ליגת העל חוזרת: פריוויו לעונת 2017-18 – חלק שני / יאיר זעפרני

הסמל החדש לציון 70 שנה להפועל חולון

ביום ראשון תחזור לחיינו ליגת העל בכדורסל לעונת 2017/18. לחזות מה הולך לקרות בליגה השנה זה בערך כמו לנסות לנחש מה יהיו המספרים בהגרלת הלוטו. מספר האופציות בלתי מוגבל, הכל עוד יכול להשתנות עד להישמע הגונג האחרון לעונה ומה שאנחנו רואים עכשיו בהחלט יכול להיות שונה ב-180 מעלות ממה שייקרה במאי. ובכל זאת, כחלק מתפקידי, הרי לכם פריוויו לעונה הקרובה, פריויו אשר יחולק לשלושה חלקים ובכל חלק תסוקרנה ארבע קבוצות.

לחלק הראשון

היום נכיר לכם ארבע קבוצות מסקרנות: שתי הקבוצות שסיימו ראשונות את הליגה הסדירה בעונה שעברה אבל איכזבו בגדול בפליאוף – הפועל חולון והפועל אילת, את בני הרצליה שממשיכה במגמת ההשתפרות משנה לשנה ואת הקבוצה המסקרנת מהצד האדום של תל-אביב.

הפועל חולון

אולם ביתי: פארק פרס חולון, 5,400 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 51, 606 ניצחונות, 588 הפסדים (50.8% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: זכייה באליפות (2008), זכייה בגביע המדינה (2009), מקום ראשון בליגה בתום העונה הסדירה (2008, 2017).

בעונה שעברה: כיאה למועדון חובב דרמה חוותה הפועל חולון עונה הפכפכה שטמנה בחובה את כל הרגשות האפשריים. העונה התחילה נהדר וחולון רצה בצמרת ואף תפסה לפרקים את המקום הראשון. בדיוק כשבחולון התחילו לפנטז על עונה היסטורית נפצע קליף וויאט, כוכב הקבוצה והמומנטום של הקבוצה נעצר. אבל עם הרבה עקשנות ונחישות חולון שמרה על מקום בצמרת הגבוהה וזאת למרות כמות הפסדים הולכת וגדלה. בישורת האחרונה אחרי הפסדים להפועל אילת והפועל ירושלים נראה היה שחולון תסיים במקום השני בליגה, אלא שהפועל אילת ביצעה חריקרי עצמי וחולון כבשה בסערה את המקום הראשון עם ניצחון במחזור האחרון על גלבוע/גליל. היסטוריה כמותה לא ראו בחולון מזה 11 שנה. אלא שמי שדימה בנפשו לראות את חולון משחזרת את האליפות ההיא גילה שהמציאות ומכבי חיפה חושבות אחרת. חולון אמנם ניצחה את המשחק הראשון בסדרה אחרי ההארכה אבל מכאן ועד סיום הסדרה הייתה רק קבוצה אחת על המגרש וזו לא הייתה הקבוצה של דן שמיר. עונה גדולה הסתיימה בתואר המדורגת ראשונה אי פעם בכדורסל הישראלי שמודחת ע"י מדורגת מספר שמונה. נו, בכל זאת היסטוריה…

עם הפנים קדימה

הגיעו: גיא פניני, ג'ו אלכסנדר (הפועל חולון), תמיר בלאט (הפועל ת"א), חנן קולמן (הפועל אילת), ג'בריל טראוויק (סו פולס סקייפרס, די-ליג), קורי וולדן (אוסטנד, בלגיה), טיישון תומאס (קרמונה, איטליה), עידן מהרט (אליצור נתניה), אריאל ז'אנו (האקדמיה לכדורסל), הראל דדון (עלה מהנוער)

עזבו: ג'יימס בל (דראושפקה), דריון אקטינס (שטרסבורג), אלכס צוברביץ' וגוני יזרעאלי (אשדוד), דגן יבזורי ורועי הובר (מכבי חיפה), טוני יאנגר (הפועל באר שבע), ג'ורדן טיילור (לא ידע איש היכן הוא)

נשארו: שלומי הרוש, טרל 'טו' הולוואי, יונתן מור,  טום ספיר, טל זך

מאמן: על דן שמיר אמרו בימיו הראשונים כמאמן ראשי שהוא מאמן 'לפטופ'. כזה שמכור לאנליקטס ולסטטיסטיקות, מאמן את הקבוצה שלו בצורה מחושבת ובקור רוח ולא מביע שום רגש. אלא שהקריירה של המאמן הצעיר (42 זה עדיין צעיר) שעבר בהפועל ירושלים, מכבי ת"א, צסק"א מוסקבה, הרצליה ואילת הביאה אותו להפועל חולון, קבוצה שקשה להיות אדישים כשאתה חלק ממנה. שמיר יסגור עוד מעט שנתיים רצופות כמאמנה של חולוניה וארבע שנים סה"כ מתחילת העשור. עושה רושם שאיש הלפטופ מצא באולם פרס בית והוא ימשיך לנסות להוביל את הבית הזה להצלחה גם השנה. מאזן בליגה כמאמן ראשי: 123 ניצחונות, 106 הפסדים.

איך היה הקיץ? אחרי האכזבה הענקית של ההדחה ברבע גמר הפליאוף, החליטו בחולון שלא להתייאש ולנסות בכוחות מחודשים להשתלט על הליגה הישראלית. ג'יימס בל ודריון אטקינס, מכוכבי הקבוצה בעונה שעברה אמנם עזבו אבל בחולון הביאו במקומם את טיישון תומאס שהגיע מהליגה האיטלקית הבכירה (ירד ליגה עם קרמונה), את קורי וולדן הצעיר שהגיע מבלגיה ומניסיונות עקרים להגיע ל-NBA ואת ג'בריל טראוויק שמגיע אחרי שנה אותה בילה בליגת הפיתוח ובפיליפינים. אלא שעם כל הכבוד לזרים החדשים, החיזוק המשמעותי של חולון היה בסגל הישראלי. אל שלומי הרוש שחקן הנשמה הוותיק של הקבוצה ויונתן מור הצעיר הצטרפו פליטי הריאליטי 'הטראח הגדול' (על אימפריית כדורסל לשעבר), גיא פניני וג'ו אלכסנדר, מהצד השני של הירקון הובא תמיר בלאט, אחד השמות החמים בביצה המקומית ומהים האדום הגיע חנן קולמן הוותיק שאמור לשאת בתפקיד גוני יזרעאלי, עם קצת יותר אחריות… לקראת סיום הקיץ הצליחו בחולון לסכם על השארתו בקבוצה של טו הוולוואי שהחליף את קליף וויאט בעונה שעברה בסגל הסגול-צהוב ובכך הושלם הסגל. נכון לעכשיו לפחות. בין לבין נרשמה חולון, שמכוונת גבוהה העונה לליגת האלופות של פיב"א ותשוב אל המפעלים הבינלאומיים אחרי הפסקה של 5 שנים.

חולון ניצחה חמישה מתוך ששת משחקי האימון שלה (כולל את מכבי ת"א ואת לאטינה האיטלקית) אבל הפסידה בסיבוב הראשון של גביע ווינר שנערך אצלה בבית לגלבוע/גליל.

מה יש לנו? הפועל חולון חוגגת השנה את שנת ה-70 לייסוד המועדון. ממש כמו בן 70 עם עבר של התקפי לב ומחלות כרוניות, חולון צריכה לחגוג את זה שהיא בכלל הגיעה לשנת ה-70 של המועדון עם כל התהפוכות שהיא עברה בשני העשורים האחרונים. עצם העובדה שהקבוצה מעמידה לקראת חגיגות הע' שנים של המועדון את אחד הסגלים הנוצצים בתולדותיו היא בכלל בגדר נס…

לרגל המסיבה ולרגל זה שלחולון יש בעלים חדש יחסית (שלמה אייזיק) ויציבות כלכלית התחזקו בחולון השנה והעמידו סגל איכותי, בוודאי ובוודאי בכל מה שנוגע לישראלים, אך גם הזרים לא נעדרי פוטנציאל. תחת דן שמיר הסיסטמטי והמשקיען (לטעמי המאמן הטוב ביותר בליגה כיום) חולון בהחלט בנויה להצלחה ומצפה לראות אותה מתממשת השנה.

אלא שירידה לעומק הסגל של חולון, תגלה לנו כמה בעיות מובנות: הראשונה, מי בעל הבית. שלושה רכזים יש בסגל של חולון, שלא נאמר שלושה אלפא דוגס. טו הולוואי גילה בחצי השנה שלו בחולון הרבה תכונות קליף וויאטיות ולאו דווקא בצד החיובי של המשוואה. קורי וולדן הוא 'שחקן שעושה את האחרים לטובים יותר' כך אמר עליו דן שמיר כשנוחתם וגם תמיר בלאט, משמש כרכז ובחולון, כמו גם בכדורסל הישראלי כולו רוצים שיתקדם העונה. האם השלושה האלה יכולים לדור בכפיפה אחת? שאלה מעניינת. הרבה מאיך שהעונה של חולון תלוי בנקודה הזו.

גם בכנפיים חולון מוצפת. חנן קולמן (בהנחה שהוא לא יכול להיות רכז בסגל הקיים) ושלומי הרוש יכסו את עמדה מספר 2 (יחד עם מי שיישאר מערימת הרכזים) ובעמדה מספר 3 תמצאו את גיא פניני (הוא כבר לא יהיה 4 במצבו הפיזי) וגב'ריל טראוויק. מציאת הירארכיה וחלוקת דקות נכונה תהיה חשובה מאוד בשביל דן שמיר העונה בתקווה שדברים לא ייגמרו רע כמו שקרה בעונה שעברה עם גוני יזרעאלי ורועי הובר.

ומה בעמדות הפנים? פה טמונה אולי נקודת החולשה של חולון. טיישון תומאס אמור להיות ריבאונדר טוב (אבל כנראה שחקן התקפה סביר ולא יותר), ג'ו אלכסנדר מגוון הרבה יותר ממה שניתן היה לראות במכבי ת"א אבל עדיין בגדר חידה אבל כרגע הם שני הגבוהים הלגיטימיים היחידים של חולון. וזה עם כל הכבוד ליונתן מור שבמשחק השיא בקריירה שלו עד כה קלע 9 נקודות ולעידן מהרט  האתיופית שהגיע מאליצור נתניה.  חולון אולי תשחק לא מעט סמול בול עם פניני (שוב, אני לא בטוח שהוא מתאים למשימה) או טראוויק בעמדה מספר 4, אבל נראה שלתווך הארוך, הקבוצה צריכה מישהו שיעשה הרבה נקודות בצבע וכרגע לא נראה שיש לה אחד כזה.

בקיצור, פוטנציאל כאמור יש, מאמן מוכשר יש אבל השאלה היא האם חולון פשוט אספה מכל הבא ליד שחקנים (כיאה לקבוצת מיני-גלקטיקוס) או שיש פה משהו מתוכנן שעל פניו אנחנו עדיין לא רואים. אם לשפוט על פי משחק הקבוצה, בגביע ווינר, אזי שאופטימיות היא לא בהכרח התשובה הנכונה.

שחקן מפתח: אם יש תכונה שצדה את העיניים שמדברים על קורי וולדן, הרכז החדש של הפועל חולון, אז מנהיגות היא העניין הבולט. בניגוד, אולי, לטו הולוואי שהמנהיגות שלו די נכשלה בסדרת הפליאוף מול מכבי חיפה, וולדן היה אחד השחקנים הבולטים שהובילו את אוסטנד הבלגית לאליפות בלגיה. וולדן, כך עושה רושם הוא שחקן שאוהדי חולון יאהבו. נותן הכל בהגנה, מחפש לשתף את החברים שלו וחושב על אחרים לפני שהוא חושב על עצמו – מה עוד אפשר לבקש? אם וולדן יצליח להביא את הערכים האלה לידי ביטוי וימשיך לתת רגעי מומנטום עם החטיפות שלו, אז לחולון מצפה שחקן נשמה חדש ולא פחות חשוב – מנהיג.

אקס פקטור: נשארנו עם עמדת הרכז ונאמר שבגיל 20 תמיר בלאט לקח החלטה קשה, ויתר על ההתפתחות הטבעית בהפועל ת"א, קבוצה שכבר החליטה לתת לו את הבמה (25.5 דקות למשחק בעונה הקודמת) והחליט לפלס את דרכו בחולון, העמוסה והצפופה יותר. בחולוניה בלאט יאלץ להיאבק על מקומו ולהוכיח את עצמו שוב, תחת עינו הפקוחה של דן שמיר ואם יעשה כן, חולון אמורה ליהנות מהדבר הישראלי הבא.

תחזית: חולון לדעתי תעבור כמה שינויים העונה עד שתגיע לצמרת הליגה. אבל עם זאת יש לי תחושה שבסוף היא תגיע לשם. מקומות 3-6.

הפועל אילת

אולם ביתי:  אולם בגין, 1,200 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 13, 192 ניצחונות, 149 הפסדים (56.3% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: פעמיים גמר הפליאוף (1998, 2015), גמר גביע המדינה (2014)

בעונה שעברה: את העונה הקודמת של אילת אפשר לסכם במשפט אחד שלפחות לפי הראיות הנסיבתיות בהחלט נכון – 'מנקו נתן, מנקו לקח, יהי שם מנקו מבורך'.  וכך היה הדבר: אילת התחילה את העונה בצורה חלשה ואחרי שבעה מחזורים מצאה את עצמה הקבוצה מהים האדום סמוך לקו האדום עם מאזן 5-2. רפי מנקו שהגיע מירושלים ושינוי במצבת הזרים הפכה את המגמה  ואילת ניצחה ארבעה מתוך ששת המשחקים הבאים, כולל ניצחונות על מכבי ת"א והפועל ירושלים. המחזור ה-14 אמנם הסתיים בהפסד אבל וויל דניאלס שהצטרף לסגל הקבוצה העמיק את השינוי שחוותה הקבוצה של עודד קטש ואילת יצאה לרצף של שישה ניצחונות רצופים שהעלו אותה עד למקום השלישי בסוף הסיבוב השני. הסיבוב השני אמנם נסגר בהפסד למכבי חיפה, אבל הסיבוב השלישי התחיל מומנטום חדש ואילת עם תשעה ניצחונות רצופים כבשה בסערה את המקום הראשון והייתה זקוקה לניצחון אחד בשני המחזורים הנותרים בשביל להבטיח את המקום הראשון. כשהיריבה במחזור הלפני אחרון הייתה מכבי קרית גת שכבר ירדה ועד הליגה הלאומית ירדה לאילת, היה נראה שהמקום הראשון ההיסטורי שייך לקבוצה של קטש אלא שכאן קרה אחד משניים: או שאילת חטפה פיק ברכיים, או שהיא כיוונה מראש למקום השני ולהגרלה נעימה יותר ממכבי חיפה השנואה. אילת הפסידה לקרית גת ואחר-כך לנהריה וסיימה שנייה. בפליאוף ניצחה אילת את במשחק הראשון את מכבי ראשון לציון ובאמצע המשחק השני נפצע רפי מנקו, ראשון ניצלה את הפציעה להפוך את הסדרה ל1-2 ולמרות שאילת הצליחה להשוות את הסדרה בעיר היין ל2-2, הראשונים גברו על אילת במשחק החמישי והעפילו לפיינל פור. עונה כמעט היסטורית באילת הסתיימה בקול ענות חלושה והדחה כואבת עד מאוד.

עם הפנים קדימה

הגיעו: אלאנדו טאקר (הפועל ת"א), ג'ורדן לויד (פורט ווין, די-ליג) דימטריוס טרידוול (הפועל עפולה), דנזל באולס (טריפולי, לבנון), מייק רוסריו (קברדיאס, פורטו ריקו), עמית עבו (מכבי ת"א), אייזיק רוזפלט (הפועל ירושלים), עמית שמחון (מכבי חיפה), עמית ביר-כץ (גלבוע/גליל), ניב ברקוביץ' (עירוני נהריה), רועי אינדיק (עלה מהנוער)

עזבו: רפי מנקו (הפועל ת"א), חנן קולמן (הפועל חולון), רוברט רות'בארט ואלון ספיר (קרית גת), נאור שרון (נס-ציונה), לנדון מילבורן (קרמונה, איטליה), וויל דניאלס (קברדיאס, פורטו ריקו), פראיי הנרי (טופאש בורסה, טורקיה), רג'ינלד באקנר (קרידורוס דה פרחדו, פורטו ריקו),

נשארו: אפיק ניסים, דניאל ראובן (שיחק דקה שלמה בעונה שעברה)

מאמן: מיד אחרי שפרש ממשחק פעיל בגיל 40 קיבל מאיר טפירו את הבמה בשנה שעברה במכבי אשדוד. הוא הצליח לשלוט יפה בסגל צעיר שהפגין מדי פעם ניצוצות נאים של כדורסל טוב אך בסופו של דבר סיים במקום העשירי במה שאותת לראשי הקבוצה מעיר הנמל הדרומית אשר לחוף הים התיכון להיפרד מהמאמן הצעיר. הפועל אילת, הקבוצה מעיר הנמל הדרומית שלחוף ים סוף, שבדיוק נפרדה מסמל עבר נוסף של הכדורסל הישראלי, עודד קטש, קפצה על המציאה והחתימה את טפירו כמאמן הקבוצה ונותנת לו צ'אנס נוסף לתקוע יתד כמאמן בליגת העל בקבוצה בה כיכב בתור שחקן לפני 20 שנה. מאזנו של טפירו בליגה כמאמן ראשי: 13 ניצחונות, 20 הפסדים.

איך היה הקיץ? לוהט. כמו תמיד באילת. הכישלון בסוף העונה הקודמת (שאלמלא היה תולדה של הצלחה חסרת תקדים במהלך העונה, אולי לא היה נחשב כישלון) גרם להנהלת אילת להחליף את כל שחקני הקבוצה כמעט כאשר רק אפיק ניסים הוותיק נשאר בסגל. גם המאמן עודד קטש סיים את דרכו באילת אחרי שנה וחצי (בקדנציה הזו) וזו בשל מה שהוגדר כ'חילוקי דעות מקצועיים בינו לבין ההנהלה'. במקומו של קטש הובא מאיר טפירו, שעדיין לא ביסס מעמד של אוטוריטה מול הנהלות הליגה הקפריזיות ומכאן החלה אילת להתחמש בשחקנים מכל הבא ליד. ראשית הובאו לקבוצה שלושה שחקנים שכבר שיחקו בקבוצה בשנים האחרונות: עמית שמחון, ניב ברקוביץ' ועמית ביר-כץ היו שלושתם חלק מהקבוצה שעלתה לגמר הליגה ב-2015 אחרי שהדיחה את מכבי ת"א בחצי הגמר. לצידם, הובא עמית עבו הכישרוני שבדיוק סיים את מחלקת הנוער של מכבי ת"א והוחתם לשלוש שנים בקבוצה הדרומית. להשלמת הסגל הישראלי שמה הפועל אילת את ידה על אייזיק רוזפלט שכמעט ולא קיבל דקות בעונה האחרונה בירושלים אבל לכולנו זכורים ימיו הטובים ולוחמניים בהפועל חולון. בגזרת הזרים הלכה אילת על בטוח עם אלאנדו טאקר שממשיך לתחנה שלישית בישראל אחרי קרית גת והפועל ת"א והחתימה שם נוסף שכיכב בישראל, דמטריוס טרידוול, הפורוורד שבעונתיים האחרונות כיכב בליגה הלאומית כשהעלה את גלבוע ליגה ומשם המשיך להפועל עפולה בה הצטיין בעונה שעברה. מחלקת הסקאוטינג של הקבוצה (?) הביאה לקבוצה את הסנטר דנזל באולס שנדד בחצי עולם (ליטא, פיליפינים, סין, פורטו ריקו ולאחרונה – לבנון) ובכל מקום שבו דרכה כף רגלו רשם מספרים נאים ולא מעט דאבל-דאבלים; את ג'ורדן לויד, רכז חביב ששיחק בדי-ליג בעונה האחרונה וממש לפני יומיים גם את מייק רוסריו, גארד עם רזומה נאה במכללת פלורידה שבשנה האחרונה היה שותף לזכייה באליפות פורטו ריקו במדי קברדיאס (זרים מפורטו ריקו זה הטרנד החדש בליגת העל למקרה שתהיתם).

את משחקי ההכנה של אילת אפשר לסכם ב'אי-הצלחה' כאשר הקבוצה הפסידה לאשדוד, הובסה פעמיים מול מכבי ת"א, ניצחה והפסידה את נס-ציונה. בגביע ווינר הודחה הקבוצה ברבע הגמר מול ראשון לציון.

מה יש לנו? הפועל אילת היא עוגה שכל מה שאנחנו יודעים עליה זה המרכיבים שלה אבל אין לנו שום יכולת לומר איך היא יצאה. ככה זה שכל הסגל כמעט מוחלף. נו מילא, גם בשנה שעברה אילת אפתה עוגה שהמרכיב היחיד מהסגל של 2015/16 הוא אפיק ניסים (ולה קוונטין רוס ששרד חודש…) כך שאולי זו שיטה…

ובכל זאת כדאי להגיד שאם יש מצרך מאוד בולט בעוגה של אילת זה ניסיון. הסגל של הקבוצה, בוודאי בכל מה שנוגע לישראלים שלה מביא איתו המון משחקי ליגה ברזומה והיכרות עם הליגה שלנו ברמה גבוהה. את אותו דבר אפשר להגיד גם על אלאנדו טאקר ובמידה מסוימת על דימטריוס טרידוויל שלא יתקשה להתאקלם בארץ וכל זה הופך את אילת לכזו שיכולה להתחבר יחסית מהר ולהפוך להיות קבוצה קשוחה בעלת אמירה בליגה שלנו (ומה גם שארבעה ישראלים מבין שחקני הסגל כבר שיחקו יחד באותו מגרש לפני שנתיים וחצי). יתרון נוסף של אילת, כפי שעולה מן המצרכים הוא בעמדות הפנים. טרידוויל, רוזפלט, באולס וגם ביר-כץ במידה מסוימת הם חבורה שיכולה לספק הרבה קשיחות ולא מעט ריבאונדים, מצרך די חשוב בליגת העל (ובכלל…).

לשלילה צריך לשים על הפרק שני דברים: הראשון הוא שנראה שהתקרה של הקבוצה הזו די מוגבלת. אם בעבר אילת כיוונה למקומות גבוהים ולהפתעות, נראה שבסגל הנוכחי יהיה קשה להיות מעבר לקבוצה טובה. אלא אם ג'ורדן לויד ורוסריו יתגלו כהברקות בלתי רגילות (ואני בספק), נראה שלאילת אין איך לקרוא תיגר על אריות הליגה. טוב, נו, גם להחליף את הזרים באמצע העונה זה משהו שבאילת נוהגים לעשות… הדבר השני הוא ההתקפה של הקבוצה, שנכון להיום מתקשה לשים יותר מ-80 נקודות על הלוח בערב. מייק רוסריו צורף ממש עכשיו ואולי יסייע בהובלת הכדור אבל נכון לעכשיו ניב ברקוביץ' הסביר, אפיק ניסים המזדקן וג'ורדן לויד שלא כ"כ מוכוון למסור, לא בטוח שיצליחו להוסיף מלח לעוגה שכל-כך חסרה אותה.

ויש גם את שאלת מאיר טפירו. להגיד שטפירו הוכיח את עצמו כמאמן בעונת הרוקי שלו באשדוד יהיה הגזמה. טפירו כן הפגין ניצוצות של אמון בצעירים והיותו מאמן שמניע שחקנים לפעולה. באילת, הוא יפגוש, כאמור, חבורה ותיקה של שחקנים שחלקם בגיל שמתקרב לשלו (ניסים) ורובם כבר אחרי שלב עיצוב הזהות הכדורסלנית שלהם. האם גם בתנאים האלה יביא טפירו את עצמו לידי ביטוי? השאל הזאת בהחלט תהיה משמעותית לעונה של אילת, אבל אל תתפלאו אם לצד פליטי 2014/15, שמחון, ברקוביץ', ביר-כץ וניסים, תמצאו באילת בפברואר גם את אריק שיבק…

שחקן המפתח: בגיל 28 כשהוא אחרי עונת שיא בקריירה (14 נק' בממוצע למשחק) וכפסע מלהיות בסגל הסופי של נבחרת ישראל, יורד עמית שמחון חזרה להפועל אילת במטרה להנהיג את הקבוצה. המקום בחמישייה חקוק על שמו, הבמה שלו ושמחון יכול בהחלט להיות הגורם המחבר בין החלקים השונים בהרכב האילתי והאס של מאיר טפירו על המגרש.

אקס פקטור: יהיה מעניין לראות אם מכל האופציות לריכוז הקבוצה, יקבל את הבמה דווקא עמית עבו הצעיר, רכז נמוך שנחשב למוכשר מאוד עם חוצפה חיובית ויכולת מנהיגות. בעונה שאולי תהיה האחרונה של אפיק ניסים, בן ה-36, יהיה נחמד לראות אותו מעביר את השרביט לילד חביב שאמור להיות שחקן העתיד של המועדון הדרומי בשנים הקרובות.

תחזית: כמו שהפועל אילת נראית כרגע זה יכול להיות הכל. אני חוזה שינויים גדולים בקבוצה במהלך העונה ובסופו של דבר מקומות 6-8.

בני הרצליה

אולם ביתי: אולם היובל, 1,500 מקומות.

במבט לאחור

עונות בליגה: 25, 309 ניצחונות, 335 הפסדים (47.9% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: גביע המדינה בשנת 1995. מקום שלישי בליגה ב2008 ו-2007.

בעונה שעברה: הרצליה התחילה את העונה הקודמת בדהרה ומצאת את עצמה במקום השלישי בסוף הסיבוב הראשון כשהיא הופכת את אולם היובל למבצר. כארם משעור התגלה ככוכב בקבוצה הצנועה מהשרון, קניסיביץ', דניס, אדריאן וגרין היוו רביעיית זרים מוצלחת והרצליה נראתה בדרך הנכונה למעלה. אלא שאז החל חוסר המזל לפקוד את אולם היובל. דני רובין נפצע ראשון ודילל את הסגל הישראלי, סטיבן דניס סיים גם הוא את העונה והרצליה נשארה אמנם בשיפולי הצמרת אבל התקשתה לשחזר את היכולת שלה מפתיחת העונה. כשכארם משעור ואור לאומי נפצעו לקראת תום העונה נשארה הרצליה עם סגל ישראלי דליל מאוד וסיימה רק במקום החמישי. למרות שלושה ניצחונות בליגה הסדירה על מכבי ת"א, היא חטפה מהצהובים סוויפ לא נעים וסיימה את העונה עם תחושה קלה של החמצה.

עם הפנים קדימה

הגיעו: שון דאוסן (ראשל"צ), אלכס רוזנברג (קרית גת), סם סינגר (מכללת ברקלי), דומיניק ארצ'י (קאפו ד'אורלנדו, איטליה), אקסבייר ת'יימס (סקופיה, מקדוניה), עמית ארליך (אליצור אשקלון), נעם אביבי (אקדמיית וינגייט).

עזבו: סטיבן דניס (מחפש קבוצה, פצוע), כארם משעור (מכבי ת"א), יריב עמירם (נהריה), ברנדון טריש (פאוק סלוניקי), אוטום ג'קו (אליצור יבנה), דרל וויליאמס (מנסה את מזלו ב-NBA, ללא הצלחה עדיין), דני רובין (ללא קבוצה, פצוע), רותם זיו (בית"ר כפר יונה, ארצית)

נשארו: טוריאן גרין, חליל קניסייביץ', די.ג'י שארפ, תום מעיין, ג'ף אדריאן, אור לאומי

מאמן: בפברואר 2015 פוטר מולי קצורין מאימון בני הרצליה ואת מקומו תפס מיקי גורקה, עוזרו. גורקה הוביל את הרצליה לחמישה ניצחונות בששת המשחקים הבאים, למקום תשיעי בסוף אותה עונה ובניגוד לכל הציפיות המוקדמות, קיבל חוזה לעונה נוספת. גורקה המשיך להצעיד את הרצליה קדימה וסיים איתה בעונתו הראשונה כמאמן ראשי מתחילת העונה במקום השביעי (טואטאו בסוויפ מול מכבי ת"א בסוף אותה עונה). בעונה הקודמת הרצליה וגורקה כבר סיימו את העונה במקום החמישי (ושוב סוויפ) והעונה הוא יקווה להמשיך במגמת ההתקדמות, להימנע מסווים מול מכבי ת"א בסוף העונה ועל הדרך ירשום ציון דרך כמאמן הכי ותיק בקבוצה שלו בליגת העל (יש לו חודש פער על אריאל בית הלחמי). מאזנו בקריירה בליגת העל: 48 ניצחונות, 53 הפסדים.

איך היה הקיץ? בניגוד למרבית קבוצות הליגה שהחליפו את הסגל בתום העונה הקודמת, הצליחו בהרצליה לשמור על בסיס יפה של שלושה זרים ושלושה ישראלים משמעותיים מהעונה שחלפה לצד אותו מאמן ממש. על הבסיס האיתן הזה בנתה הרצליה וחיזקה את הסגל בשני זרים: הפאוור פורוורד דומיניק ארצ'י ששיחק בעונה שעברה בליגה השנייה באיטליה ולפני כן באוסטנד הבלגית ובליגת הפיתוח ובגארד אקסבייר ת'יימס שהצטיין בעונה שעברה בליגה האדריאטית וביורוקאפ במדי סקופיה המקדונית. בגזרת הישראלים נפרדה הרצליה ממצטיין העונה הישראלי, כארם משעור שעבר למכבי תל-אביב אבל הצליחה להביא במקומו את שון דאוסן, שאמור להיות הישראלי הבולט של הקבוצה. הפציעות מהעונה שעברה והעובדה שהקבוצה מעוניינת להעפיל ליורופקאפ (כרגע בפיגור מול פורטו בשלב השני והאחרון של המוקדמות לטורניר) גרמו לראשי הקבוצה לעבות את הסגל הישראלי ואליו צורפו המתאזרחים אלכס רוזנברג ששיחק בעונה שעברה בקרית גת וסם סינגר, רכז הצעיר של נבחרת ארה"ב למכביה שהגיע ממכללת ברקלי הידועה (לא הרשים שם במיוחד).

בשל משחקי מוקדמות היורופקאפ שהפכו את הרצליה לקבוצה הישראלית הראשונה שפותחת עונה בצורה רשמית, קיימה הקבוצה של גורקה רק שלושה משחקי אימון: בשניים מהם היא הפסידה לנהריה ובאחד מהם ניצחה את גלבוע על חודו של סל.

מה יש לנו? בטח כבר הבנתם שמילת המפתח בכל מה שקשור לעונה המתקרבת של הרצליה היא המשכיות. שמירה על סגל קיים בליגה שלנו בין עונה לעונה (ואפילו בתוך עונה) נחשב משום מה למנהג מגונה ועל אף שהקבוצה הבולטת ביותר שעושה זאת היא גם פעמיים האלופה בשלוש השנים האחרונות (הפועל ירושלים, אני מדבר אלייך) לא מבלבלת את קבוצות הליגה שממשיכות לחסוך גרוש וחצי בחילופי זרים, מציעות חוזים קצרים לשחקני חיזוק, מחליפות ישראלים כמו גרביים ומתנהלות באווירה של לחץ כאילו שאי אפשר להפוך את העונה על פיה בפיינל פור.

כאמור, אצל הרצליה של היושב ראש הממולח אלדד אקוניס, המצב קצת שונה. הרצליה שמרה על תשתיות הבסיס של סגל העונה הקודמת ועם חיזוקים במקומות הנכונים היא מגיעה לליגה עם יתרון נאה על פני יריבותיה שהיא תקווה להמיר אותו לניצחונות במגרש. הסגל של הרצליה העונה נראה עמוק ומגוון ולמאמן מיקי גורקה צפויות צרות של עשירים בניסיון לשלב קו אחורי ראוי (טוריאן גרין, לאומי, ת'יימס, מעיין, סינגר ושארפ כולם משחקים מאחורה), שחקני כנף (דאוסן, רוזנברג ודומיניק ארצ'י יכולים לשחק בעמדות 3 ו-4) ושחקני פנים שמשתלבים היטב (קאניסביץ' כגבוה זו אופציה אחת, אדריאן וארצ'י או אפילו רוזנברג בהרכב נמוך זו אופציה נוספת).

הרצליה עדיין לא הצליחה להתחבר ממש העונה אבל על פניו נראה שיש בקבוצה הרבה כישרון. שאלה האנרגיה, זו שכארם משעור היה המבשר העיקרי שלה, היא אחת המכריעות כרגע. הרצליה תקווה לקבל מספיק רצון מהשחקנים הצעירים שלה ומספיק יכולת התקפית והגנתית משון דאוסן, שיחליף את משעור על תקן הישראלי המוביל.  עוד יקוו בהרצליה להימנע מפציעות מתישות, תחום שהרס לה את העונה הקודמת, כמו גם לנסות לקדם עוד שלב את צעירי הקבוצה שארפ, מעיין ובעיקר אור לאומי שהיה מצוין בסיום העונה הקודמת.

האם הרצליה מספיק טובה ללכת עד הסוף? כנראה שלא, אבל מקום בין ארבע הגדולות, ממנו ממילא כל האפשרויות פתוחות בהחלט נראה כמו משהו אפשרי והרצליה, באופן טבעי, תכוון לשם. הצלחה שלה תהיה הוכחה ליתר הקבוצות שגם התמדה יכולה לפעמים להשתלם…

שחקן המפתח: טוריאן גרין הוא מסוג השחקנים שעושים את העבודה שלהם בשקט ואז בסוף המשחק אתה מגלה מטבלת הסטטיסטיקה שהוא בעצם שלט בעניינים. הרכז האמריקאי-גיאורגי של הרצליה היה חלש מאוד בפליאוף מול מכבי ת"א (3.3 נק' למשחק) והקבוצה החלשה שלו, לימדה אותנו כמה כדורסל טוב שלו חיוני למערכת של הרצליה בשביל שתתפקד. בעונתו השנייה בישראל גרין הוא כבר לא סוד, אבל זה עדיין לא אומר שאי אפשר לצפות ממנו להוביל את הרצליה בשקט האופייני לו עוד צעד קדימה.

אקס פקטור: זאת תהיה בערך הפעם האלף שנגיד ששון דאוסן חייב להתחיל להצדיק את השם שיצא לו כשחקן העתיד של ישראל. דאוסן אמנם הצעיד את ראשון לציון לאליפות היסטורית אבל מעבר לאותו פליאוף, נראה שהוא קצת דורך במקום. ההחתמה של דאוסן בהרצליה, דריכה במקום בפני עצמה, עלולה להתגלות כהזדמנות האחרונה של השחקן המוכשר זה להפוך להיות שם דבר בכדורסל שלנו והוא חייב לקחת אותה בשתי ידיים. להרצליה, בניגוד לראשון, יש מערכת שקטה ורגועה והבמה כולה שלו. אם ימשיך דאוסן את פתיחת העונה הטובה שלו (15.6 נק' למשחק עד כה במוקדמות היורופקאפ) להרצליה בהחלט יהיה במי להיתלות.

התחזית: הרצליה עובדת נכון ואם יש צדק בעולם (ואין…)– היא גם תחזור לפיינל פור אחרי שנים של העדרות ועל הדרך תהיה דוגמא ומופת לשאר הקבוצות שאפשר גם אחרת. מקומות 6-3.

הפועל ת"א

אולם ביתי: הדרייב-אין, 3536 מקומות.

במבט לאחור

עונות בליגה: 53, 849 ניצחונות, 388 הפסדים (68.6% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: 5 אליפויות (1960, 1961, 1965, 1966, 1969); 4 גביעי מדינה (1962, 1969, 1984, 1993); פעמיים בחצי גמר גביע קוראץ' (1980, 1980), פעם אחת בחצי הגמר היורופליג (2004).

בעונה שעברה: הפועל ת"א הגיעה לעונה שעברה עם תקווה להגיע לראשונה בתולדותיה לפיינל פור במתכונתו הנוכחית. פתיחת העונה הייתה צולעת, האדומים מתל אביב התקשו לחבר שני ניצחונות והפציעה של רביב לימונד הקשתה על הסגל של האדומים לפרוץ. אחרי 12 מחזורים ומאזן חצוי נשלח אחר כבוד המאמן שרון אברהמי הביתה ובמקומו הובא, הישר ממכבי ת"א, רמי הדר. הדר אמנם ניצח בשני משחקי הפתיחה שלו אבל מהר מאוד חזרה הקבוצה שלו לסורה, האיש הקרח שעל הקווים הסתכסך עם גבוהי הקבוצה, עמותת האוהדים והנהלת הקבוצה גם הם לא ראו עין בעין את הנעשה בקבוצה, פולמוס אדיר התגלה בשאלה האם להחתים זר חמישי, ריצ'רד האוול עזב להפועל ירושלים אחרי שהדר והוא לא הצליחו להסתדר וכל אלה גרמו לקבוצה להתדרדר במורד הטבלה. שלושה הפסדים רצופים באפריל גרמו לרמי הדר להרים ידיים ולהפוך להיות המאמן הראשון בהיסטוריה שאימן את שתי התל אביביות באותה עונה וגם התפטר מהן ולרועי חגאי שהגיע במקומו למחזורי הסיום נשאר רק ללקט את השברים. האדומים סיימו את העונה במקום העשירי והמאכזב, היו אחת הקבוצות הבודדות שלא ניצחו את מכבי ת"א בעונה שעברה, המנהל המקצועי אפי בירנבוים פוטר בסיום העונה ולאוהדים האדומים בוודאי לא הייתה נחמה בכך שמצבה של קבוצת הכדורסל הייתה טוב מזה של קבוצת הכדורגל…

עם הפנים קדימה 

הגיעו: רפי מנקו (אילת), אייל שולמן (קרית גת), ג'ף אלן (הפועל באר שבע), ג'רל מקניל (באמברג), טיי מקי (טלקום אנקרה), מאט הרווארד (שטרסבורג), נעם חסון ושחר עמיר (עלו מהנוער)

עזבו: אלאנדו טאקר (אילת), תמיר בלאט (חולון), מתן נאור (אליצור נתניה), מארק ליונס (גוויז'ו, סין), יונתן רבינוביץ' (כפר סבא), רם אליאס-פור (הפועל ירושלים), ברנדן דאוסון (שיבויה, סין), לירון דנדי (יובנטוס, ליטא)

נשארו: רביב לימונד, תומר גינת, צוף בן משה, אדריאן בנקס, דניאל איידן, דור וכנר

מאמן: אחרי שנה בתפקיד הפרשן בערוץ הספורט, חוזר דני פרנקו אל המגרשים. המאמן, שהוזכר כמועמד להפועל ת"א במהלך העונה שעברה אבל לא הצליח להגיע לעמק השווה עם הקבוצה מבחינה כספית, הצליח כמעט בכל המקומות בהם אימן (עפולה, חולון, נתניה, חיפה וירושלים) וברוב המקרים הוציא מהסגלים ששיחקו תחתיו יותר ממה שהיה צפוי, תודות ליחסי אנוש טובים, הבנת משחק ברמה גבוהה והרבה שקדנות וזה בדיוק מה שמצפים ממנו לעשות בהפועל ת"א. מאזנו בקריירה בליגת העל: 140 ניצחונות, 115 הפסדים.

מה היה בקיץ? בהפועל ת"א בטח שאלו את עצמם בקיץ איך מכל הקבוצות שעברו בליגה לפחות חמש שנים מאז שהחלה שיטת הפיינל פור, הם ועירוני רמת גן (שתקועה עמוק  בליגה הארצית כיום) היחידות שלא העפילו למעמד ארבע האחרונות. למודי אכזבות, החליטו בהפועל ת"א, כמו בהפועל ת"א לנסות שוב כאשר למשימה מובא דני פרנקו, מהמאמנים היותר מוצלחים בכדורסל הישראלי בעשור האחרון. הזרים הוחלפו כולם ואת מקומם ימלאו הסנטר ג'ף אלן שחוזר לקדנציה שלישית באדום תל-אביבי ויקווה להמשך מגמת השיפור בין הקדנציות השונות; טיוויון מקי שחוזר לשתף פעולה עם פרנקו אחרי שעשה זאת בהפועל ירושלים בעונת האליפות הראשונה שלה; מאט הווארד הלוחמני והאנרגטי שיחד עם גורדון היוורד ובראד סטיבנס הוביל את מכללת באטלר לגמר המכללות (פעמיים) ולפני שבוע הושלמה תמונת הזרים עם החתמתו של ג'רל מקניל, שחקן מוכשר וקלעי מחונן ששיחק בעונה שעברה בבאמברג מהיורוליג אבל כזה שיכול להתגלות כטראבל מייקר. בגזרת הישראלים נפרדה הפועל ת"א מאחד הסמלים שלה, מתן נאור, שבגיל 37 כבר נס ליחו, כמו גם מתמיר בלאט שהעדיף לחתום בחולון. שאר הישראלים הבולטים -לימונד, תומר גינת, בן משה והישראלי החדש – אדריאן בנקס, נשארו בסגל ואליהם יצטרפו רפי מנקו, אחרי עונת שיא מבחינתו באילת ואייל שולמן שירד ליגה עם קרית גת.

תקופת ההכנה היטיבה עם הפועל ת"א שסיימה את משחקיה מול הקבוצות בארץ במאזן 1-5. בגביע ווינר הודחו האדומים מול מכבי ת"א על חודה של נקודה והיו האופוזיציה הקשה ביותר לזוכת המפעל.

מה יש לנו? נדמה שבכל שנה אנחנו שונים מהצד האדום של תל אביב את הזמירות לפיהן העונה זה הזמן של הקבוצה לחזור אל צמרת הכדורסל הישראלי. נדמה שגם השנה המצב אינו שונה מכל פתיחת עונה. קבוצת האוהדים אכן יכולה לפתח אופטימיות זעירה – הזרים שנחתו בדרייב אין ברמה גבוהה ומביאים כל אחד סט יכולות שמשלים את השני כאשר המשותף לכולם (מקניל עוד טעון הוכחה בנושא) הוא שמדובר בחבורה משקיענית ולוחמנית שתיתן את הכל על המגרש. גם הסגל הישראלי בהחלט עונה לאותן קטגוריות. שולמן, מנקו, לימונד, גינת ובן משה הם בהחלט שחקנים לצאת איתם לקרב ואדריאן בנקס, אם הוא קם על הצד הנכון, יודע גם הוא לשלוף ציפורניים. דני פרנקו הוא האיש שאמור לגרום לו להיכנס לפוקוס (השניים הכירו בנתניה ועונת השיא של בנקס הייתה תחת פרנקו) והוא גם המאמן הנכון בשביל לשדר את מה שהפועל ת"א בעיקר רוצה לשדר העונה – קבוצה שנלחמת ונותנת את הכל על המגרש. אחרי שבשנה שעברה הפועל ת"א הייתה קבוצה שאפשר להגיד עליה הכל חוץ מזה שהיא נלחמת על המגרש – זה בהחלט יכול להיות שדרוג להזדהות של הקהל עם הקבוצה ומשם להצלחות.

עוד נקודה שחשוב לזכור היא שבשנה שעברה גילינו מימד שלא תמיד בא לידי ביטוי בהפועל ת"א מאז חזרה לליגת העל אחרי שהוקמה מחדש – לחץ. האדומים היוו בשנה שעברה סיר מבעבע של אינטריגות, מריבות וחילוקי דעות, שלושה מאמנים עמדו על הקווים במהלך העונה היוצאת ובאופן כללי נראה היה שימי האופוריה של קבוצת אוהדים שרואים לנגד עיניהם מטרה משותפת ונמצאים יחד בדרך להשיג אותה – חלפו מן העולם. בשביל שהפועל ת"א תצליח היא תזדקק לשקט ההוא הרבה יותר מפעם.

שחקן המפתח: אומרים ש'השחקן הכי חשוב על המגרש, זה אותו אחד שהמאמן מאמין בו ונותן לו את הכדור ביד' (באנגלית זה נשמע יותר טוב) ואם אלו שאמרו צודקים אזי שהרכז של הפועל ת"א, טיווין מקי הוא השחקן הכי חשוב של הקבוצה העונה. מקי ופרנקו הכירו זה את זה בהפועל ירושלים של עונת 2014/15. מקי הצטרף באמצע העונה בעקבות פציעתו של דרווין קיצ'ו ונשאר גם אחרי שהאחרון חזר. הוא לא היה יציב במיוחד וגם לא ניפק מספרים שמשאירים את הפה פתוח אבל בתקופתו הפועל ירושלים הפסידה 3 משחקים בארץ מתוך 27 משחקים אפשריים. כך או כך מקי הוא שחקן מחויב למועדון, שיודע לתת מקום לחברים ולנהל את התזמורת בפרופיל נמוך. בהפועל ת"א אלא בדיוק המשימות שצריכות להיות שלו.

אקס פקטור: העונה הקודמת הייתה אחת העונות המאכזבות בקריירה של רביב לימונד. בגארד שבארבע השנים האחרונות הפך להיות הפנים של הפועל ת"א, ירד ב-50% אחוז בתפוקת הנקודות (8.4 נק' למשחק בעונה שעברה, אחרי 16.8 נק' למשחק בעונת 2015-16), ירד בתפוקות גם בשאר הקטגוריות והפגין הגנה איטית וחסרת זריזות. הגארד שנפצע בקרסול בפגרה הקודמת התקשה לחזור לעצמו, שיחק 19 משחקים בכל העונה ונראה זקן מגילו (חגג 33 באוגוסט). אחרי פגרת קיץ ארוכה, בלי משחקי פליאוף וגם בלי משחקי נבחרת ישראל, מעניין יהיה לראות איך לימונד יגיע לעונה והאם הפועל ת"א תשכיל להפוך אותו למעין שחקן שישי שעוזר לשנות משחקים עם ניסיון וכשרון. אם הפועל ת"א מכוונת גבוה, והיא מכוונת, לימונד יכול להיות חלק משמעותי מעמידה במשימה הזו. והערה אחרונה בעניין האקס פקטור: אם זה לא יהיה לימונד, רפי מנקו, אחרי עונה מצוינת באילת, בהחלט יכול להיות האיש הזה, רק שימו לב…

תחזית: אז מי ינצח – המסורת החדשה שמכשילה את קבוצת האוהדים פעם אחר פעם או הסגל הראוי שנבנה ואמור בהחלט להתברג בצמרת? אני אלך על משהו באמצע. מקומות 3-5 בסוף העונה הסדירה אבל הדחה ברבע גמר הפליאוף.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. גם חלק ב משובח
    פשוט נהנה לקרוא את הפריוויואים שלך
    2 קבוצות שמאד מסקרנות אותי הם הפועל חולון וחיזוק מצבת הישראלים כולל גו אלכסנדר המתאזרח והפועל תל אביב אחרי השנה המסויטת שעברה עם חזרתו של לימונד לכשירות וכמובן רפי מנקו אחרי עונת הפריצה שעשה באילת שנה שעברה

  2. איזה פריוויו אדיר.
    גו חולוניה. סיום העונה שעברה היה לחלוטין שובר לב.

  3. תודה רבה. חולון מעניינת לאללה, תמיד.
    אילת זה מעניין, לא ברור מה הלך עם קטש, אבל זה כבר תבנית אצלו. נראה שהכל סבבה ופתאום פיצוץ. מוזר.

  4. מעולה.

  5. שמע יאיר, לא יכול להיות פריוויו טוב יותר.
    מקווה שמחר יהיו הרבה יותר תגובות כי זה יהיה פשע שמאמר כזה נמצא באתר וכל כך מעטים הם הקוראים והמגיבים, כולל אנשי הצוות.

    מה שאותי משגע זו התעבורה הלא נורמלית בכל קבוצה. בחולון למשל זה נראה כקבוצה חדשה. כיצד אפשר לפתח שיטה, דרך, התפתחות, וכו' וכו' כשכל שנה יש לך 8 שחקנים חדשים בקבוצה?

    אונלי אין יזרעאל

    1. פגעת לסוס המת בול בפוני.

  6. שארפ עזב את בני הרצילה עבר לליגה הלאומית

    1. ישחק גם וגם (בכפר סבא ובהרצליה) במסגרת הכרטיס הכפול

  7. פריוויו מצויין. מקווה שהפועל (חולון ות"א) יצליחו כמה שיותר.

  8. כיף לקרוא
    אני לא יודע למה אבל למרות שזו ליגת פח היא תמיד מעניינת ומרתקת אותי.
    אולי בגלל לאי אפשר לדעת אך זה יגמר וכל קבוצה יכולה בזמן נתון לנצח כל קבוצה .
    אפשרות נוספת היא אהבה נוסטלגית להפועל גליל עליון והאולם בכפר בלום

  9. מצויין, גורם לרגע לשכוח איזו ליגה באמת הכתבה מסקרת…
    מנחם, אתה מלין על חולון? מכבי תל אביב, סמל ומופת לניהול עד לא מזמן, החליפה את כל השחקנים פרט לאחד! נראה לי שהפעם האחרונה שזה קרה היה עם תינוקות באזבי

  10. הבעייה היא יותר עם העובדה שאפשר להחליף את כל ההרכב עד הפיינל פור בערך.

  11. יאיר תודה רבה.
    בליגה שלנו יש כמה כללים.
    1. הכל יכול להיות.
    2. זו ליגה של ישראלים (זאת אומרת ישראלים טובים חשובים מזרים בדרך כלל וזה הוכח לא פעם ).

    לכן אומר בקצרה כך .

    חולון נראית מצויין עם הרוש הקפטן הנפלא ובלאט ,אלכסנדר ופניני זו קבוצה חזקה מאד בישראלים ולדעתי היא כרגע טופ 3 בליגה.

    המתחרה שלה שלה מקום זה היא בעיני הפועל תל אביב עם רביב (סימן שאלה לא קטן )מנקו ,בנקס וגינת.

    לשתי הקבוצות הללו יש בעיני את המאמנים (בטח הישראלים ) המוכחים בליגה (למרות שאני מחזיק גם מ אלפסי ).

    אילת : אמנם מחזיקה ישראלים לא רעים בכלל עם שמחון, ניסים ועבו המעניין …אך הזרים שלה נראים לי מוזרים ולא יעילים .

    אני גם מעריך שטפירו לא יגמור שם את העונה …ככה שאנו מדברים מדברים עונה אילתית טיפוסית שמתחילה רע …אשר למסתיימת טוב בזאת אני סקפטי …לא אתפלא אם אילת תצא מהפליאוף.

    הרצליה : .
    בעיני הרבה פחות מרשימה זרים טובים ומעלה אך ישראלים לא מספיק טובים למעט כמובן דאוסן.
    אני רוצה שיחזירו את זליקוביץ ישפר גם אותם ואולי יציל אותו .
    על סף פליאוף עליון …מקווה מחר לתת הדירוג שלי לליגה הסדירה

  12. כל מילה על חולוניה לא מיותרת !!! 🙂
    תודה על הסקירה, חיכיתי לפרק הזה….

  13. תודה!

  14. כהרגלך משובח. חולון מאוד מסקרנת בתמהיל שלה, הרצליה לדעתי תהנה מיתרון ההמשכיות המרשימה ביחס לליגה שלנו ובהפועל ת"א הדבר הכי מרכזי הוא הבאת פרנקו, יד מכוונת שמאוד הייתה חסרה תחת אברהמי ופרנקו

  15. נפלא. מחזיק אצבעות להפועל ת"א. מגיע לאוהדים לרוות קצת נחת אחרי שנים של אכזבות. ונקווה שנראה פריצה של בלאט בחולון, גינת בהפועל, וששון יחזור לעצמו. הנבחרת צריכה דור המשך ועכשיו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט