האוארד איבד את דרכו; הוא מנסה למצאה מחדש / מנחם לס

 

 

אתמול כתבתי על הפוסט המצויין של לי ג'נקינס על דווייט הואוארד בספורטס אילוסטרייטד. לא תארתי לעצמי שהודעה קצרה על המאמר תתארך למין 'חלק ראשון' של המאמר. החלטתי שהדבר הפשוט וההוגן ביותר לעשות הוא להכניסו הנה שוב, ולהמשיך את המאמר, כך שהגולשים המסורתיים שלנו יוכלו לקרוא את הכל עכשיו כמוכם – כפוסט אחד מתחילה ועד סוף.

החלק שנכתב אתמול:

 עבור דווייט האווארד הצלחה בכדורסל היתה 'שליחות אלוהית'

לי ג'נקינס עשה זאת שוב. כתב ב-SI מאמר על דווייט האוארד שכל הקורא אותו ישנה את דעתו על הענק הלוחש אם ירצה או לא.
כבר בגיל 8 היה לו סל בחצר והוא הזמין חברים לשחק. "NO CUSSING!" היה החוק שבן ה-8 קבע לחבריו. "אצלי בבית לא מקללים". הוריו היו נוצרים בפטיסטים אדוקים וברוח הנצרות הוא גדל. אמונה מחלטת ונטולת שאלות בקשר ליישו מנצרת. מעל מיטתו היה צלב גדול מעץ; הוא למד רק בבתי ספר בפטיסטים; שיחק כדורסל בקבוצת מכבי האש של "אטלנטה קריסטיאן," וחלם לשחק ב-NBA למלא את ייעודו האלוהי.
*
מה הסיפור עם 'הייעוד האלוהי'?
*
 יום אחד ה-PASTOR הבפטיסטי קרא לו לבימה – הוא כבר היה 2.00 מ' כשהיה בן 15 – ואמר לו:
*

“Your purpose,” the pastor intoned, “is to use basketball as a platform for God’s glory.”

*

כשהמג'יק בחרו בו בבחירה הראשונה של דראפט 2004 – בתול (לדבריו, ואין סיבה לא להאמין לו) בן 18 זאת היתה תכניתו: לרומם את שם ה'לורד' במשחקו, והוא אמר – צחוק בצד – שאלוהים דיבר אליו יותר מפעם אחת. סטיב פרנסיס וטוני בטייה לקחו אותו פעם לקלוב של ריקודים, אלכוהול וקצת חשיפת ציצים, הוא כיסה את עיניו.

*

"זהו" אמר בטייה. "אנחנו לא לוקחים אותך יותר למקומות כאלה". הוא לא הסתיר את דתיותו, ובתחילה לא היסס לקרוא את התנ"ך בעת טיסות, עד שהעובדה שהאווארד הוא פריק דתי הפכה להיות בדיחה בליגה.

*

אבל לפני זה,

*

Ridiculed and isolated, he dispensed his anger in the Magic weight room, building and chiseling muscles that evoked his comic-book heroes. He lived with high school buddies from Atlanta and spent nights at Orlando multiplexes, howling at his beloved cartoons. A portrait emerged for public consumption of a 6'11" manchild quoting Finding Nemo while pouring king-sized bags of Skittles into his mouth. But there was always more to Dwight Howard than the grinning Pixar image projected to the masses. “I came from a little box,” he says, “where everyone wanted to protect me from the big world I was about to enter. But when I finally got into that world and took a look around, I wanted to experience all of it.”

13 שנים אחרי הוא שכח את שם כהן הדת שפעם אמר לו שתפקידו בחיים הוא לרומם ולהלל את שם אלוהים דרך הכדורסל. למעשה, הביקורים בקלובי החשפניות עם יפהפיות על ברכיו הפך לדבר שהוא החל להתרגל אליו, ולרצות בו יותר ויותר, למלא את כל שהחסיר בשנות צעירותו כשהלורד ג'זוס היה הכל מכל בחייו. ג'יזוס ובסקטבול.

*

"-האם עשית זאת?" לי ג'נקינס שואל. "האם רוממת במשחקך את שם האל?"

*

"כן ולא" – באה התשובה.

*

ב-2008 היו לו יותר ENDORSEMENTS מאשר ללברון. שנה אחרי הוא זכה ל-3.1 מיליון בחירות לאול-סטאר , עדיין שיא NBA. בפלייאוף של 2009 הוא נשא את המג'יק על כתפיו עד לגמר כשהוא מוביל את הליגה בריבאונדים, חסימות, ואחוזי קליעה.
*
היום הוא בן 31, מהצד השני של גבעת המשחק שלו, והשאלה היא לא רק עד כמה הוא נפל בירידתו התלולה, אלא האם הוא מסוגל לעלות בחזרה – לא אל הטופ כמובן, אבל כמה שיותר כלפי מעלה. הוא ינסה בכל כוחותיו להוכיח העונה שהוא אמנם נפל, אבל הוא לא ניגמר. הוא מאמין ביכולתו לעלות חזרה במעלה הגבעה, אבל כמה גבוה היא השאלה.
*
הוא אבא לחמישה ילדים מחמש נשים שונות אבל אף פעם לא נישא לאשה. הוא יודע שכל ילדיו נחשבים ל'ממזרים' (הוא משתמש במילה מהתנ"ך). הוא הפסיד מיליונים בהלוואות והשקעות תמימות עם חברי ילדות שהאמין בהם, ובני משפחתו הקרובים ביותר. כולם ניצלו את תמימותו ואמונתו באנשים – בעיקר חבריו הטובים  שעשקו אותו במיליונים רבים. לא רק הם. פעם חברת לימוזינות שלחה לו חשבון בן שש ספרות, ורק אחרי ששילם אותו הוא עצר ושאל את עצמו: 'רגע. איך זה יכול להיות?'.
*
נוצר חיץ מחלט בין הוריו הדתיים שלא מסוגלים היו לשמוע את החדשות על חייו החדשים ומעורבותו עם נשים – ובינו. מכל החברות שפעם ייצג – מגה חברות כמקדונלד, אדידאס, KIA ו-T-MOBILE נשארה רק אחת – חברת הסניקרים הסינית PEAK. באול סטאר של השנה שעברה בחרו בו רק 151,000 בוחרים, 11,000 פחות מארסן איליסובה. בשבוע הבא הוא יהיה במחנה אימונים של ההורנטס, קבוצתו החמישית בשבע שנים.
*

מה קרה לו היא השאלה המביכה והמבלבלת ביותר לא רק עבור כל אנשי הליגה, אלא – וזה הכי חשוב – גם לעצמו. הוא רק מתחרט שהוא לא מילא את הבטחתו וחובתו לאלוהים בשמיים ולג'זוס קרייסט. אבל ישנם לו כמה הסברים קורעי לב.

*

“What I’ve been through,” Howard says, “I don’t want anybody else to go through

*
הוא אומר שלא נבין את מה שהוא עבר, אבל הוא ינסה להסביר כי אלוהים והכדורסל נתנו לו את הפלטפורמה לכך:
*

But he’ll try to explain anyway, because God and basketball gave him the platform, and because there’s always another overgrown prodigy who could use a 6'11" caution sign. “What I’ve been through,” Howard says, “I don’t want anybody else to go through.”

(עד כאן ניכתב אתמול. הנה ההמשך:)

(מאמר ארוך אז אנא קראו אותו רק בשעת פנאי)

אחרי שנים של חינוך דתי, אמונה טהורה באלוהים – וביישו –  שכמו שאר הנוצרים מאמינים שהוא ההתגלמות האלוהית בעולמנו הקטן, האוארד פתאום הרגיש חופשי לנפשו. כל הדברים שקרא עליהם פתאום נמצאים בהישג ידו: קלובים מפוארים של חשפניות, ועשרות יפהפיות צעירות הרודפות אחריו בכל צעד ושעל וכל שעליו לעשות זה להחליט 'עם מי הערב'.

הוא הרגיש כילד בן 6 שמעולם לא טעם ממתק בחנות ממתקים ריקה מאדם – רק הוא והממתקים. "אני בטיווי. אני הגיבור. אני הכוכב. הכל ניתן לי ועלי היה רק לבחור. הייתי ממש KID. הגעתי ל-NBA בגיל 18, נאיבי, בתול, ונתון להשפעה של חברי המנוסים. רק אמרתי "GIVE ME MORE!".

בנו הראשון, בריילון האוארד, נולד ב-2007. "בושתי ונכלמתי. כל חיי חונכתי כנוצרי מאמין ופתאום אני אב לילד בלי שאהיה נשוי. חשבתי 'כיצד אנשים עדיין רוצים את קרבתי? הם בוודאי חושבים שאני היפוקרט – מאמין בדבר אחד ועושה דברים אחרים!'.
 
כשבנו הראשון נולד האוארד היה ילד בן 21. ילד ממש בנפשו. ישנם צעירים בגילו שסיימו צבא – בישראל – או הם סניורים במכללה. האוארד? תינוק מחייך מהתיכון ישר לקלובים של חשפניות, עשרות יפהפיות הצובאות על דלת דירתו ומתחננות ל-DATE, כסף בבנק, תהילה והערצה, והוא נאיבי חייכן שלא יודע מימינו ומשמאלו, ועתה אפילו אבא של תינוק.

"הכנסייה תמיד היתה שמיכת הביטחון שלי. המקום היחיד שהביא לי SOLACE (שקט; נחמה). לפתע הכנסייה גרמה לי מתח ואי נוחות. הייתי מביא איזו צעירה לכנסייה והייתי שומע לחישות, 'מה הוא עושה כאן? למה הוא מופיע עם עוד איזה צעירה?". הוא החליט להפסיק ללכת לכנסייה ולהתפלל.

I felt like I didn’t need my relationship with God anymore,” Howard says, “and that caused a lot of pain.”

*

איש לא הכיר את עברו הדתי והעובדה שהוא היה 'נער מקהלה' כמעט כל שנות הטין שלו, ולכן מעטים ביותר היו אלה ששמו לב לשינוי הדרמטי שחל בו. כששחקן קולע 20 נק' עם 14 ריב' למשחק אתה לא חושד שבעירה נפשית ממשית מתחוללת בנפשו. אורלנדו היתה קונטנדור ודווייט היה סופר-הירו, ומיד חברו אליו כל מיני חברים מהעבר וחברים חדשים מההווה.
*
"חברים" היא מילה מוזרה להגדרת נטפלים החיים על חשבונו ומוצצים כל מה שהם יכולים מהצעיר החייכן וטוב הלב שלא יודע, ולא מסוגל לומר "לא".
*
"כמובן שזאת היתה אשמתי. אני שיחקתי את התפקיד של הגודפת'ר. סיפקתי להם את ה-CRUTCH. אבל הם ראו את ההזדמנות קורצת לבקש עוד ועוד, ולקחת עוד ועוד. הוא החל לפזר כסף ללא חשבון. זה לא לוקח זמן רב עד ששמועה על נאיבי מולטי מיליונר שאפשר בקלות לתחמל מגדלת כנפיים. מי לא ניצל אותו? מסעדות, חברות לימוזינות, קרובי משפחה. לאט-לאט אפילו הקרובים ביותר במשפחתו.
*

הוא היה RECKLESS מחלט בענייני כסף, ועד שקלט זאת היה כמעט מאוחר מדי. בשש שנים נוספו ארבעה ילדים לבנו הראשון בריילון – ג'יידה, ליילה, דוויד, ודווייט III. כל ילד או ילדה לווה במאבקים על אפוטרופסות, גובה התמיכה כספית, משפטים בבתי משפט לענייני משפחה, ומה לא. (הוא אב לחמישה, ולא לשמונה כפי שטענו כמה גולשים ואנשי צוות. מ.ל)

*

"מהר מאד למדתי שמה שקורה לך מחוץ לפארקט משפיע מאד על מה שאתה עושה על הפארקט"

*

לפחות הוא שיחק בעיר שאהבה אותו והעריצה אותו, אבל אורלנדו פתאום נעשתה קטנה עבורו. הוא רצה יותר. הוא רצה להיות לא רק כוכב כדורסל אלא גם כוכב הוליוודי. הוא הופיע בכמה פרסומות ובתפקידים זעירים ממש בכמה סרטים, ומשום מה ניכנס לו לראש שהוא מסוגל לככב בהוליווד.

סוכנו היהודי אהרון דודווין אמר לו: "אתה ענק בגובה 11'6. אתה יכול להיות שחקן הכדורסל מס' 1 ב-NBA אבל אתה לא יכול לככב בהוליווד. אין לך כל כשרון, ורק ינצלו אותך שם".

האוארד לא קיבל את דעת סוכנו, והשניים נפרדו.

ב-2011 האוארד הגיע, כרצונו, להוליווד. זה היה סוף של מלחמה מלוכלכת בין הנהלת המג'יק, המאמן סטן ואן גנדי, ודווייט. הסיפור כה מעורב, מטונף, מזוהם, ומרופש שלי ג'נינגס כתב שאין טעם להיכנס בכלל אליו. זה היה "DWIGHTMARE" ארוך אחד עם פגזים לטלוויזיה ועיתונות מדי יום  ביומו.

האוארד לא יכול להפסיד לחשוב על כל האפיזודות המכוערות והמלוכלכות. הוא אומר היום:.. “In a lot of ways,” he says, “I feel like I never recovered.” – "אני מרגיש שעדיין לא התאוששתי מכל הליכלוך"

האווארד מחליט על התחלה חדשה ונקייה בלייקרס

האוארד הגיע ללייקרס מלא ב-GOODWILL. הוא החליט להתחיל הכל מחדש, טאבולה ראסה.
אבל כבר מההתחלה הוא לא היה 100%. לא בנפשו, ולא בגופו. הוא זה עתה חזר מריהביליטציה מניתוח גב. עשרה שבועות אל תוך העונה הוא סבל מקריעת ה-LABRUM בכתפו. שבוע אחרי הפציעה הוא אמר "אני בסדר" וחזר לשחק. הוא נפצע שוב בלברום.
מהלייקרס שמענו רק על ההתפרצויות, מריבות, התנצחויות, וקנאה בין האוארד וקובי. אבל האויב הגדול של האוארד לא היה קובי. האויב הגדול ביותר שלו היה מה שהתחולל במוחו השוכן בגופו הפצוע.

הוא אומר:

“I lost confidence in who I am as a player,” he recalls. “I’d hear people say, ‘You should play more like Shaq,’ so I tried to bully guys. But that didn’t work because I’m not as big as Shaq. Then I’d hear people say, ‘You smile too much, you should be more like Kobe,’ so I tried to put on a mean face and play mad. But I wound up getting all these stupid techs and flagrant fouls.”

הוא החל לענוד HEADBAND ומגן ברך כמו וילט צ'מברליין. הוא ניסה להיות הכי טוב שהוא יכול, אבל ככל שניסה יותר הוא נכשל יותר. המצב הגיע עד רמת ANXIETY כזאת שבהפסקות משחק הוא היה מצלצל לחברים שבטח והאמין בהם לשאול מה דעתם על איך הוא שיחק במחצית הראשונה.

הוא היה עדיין שחקן מפיק ויוצר בלייקרס בעונתו היחידה שם עם 17.1 נק' ממוצע ו-12.4 ריב', ואפילו טוב יותר בעונתו הראשונה ביוסטון, הקבוצה בה חתם כשחקן חופשי  בקיץ 2013. ג'נינגס לא ניכנס יותר מדי לקונפליקטים עם קובי בלייקרס, שאולי לא היו בכלל כאלה הרסנים כפי שאנשים חושבים.

זאת היתה התקופה בה ה-NBA השתנתה. ה-NBA החדש רוצה שהביג-מן ישחק ב-SPACE. שהוא יפתח את המשחק. אבל האוארד נשאר תקוע ב-2009 והמשחק של אז. הוא רוצה לעמוד תחת הסל, לקבל כדור, ולשים אותו בפנים. זה הרי מה שעשה בתיכון כששיחק באטלנטה כריסטיאן, וזה כל כך הצליח שבחרו בו בדראפט ישר משם. בעת ששחקני ציר כמוהו הם כבר לא 'שחקני ציר' אלא יוצאים החוצה עם RANGE קליעה יותר ויותר גדול, הוא התעקש לשחק כפי שהוא מאמין שהוא יכול לעזור הכי הרבה. אבל מאמניו וכל השחקנים סביבו חושבים אחרת ורוצים שהוא ישחק אחרת, והוא לא רוצה – או לא יודע איך.

ג'נקינס כותב:

While his oversized peers extended their range, he retreated to his outdated role, setting mechanical screens and waiting for post feeds that increasingly didn’t come.

Slowly,” Howard says, “I let the game turn me into a robot.”

האוארד ניכנס לעימותים עם קובי. זה לא מפתיע כי קובי הוא famously confrontational. כשהוא עבר ליוסטון אותה בעייה צצה עם ג'יימס הארדן – שהוא אינו CONFRONTATIONAL כקובי, אבל במקרה האוארד הוא חייב היה לפתוח את פיו, למרות שהארדן הוא טיפוס עדין ושקט.
*
האוארד, כדרכו, לא רצה לשמוע. דווייט שונא עימותים. כשזה קורה הוא שם את ה-HEADPHONES ובורח לעולם משלו. ההנהלה החליטה להתערב. היתה פגישה של ג'יימס, דווייט, המנכ"ל, המאמן, ועוד כמה. כולם ביקשו מדווייט "STRONGER SCREEN AND RIM PROTECTION" אבל, לי ג'נינגס כותב, " Howard didn’t express much in response. The freeze deepened"

אני חייב להכניס כאן כמה מילים משלי: לדעתי האוארד הוא טיפוס אינטרוברטי שאין הרבה כמוהו. אני בטוח שהוא גם אינו כזה פיקח – בואו נגיד שהוא לא העיפרון המחודד ביותר בקלמר – אבל בטוח שהוא עקשן כפרד. אני חושב שלדעתו – אז, בתקופה ההיא – כל העולם נגדו, ואולי הוא מאמין (או האמין אז) שאלוהים מעניש אותו על שסר מדרכי היושר והנועם הכתובים בברית החדשה עם כל הנשים שלו, דבר שהפך ידוע.. 

 דווייט האוארד: טיפוס בודד – LONER. הוא מאמין שהלורד מענישו על שסר מדרכיו. הפתרון? חזרה לכנסיה!

לדווייט האוארד אין כמעט חברים בליגה. אף פעם לא היו לו. הוא טוען שהוא "LONER". קובי אומר שהוא "טיפוס רך…כמו MOTHER FUCKER"

 “soft as a ­motherf—–,”

קווין דוראנט מכנה אותו בכינויים גרועים הרבה יותר. דווייט מודה שדבריהם פגעו, ופוגעים בו מאד.

Some players will tell you they don’t care what other people think,” Howard says. “They’re lying. We all care.

התחתית שבתחתית הגיעה בעונת 2014-15 עם הרוקטס. המצב הגיע עד לנקודה בה דווייט חשב לעזוב את הכל, לברוח לאן שהוא, ולסיים עם הכדרסל אחת ולתמיד.

אבל אז הוא שאל את עצמו ברגע של רגיעה: "מה הפרישה תפתור לי? מאומה!"

אז, או אז,  הוא ניזכר מה היה עושה כשהיה בגיל העשרה (עם צירה תחת ה'ריש'): הולך ל-PASTOR., לכוהן הדת.

קלווין סימונס, האב הנוצרי, עבד עם מאות אתלטים מקצוענים (כולל אדריאן פטרסון) והוא בקי ובר אוריין במקרים של ספורטאים גדולים שנפלו ממרומי התהילה לתחתית הביקעה. "דווייט הוא אחד מהמקרים החמורים ביותר של אתלט שנפל ממרום מלכותו ושליטתו להיות הכבשה השחורה של הליגה בה שלט ככל יכול"

הוא אמר:

“He realized he had done some things wrong and needed to change, but at the beginning he just wanted to share.”

ז"א שכל מה שדווייט רצה בתחילה היא אוזן קשבת.

הם היו יושבים שלוש, ארבע שעות ביום. האוארד היה לוקח אותו גם למשחקי חוץ.

הבעייה הראשית שהפריעה להוארד וגרמה לו לכל רגשי האשמה ואבדן הכבוד העצמי היתה הקונפליקט – או ההבדל בין משיכה מינית ואהבה אמיתית, רגשית, בין גבר לאשה. הבעייה היתה שהאוארד אהב מאד סקס אבל לא היה מאוהב באשה אף פעם. כשהגיע למג'יק הוא ראה חברי קבוצה בני 28 עם אשה וילדים יוצאים לפיקניק, הולכים לכנסייה, יוצאים לדינר. זה מה שהאוארד רצה.  הוא שיווע ל authentic relationship with a real girlfriend

אבל חינוכו הדתי גרם לו להאמין שחיי המין הסוערים שלו עם נשים שונות עושות ממנו 'בלתי ראוי' להיות אב לילדים עם אשה אוהבת ונאהבת. הוא גם הרגיש גם שבגלל סוג החיים שבחר, הלורד 'לא מרשה לו' לצאת ממעגל זה של חיים סוערים  שהוא בחר לחיות. האוארד אמר לכהן הדת: "אני מרגיש שנפלתי לבור שחור". או, במילים אחרות,

‘I like sex and I don’t believe the heart really exists, because that’s not what anybody is reaching for.’

אז כהן הדת סימונס מסכם:

So he went through this process where he enjoyed something detrimental to him. Some of our best conversations were about why you put yourself in position to be devalued.

אני מנסה להבין את מה שהאוארד אומר ומה שסימונס הסיק:

דווייט האוארד עושה דבר שהוא מאד אוהב – סקס וחיים סוערים – אבל סוג זה של חיים פוגע בו מאד. רוב השיחות בין השניים היו על מדוע דווייט הפך לאובססיבי לדבר שמאד פוגע בו.

תארו לעצמכם שדווייט האוארד מילא את חדרו בשמות של שחקנים כדי שיוכל להתפלל ולבקש את סליחתם! הריב עם הוריו פגע בו מאד וכל מה שהוא רצה זה לחדש את יחסיו עמם. הוא אמר לעצמו שוב ושוב: "אני חייב לשנות את סגנון חיי ולחזור להיות האדם הישר והנקי שפעם הייתי" הוא עשה את כל מה שיכול היה לעשות כדי 'להתנקות' ולהרגיש נקי. הוא קיווה שה-CLEANSING של נשמתו יגרום לרנסנס על הפארקט והוא יחזור לשחק כפי שהוא יכול היה פעם.

טהרת הנפש שהוא ניסה לבצע לא גרמה לכל שינוי על הפארקט. בעונתו האחרונה ביוסטון הוא קלע את הממוצע הנמוך ביותר בכל הקריירה שלו – 13.7 נקודות.

אטלנטה האוקס  החליטה בכ"ז להחתים אותו על חוזה לשלוש שנים בשווי 70.5 מיליון. היה זה הימור מסיבי ביותר, אבל בהתקפת אטלנטה המבוססת על "FIVE-OUT" הוא נכשל כשזרק רק 8.3 זריקות למשחק, אפילו שאחוז דיוקו של 63.3% היה הטוב ביותר במזרח.

לדווייט האוארד ישנו הסבר – או 'תרוץ' היא מילה מתאימה יותר? – על כל מקרה ביש שקרה לו בתריסר השנים האח:רונות:

To hear Howard tell it, he has been the victim of more subtle misunderstandings than Larry David. The excruciatingly awkward press conference, when Stan Van Gundy confirmed that Howard was lobbying the Magic front office to fire him, only for an unsuspecting Howard to join Van Gundy and deny what the coach claimed? “That previous summer, the front office asked me about Stan, and I told them I thought he was losing his voice with the team. But they were the ones who said they should start looking for other coaches.”. . . The heated exchange in the tunnel at Staples Center with GM Mitch Kupchak, captured on television, after Howard was ejected from his last Lakers game? “I told Mitch, ‘Man, we got to do something about these refs!’ and everybody assumed I was going off on him.”. . . The speeding ticket issued to Howard at 2 a.m., 17 hours before a Hawks elimination game in April, which they lost? “People thought I was at a club or something. I was driving from my house in Suwanee to my condo in Buckhead because it’s closer to the arena.”

מייקל – מכולם! – נותן לו צ'אנס אחרון. לא יהיו יותר!

הקיץ דווייט האוארד מצא סוף סוף אדם שמוכן לתת לו צ'אנס אחרון. מוכן to give him the benefit of the doubt.

לאדם הזה קוראים מייקל ג'ורדן!

ב-20 ליוני דווייט דחף משקולות ב-LA FITNESS שבבאק-הד, השכונה היקרתית ביותר של אטלנטה, כשהסלולרי שלו מצלצל.

על הטלפון? מייקל ג'ורדן.

Why are you so pissed off?” Jordan asked"

האוארד מופתע מהצלצול. הוא חושב לרגע…

 ( I thought that’s what people wanted, Howard thought.)

ואז הוא עונה:

“When you’re pissed, you’re out of control, and you’re not focusing on your bad shots or your bad  free throws or the right type of defense,”

ג'ורדן:

Why play pissed when you can play determined?”

ואז בעל השרלוט הורנטס אומר לדווייט האוארד שהוא

"I am  bringing you to Charlotte to learn the difference".

 האוארד נשאר תקוע במצב שהיה, המום, משותק מרוב הפתעה.
*****
הקיץ האוארד קנה 700 ACRES של חווה בצפון ג'ורג'יה. ז"א אולי חצי שעה ממני; אני מתכונן לנסוע לבקרו יום אחד. הוא בילה שם ימים שלמים ברגיעה עם הפרות, החזירים, תרנגולי ההודו, והצבאים. הוא אוהב בעיקר חמורים שמבריחים את התנים. זאת לא ידעתי עד שדווייט אמר זאת לג'נינגס. ממה התנים פוחדים? עד שהחמור עושה צעד, הם עוברים קילומטר. אבל זאת בוודאי נעירת החמור שמפחידה אותם.
WHATEVER!
זוהי הכנה לפרישה. הוא הכין (בכתב) "תכנית ל-99 השנים הבאות" בה הוא מתאר את עצמו כ-FARMER DWIGHT. "אבי גדל בקאונטרי, ותמיד כשנסענו לבקר את סבתי הערצתי את מראה החוות שבדרך, כמה הן נקיות והכל קצוץ בקווים ישרים
הכל בחווה שלי יהיה אורגני:

“Everything is going to be organic, no pesticides,” Howard says. “We want to be in grocery stores, but I’d also like to organize a program where agriculture students at Georgia and Georgia Tech can come up and study the soil. This will be a place for my kids and their kids but also the community.”

 לפני 19 שנה הופיע סיפור ב-SI "היכן אבי?" (SI cover story Where’s Daddy?) . הסיפור היה כמובן על אתלטים שהכניסו נשים להריון, והילדים גדלו ללא אבות. האוארד מתלהב לדבר על חמשת ילדיו:

Howard is eager to talk about Braylon, who wants a fresh pair of Steph Curry’s Under Armour shoes (“He won’t wear the D Howards”); Jayde, who begs to play with his pet boa constrictors; and Dwight III, who is probably watching LEGO Batman for the 51st time. All of his five kids live with their mothers—two in Florida, two in L.A., one in Houston—and share his last name. They FaceTime and text and visit Atlanta every off-season. They drink slushies and watch movies, appropriate since their taste in food and cinema is not much different from their father’s. When they tell him they love him, he turns away, so they can’t see him tear up. “It’s a tough situation, obviously,” Howard says. “I should have been more responsible. I messed up. I sinned. But I won’t look at any of them as a mistake. They’re all a blessing to me.”

"אני חטאתי בזה שהכנסתי נשים להריון בלי להיות נשוי אליהן, אבל כל ילדי הם ברכה עבורי!"

הקיץ הוא לקח את כל החמישה לבית שהוא שכר באספן, קולורדו. הוא ביקש מאמו שתבוא איתו, לעזור לו. הוא אמר להוריו – תוך בקשת סליחה – שמה שהיה היה, והוא מודה בחטאיו, "אבל" הוא אמר, "אנחנו זקוקים אחד לשני". היה להם כיף לא ננורמלי, "THE TIME OF OUR LIVES".

הוא עדיין רווק. סימונס אומר שהוא חייב לייצב את עצמו לפני שימצא אשה, "כי עד עתה הוא היה נשוי לאלוהים ולכדורסל". סימונס אומר שלפני שהוא יוכל למצוא אהבה, הוא חייב קודם ללמוד לאהוב את עצמו, והוא נמצא בדרך הנכונה.

עכשיו, שהוא סוף-סוף התבגר, או בשלבי התבגרות, הוא מוכן לתבוע את כל אלה שגנבו את כספו. הוא שכר שוב את סוכנו לשעבר אהרון גודווין להיות מורה הדרך שלו, ולא רק בכדורסל. גודווין היה מוכן רק בתנאי שהאוארד ייפטר מכל החבורה שתמיד סובבה אותו ורוקנה אותו. מכולם נשארו רק ג'סטין זורמלו (שהוא מאמנו האישי גם של ג'ון וול), ואד דאונס (שהיה מאמנו האישי של כריס בוש).

בפעם הראשונה שאדי דאונס בדק את האוארד אחרי כל השנים של נתק, הוא נדהם: "SO STIFF!!!

זוהי בדיוק היתה הבעייה של דווייט כל השנים האחרונות: TOO STIFF! מתוח מדי… לא משוחרר… דחוס… סגור… כאילו נלחץ ועשוק. כאילו זה 'הוא נגד העולם'. לדעת אדי, דווייט לא היה רגוע, חופשי, ובן חורין כבר עשר שנים.

דאונס התחיל לעבוד עם דווייט על רגיעה, רלקסיישיון, מתיחות, יוגה. מוסיקה שקטה…וואלס…דווייט שוב מחייך אבל החיוך שלו הפעם שונה: זה חיוך של סיפוק ולא חיוך של התעלות, או בוז. זורמלו עובד איתו על SPACING ועל  force-feeding inside the three-point line, simulating pocket passes and transition opportunities

האוארד לא היה מוכן להודות לג'נינגס שעונה זאת היא הצ'אנס האחרון שלו, אבל הוא ענה שהוא מאמין שהיא תהיה אחת הטובות ביותר שלו! 

מאמן שרלוט הוא סטיב קליפורד, ורובכם כבר יודעים שהוא לקח אצלי פעם קורס באונ' אדלפי, והקשר בינינו חודש בשנה שעברה. סטיב הוא קודם כל "MENCH". הוא המאמן הטוב ביותר להחזיר לדווייט האוארד את ה-MAGIC.

קליפורד אומר: "זה לא צריך להיות שונה כל כך מהעבר. השינוי בכדורסל מוכר לי כמו לכל מאמן אחר, אבל האוארד לא חייב להיות חלק מה-BASKETBALL EVOLUTION. הוא לא צריך להתחיל למצוא NEW REPERTOIRE (רפורטואר חדש) ליכולות שלו. אני לא עומד לבקש ממנו לירות כדורים מ-10 מטרים. אבל הוא יעזור ליצור שלשות לאחרים עם DEEP POST TOUCHES ועם ROLLS מהירים. זה יכריח רוטציות בהגנת האוייב ויגרום למהומות".

האוארד מגיב:

I can’t touch the top of the backboard, but I can damn sure touch right under the top of the backboard,” Howard crows. “Whatever I lost, whatever was taken from me, I want to get it back.”

 האוארד לא צריך להיות המפלצת החיה שפעם היה. כל מה שהוא צריך זה להיזכר בדברים הטובים שעשה, וללמוד את הדברים החדשים שהמאמן קליפורד רוצה ממנו.
וזאת דעתי (מ.ל): הדבר החשוב ביותר שעליו ללמוד זה להירגע, לא לנסות להוכיח מאומה לאף אחד מלבד לעצמו, ולנסות ליהנות שוב מהמשחק שפעם הוא היה כה טוב בו!
והאוארד מסיים את שיחתו עם ג'נינגס במילים הללו: 

 I will not pray for 20 points and 14 rebounds, for All-Star votes or for endorsement deals. I will pray for what  I need: confidence and peace!

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. כמו שקובי אמר וכמו שיהודה שישליק הרגיש אחרי שנתן מבט באסלה אחרי ארוחת החג –
    You soft
    הווארד הוא דוגמא קלאס לכושי שמנסה להפוך את עורו , לקח את העור של החגורה והפך אותה על ילד קטן
    מומי יעלה על סדר היום בשיבת ה ללל הבאה תשע״ח להוסיף את הווארד לציר הרשע

    1. הוא היה ילדון שפתאום גילה את הנשים היפות בעולם שהציעו לו כל מה שרצה. רק עתה בגיל 32, הוא התבגר. זוהי דעתי

  2. מי שמתענין בביסבול אז הערב היו כמה תוצאות חשובות, קליבלנד ממשיכה לנצח עם סויפ ב-LA, יוסטון מפסידה במפתיע לשיקגו והקאבס מנצחתץ בדרמה גדולה את מילווקי. כך שלמעשה תמונת הפליאוף סגורה ב99 אחוז…
    ב-AL קליבלנד תארח את המנצחת ב-WC (יאנקיז או מינסוטה)
    יוסטון תארח את בוסטון
    וב-NL הדוג'רז יארחו את המנצחת ב-WC (אריזונה או אחת מקולורדו/מילווקי/סנט לואיס)
    וושינגטון תארח את שיקגו קאבס

  3. תודה רבה מנחם!
    אני יותר מהכל מתמקד באקט של איסוף הילדים והוריו, התנצלות ולקיחת אחריות על מעשיו.
    בעיניי, המשמעות היא שהווארד כבר חשב על האפשרות לשינוי, החליט ועשה צעד מעשי בדרך החדשה. אם הקשבתם השבוע בשיעורים אתם בוודאי יודעים שלפניו עוד שני שלבים, ונפילות.
    הווארד, כך נשמע, נמצא בעיצומו של שלב הפעולה, תהליך רצוף התמודדויות, נפילות וחשק לוותר ולחזור למצב הקודם.
    אם וכאשר יצליח הוא יצטרך להתמודד עם הצורך לשמר את מה שהשיג. עוד התמודדות.
    וכל זה בתוך מסגרת לוח זמנים של 82 משחקים אינטנסיביים, ניצחונות, הפסדים, טיסות, בתי מלון, פיתויים, עייפות, פציעות…
    אני מאחל לו הצלחה, כמו שאני מאחל לכל אדם שהחליט לקחת על עצמו תהליך מפרך של שינוי.

    1. מסכים אתך. הוא היה תינוק בן 18 כשהגיע לליגה שא נגע בנקבה בכל ימי חייו, ופתאום הנשי היפות בעולם מתנפלות עליו ומציעות לו הכל, רק שייקח.
      רק עתה בגיל 32, הוא הגיע לשלב של בגרות, אחריות על מעשיו, ותשלום לכל ילדיו ואמהותיהם עד שיסיימו מכללה.

      1. בעיניי כל אדם ראוי להזדמנות נוספת, בטח אם הביע חרטה, לקח אחריות והחליט להיכנס לתהליך של שינוי.
        מקווה בשבילו שיש מי שמלווה אותו באופן צמוד. בלי ליווי ותמיכה זה לא יעבוד.

  4. סלח לי דוק
    כתבה מבוזבזת ואנרגיה שחבל להשקיע.
    ניצחון הזלזול, פינוק, זחיחות עצלות על פני יופיה של הליגה הזו

  5. תודה מנחם. אחלה תרגום. מפתיע אותי שדווייט רק עכשיו התחיל לעשות יוגה. זה נראה לי צריך להיות חלק משגרת האימון של כל אתלט.

  6. קשה לי איתו. מצד אחד הניגוד של האדם הטוב מצד שני בנאדם שנורא מחפש תהילה והדרך שלו לא מקובלת עלי.

    תודה על הפוסט

  7. לא אהבתי אותו כשהיה סופרמן ועכשיו אני יודע למה….
    אני מחבב אותו ומקווה שיצליח. הדרך שהוא עובר לא קלה בכלל.
    עמותת ללל גם נגדו, אולי כדאי שיפנה לעמותת הלל (מי שלא מכיר כדאי שיכיר)
    🙂

  8. וכמובן חייבים להתיייחס לעובדה שלמרות שהוא עזב את אלוהים,
    כשנתן כיוון לחזור לדרך הישר
    אלוהים הרים לו טלפון… והציע לו מסלול חזרה….

    1. חי, זה קורה די הרבה למאמיני אלוהים שמתאכזבים ועוזבים, ולבסוף, בגלל טראומות ואכזבות, חוזרים אל האמונה שנתנה להם שקט ובטחון TO BEGIN WITH

  9. הוציאו אותו בכתבה הזאת כל כך שונה מהמעשים והתדמית שיצר לעצמו, שזה אולי מעיד על כך שאולי היא נכונה… ההתנהגות שלו הייתה כל כך הפוכה לכישרון והיכולת, שאולי באמת רק בעיות פסיכולוגיות עמוקות כמתוארות יכולות ליצור אותה.

  10. כתבה על החיים האמיתיים, לא על כדורסל !!

    המטרה של הכתבה הינה להציג דוגמא של אדם והסיפור שלו. אני משער שכולנו מכירים היטב או היננו אנשים עקשניים שדופקים לעצמנו א ההצלחה. יש הרבה מה ללמוד מהסיפור ואולי להציג אותו למי שאתם חושבים שיכול ללמוד מזה
    מי שמשתמש בזה כדי לרדת על הווארד, איפה הצניעות? מאיפה החוצפה שלכם לשפוט חיים של אדם לפי היכולת שהוא מציג בכדורסל?
    בכל זאת מדברים על איש עשיר שמגדל 5 ילדים ועדיין מקבל סכומים חלומיים כדי לשחק כדורסל!!!
    הוא לוקח בעלות על החיים שלו בעזרת צניעות וקבלת עזרה, זה סיפור נהדר בסך הכל, תודה על התרגום

  11. תודה מנחם. פוסט נפלא. אני אעקוב השנה יותר אחרי דויט בתקווה שיזכיר קצת את ימיו במגיק. משמח שהוא נפטר מאותם נצלנים ופרזיטים.

    1. גם אני! (לי, אגב, תמיד היתה נקודה חמה בלב שמורה עבורו כי הוא נראה לי בתחילה כילד ממש שניזרק אל האריות בזירה מבלי שהיה מוכן)

  12. שהאורד ידחוף לקרדה יחד עם הנעלול שעובר ללייקרס שנה הבאה.האחד ילד מגודל חסר אופי השני דמות מופת לאיך נוד נולד

  13. נחמד מאד לכתבה מטעם .
    יש הרבה כתבות מטעם ,אחת מהן היתה על גארי פייטון חבר היכל התהילה שהזמין מישהי לא את אישתו לטקס ובהמשך הלכו לבאר שם פוצץ אותה ממכות….
    בכתבה לא הוזכרו לא התביעה נגדו ,ולא שהזמין לשם אישה שאיננה אישתו …הוא אפילו הוצג כנשוי באושר וסיפור הצלחה…
    מייקל גורדי לא הצליח עם אף אחת מתוכניות השיקום בעבר אבל הצליח להעיף שחקן מעולה שהביא אותו לפלייאוף גדמי לין תמורת כלום…
    אז יש לנו חזרה על מקרה גואן הוארד אז מה …
    לא באמת שוה תגובה ארוכה .

להגיב על ג'ורג' חבש הסקרן לבטל

סגירת תפריט