הוא שם דבר בכדורסל הניו זילנדי,. וובסטר, שמשחק בקביעות בנבחרת ניו זילנד זכה שלוש פעמים באליפות ניו זילנד ושלוש פעמים נוספות בטורניר ה-NBL (האליפות המשותפת לאוסטרליה וניו זילנד) כמו גם פעמיים בתואר ה-MVP של הליגה הניו זילנדית ופעם אחת (2017) בתואר מלך הסלים. אלא שניסיונות של וובסטר לשחק מחוץ לאוקיאניה עלו בתוהו והוא נכשל גם במגה לקס הסרבית וגם בקורוביוס היוונית. בין לבין וובסטר גם הושעה למשך עונה שלמה על שימוש בסמים (2014-15). על הכישרון של וובסטר קשה להתווכח, מדובר בקלע מצוין ופליימיקר בחסד יודע לעשות נפלאות עם הכדור. האם החיים כל-כך רחוק מהבית יטיבו עימו והאם הראש יהיה במקום הנכון? העונה של נהריה די תלויה בתשובה לשאלה הזו.

אקס פקטור – לא מעט שחקנים עשו את המעבר מהליגה הלאומית (והארצית) לליגת העל במהלך השנים. חלקם הצליחו יותר (ג'ייסון סיגרס למשל) וחלקם הרבה פחות. דנזל לוינגסטון הגיע לנהריה אחרי עונה יוצאת מן הכלל בכפר סבא במהלכה הוביל את הקבוצה הצנועה מהשרון למקום השני בליגה ולהופעה היסטורית בחצי הגמר (שם הודחה מול הפועל באר שבע) כשהוא מספק 21.1 נק' ו-10.7 ריב' למשחק ממרום 193 הסנטימטרים שלו. אם לווינגסטון, שהגיע לכפר סבא דווקא בעיצומו של ניסיון שלו להגיע ל-NBA, יבלוט גם בליגת העל, לנהריה יהיה כוח משמעותי בסגל.

תחזית: בגדול, נהריה נראית כמו קבוצה עם מרכיבים טובים. בקטן, לאף אחד כולל אני אין מושג איך זה הולך להתחבר. נלך על מקומות 5-8, כרגיל.

גלבוע/גליל

אולם ביתי: היכל הפיס גן נר, 2,250 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 36 (כולל השנים לפני האיחוד כהפועל גליל עליון), 496 ניצחונות, 394 הפסדים, 55.7% אחוזי הצלחה.

הישגי שיא: שתי אליפויות (1993, 2010), שני גביעים (1988, 1992), שתי אליפויות הליגה הבלקנית (2012, 2013), חצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע (1993).

בעונה שעברה: עונת החזרה של גלבוע/גליל לליגת העל הייתה גם עונת חזרת הקבוצה למסורת קבוצת הקולג' האנדרדוגית שהייתה מנת חלקה של הקבוצה עוד בימים שלה בתור 'הפועל גליל עליון'. אריאל בית הלחמי שירד ועלה עם הקבוצה, כינס סביבו סגל צעיר ונמרץ של שלושה זרים (קוואלס, גריפין, הולוואי), ישראלים אלמוניים יחסית ולוחמניים יחסית (סקוורר, שוכמן ובן צבי) ובהנהגת הזר המצוין ג'ייסון סיגרס גלבוע הפכה להיות הפתעת הליגה תוך שהיא משחקת כדורסל חכם, נמרץ ובלתי מתפשר. הגלבועים הצליחו לנצח את מכבי ת"א (שלוש פעמים) ואת הפועל ירושלים (פעמיים), לשלוח שני שחקנים לחמישיית העונה ואלמלא פציעה בת חודש וחצי של מרפי הוולוואי הנהדר, ייתכן וגלבוע הייתה מוצאת את עצמה במקום השמיני ובפליאוף. זה נגמר במקום התשיעי ובהרבה מחמאות. וזה בטח הרבה יותר מאשר מאבק על ירידת הליגה שכולם צפו לקבוצה של אריאל בית הלחמי.

עם הפנים קדימה

הגיעו: בן אלטיט (אשדוד), ג'ייקובן בראון (קרשיאקה, טורקיה), טיילר סטון (צ'יבה גטס, יפן), ספנסר וייז (מכללת פרינסטון), זאק ליידי (מכללת ורג'יניה טק), דיאנג'לו האריסון (אושאק ספורטיף, טורקיה), יותם חנוכי , אביאל לוי ועמית ראובן (מהנוער של גלבוע/מעיינות).

עזבו: ג'ייסון סיגרס ומרפי הולוואי (ראשל"צ), מייקל קוואלס ואריק גריפין (קאנטו, איטליה), זיו בן צבי (נהריה), עמית ביר-כץ (אילת), איגור מאיור (הפועל  ירושלים), אופיר הובר (הפועל חיפה), נמרוד רינסקי (אליצור נתניה), שגב גרילק (הפועל צפת), אופק סייג (מכבי שוהם)

נשארו: חואקין שוכמן, יחזקאל סקוורר, טל קרפלס

מאמן: בגיל 51 אריאל בית הלחמי הוא המאמן הוותיק ביותר בליגת העל, עם 17 עונות בליגה כמאמן ראשי החל מעונת 1998/1999 בה החליף את אילן קובלסקי כמאמן גבעת שמואל באמצע העונה ולמרות כל זה, אפילו אין לו ערך בויקיפדיה. כזה הוא בית הלחמי, מאמן שקט, חכם ויעיל, ללא יחסי ציבור, מאמן שברוב שנותיו אימן בקבוצות פריפרית כדורסל ישראלי שקטות, רחוקות מאור הזרקורים ולמרות שעשה זאת בהצלחה שמו לא נחקק מספיק בצורה מובלטת בכדורסל שלנו. השנה האחרונה בגלבוע הייתה אולי שינוי מסוים של המגמה הזאת כשבית הלחמי הוזכר כמועמד בולט לתואר מאמן העונה ופתאום כולנו שמנו לב לרזומה המרשים שלו. את המומנטום הזה הוא ינסה להמשיך גם השנה, בבית החדש שלו בעמק. מאזנו בליגה: 168 ניצחונות, 188 הפסדים.

איך היה הקיץ? כואב קצת. כיאה לקבוצה ענייה יחסית שנחשבת למקפצה לקבוצות עשירות יותר בליגה שהיא כולה מקפצה לליגות חזקות יותר, איבדה גלבוע/גליל חלק משמעותי מהשחקנים המובילים שלה. הזרים התפזרו כולם כאשר הולוואי וסיגרס המצטיינים עוברים לגוש דן (ראשל"צ) וקוואלס וגריפין נודדים לצפון איטליה אל קאנטו. גם זיו בן צבי שהפליא בחטיפותיו בעונה הקודמת נטש את הקבוצה בדרכו ליריבה האזורית, עירוני נהריה. זה השאיר את בית הלחמי עם צמד בני הדודים שוכמן וסקוורר ועם טל קרפלס שלא שיחק כל העונה שעברה בגלל פציעה. אל הקאדר הזה צורפו ארבעה זרים חדשים – דיאנג'לו האריסון, קלע בחסד שאמור להוביל את הקבוצה בנקודות; ג'ייקובן בראון המנוסה ששיחק בצרפת ובטורקיה ואמור להוביל כדור ולהיות סדרן עבודה; הגבוה הלא מאוד גבוה, זאק ליידי, שזה עתה בקע מביצת הקולג' והפורוורד טילור סטון שמגיע מהליגה היפנית ולפני כן שיחק ביוון וצרפת. אליהם צורפו הישראלים בן אלטיט, שהיה טוב לפרקים באשדוד בעונה שעברה וכבר צבר לא מעט ניסיון בליגה שלנו וספנסר ווייז, עוד אחד מרכזי כל הזמנים של נבחרת ארצות הברית למכביה שמגיע אחרי קריירה לא מאוד מרשימה במכללת פרינסטון (להזכיר שגם דיויד בלאט התחיל ככה?). מהנוער צורפו לסגל הקבוצה כמה שחקנים כשהפרוספקט המעניין מביניהם הוא יותם חנוכי, שלפחות מבחינה פיזית (2.04 שיכול לשחק במספר עמדות) מבטיח לא מעט.

גלבוע סיימה את משחקי ההכנה שלה במאזן של 3-2 והוסיפה לכך תיקו אחד (עם נהריה). בגביע ווינר הודחה הקבוצה בחצי הגמר (מול אותה נהריה), לא לפני שהדיחה את המארחת הפועל חולון במשחק מרשים מאוד.

מה יש לנו? קבוצת קולג'ים, ממש כמו בשנה שעברה. באופן מוזר הקבוצה של אריאל בית הלחמי רק הצעירה את עצמה השנה כאשר יחזקאל סקוורר הוא היחיד בגלבוע שנולד בטרם הגיעו שנות ה-90' לעולם (1989, שלא ייסחף עם הפז"ם…) לגלבוע יש קבוצה מאוד צעירה שאמורה לשחק כדורסל מאוד נמרץ, לוחמני ואנרגטי כמיטב המסורת החדשה של המועדון ולהצטיין בהגנה ובנחישות, שני מצרכים שאפיינו אותה מאוד אשתקד.

הקשיים שעלולים לחוות בגלבוע הם כמובן בנושא של אורך הסגל. בשלהי השנה שעברה קיבלה גלבוע מעט מאוד מהשחקנים הישראלים שלה ועוד יותר מעט מהספסל שכמעט ולא היה קיים בסוף העונה. אני לא בטוח שהשנה הנקודה הזו שופרה. במקביל צריך לציין שהשחקנים הישראלים הוותיקים (יחסית) לא בהכרח מסוגלים לספק את הסחורה. כבודם של שוכמן וסקוורר במקומם מונח אבל הם עדיין לא מהישראלים הבולטים בליגה ומה גם שבן צבי בהחלט יחסר. בן אלטיט עדיין בגדר פרוספקט וגם על טל קרפלס מרחף סימן שאלה אחרי שנה בחוץ ושלא נדבר על ספנסר וייז שלא ברור מה עדיין הוא יכול לתרום חוץ מהרבה רצון טוב.

המצב עם הזרים אולי יותר טוב אבל קשה עדיין לקבוע אילו יכולות הם יביאו למגרש כאשר מלבד נקודות מצופה מחלקם (לפחות מהאריסון ובראון) לספק מנהיגות. גם בכל מה שנוגע לגובה וריבאונד בפרט, לא נראה שגלבוע תהיה אחת המצטיינות. בן אלטיט הוא אמנם 2.08 אבל לא בלט במיוחד בריבאונד עד כה ואילו זאק ליידי, הסנטר של הקבוצה מתנשא לגובה 2.01 בלבד.

גלבוע/גליל, וזה חשוב לציין, מחזיקה באחד הסגלים החלשים בליגת העל. בשנה שעברה היא כיפרה על הנתון הזה בהרבה אנרגיה ותשוקה, אבל עד שלא יוכח שהיא יכולה לשחזר את זה גם השנה, היא עדיין מועמדת לירידה.

שחקן המפתח: מכיוון שגלבוע נבנתה בצלמה ובדמותה של הקבוצה המוצלחת של השנה שעברה, אין לנו אלא לחפש מי יהיה תואם ג'ייסון סיגרס בעונה הקרובה. הפור נופל על דיאנג'לו האריסון, הגארד החדש שמגיע אחרי 4 שנים בקולג' סיינט ג'ונס ושנתיים באושאק ספורטיף הטורקית. האריסון קלע 13 נקודות בממוצע למשחק בליגה הטורקית אשתקד ואפשר לצפות ממנו ללחוץ על הדוושה בתחום הזה, כמו גם לקחת אחריות ברגעים קשים. עם פחות מזה, יהיו לאריאל בית הלחמי וקבוצתו בעיות.

אקס פקטור: חואקין שוכמן היה אחד ההפתעות המרעננות של הקבוצה מגן נר בשנה שעברה. השחקן בן ה-22 הפגין הגנה נהדרת, חכמת משחק והרבה אנרגיה בדרך לעונת פריצה. העונה, בגיל 22 ועם חוזה לשלוש שנים קדימה בקבוצה של אריאל בית הלחמי, הציפייה משוכמן היא להשתדרג התקפית, להגדיל טווחים ולהוביל את הקבוצה שלו לעונה לא פחות טובה מזו הקודמת. אם לא למעלה מזה.

התחזית: קשה לי להמר שגלבוע/גליל תפתיע גם השנה. גם כי זו כבר לא תהיה הפתעה וגם כי הסגל השתנה ובניגוד לשנה שעברה, עוגן כמו ג'ייסון סיגרס לא בטוח שיחזור על עצמו. שנה הקשה ומקומות 10-12.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. מעולה זעפרני. פרויקט אדיר.

  2. מדהים יאיר, כל הכבוד ! אני הולך עם מכבי השנה, יותר מהסגל החביב שבנו הם הביאו צוות אימון ראוי ולשם שינוי גם יתנו לו את השקט לעבוד.

  3. תודה ענקית זעפרני על כל הפריוויואים המשובחים.
    יש מצב שספאחיה ישחזר את העונה מלפני עשור עם אליפות ורבע גמר יורוליג[הצלבה] רק שהפעם זה יחשב הצלחה כי אליפות כבר לא מובנת מאליה במכבי אחרי 3 שנים בלי אליפות ומחוץ לטופ 8 ביורוליג בשנתיים האחרונות

  4. יאללה גליל
    פסימי 12
    כרגיל- 11
    אופטימי – 10

    אני כלכך מתרגש לקראת תחילת הליגה שאולי אראה משחק אפילו כבר בסוף סיבוב שני

    זעפרני תודה על ההשקעה

  5. יאיר תודה רבה מצויין.

    מכבי תל אביב :
    עשתה כמעט כל טעות אסטרטגית אפשרית .
    בין הטעויות הבולטות .
    1. עוד פעם אורך סגל גדול מדי שנבנה לרוחב .
    עם יותר מדי שחקנים בינוניים .

    2. הישראלים הם לא צברים למעט שגב זה דבר שלא זכור לי +כמו שצויין אי שייכות לנבחרת .

    3. הטעות הקשה ביותר (לא בטוח שטעות כי נעשה ניסיון ) הייתה אי החתמת בלאט שהיה עשוי אולי לשקם את האמון עם הקהל .

    בכל זאת החתמת ספאחיה לאחר סירוב בלאט היא החתמה טובה (ובגלל זה כתבתי כמעט …כל טעות אפשרית ולא כל טעות ).
    לספאחיה נעשה עוול גדול מאד לפני עשור שכן אחרי עידן פארקר +מלחמת לבנון 2 לא הייתה קבוצה מיוחדת ואף מאמן לא היה משיג יותר …הוא גם ניהל באופן מופתי את הגמר לאחר הלחץ שהיה עליו (נכון שנעזר בבכר. …אבל זה שהצליח להגיע למצב ששריקה אחת של בכר תציל אותו … ).

    בקיצור ספאחיה במקרה הטוב מסוגל לעשות אליפות בארץ (אולי אפילו דאבל ) ואולי ושוב פעם אולי טופ 8 בקושי ומהמקום השמיני (גג מקום 2 למעלה ).

