ליגת העל חוזרת: פריוויו לעונת 2017-18 – חלק ראשון / יאיר זעפרני

ג'רום דייסון מתכונן לעונה. צילום: עוד קרני, באדיבות מינהלת ליגת העל בכדורסל

ביום ראשון תחזור לחיינו ליגת העל בכדורסל לעונת 2017/18. לחזות מה הולך לקרות בליגה השנה זה בערך כמו לנסות לנחש מה יהיו המספרים בהגרלת הלוטו. מספר האופציות בלתי מוגבל, הכל עוד יכול להשתנות עד להישמע הגונג האחרון לעונה ומה שאנחנו רואים עכשיו בהחלט יכול להיות שונה ב-180 מעלות ממה שייקרה במאי. ובכל זאת, כחלק מתפקידי, הרי לכם פריוויו לעונה הקרובה, פריויו אשר יחולק לשלושה חלקים ובכל חלק תסוקרנה ארבע קבוצות.

נתחיל היום עם שתי הפיינליסטיות מהעונה שעברה: האלופה מירושלים, הסגנית מהכרמל ואליהם נוסיף את הקבוצה החלשה מעיר הנמל ואת העולה החדשה ממושבת הפועלים לשעבר.

הפועל ירושלים

אולם ביתי: פיס ארינה, ירושלים, 11,600 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 51 , 643 ניצחונות, 591 הפסדים (52.1% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: 2 אליפויות (2015, 2017), 4 גביעים (1996, 1997, 2007, 2008), גביע יול"ב (2004).

בעונה שעברה: היו כמה אנשים שהרימו גבה, שלא נאמר – נעלבו, כשאורי אלון, הבעלים של הפועל ירושלים הודיע בתחילת העונה הקודמת שהקבוצה האדומה תתמקד השנה באירופה לפני הכל.  הביקורות גדלו כשירושלים אמנם הגיעה לחצי גמר היורוקאפ מצד אחד אבל מצד שני הפסידה בצרורות בליגה, בעיקר במשחקי החוץ והפסידה בגמר הגביע לצ'ילבה השנואה, מכבי תל-אביב. אלא שאלון גילה סבלנות ראויה להערכה, לצד התמדה ברצון לחזק את הקבוצה. לקראת סוף העונה כשירושלים מצאה את עצמה במקום השישי היא נתנה גז, החתימה את ריצ'רד האוול ואלכנסדרו ג'נטילה וסיימה את העונה במקום השלישי. בפליאוף, הדרך של אלון עמדה על סף קריסה כשירושלים מצאה את עצמה בפיגור 2-0 בסדרת רבע הגמר מול נהריה אבל חמישה ניצחונות רצופים עד סוף העונה נתנו לירושלים אליפות שנייה בתולדותיה ולאלון את התואר 'אסטרטג העונה'.

עם הפנים קדימה

הגיעו: אלן אומיץ'  (מלאגה), אוסטין דיי (גלאטסראיי), סטראטוס פרפגולו (ברצלונה), יוגב אוחיון (מכבי ת"א), איגור מאיור (גלבוע/גליל), רם אליאס-פור (הפועל ת"א), דביר רינגוולד (עלה מהנוער)

עזבו: אמארה סטודמאייר (פרש), טראוויס פיטרסון (ריטאס וילנה), אייזיק רוזפלט (הפועל אילת), אלכסנדרו ג'נטילה (וירטוס בולוניה), בריאן רנדל (ברינדיזי, איטליה), מיכאל מושקוביץ' ובר שפע (מכבי רעננה), אבירם זליקוביץ' (חסר בית), אור רון (לא ידוע)

נשארו: בר טימור, יותם הלפרין, ליאור אליהו, ג'רום דייסון, קרטיס ג'רלס, טרנס קינזי, ריצ'רד האוול

מאמן: פוטסיס קציקאריס, עונה ראשונה במועדון. אימן לאחרונה את מורסיה הספרדית.

איך נראה הקיץ? ירושלים, כיאה לאלופה שרוצה לסמן את עצמה כקבוצה מספר 1 בישראל (יש מצב שהיא כבר שם?), ממשיכה לכוון לעבר אירופה והיורוליג. לשם כך היא שמרה על בסיס הסגל הקיים, שליישית הזרים המצוינת מהקו האחורי (ג'רלס, דייסון וקינזי) וארבעת הישראלים המובילים ולצידם התחמשה בשחקני יורוליג: אוחיון הישראלי, אומיץ' הגבוה, אוסטין דיי ופרפגולו. חילוף משמעותי קרה בעמדת המאמן שסימונה פיאנג'יאני המוערך, חזר לכור מחצבתו ויגיע ליורוליג בדרך אחרת כשייאמן את מילאנו. במיקומו הגיע, פוטסיס קציקאריס מאמן עם לא מעט ניסיון אירופאי ברמות הגבוהות אבל עדיין אחד שזקוק להוכחה לגדולתו. בין לבין נפרדה הקבוצה מאמארה סטודמאייר, בעלים חלקי, שחקן נשמה והשם הנוצץ בתולדות הקבוצה שתלה את הנעליים אחרי שזכה באליפות. מקצועית הוא יחסר לירושלים, הקבוצה והעיר, שלמרות מספר התימהונים הגבוה שמסתובבים בה, תתגעגע לדמותו הססגונית.

משחקי ההכנה לא היטיבו עם ירושלים ולצד ניצחונות על מכבי חיפה וסראגוסה, היא הובסה מול בסקוניה ואסטודיאנטס והודחה כבר ברבע גמר גביע ווינר מול נהריה. אבל כמו שלמדנו מירושלים מודל 2016/17, סבלנות היא מצרך חשוב וקשה לשפוט על פי מספר מצומצם של שבועות הכנה.

מה יש לנו? ירושלים כאמור מעמידה סגל נוצץ שמכוון אירופה ובהתחשב בנסיבות הקיימות נראה הטוב ביותר בליגה. השאלות כאמור נסבות סביב כמה עניינים: הראשון, איך ישתלט קציקאריס על העסק. המאמן היווני הצליח בעבר עם קבוצות כמו בילבאו, ולנסיה ואא"ק אתונה אבל נכשל באריס, בקובאן ובמורסיה. מקומות שהיו סבלניים איתו ונתנו לו לחלום, קיבלו תמורה להשקעה, ירושלים אמורה להיות כזאת אבל עדיין מוקדם להגיד אם קציקאריס יצליח לתקוע יתד ולהמשיך את העבודה הטובה של קודמו שנראה שעלה על שביל הזהב בסוף העונה.

סוגיה נוספת בירושלים היא הישראלים. ליאור אליהו ויותם הלפרין נראו בדעיכה בעונה הקודמת ואליפות אירופה האחרונה רק חידדה את התחושה הזו. האוול הוא אמנם הישראלי הטוב בליגה, ובר טימור ויוגב אוחיון עדיין שחקנים ברמה הגבוהה ביותר שיש לכדורסל שלנו להציע כיום אבל לרמות שירושלים מכוונות אליה, לא בטוח שהסגל המקומי מספיק להשלים את הזרים ומה גם, שבשיטת החוק הרוסי לא בטוח שלא יהיו לירושלים קשיים. נציין גם שאוסטין דיי עדיין לא הוכיח את עצמו כשחקן מוביל (או בכלל) ואת העובדה שפרפגולו נמצא לקראת דמדומי הקריירה ונגיד שהסגל של ירושלים אמנם מבטיח אבל לא בטוח שלא יהיו בו כמה שינויים עד סוף העונה ואולי אפילו רבים. ואלו אולי החדשות החשובות מבחינת ירושלים, בהמשך לעונה שעברה, השאלה היא לא איך ירושלים נראית עכשיו אלא איך היא תראה במרץ-אפריל. הנחישות (והכסף) של בעלי הקבוצה היא אולי המצרך הכי חשוב שיש לקבוצה הזו להציע.

שחקן מפתח: קרטיס ג'רלס, היה הברומטר של הקבוצה בעונה הקודמת ויהיה כזה גם העונה. הרמה שלו גבוהה פי כמה מהיריבים בליגה אבל ג'רלס לא תמיד קם על צד ימין בבוקר ופעמים רבות נראה כמי שמזלזל במפעלים המקומיים ורק מחכה לשנייה האחרונה של ההתקפה בשביל לעשות איזה סל וירטואזי. לא תמיד זה הולך, אם כי נכון לעכשיו ג'רלס הרוויח את השנה השנייה בצדק רב.

אקס פקטור: ההגנה. בל נטעה, לירושלים יש התקפה משובחת אבל מה שהביא לה את האליפות ברגעים המכריעים הייתה ההגנה. במובן הזה לא בטוח שחסרונו של אמארה סטודמאייר לא יהווה בעיה. האוול ואליהו חלשים בתחום הזה מאוד, הסייז של אומיץ' לא בהכרח מתאים לליגה המקומית (יש דבר כזה גבוה מדי…) ואוסטין דיי הוא סימן שאלה. קינזי, דייסון וגם ג'רלס יודעים לספק הגנה נהדרת אבל השאלה היא מי ישלים אותם בצבע, בעיקר באירופה אבל גם בליגה שלנו.

תחזית: פחות ממקומות 2-1 בסוף הליגה הסדירה יהיה כישלון (גם אם מכוון). בפליאוף? אלוהים גדול אבל מה הסיכוי שירושלים תצליח לצלוח את השיטה הלא ספורטיבית של הליגה כאלופה פעם שנייה ברציפות?!

מכבי חיפה

אולם ביתי: היכל הספורט רוממה – 5,000 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 50, 476 ניצחונות, 705 הפסדים (40.3% אחוזי הצלחה).

הישגי שיא: אליפות אחת (2013), שלוש פעמים בגמר הפיינל פור (2009, 2014, 2017)

בעונה שעברה: אם היינו צריכים לסכם את העונה הקודמת של מכבי חיפה עד לשלב בו מוכרעים הדברים היה אפשר לומר שזו הייתה אכזבה. חיפה פתחה את העונה גרוע, התחזקה בגרגורי ורגאס וקווין פינקני בהמשך העונה, החליפה את כל הזרים על הדרך אבל למרות כל השינויים, חוותה לא מעט חוסר מזל ופציעות וסיימה את הליגה במקום השמיני בלבד אחרי ניצחון במשחק האחרון בליגה על הפועל ת"א. אלא שבישראבלוף שנקרא הליגה שלנו, אפשר לעשות מכה רק ממשחקים בחודש מאי וזה בדיוק מה שמכבי חיפה עשתה. תחילה היא הדיחה את חולון בסדרה מצוינת בארבעה משחקים, אחר-כך הביסה את מכבי ת"א בחצי הגמר ועל הדרך רשמה גמר אחד יותר מהתל אביבים בחמש שנים האחרונות ורק הפועל ירושלים מנעה ממנה תואר שני היסטורי. לזכותה של חיפה ייאמר שסביר שגם בשיטת סדרות היא הייתה מסוגלת להגיע עד הגמר ובכל זאת, קשה שלא לתהות האם הפליאוף המוצלח יכול להעיד על כל העונה הבינונית משהו.

עם הפנים קדימה

הגיעו: דגן יבזורי ורועי הובר (הפועל חולון), ברנדון באומן (קרית גת), פרדריק בורדילון (אנטיב, צרפת), אנחל רודריגז (באייאמון, פורטו ריקו), לוק מרטינז (סולס דה מקסיקלי, מקסיקו), גל זבק, תומר אסייג ושלו הר-אבן (עלו מהנוער)

עזבו: ג'ון דיברתולומיאו (מכבי ת"א), עמית שמחון (הפועל אילת), גרגורי ורגאס (פואנלבראדה, ספרד), קווין פינקני )(אבדו עקבותיו, מחפש קבוצה כנראה), אורלנדו מנדז-ולדז (סולס דה מקסיקלי, מקסיקו), אנטון שוטבין (אוסטרבה, צ'כיה), ראשון פרימן (קלאב אולימפיה, פרגוואי), ניר שריד (הפועל עכו, ליגה ארצית), טל אבירם (מגדל העמק)

נשארו: ווילי וורקמן, וויל גרייבס, עוז בלייזר, דניאל קופרברג, נתנאל ארצי, גל ברוך

מאמן: עופר רחימי, עונה שנייה כמאמן ראשי לפני כן היה עוזר מאמן מאז 2011. מאזן בקריירה במשחקי ליגה: 18-16. גילה בעונת הבכורה שלו הרבה פוטנציאל ובעיקר קשר נהדר עם השחקנים והרבה יוזמה וממולחות במאני טיים. הרוויח ביושר את העונה הבאה בחוזה.

איך היה הקיץ? כרגיל בחיפה – הפכפך. הסגל שהוביל את הקבוצה לסגנות, התפזר כמעט כולו לחלוטין – ורגאס עבר לספרד, פינקני נעלם במרחב, שמחון ירד לאילת ודיברתולומיאו, האיש של חיפה בישורת האחרונה, השתדרג (כלכלית לפחות…) ועבר לשחק במכבי תל-אביב. המאמו רחימי ושלושה שחקנים משמעותיים בסגל – בלייזר, גרייבס (שממשיך לעונה רביעית ברציפות בקבוצה!) וורקמן, שהיה נהדר בפליאוף ממשיכים הלאה ואיתם שני צעירי הבית שעשו קיץ נאה בנבחרות השונות – קופרברג וארצי. בגזרת הזרים חיפה עשתה כהרגלה ציד מהליגות הלטינו-אמריקניות והביאה משם את אנחל רודריגז הצעיר שאמור להיות הרכז הפותח ואת לוק מרטינז שאמור לשמש כקלע. הזר הנוסף והאחרון (כרגע) הוא המקרה ה'בטוח' של חיפה, כאשר בעמדת הפאוואר פורוורד הוחתם ברנדון באומן שעבר בקרית גת, גלבוע/גליל וראשון לציון. בגזרת הישראלים חוזר לקבוצה דגן יבזורי שהפציץ במדי החיפאים עונתיים לפני שיובש על ספסל מכבי ת"א ולצידו הגיע רועי הובר הרכז המבטיח מחולון ופרדריק בורדיון, רכז נבחרת צרפת למכביה שלא הרשים מדי במדי אנטיב מהליגה הצרפתית.

מכבי חיפה לא הרשימה במשחקי ההכנה וחטפה תבוסות מגלבוע, הפועל ירושלים, מכבי ת"א והפועל ת"א, שגם נוצחה על ידה כמו גם מכבי ראשון לציון. החיפאים שוהים בימים אלו בארה"ב (הפסידו הבוקר ליוטה ג'אז) ולא מן הנמנע שסמרדו סמואלס שהצטרף לקבוצה לסדרת המשחקים ביבשת החדשה, יצטרף לקבוצה וישלים את מצבת הזרים.

מה יש לנו? כמו בכל עונה, קשה לדעת איך תתפתח העונה של מכבי חיפה שכהרגלה וכראוי לקבוצה שלצד הפועל ירושלים, היא המוצלחת בישראל מבחינת הישגים בליגה בחצי העשור האחרון, הציפיות בחיפה הן גבוהות. יש לה את אד הסגלים העמוקים בליגה עם שני שחקנים ראויים בכל עמדה כמעט, שחקנים שנראים כמו הדבר הבא לצד שחקנים מנוסים ומאמן שכבר הראה שיודע להיות המנהיג ברגעי האמת.

מצד שני, התחושה כיום היא שמשהו בבנייה של חיפה לא לגמרי הסתיים. אנחל רודריגז לא בהכרח יצליח לעמוד בציפיות הובלת הקבוצה מעמדת הרכז, לוק מרטינז, זר ללא ניסיון באירופה מחד ודגן יבזורי, שכבר הרבה זמן לא שיחק כדורסל תחרותי מאידך, נמצאים שניהם בסימן שאלה ובמצבת הגבוהים עוד חסר סנטר משמעותי, אלא אם הקבוצה באמת ובתמים מתכננת לתת את הצ'אנס לדניאל קופרברג. על הנייר נראה שלחיפה יש המון כשרון אבל לא בטוח שיש בעל בית או בכלל הירארכיה ברורה. פרדריק בורדיון, רועי הובר ורודריגז הם המועמדים להשתלט על עמדת הרכז, יבזורי ומרטינז יתקוטטו על עמדת הקלעי הפותח, שני הוויליז' – וורקמן וגרייבס יתחלקו בעמדה מספר 3, ברנדון באומן ועוז בלייזר ישחקו ב-4 וקופרברג, לבדו כרגע יועל לאייש את עמדת הסנטר הפותח. מספר הואריאציות מהן יכול רחימי לבנות חמישייה הוא גדול והוא יצטרך למצוא את ההרכב שעובד לו בהקדם האפשרי.

מעבר לזה שאלה מעניינת היא מה מידת האמון שייתן רחימי לצעירים של הקבוצה – דניאל קופרברג ונתנאל ארצי שהיו נהדרים בקיץ במדי נבחרת העתודה והנבחרת האולימפית ורועי הובר שהגיע מהפועל חולון והראה בעונה שעברה לא מעט ניצוצות של לוחמנות, ראיית משחק ומנהיגות. אם הלקח של חיפה מהעונה שעברה הוא שמספיק להתברג בשמונה הראשונות, אזי שהצעירים יכולים לקבל קרדיט שבהמשך הדרך יועיל למועדון, ובהחלט אפשר לקוות שזו תהיה הגישה.

שחקן המפתח: יהיה מעניין לראות מי ישתלט על עמדת הרכז של הקבוצה – אנחל רודריגז נראה כמו המועמד המוביל (כי בשביל זה מביאים זר), רועי הובר עלול להיות התגלית בתחום ומי יודע אולי יהיה זה דווקא בורדיון שכבר הפגיז בקדם עונה 26 נקודות באחד המשחקים. אבל עד שהעניין הזה יתקבע (אולי בסוף יחזירו שוב את ורגאס…) ניתן את תואר שחקן המפתח לוויל גרייבס. השחקן הוותיק ביותר בחיפה בסגל, הפך בהדרגה להיות סמל מקומי והעובדה שדווקא הוא לא היה חלק מהריצה של הקבוצה בסוף העונה הקודמת (בשל זעזוע מוח  ושבר בפרק כף היד תודות לעבירה בלתי ספורטיבית של  קווינסי מילר אחרי ניסיון הטבעה של גרייבס), אולי תדרבן אותו דווקא לנסות לתת אקסטרה מאמץ במטרה להעלות את הקבוצה שוב. כך או כך, האנרגיה של גרייבס, חוסר הפחד שלו והתרומה שלו בשני צידי המגרש בהחלט קריטית לחיפאים שיצטרכו גם הרבה לב ונשמה כמו שגרייבס מביא לה.

אקס פקטור: אחרי שנתיים קשות בהן מיעט לשחק ומיעט עוד יותר להיות רלבנטי חוזר דגן יבזורי למדים הירוקים עם הזנב בין הרגליים. הקלע ממשמר העמק  הפך להיות לא רלבנטי במכבי ת"א ואחרי שנה וחצי שהשיג כבר את השחרור המיוחל מתפקיד נער הפוסטר בצהוב-כחול, לא הצליח להתבלט בהפועל חולון לפני שנפצע בברך וסיים את העונה. יבזורי היה נהדר בשנים שלו בחיפה, צלף לעיתים ללא הכרה והגיע אפילו עד נבחרת ישראל. עכשיו בגיל 32, הוא מקבל הזדמנות חוזרת במדים הירוקים ובחיפה מקווים שהוא ייקח אותה בשתי ידיים, יחזור לאיתנו וייתן לחיפה יתרון משמעותי בעמדת הגארד.

תחזית: חיפה היא בכל סיטואציה קבוצת פליאוף. כמה גבוהה היא תוכל להגיע? את זה נדע כנראה רק בחלק האחרון של העונה. בינתיים, במבנה הנוכחי של הקבוצה ועם שני זרים שעוד צריכים להוכיח את עצמם, הייתי הולך על מקומות 4-7.

https://youtu.be/XQpVPPZ3C8U

מכבי אשדוד

אולם ביתי: היכל הספורט הקרייה, 2,000 מקומות

במבט לאחור

עונות בליגה: 7, 81 ניצחונות, 125 הפסדים (39.3% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: הפסד בגמר הפיינל פור ב-2012, הפסד בגמר גביע המדינה ב-2016.

בעונה שעברה: אשדוד הייתה אחת הקבוצות החלשות בליגה בשנה שעברה, לא איימה כמעט לרגע על מקום בפליאוף וניצלה את קרית גת החלשה מאוד בשביל להימנע ממאבקי תחתית. האשדודים פתחו את העונה עם מאיר טפירו כמאמן והכריזו תחת כל עץ רענן שהם בונים קבוצה עם מאמן צעיר, סגל צעיר ושלושה זרים בלבד אלא שהאשליה הזו פקעה במהירות, רצף הפסדים הוביל להחתמת זרים חדשים, שבעה ניצחונות בתשעה משחקים בחודשים פברואר – אפריל הובילו לתקוות מחודשות אבל סיום העונה היה חלש וסיים עונה לא מרשימה של הקבוצה מעיר הנמל, בסופה – פוטר המאמן טפירו ובפעם האלף בערך – החלה בנייה מחדש. נו, לפחות היה ניצחון במחזור האחרון על מכבי ת"א.

עם הפנים קדימה

הגיעו: גוני יזרעאלי ואלכס צוברביץ' (הפועל חולון), אדם הוניג (א.ס רמה"ש), טראוויס וורץ' (ראסטה וכטה, ליגה גרמנית שנייה), נמרוד לוי (מכבי ת"א), דיויד לאורי (ווינדי סיטי בולס, די-ליג), ג'רלד לי (הלסינקי סיגאלס, פינלנד), קמרון לונג (ראשל"צ), סק הנרי (גראבלין), ג'ימי מקדונל (לאחרונה בהפועל גליל עליון)

עזבו: צ'ייס סימון (ברס, צרפת), יפתח זיו (נהריה), ג'ייק כהן (מכבי ת"א), בן אלטיט (גלבוע/גליל), נמרוד טישמן (קרית גת), מריו ליטל (גוארוס דה לארה, ונצואלה), פרסטון נואלס (זאדאר, קרואטיה), תור שרעבי (מכבי רחובות), ג'קי קרמייקל (דמיר אינסט בויצ'מקה, טורקיה), קווין דילארד (פאוק סלוניקי), רגב זנזורי (אליצור אשקלון)

נשארו: אדם אריאל, עומר בירנפלד

מאמן: בראד גרינברג. המאמן היהודי-אמריקאי בן ה-63 שעבד בעוברו שנים רבות בליגת המכללות ואף ב-NBA, חוזר לארץ בה זכה באליפות עם מכבי חיפה ואימן גם את הפועל ירושלים. מאז עזב את האדומים מהבירה בסיום עונת 2013-14, עבד גרינברג בטורקיה ורוסיה ואף העלה בקיץ האחרון את נבחרת קוסובו למוקדמות אליפות העולם. גרינברג ידוע כמאמן שנותן לשחקנים במה חופשית ומפגין רוגע, שלווה והרבה ניסיון מאחורי הקווים. מאזנו בליגה: 17-38.

איך היה הקיץ? אשדוד, כאמור, החליטה לזנוח את המהפכה הצעירה שהתחילה בעונה שעברה. מאיר טפירו פוטר במפתיע, ג'ייק כהן, מהקלעים הישראלים הבולטים בעונה שעברה עזב למכבי ת"א, צ'ייס סיימון מהזרים הטובים בליגה בעונה שעברה, השתדרג לליגה הצרפתית, יפתח זיו, בן אלטיט ונמרוד טישמן נפוצו לכל עבר. אשדוד נשארה למעשה רק עם אדם אריאל שקיבל את תפקיד קפטן הקבוצה כשלצידו הגיע גוני יזרעאלי הוותיק, אלכס צוברביץ' שחקן הסגל הרחב של נבחרת ישראל, ונמרוד לוי הצעיר שמצא את עצמו סותם חורים בעונה שעברה דווקא במכבי ת"א. על מנת להשלים את הסגל הישראלי בעידן החוק הרוסי וגם לחסוך קצת כסף, איתרה אשדוד שלושה מתאזרחים: הגארד אדם הוניג הגיע אחרי שעבר שלוש קבוצות בליגה הלאומית (לא כיכב במיוחד), הפורוורד ג'ימי מקדונל ששיחק בעונת 2015-16 בגליל עליון מהלאומית הצטרף גם כן וכמוהו חברו לנבחרת ארה"ב למכביה, טרוויס וורץ' שהיה שחקן קצה ספסל בליגה הגרמנית בעונה האחרונה. ומכיוון שהסגל מלא ביהודים-ישראלים-אמריקאים החליטו באשדוד להמר גם על מאמן כזה ובראד גרינברג חתם בקבוצה לשנתיים. בגזרת הזרים החתימו באשדוד את קמרון לונג שהיה לא רע בראשון לציון בשלהי העונה הקודמת, את ג'ראלד לי, סנטר אמריקאי ששיחק בליגה הפינית ובנבחרת פינלנד ביורובאסקט האחרון (4 נק' למשחק), את הפורוורד האמריקאי דיוויד לאורי שהראה יכולת טובה בדי-ליג (ויש לו גם של יוצר סרטים כמו 'התפוז המכני') ואת הרכז האמריקאי-ג'מייקני הנרי סק, שחווה עונה מוצלחת בשנה שעברה בגראבלין הצרפתית.

את משחקי ההכנה, כולם מול יריבותיה בליגה, סיימה אשדוד במאזן 3-1.

מה יש לנו? עד שיוכח אחרת לאשדוד יש את אחד הסגלים החלשים בליגה. הזרים לא מאוד מרשימים (סק ולאורי אמורים להוביל, ג'ראלד לי טעון הוכחה וקמרון לונג יציב אבל לא בטוח שמנהיג), הישראלים לא נוצצים בעליל ובראד גרינברג אולי מאמן שנותן לשחקנים את הבמה אבל לאיזה שחקנים בדיוק הוא אמור לתת אותה באשדוד?

קשה לראות מי יוביל את הקבוצה הזו השנה. בגזרה המקומית אדם אריאל הוא שחקן חביב אבל כנראה עדיין לא מתאים להיות ישראלי מוביל של קבוצה (קלע 6.4 נק' בעונה שעברה והוא כבר בן 24 עוד מעט), גוני יזרעאלי גם אם הוא יכול להראות מנהיגות בדקות הסיום, רחוק מלהיות מה שהוא היה פעם (תיכף בן 33), צוברביץ' אמנם גבוהה אבל עוד לא ממש הוכיח את עצמו בליגה שלנו, בטח לא התקפית, נמרוד לוי יידרש לקפיצת מדרגה משמעותית מאוד ועל אסופת המתאזרחים קשה להמר בשלב הזה. או במילים אחרות: אם הזרים של אשדוד לא יהיו בינגו או לחילופין הקבוצה לא תשנה את פניה במהלך העונה (אופציה בהחלט סבירה לאור ניסיון העבר של המועדון) – יש לנו כאן מועמדת ראשית לירידה.

שחקן המפתח: הנרי סק כבר לא ילד. בגיל 30 הוא הספיק לעבור ביפן, פולין, איטליה, ספרד וצרפת. עכשיו הוא קופץ לביקור ראשון בישראל ובקבוצה בה הוא אחד המבוגרים וגם גארד פותח הוא יצטרך להראות מנהיגות, אחריות, קבלת החלטות וגם לספק לא מעט נקודות. עם פחות מזה, עושה רושם שתהיה לבארד גרינברג בעיה.

אקס פקטור: נמרוד לוי? אדם אריאל? אחד המתאזרחים? מישהו מבין הישראלים של אשדוד יצטרך לנפק מספרים שמתקרבים לדו-ספרתי על מנת שאשדוד תקבל מספיק תפוקה מהסגל הישראלי שלה. לוי או אריאל או אפילו שניהם, יצטרכו לעשות פריצה בשביל להזניק את אשדוד קדימה.

התחזית: כמו שכבר הבנתם, אני לא אופטימי לגבי אשדוד. קבוצה בלי קהל מספק, בלי מסורת מי יודע מה ארוכת שנים, בלי תקציב גדול ובעיקר בלי חזון ועם סגל מהחלשים בליגה, תתקשה להישאר בליגה. מקומות 11-12.

עירוני נס ציונה

אולם ביתי: לב המושבה, 1,300 מקומות.

במבט לאחור

עונות בליגה: 3, 41 ניצחונות, 54 הפסדים (43.1% אחוזי הצלחה)

הישגי שיא: 2 העפלות לרבע גמר הפליאוף (2014, 2015), חצי גמר גביע המדינה (2016)

בעונה שעברה: באופן מפתיע וממש לא מתוכנן, ירדה נס ציונה ליגה בעונת 2015/16, דבר שקצת הרס את ההשתקעות של הקבוצה החביבה מהמושבה הוותיקה בליגת העל. לשמחתם של אוהדי הקבוצה בהנהלת הקבוצה לא ויתרו על השאיפות הגבוהות. תחילת העונה בליגה הלאומית הייתה בינונית ואחרי שישה מחזורים ומאזן 3-3 הבינו בהנהלת הקבוצה מה צריך לעשות. המאמן רועי חגאי פוטר ובמקומו הוחזר לקבוצה אחרי שנת הפסקה (במהלכה ירדה הקבוצה ליגה…) נדב זילברשטיין. המאמן שמתאים כמו כפפה ליד לנס ציונה והיה זה שהעלה אותה ליגה גם בפעם הראשונה, ייצב את השורות, עזר לקבוצה לסיים במקום הרביעי בתום העונה ולסיים את העונה בצורה הטובה ביותר עם ניצחונות פליאוף על הפועל רמת גן (0-2), הוד השרון (1-3) והפועל באר שבע (0-3) בדרך חזרה לליגת העל.

עם הפנים קדימה

הגיעו: ג'וג'ו פאלאס (מכללת קורנל), אלישי כדיר (ראשל"צ), טאליב זאנה (נאנטר, צרפת), דקוואן קוק (כמידור טהרן), נאור שרון (הפועל אילת), גארי בראון רמירז (סן חרמן, פורטו ריקו), ג'רון ג'ונסון (ריו גרנדה, די-ליג; לא שיחק מזה 9 חודשים בשל הרשעה בשימוש בסמים), עידו שבת ועמית אזולאי (עלו מהנוער).

עזבו: תומר לוינסון (אוסייק, קרואטיה), עידו סטולרו (הוד השרון), עמית בן דוד (פרש, עוזר מאמן בהפועל ת"א), לי רוברטס (וירטוס רומא)

נשארו: ג'רמיין ביל, טל דן, רביב פיטשון, גיל אמיתי, גולן גוט, אלעד הופמן.

מאמן: נדב זילברשטיין. הצטרף לנס ציונה ב-2009 והוביל את הקבוצה לתור הזהב הראשון שלה שבשיאו הגיע למקום השישי בליגת העל (2013-14). עונתיים אחר-כך הפסידה נס ציונה שישה מתוך שמונת המשחקים הראשונים שלה בליגה וזילברשטיין נשלח הביתה אחר כבוד אחרי שבע שנים. זילברשטיין חזר במהלך העונה הקודמת והעלה את הקבוצה חזרה לליגת העל וקיבל את הקרדיט על הקווים גם העונה. מאזנו בליגת העל: 33 ניצחונות ו-37 הפסדים.

איך היה הקיץ? נס ציונה ניצלה את הקיץ הנוכחי בשביל לשמור על התשתית הקיימת שהעלתה אותה ליגה במקביל להתרכזות במשימה שהייתה חביבה על הקבוצה בעונותיה הקדומות בליגת העל – לצוד זרים טובים הנמצאים בסיטואציות בעייתיות. המאמן זילברשטיין קיבל חוזה לעונה נוספת, מהסגל של העונה שעברה נשארו הישראלים המובילים טל דן (שגם ירד עם הקבוצה ליגה), גיל אמיתי (שהיה חלק מהקבוצה בשתי עונותיה הטובות בליגת העל), גולן גוט (שיש לו ברזומה שלוש עונות בליגת העל) וגם רביב פיטשון ואלעד הופמן, עכברי ליגה לאומית שמעולם לא הצליחו לתקוע יתד בליגת העל. אחרון שנשאר מהעונה הקודמת הוא הזר ג'רמיין ביל שהיה מהבולטים בעליית הליגה. במחלקת המציאות איתרו בנס ציונה את דקוואן קוק, שמביא איתו רקורד של 328 משחקים ב-NBA ואיכשהו התגלגל בעונה הקודמת עד טהרן וכן את ג'רון ג'ונסון, קלע מחונן ששיחק לאחרונה בדי-ליג והרשעה בשימוש בחומרים אסורים גרמה להשעיה שלו מתחילת 2017. גארי בראון ראמירז, אול אראונד פלייר שבצעירותו נחשב לעתיד של הכדורסל הפורטו ריקני, הצטרף גם כן ואת מצבת הזרים משלים טאליב זאנה הניגרי, שלא הרשים במיוחד בליגה הצרפתית. את הסגל משלימים שלושה שחקנים ישראלים נוספים שהגיעו: אלישי כדיר הוותיק שבגיל 30 מצטרף לקבוצה שמינית בקריירה, נאור שרון הכישרוני, שחקן הנבחרת האולימפית שמתחיל כבר לצבור פז"מ בליגה וגי'.ג'י פאלאס, רכז נבחרת ארה"ב למכביה שסיים את לימודיו במכללת קורנל.

ארבעה מחמשת משחקי ההכנה של נס ציונה היו צמודים והסתיימו על חודו של סל והכתומים מסיימים את תקופת ההכנה עם מאז 3-2.

מה יש לנו? נס ציונה היא קבוצה עם בסיס טוב, שבהחלט אמור להיקלט בליגה אבל קשה לראות אותה מאיימת על הצמרת הגבוהה בסגל הנוכחי אלא אם הזרים יפתיעו לטובה. וכאן באמת מגיעות השאלות העיקריות שיש בפני נס ציונה בעונה הקרובה – איך ישתלבו הזרים: האם דקוואן קוק יהווה את ההבטחה שכולם רואים בו ויהיה יותר מאשר חבר של נוריס קול ממכבי ת"א? האם ג'רון ג'ונסון יתרכז בכדורסל ויוותר על הפרובלמטיות המובנית בגללה אף קבוצה אחרת לא רצתה להתעסק איתו? האם ג'רמיין ביל יצליח לשחזר את ההצלחה גם בליגה העליונה? האם גארי בראון רמירז ימשיך את העונה הקודמת הטובה שלו בפורטו ריקו ויתחיל לממש את הפוטנציאל? והאם טאליב זאנה יהיה יותר מאשר נגר?. אם יותר משתיים מהתשובות לשאלות האלו יהיו 'כן', לנס ציונה בהחלט יש סיכוי להפתיע.

עוד כדאי לשים לב שעל פניו נס ציונה היא קבוצה שחסרה מאוד בקו הקדמי. טאליב זאנה, אלישי כדיר ורביב פיטשון הם השחקנים היחידים בסגל שעוברים את גובה 2 המטרים וגם אם ניקח בחשבון שטל דן יודע לשחק בצבע, עושה רושם שהקבוצה הזו לא גבוהה מספיק גם בשביל ליגת הגמדים שלנו. יהיה מעניין לראות את אסופת הגארדים מתמודדת השנה בליגת העל כאשר הפיתרון המסתמן הוא כנראה מאמץ קבוצתי וסגל מגובש שיתגברו על נחיתות סנטימטרית. וזה בעצם העניין כולו, בנס ציונה מאמינים שבסיס סגל שהעלה אותה ליגה זה התחלה טובה יותר מאשר בנייה מחדש לליגה שדורשת התאמות מיוחדות. אם הצדק עימם – אז לנס ציונה לא צפויות להיות בעיות העונה. אם לא – קרבות ירידה בהחלט באים בחשבון.

שחקן המפתח: בשתי העונות המוצלחות שלה בליגת העל, התהדרה נס ציונה בשחקנים שכל מי שראה אותם משחקים בשורותיה שאל את עצמו – 'מה אתם עושים פה?'. טיילור האניקט וקרייג סמית'  הם שתי הדוגמאות לכך והשנה נותר לנו לשאול את אותה שאלה על דקוואן קוק. שחקן הכנ, האמריקאי של נס ציונה עשה קריירה לא קצרה בליגה הטובה בעולם אבל אחרי שעבר בצרפת ובפורטוגל מצא את עצמו באיראן בעונה שעברה. אין כמו הליגה הישראלית בשביל לשקם את הקריירה, להפגיז במספרים ולהוות מקפצה לליגה אירופאית בכירה יותר (כזאת עם הגנה למשל..) ודקוואן קוק אמור לנפק את המספרים הללו ועל הדרך להוביל את נס ציונה לעונה טובה יותר.

אקס פקטור: קבוצות שעולות ליגה, נפתרות לרוב מהסגל שהעלה אותם ומתאימות את עצמן לליגת העל ששונה מהותית מהליגה הלאומית. גלבוע/גליל בעונה שעברה השתדלה לחלוק על האקסיומה הזאת וכך עושה גם נס ציונה. אם השלד הישראלי שהוביל את נס ציונה בליגה השנייה ישתלב היטב בליגת העל, לנס ציונה יהיה מקדם משמעותי בקרבות המיקום שהיא עלולה להיתקל בהן. טל דן כבר הוכיח את עצמו ברמה הזו, על הופמן, פיטשון, אמיתי וגולן גוט ישנה עוד חובת ההוכחה. עונה טובה שלהם או לפחות של חלקם, תהיה משמעותית לעולה החדשה מאוד.

תחזית: נס ציונה מגיעה עם הרבה סימני שאלה אבל כשהמערכת טובה ויציבה וכשהמאמן חכם ויצירתי כמו במקרה של נס ציונה, קשה לי לראות את הקבוצה הזו נקלעת למאבקי ירידה בסיום העונה. מקומות 7-10.

 

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. פריוויו ענק זעפרני
    אני תמיד מצטרף לליגה בסביבות מרץ אחרי שהסגלים מבחינת הזרים נראים שונים לגמרי מאשר פתיחת העונה וזה אחד הדברים שממש מפריעים לי שכל חודש יש תחלופה של זרים ברוב הקבוצות וקבוצה שמתחילה את העונה באוקטובר נראית שונה לגמרי במצבת השחקנים במרץ-אפריל.
    הדבר השני הוא שיבטלו כבר את הפיינל פור האידיוטי הזה.
    משחקים עונה שלמה על כלום.
    אורי אלון הבין את זה שנה שעברה והתרכז באירופה.ירושלים הסריחו את הפרקט בליגה הסדירה[חלק מהזמן במכוון] בקושי עברו את נהריה ברבע גמר ולקחו אליפות בפיינל פור.

    1. אני מסכים לגבי זה שהיכולת לרשום 8 זרים עד בערך יום לפני הפלייאוף הופכת את הפריוויו לבעייתי.

      לגבי משחקים שנה שלמה על כלום:
      א. בגלל ש-8 מתוך 12 קבוצות עולות לפלייאוף, י-ם (או מכבי) יכולה להסריח את הפרקט כל השנה ולקחת אליפות בכל מקרה, גם אם האלופה הייתה נקבעת במשחק של הטוב מ-7.
      ב. בליגה יש 3 סיבובים. מה שאומר שמשחקים את הכלום הזה במשך 33 משחקים(!!!). לא רק שזה גורם לזה שקבוצות יכולות להיפגש 5-8 פעמים במהלך עונה (ווינר,גביע ופלייאוף בנוסף ל-3 פעמים בליגה), זה גורם לזה שקבוצות בעונה נוראית יכולות להחתים כוכב שניים שנפלטו מקבוצות בכירות ולסיים בפיינל פור (ר' נייט רובינסון, שאלמלא השופטים היה מדיח את י-ם באותה שנה).
      ג. כל הליגה הזו היא בדיחה ומשחק על כלום. אליפות לא לוקחת אותך לכלום, לא ליורוליג ואפילו לא ליורוקאפ. מותר לרשום 8 זרים כשהתאריך האחרון הוא נגיעה מהפלייאוף, שלא לדבר על פערי התקציב בין ה-2 הראשונות לאחרות. אני חושב שאם כבר קרקס אז עד הסוף. שיתנו גם למכבי חיפה/ראשון לציון להניף את הגביע הזה לפעמים, זה גם ככה לא משנה כלום ויכול רק להוסיף קהל ורייטינג.

  2. אדיר. כל הכבוד על ההשקעה והרמה הגבוהה. ספק אם תמצא סקירה דומה במקום אחר.

  3. פריוויו מצוין!
    אני מקווה שהשנה ירושלים יספקו הנאה לצופיהם וישחקו בצורה קצת פחות משעממת. בינתיים נראה שהם מנסים וזה כבר יותר משנה שעברה.

  4. וואו, איזו השקעה! תודה רבה, ונקווה ששאר הגורמים יתייחסו לליגה באותה הרצינות והכבוד שלך. מחכה לפרקים הבאים

  5. פריוויו מצויין.

    לדעתי הסגל הישראלי של אשדוד יותר טוב ממה שהוא נראה. לאדם אריאל יש הרבה כשרון, צ'וברביץ מצויין שיודעים איך להפעיל אותו, וגוני היה לא רע בחולון בשנה שעברה והוא גם חצי מאמן וגם יכול לתפוס את תקן המנהיג. כל זה (ולונג, שנתן חצי עונה טובה בראשון) מוביל אותי למסקנה שאשדוד עדיפה על נס ציונה (שתיהן, אני מניח, ירשמו 8 זרים השנה, ככה שמוקדם לדעת).

    אגב, לדעתי דקוואן קוק יהיה פלופ (בטח יחסית לציפיות)

  6. תודה יאיר, פנטסטי כמו תמיד. מחכה בכליון עיניים לחלקים הבאים.

  7. יאיר תודה רבה מעניין כרגיל.
    על המאמרים הבאים אגיב כנראה באיחור במוצ"ש או בראשון עקב אי זמינות.
    הפועל ירושלים :
    אז ככה.
    א. ברמת העיקרון איני בטוח שיש לה את הסגל הטוב בליגה אני אף חושב שלא . (אך יש לה את הישראלים המשמעותיים בליגה בטח הצברים ).
    ב. זה לא כ"כ משנה שכן גם בשנים האחרונות מכבי העמידה סגל יותר טוב מהפועל בתחילת העונה …אך זה לא הסגל שנותר בסוף (פארמר ,ויסימס ועוד כמה ).

    ג. האסטרטגיה של אלון נכונה …עד מרץ אפריל הזירה המקומית פחות חשובה. אחרי שירושלים הוכיחה אשתקד שאליפות לוקחים בשלושה שבועות ..גם עם המצב קטסטרופה (2-0 נהריה) אני לא חושב שיש מישהו שיתווכח שבחלקים הראשונים מה שחשוב הוא הזירה האירופאית בטח שזה כרטיס הכניסה היחיד ליורוליג.

    ד. למרות שאליפות לוקחים בשלושה שבועות (ואולי שבועיים ) הם בכל זאת לא מכסות על בעיות של שנה שלמה.
    העונה שעברה הייתה עמוסת בעיות .ההחתמה של האוול הביאה לסוג של איזון כלשהו בין הישראלים לזרים והספיקה.
    בכל זאת הבסיס הישראלי הולך ונחלש (הלפרין לעונת פרישה ? ) גם הזרים הדומיננטים בקו האחורי לא צעירים ולא בטוח שאיזון כזה אפשרי השנה…ימים יגידו.

    מכבי חיפה :
    ג'ף רוזן הוא הטביב של הכדורגל.
    מצליח אבל משגע …לא מובנים לי כל השינויים הללו .
    משחררים שחקנים שהוכיחו את עצמם בשביל להביא שחקנים לא מוכחים ?
    לרוזן יש כמה שיגעונות כולל הסוג הפרוטוריקני /מקסיקני וכגון משחקי ארה"ב.
    על פי רוב זה מצליח …אבל גם לוקח לכך זמן להתניע .
    מעניין אותי למה דווקא גרייבס מצליח בכל השיגעון הזה (פרטני וכללי) להיות דווקא הוא הזר הוותיק בליגה (בקבוצה בודדת ).
    יבזורי סימן שאלה ענק …מקווה בשבילו שייבחר לקמבק השנה.
    יהיה מעניין תחושתי בשולי הפליאוף.

    אשדוד :
    באמת לא ברור מה קרה שם עם טפירו (האם פוטר או "רק "קיבל הצעה נמוכה או שהוא בחר לעזוב …היו שם כמה סאגות וכמה גרסאות ).
    כך או כך הצעירים שקצת פרצו עזבו ולמעט גייק כהן שזכה להצעה קוסמת ממכבי כל היתר לא קיבלו הצעות מאיזה קבוצה יוצאת דופן ובכל זאת הלכו ..במקומם הגיעו שחקנים מעניינים ג'וני לדעתי יכול לתת הרבה בטח בקבוצה עם קרבות התחתית.
    נמרוד לוי הראה ניצוצות ויצטרך להראות יציבות ,אריאל יצטרך בריאות וכנ"ל צוצורביץ.
    סה"כ תמהיל ישראלי לא רע ..אך עם הרבה סימני שאלה.
    אשר לזרים זה סיפור אחר לגמרי אך הם גם לא היו משהו מיוחד בשנה שעברה (בניגוד ללפני שנתיים ).
    הערך המוסף זה המאמן המנוסה שיכול לתרום משהו בעונה כזו ארוכה.
    קשה לי להאמין שהקבוצה הזו תעשה פליאוף …קשה לי להאמין שהקבוצה תרד …אבל על כל קבוצה (השנה) קשה לי להאמין …אך אשדוד בהחלט באזור המסוכן לפי מיקומים עונות קודמות.
    והערה לסיום לא נראה לי שליגה צרפתית היא קידום ביחס לליגה הישראלית …זה היה נכון (אולי ) בשנות ה80-90 …כבר הרבה שנים שזה לא שדרוג בטח לא בקבוצה אלמונית ולא מוכרת.

    נס ציונה :
    סגל בהחלט מעניין עם הרבה סימני שאלה.
    אם זה יתחבר זה יכול להיגמר בפליאוף ומעלה אך זה גם יכול להיגמר בירידה.
    יש המשכיות גם בגזרת המאמן אך גם בעופר ברקוביץ המנהל המקצועי שנמצא במערכת שנים רבות ובשחקן כמו טל דן שהיה פצוע לא מעט אשתקד.
    אמנם גם כדיר הצטרף אך חסר לי באנקר ישראלי כפי שהיה בקדנציה הקודמת עם טפירו …אפיק ניסים שכזה היה משמעותי מאד אך אין בנמצא ויהיה מעניין לראות לאן זה יוביל .

  8. פריוויו נהדר ומקיף. לדעתי הברומטר של ירושלים בעיקר בהגנה ולא רק, הוא טרנס קינזי ,עליו נאמר שבעונה שעברה שמר בשביל כל הקבוצה, סימן השאלה סביב מצב בריאותו (חשש לפריצת דיסק, לע"ע לא יירשם בליגה) היא נקודת מפתח משמעותית עבור האלופה.

  9. אחלה פריוויו, תודה. אתייחס למכבי חיפה כאוהד – בכל שנה בתקופה הזאת יש סביב הקבוצה יותר סימני שאלה מקבוצות אחרות, כשבדרך כלל בגלל שהרבה פעמים מגיעים זרים "לא מבושלים" ברמה האירופאית, הם מוחלפים די מהר.
    לא ראיתי את רודריגז משחק, אבל ממה שרואים ממרטינז בינתיים יש סיכוי טוב שהוא לא ישרוד ויגיע שוטינג גארד אחר. בורדליון (על תקן גו'ן די) מפתיע לטובה ונראה מנהל משחק טוב ורגוע (עד אפאטי לפעמים). באומן נראה שיחוק.
    המפתח לדעתי יהיה באמת אם מרטינז ורודריגז (או המחליפים שלהם) יספקו את הסחורה. אם לא – אנחנו בלבל כרגע של 6-10. אם כן, זה יקפיץ אותנו אולי לכיוון הרביעייה הראשונה.

  10. ענק יאיר, תודה על ההשקעה. רק שהליגה תיראה כמו הפוסטים שלך ונהיה בסדר.

  11. אני פשוט נהנה מהקריאה בין האינינגים הדי משעממים של קליבלנד – יאנקיס. אני יודע בלי לדעת שאף פריוויו אחר בארץ לא מגיע לקרסוליים לזה שלך.

    מה דעתך יאיר לשלוח את מה שאתה כותב לכל קבוצה בשם 'גולש החושב שתהנו"?

  12. פריוויו פנטסטי.
    תודה רבה, עשית לי סדר.

  13. כשמכבי לקחה אליפות בכל עונה הליגה שיעממה
    מכבי לא לקחה אליפות 3 שנים ברציפות ( ו 4 מ 5 )והליגה נשארה משעממת
    המסקנה ?

    1. הבעיה היא במנהלת ובפיינל פור, עד שיש שוויון יחסי לא נותנים לנו להינות ממנו!

  14. מעולה כתמיד…
    מסכים לגמרי שהחור המרכזי בסגל של ירושלים זו ההגנה של שחקני הפנים (על אף הנטיה המוגזמת לזלזל בהגנה בסבירה לחלוטין של החבר האוול). לירושלים יש גמישות שאין אף קבוצה אחרת באפשרויות שלה תחת החוק הרוסי, האוול במובן הזה הוא שובר שוויון.
    אבל…. הבעיה הכי גדולה של ירושלים כרגע היא הפציעה של טרנס קינסי. לאף אחד אין מושג מתי הוא חוזר ומה בדיוק יש לו בגב, כל יום שעובר רק מגביר את החרדות של אוהדי הקבוצה. עם כל הכבוד לדייסון שהיה מצויין בפיינל-פור, קינסי הוא האיש שהיה אחראי יותר מכולם על האליפות בעונה הקודמת. אחרי פתיחה קשה הוא היה בלי ספק השחן הכי חשוב של הקבוצה בעונה שעברה. כרגע נראה שמכבי מחוברת לא רע ברמת הליגה, בטח אם דיברתולומיאו ימשיך לתת תפוקה כזו. כרגע, היא הפייבוריטית בעיניי (בלי קשר לתקציב שהוא בערך כפול מזה של ירושלים).
    על חיפה אף פעם אין מה לכתוב, כי הם מחליפים הכל. באומן הוא שחקן נחמד מאוד וההשארה של בלייזר מאוד משמעותית. איכשהו, עם הובר, ארצי וקופרברג זה קצת מזכיר את הפרוייקט שיורם חרוש עשה פעם בירושלים עם כל השחקנים שלו מהנבחרת העתודה. מאוד מקווה שלפחות אחד מהם יהיה שחקן של מינימום 20 דקות.
    אשדוד נראית חלשה מאוד, על אף חיבתי לג'רלד לי הפיני. אדם אריאל מעולם לא היה כישרון גדול במיוחד בעיניי (קלעי נחמד וזהו) וגוני יזרעאלי הוא כמובן השחקן המעצבן בליגה.נמרוד לוי הוא חידה, אבל אני מאמין שאם היה לו ת הכישרון שכולם מדברים עליו, הוא היה תופס מקום משמעותי יותר ברוטציה של מכבי ראשון בעונה שעברה. מצד שני, יכולת לקלוע שלשות בגובה כזה, אין לעוד הרבה ישראלים בליגה.

    נס ציונה היא קבוצה חביבה, עם הרכב ישראלי שממשיך מהעונה שעברה. מקווה מאוד שבשלב מתקדם של הקריירה שלו, אלעד הופמן יוכל להביא את היכולת והווינריות מהליגה השנייה, גם לליגה הראשונה. טל דן הוא עדיין שחקן חמישייה ראוי בליגה הזו, מה שקצת קשה לי להגיד על אלישי כדיר שמגיע אחרי עונה חלשה מאוד בראשון. מסקרן מאוד לראות את דקוואן קוק, אבל לדעתי הוא כרגע פצוע ולא נראה לי שיהיה כשיר למשחקים הראשונים של העונה. לגבי שאר הזרים, כמו תמיד קצת קשה להעריך. אני אוהב את גיל אמיתי, גולן גוט ונאור שרון, מספיק ששניים מהם יהיו טובים בשביל שההרכב הישראלי של נס ציונה יהיה שווה אמצע טבלה.

    מסכים שאשדוד נראית כמו אחת משתי הקבוצוות החלשות בליגה, נקווה שאם היא תרד, לפחות קבוצה דרומית אחרת (באר שבע) תתפוס את מקומה.

  15. תענוג לקרוא יאיר.
    1. ירושלים בנתה סגל מעניין עם הרבה עומק כמעט בכל עמדה. סימני השאלה הגדולים הם ענין הרכות היחסית תחת הסל, בוודאי באירופה, וענין ההגנה, כשסימן השאלה מעל כשירותו של קינסי מקרין על הקבוצה כולה.
    2. חיפה קבוצה די קפריזית כמו הבעלים שלה וקשה לדעת איך תיראה. אם יבזורי יחזור ליכולת שלו בקדנציה הקודמת, זה יתן יתרון משמעותי בגזרת הישראלים.
    3. אשדוד לצערי הפכה מקבוצה מרעננת בשנים הראשונות שלה, לעוד קבוצה שלא מעניינת אף אחד אפילו לא את תושבי אשדוד. בד"כ זה מסמן את הדרך למטה, השאלה אם השנה תימצא פראיירית חדשה שתתנדב לפנות לאשדוד את הדרך. חבל שמה שהתחיל שם בשנה שעברה עם ישראלים מוכשרים, נקטע השנה, אבל זה די אופייני לליגה שלנו למרבה הצער.
    4. נס ציונה גם הייתה קבוצה מלהיבה בעונתה הראשונה ואז דעכה כדי לשרוד מעבר לעונה שתיים ולהפוך לקבוצה שנשארת בתודעה היא צריכה למצוא איזה מאפיין יחודי. אני באופן אישי הצטערתי שהיא זו שעלתה ולא באר שבע, שעשויה הייתה להפוך לקבוצה מאד מעניינת בליגת העל, עם אולם מודרני וקהל חם, ובכל מקרה נס ציונה נראית לי כמו עוד קבוצה מאזור המרכז הצפוף, ללא שום יחודיות.
    תודה יאיר . מאחל לכולנו עונה מעניינת ושוויונית.

  16. בוא לא נתבלבל, הליגה מתחילה במאי. עד אז יש את הגביע ואת אירופה בהם כל משחק חשוב, אבל הליגה? אפשר להפסיד גם 17 משחקים ולקחת אליפות (תשאל את ראשל"צ מודל 2016). לכן זה בסדר אם ג׳רלס יחרב כמה משחקים בעונה הסדירה, ומקום 3-8 לא יהיה שום כישלון עבור הפועל, כי מה זה כבר משנה אם מכבי או אילת "יארחו" את הפיינל פור בנוקיה (בכל מקרה יהיה ביציעים רוב אדום כמו בכל פיינל פור או גמר ב20 השנים האחרונות)?
    כמובן שהליגה מאוד חשובה, זה מה שהדוקטור גם אמר שנה שעברה, היא פשוט מתחילה רק בשלב מאוד מאוחר של העונה, ועד אז אין שום סיבה להתרגש מהתוצאות שם כי הן כמעט חסרות משמעות.

    כל מה שהפועל צריכה בליגה זה שקינזי יחזור עד הפיינל פור, ואולי עוד שחקן חדש במידת הצורך אם אחד הזרים יתברר כפלופ, בעיקר בצד ההגנתי, וזה מתכון לסגנות במקרה הרע ולאליפות במקרה הטוב

  17. יאיר מצוין כהרגלך, באשדוד ונס ציונה השאלה הגדולה היא הישראלים. טל דן וכדיר מחד ויזרעאלי וצוברביץ' מנגד יהיו משמעותיים מאין כמוהם מבחינת הנסיון והיכולת שלהם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט