לקראת הפלייאוף, היום לפני 63 שנה: תפיסת הכדור הגדולה מכולן

השעון הענק ב'פולו גראונדס' שבקווינס, ניו יורק, הראה בדיוק 4:12. הניו יורק טיימס כתב פעם שזה השעון המדוייק ביותר בעיר, כשהההבדל בינו לבין זמן השעון בגריניץ' לא חורג אף פעם ביותר משתי עשיריות השנייה. זה היה לפני העולם הדיגיטלי, נא לא לשכוח!

השעון הענק הוא מעל הסנטרפילד.

ליאו דרוצ'ר, המנג'ר של הניו יורק ג'איינטס החליט שזה הזמן להוציא את ה-TRUMP-CARD שלו. זה היה החצי השני של האינינג העשירי במשחק הראשון של הוורלד סרייס של 1954. 52,751 צופים – שיא בפולו גראונדס הישן שקיבולו היה 51,500 צופים. היכן ישבו 1251 'אקסטרה צופים' איש לא יודע עד היום. הקהל עצר נשמתו ולחץ הדם עם כל פיץ' בכל האיצטדיון היה מפוצץ את צינור המים העבה ביותר בכל התפוח הגדול.

התוצאה היתה 2-2 בין אלופת הליגה האמריקאית הקליבלנד אינדיאנס ואלופת הנשיונל ליג הניו יורק ג'איינטס.

על הגבעה עמד בוב למון, הפיצ'ר הנפלא של האמריקן ליג עם 23 נצחונות העונה באמתחתו, וחיוך רחב של "אף אחד לא יכול לגעת בכדורים שאני משחרר". הוא היה הפיצ'ר היחיד של האינדיאנס שלא רק שזרק את כל 9 האינינגס, אלא שהמנג'ר אל לופז נתן לו להמשיך לזרוק באקסטרה אינינגס.

הרקורד של האינדיאנס באותה עונה היה 43-111,  שיא של האמריקן ליג עם 751. אחוזי נצחון ( השיא נישבר מאז ע"י היאנקיס ב-1998 עם 114 נצחונות, ואז שוב ב-2001 ע"י הסיאטל מרינרס עם 116 נצחונות, שהישווה את שיא הנשיונל ליג של הקאבס המחזיק מעמד משנת…1906)

המנכ"ל שלהאינדיאנס היה גדול החובטים היהודים בכל הזמנים, הענק האנק גרינברג (1.93 מ' בבייסבול בימים ההם היה סופר-ענק) והמנג'ר אל לופז. (רק עובדת טריוויה לגולשים: כשהאנק גרינברג שיחק ועמד לשבור את שיאו של בייב רות' של 60 הום ראנס לעונה כשלגרינברג כבר היו 57 הום ראנס כשחקן דטרויט – עם 6 משחקים לסיום העונה – כל הפיצ'רים התחילו לזרוק לו רק 'בולס' ו-"העיקר שהיהודי הזה לא ישבור את שיאו של הבייב". הוא סיים את ה עונה ההיא עם 58).

המנג'ר של הג'איינטס ליאו דרוצ'ר ("LEO THE LIP" – דרוצ'ר היה מנג'ר מהגדולים, עם פה גדול ומלוכלך, וכשהוא פרש הוא היה שני רק למקרו ב'זריקה ממשחקים ע"י השופטים' – EJECTIONS – והיום הוא עדיין החמישי מכולם במספר ה-EJECTIONS, כשאז היית צריך לעשות הרבה יותר רעש, יריקות, וקללות מהיום כדי להיזרק מהמגרש). היה אחד מגדולי המנג'רים, חמישי מכולם עד היום עם 2,009 נצחונות (career victories,), וגם שחקן נפלא בזמנו.

דרוצ'ר החליט שזה הזמן לעשות את הצעד. הוא סימן לפינץ'-היטר האקסטרה-אורדינרי שלו ג'יימס ("DUSTY") רודס, לועס הטבק מהעיירה רוק היל (דרום קרולינה!), לעלות על ריבוע החובט במקום מונטה (מוטה'לה) אירוינג, השחקן היהודי המצויין של הג'איינטס.

למון זרק פיץ' ראשון. רודס – חובט שמאלי – הסתובב עם אלת הבייסבול שלו ב'עצלנות' שהיתה כה טיפוסית לרדנק הזה, והכדור עף לו במין LAZY POP לכיוון הרחוק של השדה הימני. אבל לרודס היתה עוצמה כזאת בזרועותיו שכל חבטה 'עצלנית' יכולה היתה לעוף 300 ואפילו 400 פיט.

הכדור 'העצלן' הזה הזה שנראה כאאוט בטוח פתאום עבר את הגדר הימנית כאילו איזה גל אוויר מהשמיים החליט לעזור לו TO CLEAR THE WALL, והג'איינטס ניצחו 2-5 (כי כשרודס חבט את 'ה כדור העצלן', שני רצים היו על הבסיסים ומשום מה מנג'ר האינדיאנס אל לופז החליט להישאר עם הפיצ'ר בוב למון).

הג'איינטס סיימו את הסידרה 0-4 וזכו בוורלד סרייס.

אז מה הסיפור הגדול בכל המשחק הזה? מדוע בחרתי בו?

כי בסוף האינינג ה-8 בוצעה 'התפיסה הגדולה בכל תולדות הבייסבול"

באינינג השמיני הפיצ'ר של הג'איינטס, סל מגלי בן ה-37 FALTERED. הוא זרק יותר מדי כדורים עבור זרועו בת ה-37, והוא הוליך את לארי דובי מהאינדיאנס, ואז את אל רוזן – עוד אחד מאגדות הבייסבול היהודיות של העבר שהיה HITLESS עד אותו רגע, חבט כדור מצויין שהשורט-סטופ של הג'איינטס אל דארק ניסה לתפוס בידו הערומה (ללא הכפפה) וניכשל. (רוזן חבט באותה עונה  336. עם OBP של 422. והוא ניבחר ל-MVP של הליגה באותה עונה).

דרוצ'ר  קרא בשמו של ה-SOUTHPAW (פיצ'ר שמאלי) דון לידל, הידוע בזריקת ה-100 מייל לשעה שלו להחליף את סל מגלי.

החובט היה ויק וורץ, שחבט 4 מ-8 ה-HITS של האינדיאנס באותו משחק.

הזריקה הששית של לידל נראתה כמפסידת המשחק. עם בסיסים מלאים, ושני סטרייקים נגדו, ויק וורץ חבט פגז שנראה שהוא עומד לעבור את כל האיצטדיון ולנחות בשדה התעופה לה-גארדיה, כמה קילומטרים מהאיצטדיון.

עם שני 'אאוטים' היה זה כדור של 450 פיט כששלושת רצי הבסיסים החלו לרוץ עם הישמע החבטה. הכדור הזה היה צריך לעשות 6-2 בטופ של האינינג ה-8. סוף הסיפור.

אבל זה היה רק התחלת הסיפור של "THE GREATEST CATCH IN THE HISTORY OF MLB".

קשה לתאר את התפיסה. האוויר כאילו נשא את הכדור ככל שווילי מייז התקרב אליו. ווייז תפס את הכדור בריצה לעבר הגדר כשגבו לזורק, מאחורי ב-RIGHT CENTERFIELD. תפיסה המסבירה את כל הנשגב, הנפלא, הכביר, והמדהים שבמשחק המשגע הזה.

הרבה הסטוריוני בייסבול מאמינים שהתפיסה הזאת הוציאה את כל הרוח מהאינדיאנס, שבאותה עונה היו הקבוצה המצויינת ביותר בבייסבול כשלג'איינטס לא נתנו כל סכוי נגדה.
*

*
*****************

ווילי מייז נולד בווסטפילד, אלבאמה, ב-1931. משום מה הוא כונה ווילי "SAY HEY KID" מייז. הוא למד בייסבול מאביו ששיחק בליגה חצי מקצוענית. ווילי החל לעבוד ב-STEEL MILL בגיל 14, ובגיל 16 החל את הקריירה המקצוענית שלו ב-NEGRO LEAGUE בדרום. הקבוצה הירשתה לו לוותר על משחקי חוץ כך שיוכל לסיים את לימודי התיכון.

יכולתו הרקיעה שחקים והג'איינטס החתימו אותו לעונת 1951.

אבל ב-1952 הצבא קרא בשמו והוא גוייס.

הוא חזר לעונת 1954, וכבר באותה שנה זכה ב-MVP של הליגה. הוא זכה ב-MVP גם בשנים 1963, 1965, ו-1968. הוא שיחק ב-24 משחקי 'אול-סטאר' (שיא הקיים עד היום), וניבחר להיכל התהילה ב-1979.

הוא היה שחקן שהיה מצויין בכל אחד מהאספקטים של המשחק: חבטות, כפפה (הגנה), גניבות בסיסים, זריקה ארוכה.נחשב עד היום לאחד מגדולי שחקני הבייסבול – שחורים או לבנים.

ביום הכניסה להיכל התהילה  רד סמית' מהניו יורק טיימס ביקשו לדרג את תפישותיו 'הגדולות ביותר'. הוא ענה:

"I DON'T RANK 'EM. I JUST CATCH 'EM"

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. תודה רבה!
    משהו לא קשור אבל אין לי משבצת להגיב.
    רואה קליפרס רפטורס,
    הקבוצה החדשה של הקליפרס מעניינת ממש.
    תאודוסיץ הוא אחלה תוספת.
    הבעיה כרגע היא ריוורס,
    הבן שמשחק גרוע והאבא שנותן לו דקות.
    לורנס פרנק[עוזר המאמן] במקום ריוורס האבא וריוורס הבן כשחקן עשירי ברוטציה והקליפרס יראו אחרת.

  2. אני אוהב סיפורים מהתיבה….
    גם אם מדובר במשחק איזוטרי שמשוחק ב 2-3 מדינות ואפילו פחות פופולרי מקריקט 🙂

    מעניין אם תפיסה כזו כמו של ווילי מייז הייתה מכה גלים גם היום, או שזה קשור לתקופה שבה החשיפה לספורט הייתה קטנה יותר וכל ביצוע מיוחד היה מקבל הדים רבים.
    מעניין אותי השטויות האלה

    1. בייסבול זה משחק של מסורת, נוסטלג'יה, אגדות, וסיפורים. ישנם יותר ספרים, סרטים, והצגות על בייסבול מאשר כל הספורטים האחרים גם יחד. LIVE IT TO THE AMERICANS!

  3. התפיסה הזו מזכירה שלי את "התפיסה" בפוטבול מזריקה של מונטנה ואאל"ט מי שתפס את הכדור היה רייס.

  4. יפה. רק שני דברים: זה לא היה בדרך החוצה אז התוצאה הייתה צריכה להיות 4-2 (אולי אולי 5), ולא נראה לי הגיוני 450 פיט כי זה טווח של הום ראן רציני בכל בולפארק

    1. כמובן שאני יודע. אבל אמרתי שזה היה כדור שנראה שהוא עומד לעבור 450 םיט ולעבור את הגדר ואז התוצאה היתה 6-2 כי הבסיסים היו מלאים

להגיב על הציפור הנדירה לבטל

סגירת תפריט