    כאוהד אני לא בטוח שאני רוצה בזה ייתכן שכישלון מקצועי מהדהד יכול לשרת יותר את האינטרסים לטווח ארוך…..אני פסימי גם בזה לא בטוח שתהיה מכבי זאת שהייתה בעבר …יאיר כתב זאת ספק בצחוק ספק ברצינות אבל אני רציני לגמרי השוויוניות בליגה צפויה להערכתי להישאר אך לא מחמת התקדמות הליגה אלא מחמת ירידת מכבי.

    ראשון נראית בינונית להחריד הזרים קצת יחפו מתי שהוא ברנר יילך ואולי נראה איזו פנייה לארז (שכנראה יסרב ).

    נהריה :
    אני מסמפט מאד את אלפסי ואת העבודה שלו .
    השנה נראה שיש טופ 4 יציב (חולון והפועל תל אביב ).
    אבל אם מישהי תפשל נהריה יכולה לקרוא תיגר בזכות אלפסי .
    עדיין קשה לי מאד עם הוויתור הזה של אירופה .
    נהריה עשתה קמפיין יפה מאד אשתקד צברה 20 משחקים בהישגים נאים וחבל על הוויתור והמשך המסורת .
    יש גם לא מעט סימני שאלה מקצועיים.
    השבדי (שלוברנד )נתן עונת שיא אשתקד .
    ולא בטוח שיחזור לתפוקה שכזו …בנוסף לא הייתי מזלזל בפרישה של אסנטי ועוד יותר מכך בעזיבה של ברקוביץ .
    ובכל זאת היא נראית לי בטוחה בפליאוף .

    גליל :
    יש רק דבר אחד שיותר קשה לי לחזות מאשר מיקום הקבוצות בליגה המשוגעת שלנו והוא ….איך בוחרים זר חדש שלא שיחק לפני כן בליגה. ..ובטח באירופה .
    בית הלחמי הצליח בכך לא רע אשתקד וזה בסיס מפתח להצלחה .
    בגליל .
    תחזית עונה סדירה שלי לסיום .

    1. מכבי תל אביב .
    2. הפועל תל אביב .
    3. חולון .
    4. ירושלים .
    5. נהריה .
    6. גליל .
    7. ראשון .
    8. חיפה.
    9. הרצליה .
    10. אשדוד .
    11. נס ציונה.
    12. אילת .
    תחזית נועזת מאד אבל מותר ☺

    1. אהרון, בישראלים אצל מכבי שכחת את זוסמן, שיהיה שחקן הרבה יותר חשוב ברוטציה מאיתי שגב.
      אל תשכח גם שבשנים הגדולות של מכבי עם שאראס ופארקר, גם לא היו כמעט ישראלים, היה את גור שלף וטל בורשטיין ואת שארפ כמתאזרח ובאחת מהעונות את בלו ובאחת אחרת את נסטור קומאטוס, גם אז לא היו כמעט ישראלים.

      1. אהלן חסוי.
        ראשית הלוואי שזוסמן יקבל דקות לא בווינר מאמין ומקווה שכך יהיה.
        אבל קשה לי לראות את שגב מסתדר כם שני "ישראלים" לפניו בעמדה.
        2004-2005 היה במכבי את בורשטיין בחמישייה את שלף על הספסל כשחקן מוכח (וגם לא קיבל מספיק דקות ) בשונה משגב.
        ואת הלפרין שהיה באזז לא פחות גדול מזוסמן אבל הרבה יותר בשל לפחות בגיל ובניסיון ליגת העל.
        בנוסף אז היה צוות אימוון ישראלים עם פיני ובלאט /גינו ושמיר .
        והכי חשוב אז הייתה רוטציה מצומצמת של 10-11 שחקנים (ה 11 ב 05 עם גרין …..עוד ישראלי ).
        כיום בכל הסגל יש בדיוק 2 ישראלים צברים שאולי כישרוניים אך בוודאי לא מוכחים.

    2. הסירוב של בלאט הוא לא טעות של מכבי שלאנרתו שיסרב והסכי ו מבחינתם להיענות לתנאים שרצה אך הוא החליט בסופו של דבר לא לחתום.

    3. בתור אוהד הפועל ת"א קניתי אותה אהרון… בניגוד אליך ובגלל ההמשכיות אני כן רואה את הרצליה בפלייאוף בסוף, לגבי אילת לא יודע אם יירדו אבל רואה אותם נלחמים בתחתית עם נס ציונה, אשדוד וגלבוע גליל בהחלט.

  6. הפכתם לספורט5 שגומר קבוצות אחריי גביע השוקו או מישחק הכנה לא חשוב?..

    זה יפה וחמוד שמכבי נותנים דקות לשחקנים צעירים אבל לירושלים יש זרים מצוינים ועדיין צריך ליראות אם הזרים של מכבי יכולים להרים את הרמה.

  7. איזו השקעה מטורפת. תודה רבה.
    דבר ראשון ואחרון מכבי צריכה להיות אלופה. ואם לא אנילא רואה סנריו שלא מבטלים את הטמטום הזה שנקרא פיינל פור.

  8. באמת השקעה מטורפת, כהרגלך יאיר אתה מוציא מהליגה הזו הרבה י תר ממה שיש בה. תודה רבה.

  9. פרויקט נהדר יאיר, תודה רבה.
    מכיוון שמכבי תל אביב בבור שכמותו לא ידעה מעולם, אני בהחלט מקווה שנראה שיפור השנה. יותר משיפור בהישגים, הייתי שמח לראות שיפור ביעדים 'מכביסטים' (משחק צפון דרום, הרבה נק', דורסים מתי שאפשר ואף פעם, אבל אף פעם, לא נראים כמו אסופת חדלי האישים שלבשו את הגופיות של הקבוצה בעונה שעברה)

  10. פשוט אין לי מילים לתאר מה שאני מרגיש לגבי הפוסטים שלך. כל קבוצה, כל שחקן, כל מאמן, כל חובב קבוצה – כל אחד יכול ללמוד מהפוסט שלך ולהתייחס לדברים שאתה כותב!

  11. הקלידו את התגובה כאן…

  12. פרויקט נהדר, מושקע. סחתיין!
    בעיקר עניין אותי לקרוא את הקבוצות אליהן הגיעו מי שעזב ומהן באו אלו שהגיעו.
    מעניין גם שהבן של גרג קורנליוס, אור, פינה את מקומו על הספסל לטובת אחיו, רום.

  13. פרויקט מעולה מהרמה הגבוהה ביותר.

  14. תודה יאיר נהדר. באמת עושה כבוד לכדורסל הישראלי, שלא בטוח שמגיע לו.
    מעניין אותי איך מוצאים את הזרים האלו? בטוח 90% מההחתמות שלא מתוך הליגה מגיעות מבלי שמישהו מטעם הקבוצה ראה את השחקן.

  15. מישהו יודע מי זה יפתח זיו? פתאום השם שלו עלה כפרוספקט נבא בפודקאסט של bballbreakdown, אני לא כל כך עוקב אבל נראה לי מוזר שלא שמעתי מעולם על שחקן ישראלי בן 22 עם פוטנציאל נבא. בהיילייטס הוא נראה טוב, המספרים פחות. זה סקאוט שדוחף סחורה או שהוא באמת שחקן?

    1. כישרון מקומי בהתאוות בהחלט …
      נ.ב.א ? לא מאמין שייבחר בסיבוב שני בוודאי שלא ראשון .

    2. ברצינות?!? יש לו כמה 'חברים' בערוץ הספורט אבל NBA?

  16. אם לראשון יותר ניצחונות אז איך אחוזי ההצלחה פחות מחמישים אחוזים?!

  17. זעפרני מכה בשלישית!
    פשוט ענק ועושה חסד גדול עם הליגה הישראלית. גם אינפורמטיבי וגם מצחיק.
    קדימה גליל
    נ.ב. מכבי עם האפמן ומקדונלנד לא היתה אפורה בכלל היא היתה מבריקה! השחקנים לא היו כל כך ידועים אז לא היו ציפיות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט