עובדות וסיפורי נ.ב.א (56) / רון טחן

פורסם ב - 23. ספט, 2017 ע"י ב - כללי

השבוע בפינתנו, נלמד קצת על אחד הבחורים הרעים של דטרויט, על כוכב על שערך הסבת מקצוע מפתיעה, ונקנח עם קצת טאנקינג לסיום.

1.בצעירותו, ג'ו דומארס חלם להפוך לשחקן פוטבול, כשאת ההשראה לכך שאב מחמשת אחיו ששיחקו פוטבול במסגרת התיכונים.

פציעה שספג במהלך אחד המשחקים גרמה לו לחשוב על שינוי כיוון, ולאחר שאביו בנה לו סל מחלקים של אופניים ישנים, הוא החל להתאמן בחצר האחורית למשך מספר שעות בכל יום.

אימוניו של דומארס הצעיר השתלמו כאשר נבחר בדראפט של 1985 על ידי דטרויט, שבחרה אותו במחשבה שהשיגה סקורר מצוין, וגילתה שזכתה באחד השומרים הקשוחים והטובים ביותר ששיחקו בעמדות הגארד.

השילוב של דומארס עם גארד קשוח אחר, אייזאה ת'ומאס ושאר ה"חבר'ה הרעים" והקשוחים של דטרויט, הוביל את הקבוצה לזכיה בשתי אליפויות רצופות ב-1989-1990, כאשר דומארס עצמו נבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר של 1989.

*

2.הרבה פעמים אנחנו נוטים להסתכל בנוסטלגיה על השנים המוקדמות של הליגה, אבל שוכחים עד כמה היא הייתה רחוקה מלהיות באמת מקצוענית.

בעוד כיום השחקנים מנצלים את הפגרה לחופשה, אימונים ומסעות יח"צ בעולם, בעבר הם היו עובדים בעבודות אחרות בתקופה זו, על מנת להשלים הכנסה או לדאוג לעתידם התעסוקתי ביום שלאחר הפרישה.

אחד מאותם שחקנים היה פול אריזין, סופרסטאר בכל קנה מידה של השנים המוקדמות של ה-NBA וחבר בהיכל התהילה, עם ממוצעי קריירה של 22.8 נק' ו-8.6 ריב' למשחק במדי הפילדפיה ווריורס.

לאחר עונת 1961-62, העשירית שלו בליגה, אריזין אף החליט לפרוש למרות שהיה בכושר משחק מצוין, והיה הכוכב המשני לצד ווילט צ'מברליין הענק.

הסיבה לכך הייתה מעברה של הקבוצה לסן פרנסיסקו.
אריזין העדיף לפרוש לטובת עבודה כסוכן מכירות של IBM, על פני המעבר לצד השני של אמריקה (עידו גילרי).

*

3."העולם שייך לצעירים" הוא ביטוי שמעולם לא השפיע יותר מדי על רוברט "הצ'יף" פאריש, שיאן המשחקים של הליגה בעונה הסדירה (1,611), ששיחק ב-4 קבוצות שונות במשך לא פחות מ-21 שנים.

בזכות הצטרפותו לשיקגו בולס של ג'ורדן ופיפן, פאריש אף זכה לפרוש בשנת 1996 כאלוף בן 43.

בכך, פאריש הפך לשחקן המבוגר בהיסטוריה של הליגה שזכה בטבעת אליפות.

*

4.אנחנו נוטים להתלונן לא מעט על איך השיפוט בשנים האחרונות בא לקראת שחקני ההתקפה ומקל עליהם לסחוט עברות ולהגיע לקו העונשין. אנחנו גם אוהבים להתלונן על כך שזה פוגע בשטף המשחק.

אז רק בשביל הפרספקטיבה – בעונת 1957/58 הניקס זכו כל משחק ל-42.2 זריקות בממוצע מהקו.
זה אולי נדמה לנו חריג בצורה קיצונית, אבל הקבוצות בליגה ככלל הגיעו לקו בממוצע למשחק 38.3 פעמים באותה עונה (עידו גילרי).

*

5. בעונות האחרונות חווינו עלייה בקצב המשחק, מה שגם הוביל לעליה בכמות הזריקות.
הרבה מכך נזקף לזכות הדומיננטיות של הגולדן סטייט ווריורס, שמכתיבה קצב משחק מהיר בו היא לוקחת כ-87 זריקות למשחק.

עם זאת, צריך לזכור שהמשחק המהיר דווקא היה מאד נפוץ בשנים המוקדמות של הליגה, בעיקר בזכות רד אורבך שייבא אותו לסלטיקס בהצלחה אדירה.

כך לשם השוואה, בוסטון של עונת 1959/60 לקחה 119.6 זריקות למשחק בממוצע.
יותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה של הליגה. זה אולי בלתי נתפס בימינו, אבל ששה משחקני היכל התהילה המובילים של הקבוצה (היינסון, קוזי, שרמן, ראסל רמזי וג'ונס) באותה עונה לקחו כל אחד יותר מ-10 זריקות למשחק (עידו גילרי) .

6. עונת 2016/17 הייתה עונה מוזרה עבור המיאמי היט, שפתחה אותה בצורה איומה, והחזיקה במאזן השני החלש בליגה אחרי 41 משחקים.
החצי השני של הקבוצה היה שונה לגמרי, בדרך למאזן מאוזן (41-41) וכמעט העפלה לפלייאוף.

ההיט הזכירה לאנשים רבים את פיניקס, לפני 20 שנה – קבוצה שנאלצה לבנות את עצמה מחדש לאחר הטרייד על בארקלי בעונה הקודמת.

היא התחילה את העונה עם 13 הפסדים רצופים, וההמשך לא היה הרבה יותר טוב גם אחרי החלפת המאמן לדני איינג' הצעיר, והטרייד שהביא את ג'ייסון קיד לקבוצה.

בתחילת פברואר היא עמדה על מאזן של 31-15, והקדימה במעט את הספרס (ללא דיוויד רובינסון הפצוע) והגריזליס.

הסאנס יכולה להמשיך במוד "טאנקינג", אבל בחרה להמשיך להילחם ועד סוף העונה ניצחה 25 משחקים לעומת 11 הפסדים, כולל סדרה של 11 ניצחונות רצופים.

היא עלתה לפלייאוף והודחה בסיבוב הראשון, ובעונה הבאה כבר סיימה עם 56 ניצחונות.

אז מה מוסר ההשכל? שטאנקינג לא משתלם?
ובכן, לא…

הספרס, שהעדיפה להשבית את רובינסון עד סוף העונה, כיוונה לעבר זכייה במקום הראשון בדראפט, בידיעה שהפרס הוא אחד, טים דאנקן.
סן אנטוניו אף "הוסיפה חטא על פשע", והדיחה את הסאנס בפלייאוף בשלוש מחמש העונות הבאות, שלא לדבר על כמה עונות אחרי (עידו גילרי).

Tags:

18 תגובות ל - “עובדות וסיפורי נ.ב.א (56) / רון טחן”

  1. סוסמעץ

    23. ספט, 2017
    08:21

    תגובה מס 3

    תודה על פוסט מעולה במדור האהוב

    נ.ב
    לפלופ לא סוחט עבירות אלא ממציא אותן
    https://www.youtube.com/watch?v=4fSlLdXNzPw

    Reply to this comment
    • אשך טמיר המקורי

      23. ספט, 2017
      10:19

      אלוף אתה!

      Reply to this comment
    • אסף

      23. ספט, 2017
      17:44

      נו במקרה הזה הוא לא היחיד, לפרטים ניתן לפנות לאיש והזקן מיוסטון.

      Reply to this comment
  2. MBK

    23. ספט, 2017
    08:41

    לגביי עובדה מס 6
    הרצף של הסאנס שעמד על 11 ניצחונות הוא לא סתם רצף ,זה היה רצף הניצחונות הגבוה בליגה לקבוצה עם מאזן מתחת ל 50 אחוז
    סאנס החזיקה בהישג 20 שנה עד שמיאמי של העונה החולפת קבעה רצף חדש לקבוצה עם מאזן מתחת ל 50 אחוז
    מיאמי ניצחה 13 ברציפות ונעצרה דווקא מול פילדלפיה

    Reply to this comment
    • עידו גילרי

      23. ספט, 2017
      16:46

      לדעתי זו גם הפעם היחידה בהיסטוריה שקבוצה מנצחת מעל 10 רצוף באותה עונה שבה הפסידה מעל 10 רצוף.

      Reply to this comment
  3. דובי

    23. ספט, 2017
    08:55

    דומארס תמיד נראה שקט ולא אתלטי. ועדיין, הוא היה אחד משומרי ג'ורדן הטובים ביותר שהיו, ובכלל שחקן הגנה מצוין.

    Reply to this comment
    • MBK

      23. ספט, 2017
      09:12

      תזכה פעמיים באליפות כשחקן
      עוד פעם כ GM אפילו תהיה GM השנה ( 2003 )
      בסוף יזכרו לך את הבחירה של מיליציץ בדראפט 2003

      Reply to this comment
      • דובי

        23. ספט, 2017
        09:58

        אשכרה. פשוט לא יאומן.
        אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, הבוי הכי נחמד בין כל הבדז, GM שהרכיב קבוצת אליפות מחלקי חילוף של סוסיתא, ובסוף מה שנשאר זה מיליצ'יץ'.
        אותו מיליצ'יץ' שדוחות הסקאוט ניבאו לו עתיד גדול.
        התהילה כל כך שברירית.

        Reply to this comment
  4. עידן עופר

    23. ספט, 2017
    09:33

    נפלא כמו תמיד רון, תודה.

    Reply to this comment
  5. שי אבן צור

    23. ספט, 2017
    10:01

    עובדות 4 ו-5 ממש מפתיעות!

    Reply to this comment
  6. Berch

    23. ספט, 2017
    10:30

    תענוג של טור
    מעולה

    Reply to this comment
  7. האווי לאסוף

    23. ספט, 2017
    11:00

    תמיד מעניין, תודה

    Reply to this comment
  8. פאקו

    23. ספט, 2017
    11:48

    מעולה כתמיד רון.
    אני זוכר שכנער חיכיתי תמיד לשווא לראות את פאריש מחייך. גם אחרי זכיות באליפות.

    Reply to this comment
  9. אפלטון

    23. ספט, 2017
    14:01

    נהדר כרגיל.
    וואללה לא זכרתי את פאריש בבולס.
    השיא של פאריש בלתי נתפס. נוביצקי משחק 19 עונות בליגה וצריך עוד 4 עונות כדי לעבור אותו

    Reply to this comment
  10. מנחם לס

    23. ספט, 2017
    17:06

    ג'ו דומארס היה אנדרייטד אמיתי בגלל אייזיה, למרות שהוא קיבל מספיק ACCOLADES בזכות עצמו.

    את פול אריזין הצלחתי לראות פעמיים או שלוש ב-1961 . אז פילדלפיה שיחקה נגד הניקס כל שבוע ממש. הם היו מגיעים ברכבת לפן סטיישיון ברח' 34 והולכים ברגל בליווי משטרתי 16 בלוקים קצרים עד לרח' ה-50, למדיסון 'הישן' כשכל שחקן סוחב את התיק שלו ולאורך כל הדרך היו שריקות בוז לעברם. איזה ימים היו אלה

    Reply to this comment
  11. אסף

    23. ספט, 2017
    17:45

    והיום השחקנים מתבכיינים על עומס משחקים וכאלה -:)

    Reply to this comment
  12. שיקלקרוגר פ.

    23. ספט, 2017
    19:13

    תור מעולה!!

    משהו קטן וחשוב מאוד
    "בזכות הצטרפותו לשיקגו בולס של ג'ורדן ופיפן, פאריש אף זכה לפרוש בשנת 1996 כאלוף בן 43"
    זה יכול להתפרש כאילו הוא לא לקח אליפות לפני

    בנוסף, חשוב מאוד מאוד לציין שהיה חלק מטריו אדיר בבוסטון של שנות השמונים יחד עם בירד ומקהיל, שלקחו 3 אליפויות

    Reply to this comment
  13. דינגו

    24. ספט, 2017
    16:52

    מרתק כרגיל – תודה!

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *