מי בעולם הוא דיוויד נוואבה? / תירגם Smiley

מי בעולם הוא דיוויד נוואבה? / תירגם Smiley

מי בעולם הוא דיוויד נואבה?

ספטמבר 15, 2017

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/david-nwaba-nba/

דיוויד נואבה

גארד / שיקגו בולס

אז ב-2011 אני יושב מאחור, בארגז המטען, של טנדר הנוסע על דרך חצץ איפשהו באזור כפרי בהוואי.

מאמן הקבוצה שלנו נוהג – זה הרכב שלו – ואני ועוד שני חברים לקבוצה יושבים מאחור. אנחנו בדרך למתקן האימונים שלנו, שידוע גם בשם, מגרש בית ספר קטן מחוץ להונלולו.

פתאום, כשאנחנו נוסעים בדרך, הטנדר מעלה אבק, חשבתי לעצמי, בנאדם, זאת בוודאי לא הדרך ל-NBA.

הייתי בן 18, שחקן שנה ראשונה בהוואי פאסיפיק (Hawaii Pacific), מכללה בדיוויזיה ה-2. עבור ילד עם חלומות NBA, זה הרגיש כאילו אני לא יכול להיות רחוק יותר מחלומות אלו מהמקום בו הייתי.

אולי אני מקדים את המאוחר פה.

תנו לי לגבות: בוודאי עכשיו אתם שואלים, מי זה דיוויד נואבה?

שאלה הוגנת. לא נעלבתי.

אני לא מצפה ממכם להבין מי אני. אני רק אסיר תודה על האפשרות לספר לכם.

Image result for David Nwaba basketball

קריירת הכדורסל שלי החלה בלוס אנג'לס, היכן שגדלתי. השגתי ממוצעים של 20 ו-10 בבית הספר. ואז הגיע המכללה – הגשתי בקשה לשלוש מכללות (כולל הוואי פאסיפיק) בטווח של ארבע שנים, כל בית ספר ברמה אחרת של התמודדות. לאחר מכן לדי-ליג, היכן ששנה שעברה קיבלתי שני חוזי 10 ימים עם הלייקרס. (שיחקתי 20 משחקים עם הלייקרס, פתחתי בחמישייה בשניים מה, והשגתי ממוצעים של 6.0 נקודות ו-3.2 ריבאונדים).

בסתיו הקרוב, ישנה לי הזדמנות עם שיקגו בולס. אבל זו רק הזדמנות – שום דבר לא מובטח. אני יודע שיש עכשיו ילדים אחרים באותה סיטואציה בה הייתי – מרגישים שיש מיליון קילומטרים מלשחק ב-NBA. אולי הם מרגישים שמתעלמים מהם. אולי היו כמה חסרי מזל. הם צריכים לדעת שכל מסע כדורסל נראה מעט אחרת. שלי גם.

הסיפור שלי הוא על להגיע משום מקום, יותר מפעם אחת.

ועכשיו ב-NBA אני מתכנן לעשות זאת שוב.

בשנתי האחרונה בבית ספר, השגתי ממוצעים די גבוהים לכדורסל תיכונים ציבורי בלוס אנג'לס – 22.3 נקודות ו-11.5 ריבאונדים למשחק. אבל יוניברסיטי היי (University High), איפה שהלכתי, ידועה יותר ביכולות האקדמאיות שלה, לא בספורט. הם לא הוציאו יותר מדי כישרונות למכללות, ככה שמגייסים לא ממש הגיעו לשם.

בתודעה שלי, למרות שיוניברסיטי היי לא הייתה ידועה במחלקת הספורט שלה, אני הוכחתי שאני יכול להתמודד עם כמה מהפרוספקטים הטובים באזור. אז כן, ציפיתי לשמוע ממכללות בדיוויזה ה-1.

מאמן בית הספר שלי היה סטיב אקרמן. כל שבוע, הייתי הולך לכיתה שלו – הוא היה מורה לבריאות בנוסף – ושואל אותו אם יש לו איזה חדשות.

"לא שמעתי כלום" הוא היה אומר כל פעם.

לא הזמנות למבחנים או מחנות קיץ. אפילו לא מכתבים לביקור.

כלום.

היו לי ציונים טובים, כך שממש ניסיתי להימנע מג'וניור קולג'. לא רק בגלל סיבות אקדמאיות, אלא גם בגלל שג'וניור קולג' היה הדרך שחבריי לקבוצה לקחו. רציתי להיות שונה. הרגשתי שהרווחתי את ההזדמנות לקבל מלגה ולא רציתי להתמקם בג'וניור קולג'.

אני מנחש שהייתי מוכן לשקול זאת, אם זה היה מגיע לכך. אבל באמת קיוויתי שזה לא יגיע למצב כזה.

לבסוף, המאמן אקרמן קיבל קצת חדשות טובות. מכתב הגיע.

זה היה מאוניברסיטת הוואי פאסיפיק.

הוואי פאסיפיק היה בדיוויזיה ה-2 – לא משהו גדול – אבל זה היה לפחות משהו. ההצעה הגיע עם מלכוד: אם לא הייתי חותם איתם במהירות, הם יציעו את המקום שלי למישהו אחר. נתתי קצת מחשבה לכך, שמתי את האגו שלי בצד והחלטתי להתחייב.

הוואי זה אחלה מקום, חשבתי, מה כבר יכול להשתבש?

ניצלתי את ההזדמנות בהוואי כדי לגדול נפשית, לבנות מחדש את הביטחון שלי, שבהדרגה נסדק במהלך תהליכי הגיוס. כאשר נרשמתי להוואי פאסיפיק, הלכתי לראות כמה מהאוניברסיטאות של הוואי משחקות בדיוויזיה הראשונה. כשראיתי את החברה האלה משחקים, פשוט ידעתי, עמוק בפנים, שיכולתי לשחק – וצריך לשחק – ברמה גבוהה יותר.

וזה שם אותי באותה הנקודה בה הייתי שנה האחרונה שלי בבית הספר… מחפש מקום לשחק.

בנקודה זו, דיברתי עם הרבה מאמני דיוויזיה ראשונה, בוחן אם יש לי מזל שמישהו ייתן לי הזדמנות. אבל אף אחד לא היה מעוניין.

ג'וניור קולג' היה האופציה היחידה.

נחתתי במכללת סנטה מוניקה, שהייתה חמש דקות נסיעה מבית הורי. סנטה מוניקה גייסו אותי ישירות מבית הספר, אבל חשבתי שאני טוב מדי עבור הפיראטים (Corsairs) שנה שעברה.

לא ידעתי זאת, אבל היום אני מבין שזה היה אחד השלבים החשובים ביותר בקריירה שלי – וזה לא היה קשור לכדורסל. זה היה על שאהיה צנוע. אנשים צריכים לדעת שאין שום דבר בעייתי עם ג'וניור קולג', אלא שזה יכול להיות באמת מה שהם צריכים.

השנה בסנטה מוניקה הלכה טוב מאוד – השגתי ממוצע של מעל 20 נקודות ויותר משמונה ריבאונדים, ועשיתי את החמישייה הראשונה של האזור. אבל לא העפלנו לפלייאוף, שזה אומר שמאמני דיוויזיה ראשונה שטרם ראו אותי משחק לא יקבלו הזדמנות לכך. אם מאמנים מופיעים למשחקי ג'וניור קולג', זה בתקופת הפלייאוף.

זאת הייתה אכזבה גדולה, מה שעשה את מאמצי הגיוס לקשים הרבה יותר. חיפשתי שוב לעבור.

המאמן שלי בסנטה מוניקה קישר אותי עם המאמן בקאל פולי-סן לואיס אוביספו (Cal Poly–San Luis Obispo), מכללה בדיוויזיה הראשונה בביג ווסט (Big West). הם לא ראו אותי משחק הרבה, אבל המאמן שלי בסנטה מוניקה נתן לי סקירה נלהבת (אני תמיד אעריך זאת, המאמן ג'נקינס).

קאל פולי הייתה עבורי תקופה גדולה. נכון, לא מדובר בצפון קרולינה או קנטקי, או אפילו מכלל בפאק-12. אבל זה הביא אותי לרמה הראשונה שם הרגשתי שאני שייך. לקאל פולי היה לוח זמנים חוץ אזורי מאוד אינטנסיבי – משחקים גדולים נגד גונזאגה, אריזונה, ועוד כל מיני מכללות מרכזיות – אשר הייתי נרגש לקראתם מיד. תמיד ראיתי את המשחקים הגדולים כהזדמנות מרכזית. חשבתי, כנראה שלא גויסתי כמו יתר הבחורים הללו, אבל אני עדיין על אותו המגרש מתמודד איתם. אף פעם אי אפשר לדעת מי צופה.

אז הלכתי לקאל פולי ב-2013 ושיחקתי את שנות הסופמור, ג'וניור וסניור. הייתה לי חוויה מאוד טובה. שיחקתי היטב. הייתה לי הרגשה טובה, שברגע שנגיע לחלוקת הפרסים בסיום עונת הסניור שלי, אני אקבל את הכבוד בחלק מהפרסים האזוריים.

אבל אז, חמישיית אזור הביג ווסט הוכרזה.

לא הייתי בחמישייה הראשונה.

לא הייתי בחמישייה השנייה.

שמי הוזכר בכבוד.

הוזכר בכבוד.

תקשיבו, החלום שלי תמיד היה לשחק ב-NBA, אבל בזמן קריירת המכללות שלי, התחלתי  להיות ריאלי על עתידי בכדורסל. אני חושב שניסיתי להכין את עצמי מנטלית. בלי שום אימוני דראפט או זימונים לליגות קיץ, החלטתי לשחק כמקצוען מעבר לים.

מטרה צנועה, חשבתי, אבל ברת השגה.

הגעתי לארבע מחנות גיוס למשחק מעבר לים – שניים בלוס אנג'לס ושניים בלאס וגאס. שיחקתי היטב. אבל לאחר מכן הייתי צריך לשחק במשחק ההמתנה. קיוויתי שכמה הצעות הגונות יגיעו ממעבר לים.

בזמן שחיכיתי, הג'נרל מנג'ר של לוס אנג'לס די-פנדרס (L.A. D-Fenders) – קבוצת הדי-ליג של הלייקרס – הזמין אותי לאימון סגור. הוא היה באחד המחנות לגיוסים מחוץ לארה"ב. שמעתי כל כך הרבה סיפורי אימה על הדי-ליג שלא הייתי בטוח אם כדאי לי להופיע. בנוסף התשלום לא היה גבוה – החוזה הממוצע באזור ה-19,000$ לשנה. אבל, שוב פעם, זאת הייתה הזדמנות כך שהייתי חייב לנצל אותה במלואה.

כשהתחלתי לקבל הצעות נמוכות משמעותית מעבר לים, הבחירה נהייתה קלה יותר. קיבלתי כמה הצעות למשחק מעבר לים, אבל אף אחת מהן לא שילמה יותר מ-700$ לחודש. וכולן היו אי שם ברחבי העולם.

חשבתי לעצמי, אין מצב שאני הולך מעבר לים עבור תמורה כספית כזו. אני יכול לעשות יותר כנהג אובר.

כך שזה הגיע למצב שזה או הדי-ליג או למצוא עבודה רגילה. עזבתי את המבחנים לדי-פנדרס כשאני מרגיש די טוב עם ההופעה שלי. ובדיוק שמעתי על מבחנים נוספים. רינו ביגהורנס (Reno Bighorns) ערכו אחד – אבל היה צריך לשלם 150$ כדי להיכנס.

הייתה לי מטרה פשוטה: למצוא עבודה כשחקן כדורסל. ככל שאשחק קרוב לבית, כך טוב יותר. לא ניסיתי ליפות את מה שעלול לקרות.

אז שילמתי 150$.

נתתי כל מה שיכולתי במבחנים הללו. גם במבחנים בלוס אנג'לס וגם ברינו, ראיתי הרבה מהחברה שהלכו למכללות גדולות יותר ממני, צפון קרולינה או אריזונה. וחשבתי, ובכן, כולנו באותו מקום עכשיו.

הביגהורנס החתימו אותי לאחר המבחנים והזמינו אותי למחנה האימון שלהם בנובמבר. אז נהגתי שמונה שעות לשם מסנטה מוניקה, רק כדי לגלות לאחר שהגעתי שהדי-פנדרס עשו טרייד עבורי בזמן דראפט הדי-ליג שבוע או יותר קודם לכן – שזה אומר שהייתי צריך להסתובב ולנהוג חזרה.

זה היה מטורף. אבל למשך כל הנסיעה חזרה הייתי עם חיוך ענק על פני.

Image result for David Nwaba Los Angeles D-Fenders basketball

מחנה האימון בשנה זו הלך נהדר וכשהוא הסתיים, קובי קארל, מאמן הדי-פנדרס, בישר לי את החדשות הטובות שהתקבלתי לקבוצה. תחילה, הייתי כל כך שמח שלא חשבתי על להודיע או משהו כזה. זה היה הקיץ הכי לחוץ של חיי, אבל כל העבודה הקשה שלי השתלמה לבסוף. יש לי עבודה!

כל אחד בדי-ליג מפוקס ביותר על ה-NBA. המטרה של כולם זה להיקרא לשם, אבל במחצית העונה, לא הייתה הרבה פעילות גיוסים. חבר קבוצתי, ואנדר בלו, שהיה פרוספקט גבוה בדי-ליג, התקשה לקבל קריאה אחת. אישית, רק עשיתי את מה שיכולתי כדי לעזור לקבוצה לנצח משחקים. המטרה המרכזית שלי הייתה לבנות מערכת יחסים עם המאמנים ולקוות לקבל זימון לסגל ליגת הקיץ. כשהעונה המשיכה, התחלתי לשפר את משחקי ולשחק הרבה יותר טוב. אפילו קלעתי מעל ל-20 נקודות בארבעה משחקים רצופים.

בזמן הזה, בסוף פברואר, קיבלתי שיחת טלפון יוצאת דופן.

זה היה המאמן קארל. הוא ביקש ממני לבוא אליו למשרד ביום החופשי שלו. הייתי ככה, למה?

חשבתי, הו, הוא בוודאי רק רוצה שאעבוד במחנה הילדים שהוא הזכיר. אבל למה הוא לא פשוט מסמס לי?

לאחר מכן הייתה לי עוד מחשבה. אולי העבירו אותי. בכנות, שיחת NBA הייתה הדבר הרחוק ביותר במחשבותיי.

כשהגעתי למתקן האימונים, כולם מהמשרד הראשי ישבו סביב השולחן עם מבט רציני על פניהם. משהו התרחש.

"דיוויד, זה הלייקרס", המאמן קארל אמר. "הם מציעים לך חוזה ל-10 ימים".

אני הולך להיות כנה כאן: לאחר מכן, אני לא זוכר מה המאמן קארל אמר – או מה שמישהו אחר אמר, לצורך העניין. רק חשבתי על הורי. חשבתי על האחים שלי. חשבתי על להתקשר לכל אחד מהם אישית ולספר להם את החדשות ולשמוע את תגובותיהם.

אימא, אני לייקר.

רק מספר שנים לפני כן, ישבתי מאחור בטנדר בדרך לאימון בהוואי בקבוצת כדורסל בדיוויזיה השנייה. זה בהחלט די ההיפך מטיסת צ'רטר קבוצתית או אוטובוס יוקרה. עכשיו קיבלתי הזדמנות עם הלייקרס, קבוצת הבית שלי.

זאת הייתה ההרגשה הטובה בעולם.

קיבלתי שני חוזי 10 ימים נפרדים עם הלייקרס, ואז לבסוף חתמתי עד לסיום העונה. בקיץ האחרון, שיחקתי עבור הלייקרס בליגת הקיץ מספר קילומטרים מאיפה ששיחקתי במבחנים לגיוסים מעבר לים רק שנה קודם.

לאחר שקראו לי, הייתי כל כולי בלנצל את ההזדמנות כמיטב יכולתי. זה היה לקראת סיום העונה מתי שהקבוצה נותנת מנוחה להרבה שחקנים, וזה שם אותי בעמדה טובה לקבל קצת דקות רציניות ב-NBA.

האדרנלין שזורם ברגע ששמעתי את שמי נקרא על ידי הכרוז בפעם הראשונה שנכנסתי לשחק – לעולם לא אשכח זאת. לעולם גם לא אשכח מה קרה לאחר מכן. שנכנסתי פנימה, המאמן וולטון הודיע, "אתה על קמבה".

להיזרק לזאבים במשחק הראשון שלי! אבל הייתי כה אסיר תודה. שיחקתי רק חמש דקות – חמש מטורפות, דקות מלאות באדרנלין. זה אולי היה קצר, אבל הבכורה שלי ב-NBA הראתה לי משהו שתמיד האמנתי בו.

שאני שייך.

כשמחנה האימון לעונה מספר שבועות משם, אני לוקח בכל הכוח את הסיטואציה שלי. אני בסגל של שיקגו בולס עכשיו, אבל אף אחד לא ממש מכיר אותי. אבל המטרה שלי השתנתה עכשיו כשאני 'שור' – אני לא רוצה רק לעשות את הקבוצה, אני רוצה לתקוע יתד. ואני יודע שאם אקבל את ההזדמנות, אני אשיג אותה.

שנה לפני בזמן הזה, אני חיפשתי עבודה – כל עבודה.

הייתה לי האמונה שזה יסתדר, אבל הייתי צריך להיות סבלני. הייתי צריך – כמו שאומרים – לסמוך על התהליך. אז אם לוקחים משהו מהסיפור שלי, אני מקווה שזה יהיה הדבר הבא: אף מסע הוא לא קו ישר – כל אחד נראה מעט שונה. תסמכו על עצמכם ולכו לעבוד. אם זה באמת מה שאתם רוצים, אל תתנו לחלום למות.

אתם עומדים להפתיע את עצמכם.

דיוויד נואבה

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. תודה סמיילי. קשה לא לעודד מישהו שמגיע מלמטה אבל לקרוא את זה ולקרוא את המכתב של לאנס תומאס זה שמיים וארץ.
    האחד מדבר על עצמו ועל כמה קלע ואיך הוא הגיע לאן שהגיע, והשני מדבר על הקרבה, עבודה קשה, והגישה שצריך כדי לתקוע יתד בnba.
    קצת גורם למחשבה שאולי הגישה הזו שמתבטאת במכתב תהיה בעכריו של נואבה.
    הנה המכתב של תומאס, שיהיה להשוואה בגישה בין שחקנים שהגיעו מאותו מקום. זה לפני שתומאס קיבל את החוזה הגדול.
    http://www.hoops.co.il/?p=71428

      1. ברור שזה רק מקריאה כך שזה לא פייר. מה גם שאנחנו יודעים שתומאס יודע להתבטא בכתב.
        אבל מהמכתב נראה כאילו נואבה חוגג איזה הישג שעדיין לא השיג. כאילו הוא חושב על עצמו ולא על הקבוצה, כאילו אם יקלע או יקבל את אור הזרקורים זה מה שחשוב לו. בעוד שתומאס מדבר על לדעת מי אתה ומה מצפים ממך בתור שחקן משני. מה לעשות בשביל הקבוצה ואיך לחפור וללמוד ולהיות צנוע אבל מלא ביטחון.
        המכתב הזה קצת פחות ריגש אותי מהמכתב של תומאס, או מהסיפור של סימונס, שהגיעו ממקומות דומים. אבל שוב, זה רק מקריאה של המכתב נטו, אין לי מושג איך הוא בתור שחקן. לא ראיתי אותו דקה על המגרש.

  2. תודה, סמיילי.

    נואבה עדיין לא out of the woods,
    אני חושב שהחוזה שלו לא מובטח.
    הוא צריך לשרוד בבולס עד אמצע ינואר, בשביל שהחוזה ישולם במלואו.

    1. תגיד גיא הבולס לא עמוק מתחת לרצפת המס? ואם לא, איך זה ייתכן? החוזה היחיד מעל 5 מיליון הוא רובין לופז 14.5 מיליון.

      1. אלו הבולס, החוזה הכי יקר שלהם הוא חוזה "כסף מת"…
        (הם משלמים 19 מיליון לרונדו, ווייד, ואייזאה כנען)

        יש להם מקום מתחת לתקרת השכר (באזור ה-11 מילון).

        1. אה לא ידעתי שכסף מת נחשב. תודה. אז שאלה נוספת- החוזה של ווייד עם קליבלנד לא נספר אצל קליבלנד מבחינת תקרת המס? או ששני החוזים נספרים?

          1. ווייד נספר לקאבס כחוזה מינימום.
            אין הגבה על חוזי מינימום שקבוצה עם תקרת מס גמישה יכולה להחתים (עד למקסימום שחקנים בסגל, כמובן)

            כל שווייד נספר לבולס על מלוא חוזה הביי אאוט שלו,
            ולקאבס על חוזה המינימום החדש.

          2. לצורך הבהרה –
            קליבלנד כבר ממזמן חרגו את תקרת המס.

            אבל קבוצות שחרגו את תקרת המס, עדיין יכולות לצרף שחקנים חדשים –
            או עם חוזי מינימום,
            או עם חריגה לקבוצות משלמות מס (החוזה של אוסמן הטורקי, משולם על ידי אותה חריגה).

  3. וואו מרגש! תודה רבה סמיילי 🙂

    אני בטוח שכל מי שקרא את המכתב יתחיל לעקוב אחריו השנה, ובזה המכתב הזה כבר עשה את שלו.

  4. אישית הייתי לוקח את הטנדר ויושב בארגז האחורי מעכשיו….
    לחיות בהוואי ולא לגלוש….?
    אפלטון אה טו ברוט ….
    התבלבלת בין לחיות נכון וכדורסל …?
    אתם יודעים כמה עולה מחיה בהוואי שהטצעה לנואבה חינם ?
    אני משוכנע שיפרוץ ויצליח כשחקן אבל גולש לא יצא ממנו …

  5. שחקן שהלייקרס רצו שימשיך בקבוצה, אבל השחרור שלו פינה עוד חצי מיליון $ לשלם לקולדוול פופ שמשחק על אותה עמדה…

    הם קיוו שיוכלו להחתים אותו מחדש אחרי ההחתמה של פופ, אבל הבולס הקדימו אותם עוד לפני שהוא ירד מה waiver wire.

    1. רכז 193 , שליטה מעולה בכדור, מהיר מאד כשהסתכלתי על סירטון הדקות היפות שלו עלה לי בראש מיקי ברקוביץ בגירסה מהירה ואתלטית.יותר אבל הוא נראה בסירטונים גבוה בהרבה, שולט בהטבעה ביד אחת ,יד רכה , אוהב להיכנס עד הסוף ולהטביע ,תנועות חתוליות רחיפה מדהימה ,יכולת חטיפה וחסימה מפתיעים שחקן שכנראה שנשמע עליו הרבה בקרוב בן 24 שחקן צעיר .
      הנקודה החלשה ,לא ראיתי אסיסטים או הנעת קבוצה ,דברים שבנראה יצטרך לפתח, בשיקגו ,יכולה להיות לו הזדמנות לא רעה לזה.

      1. הוא לא רכז, הקליעה היא הצד החלש שלו, וגם השליטה בכדור לא יותר מממוצעת.
        כל מה שהוא יודע לעשות בהתקפה זה דאנקים.

        הסיבה שהוא (פחות או יותר) בליגה היא הגנה.

להגיב על gogo לבטל

סגירת תפריט