למה אני מת על טורניר המכללות (פוסט 2 מ-3)/מנחם לס

ג'ים וולואנו, מאמנה האחד והיחיד של צפון קרולינה סטייט אחרי הנצחון הבלתי יאומן על יוסטון

מחרתיים זה מתחיל. טרופים מכאן ועד להודעה חדשה. בפוסט זה, ללא סדר מסויים, אגלה את תריסר הדברים המיוחדים שאני אוהב כל כך, ולא אוהב כל כך, בטורניר הזה:

1. "ארבעת הגדולות" הן גדולות באמת. תצחקו כמה שאתם רוצים על וועדת הבחירה, אבל כשהם בחרו בקנזס כמלכת הדרום,אינדיאנה כמלכת המזרח, לואיוויל כמלכת המערב התיכון, וגונזגה כמלכת המערב, הן ידעו מה שהם עשו. אף פעם לא קרה שקבוצה שניבחרה לנומרו אונו באזורהל א עברה את הסיבוב הראשון. היו משחקים 'קרובים' אבל הקבוצה שניבחרה ראשונה תמיד מגיעה לסיבוב השני, וכמעט תמיד לשלישי (לסוויט 16). זאת אומרת שלבחירה יש CREDIBILITY. הבוחרים יודעים – בגדול – מה שהם עושים.

2. אני לא אוהב את ה-"POD" שעשו. ז"א התחילו לרחם על אוניברסיטאות וקבוצותיהן, והפסיקו לשלוח אותן לכל קצווי תבל. אני זוכר שב-2001, קבוצה נבחרות כמו UCLA הגיעו לסיבוב הראשון לגרינסבורו, צפון קרולינה, אינדיאנה טסה לסן דייגו, ומרילנד לבויס. ב-1982 ג'ורג'טאון טסה עד לוגן, יוטה, לשחק משחק אחד נגד ויומינג. מה רע בזה? כיף לצופים בלונג איילנד לראות את מיסיסיפי – שם מוזר שלבני לונג איילנד נשמע מהג'ונגל – משחקת בביתם נגד, נניח, יוקון. עתה הרסו לנו את כל המשחק הגיאוגרפי "כדי לחסוך כסף". דוק צריכה ש-"יחסכו לה כסף"? סטודנט משלם שם $62,000 לשנת לימודים, אז ה-NCAA צריכה לדאוג שלא יטוסו רחוק?

3. אני אוהב את אלה הממלאים "בסתר" כמה טפסי בראקט רק כדי להגדיל את סכוייהם לנצח במשרד או במספרה, או במפעל בו כל מילוי טופס עולה $25, והמנצח זוכה בכל הכסף. האפשרויות בטורניר של 64 כזה הינן כמעט בלתי סופיות. אני לא מדבר על המנצחת האחרונה או הפיינל פור. אני מדבר על "הדרך להגיע לשם". אז הם יודעים שהם הולכים עם קנזס ומישיגן, נניח כל הדרך ל-'עילית 8'. אבל בדרך הם משנים מנצחים של קבוצות 'בררה', ז"א לא נוגעים בקנזס ומישיגן, אבל מבלבלים ומשנים מנצחות בין וילנובה, אקרון, ווסטרן קנטקי, ו-VCU בדרך למפגש נגד קנזס ומישיגן. כל מה שהם עושים במילוי ארבעה טפסים נניח במקום טופס אחד זה להגדיל את פרס המנצח ב-$75 (מ-$25 ל-$100). זה כמו לקנות עשרה כרטיסים בלוטו, כשהסכויים שלך לזכות הם 1 ל-7 מיליון.

 

לעולם לא יכולה להיות עוד UCLA כזאת!

4. אני אוהב לגלות משך הטורניר שחקנים חדשים שמעולם לא שמענו עליהם. קחו לדוגמא את גורדון הייאורד מאוניברסיטת בטלר הקטנה לפני שנתיים. איש לא שמע עליו. איש לא הכיר אותו. היו לו פני ילד בן 12, מין יורם כזה שרצית לתת לו מוצץ ולהחליף לו חיתול אחרי המשחקים. לילד הענק הזה (2.04 מ') היו חסרים אולי שני אינטשים בזריקה מחצי מגרש לנצח את דוק בגמר המכללות ולגרום להפתעה הגדולה אי-פעם בטורניר המכללות. הילד הזה הוא היום כוכב ביוטה ג'אז עם 14.2 נק' למשחק, ואחד המועמדים לתואר 'השחקן הששי' של ה-NBA העונה. בכל טורניר זה קורה. מי יהיה הכוכב החדש שנגלה הפעם?

 

5. ה-BUZZER BEATERS שהם UNSUNG HEROES שהפכו לסלבריטים ממש בגלל דבר אחד שעשו שניכנס לאגדות הכדורסל במכללות: יו אס ריד (ארקנסאו ב-1981), ברייס דרו (ולפריסיו ב-1998), ג'רמיין וואלאס (נורת'ווסטרן סטייט, 2006), טיי רוג'רס (ווסטרן קנטקי, 2008), או ג'יימס פורסט (ג'ורג'יה טק, 2002).

6. זה תמיד קורה ויקרה הפעם: למרות כל ה-POWERHOUSES ותכניות המגה-גדולות, תמיד יהיה אזור אחד שיספק את ההפתעות הגדולות כשננסים הורגים ענקים. ב-2012 ארבעה קבוצות המדורגות דאבל-דיג'יט (10-16) עלו לסיבוב השני (32), עם ההפתעה הגדולה מכולן, לא תאומן ממש, כשמס' 15 ליהיי יוניברסיטי – עוד אוניברסיטה לגאוני הנדסה וטכנולוגיה – גברה ודרסה וזרקה את האלופה דוק, ועוד עשתה זאת בגרינסבורו הקרובה כל כך לביתה של דוק בדורהאם. שנה לפני כן, ב-2011, 3 דאבל-דיג'יטס (פלורידה סטייט, VCU, וריצ'מונד) הגיעו לסוויט 16, יחד עם מס' 1 קנזס שהפסידה ל-VCU בגמר האזור. ב-2010 – בגלל הפתעות לכל הדרך, בגמר האזור מישיגן סטייט (מספר 5) גברה בגמר האזור על מספר 6 טנסי בנקודה – 69-70, ועלתה לפיינל-פור, כש-1,2,3,4 נפלו בשלבים מוקדמים ואיש לא זכר אותן.. בואו אגלה לכם סוד: בחישוב כל הטורנירים, הסיכויים שמספרי 12 ו-13 ייפגשו באותו אזור משני צדדיו לגמר, והליכה לפיינל פור, גדולים מהסכויים שארבעת המדורגות מס' 1 יגיעו לפיינל פור! GO FIGURE! (רק פעם אחת בכל שנות הטורניר מאז שהוגדל ל-64 קבוצות, ב-2008, כל מספרי 1 הגיעו לפיינל פור!!

7. אף קבוצה לא רוצה להיות מס' 5 בדרוג ולשחק נגד מספר 12. זה הרומן, המיסתוריות, והבעבוע של הטורניר. הקשיבו לזה מאז 1993 (ב-20 הטורנירים האחרונים), מספר 12 ניצחה את מספר 5 30 פעם. זה אחוז עצום. ז"א שאם יש משחק של מדורגת 12 נגד מדרגת 5, ואתה שם כספת ביותר מ-1 ל-4 ש-12 מנצחת, תצא מורווח בלאס ווגאס. במילים אחרות, לך לבדוק את הבראקט שלך כי לפחות באזור אחד, מס' 12 תנצח את מספר 5!

ג'ים וולואנו שר לצ'ירלידרס שלו. מאמן כמוהו לא היה ולא יהיה. חזייה ב-30-30 חובה!

 

8. הדילמה של "ONE TRICK PONY". כולנו אוהבים ורוצים שתהיה לנו עוגה, אבל גם לאכול אותה. במילים אחרות, אנחנו רוצים TO HAVE OUR CAKE AND EAT IT TOO! אני זוכר איך יצאנו מדעתנו ב-2010 כשעלי פרוקמנש נתן לנו את טרוף השלשות הגדול מאז ומעולם. השחקן האלמוני הזה מאיזו אוניברסיטה שמקלוגית בשם "נורת'רן איובה" גברה על מס' 1 קנזס בסיבוב של ה-32 בסידרת שלשות מיתולוגית שהיתה הGUTSIEST שראיתי מאז ומעולם. השוק גרם לרעד שהורגש בכל הטורניר. אבל אותם צופים שיצאו מדעתם עם מה שעשה עלי פרוקמנש, היו אלה שהתאכזבו מרה כשבסיבוב של ה-16 שממנו עולים לעילית 8, אותה נורת'רן איובה פגשה במישיגן סטייט הגדולה, וכבר אחרי 5 דקות יכולת לקום ממושבך וללכת הביתה כי מישיגן סטייט לא נתנה לנורת'רן איובה לזוז. ככה זה: ה-UPSETTINGS הגדולים הם ONE TRICK PONY כמעט תמיד.

9. התמונה שתישאר לעד. כל טורניר מביא רגע, שנייה, שאם המצלמה תופשת – הוא נשאר בזכרוננו לעד. התמונה שתישאר בזכרוני לעד היא של ג'ים ולונו, מאמן צפון קרולינה סטייט ב-1983, באחת ההפתעות הגדולות בהסטוריה של הטורניר, אחרי שקבוצתו הישהתה כדור שתי שניות יותר מדי, דבר שאילץ את דרק וויטנבורג לקחת זריקה OUT OF DESPERATION מ-10 מטרים שהיה ברור שהיא לא תגיע לטבעת. ואז משום מקום הגיע לורנצו צ'ארלס לדאנק שהביא לוולפאקס מצפון קרולינה סטייט נצחון לא יאומן על יוסטון (הידועה יותר כ-"פיי סלאמה ג'אמה") עם חאכים אולג'ואן, קלייד דרקסלר, והאחרים.

 

אולג'ואן ודרקסלר באוניברסיטת יוסטון

ומה התמונה שתישאר בזכרוני לעד? ג'ים ולואנו מאמנה האהוב של הוולפאק, רץ כתרנגולת שמלקו את ראשה והיא לא יודעת מימינה ושמאלה. הוא רץ עם זרועות פרושות, מחפש לחבק מישהו והוא לא יודע את מי לחבק. איזה קטע! למעשה, משחק הגמר היה ANTICLIMACTIC כי משחק חצי הגמר בין יוסטון הגדולה ולואיוויל שבאותה שנה היתה גדולה לא פחות "נחשב" כאילו למשחק הגמר (יוסטון ניצחה 81-94 בתצוגה עילית של אולג'ואן ודרקסלר), ומשחק הגמר גרם לפיהוק גדול, עד שהתחיל. מציע למי שלא ראה את השעתיים של אי אס פי אן "30-30" על מה שקדם למשחק, המשחק, ומה שקרה אחריו, לעשות כל מאמץ ולחזות בסרט הדוקומנטרי הנפלא הזה. איזו תמונה תישאר בזכרוננו הפעם?

10. חגיגה לבסקהוליקס שאין כדוגמתה. הכיף הכי גדול הוא השבת הראשונה של הטורניר, השבת הזאת. CBS, TURNER TV, TBS, ו-TRU-TV ישדרו לנו משחק אחרי משחק מ-11 בבוקר עד 1 בלילה. בתחילה אתה חושב "כיצד אחזיק מעמד?". אבל אז אתה רואה של מספר 16 הקטנה משחקת ללא מורא ופחד נגד הענקית מס' 1, ואתה ניכנס כולך לתוך המשחק. ישנם שניים כאלה (ביום ראשון הכל חוזר על עצמו). אח"כ ישנם משחקים של 2 נגד 15, ואותו סיפור. לפני שאתה יודע חיסלת 12-14 שעות כדורסל, סיימת 2 ק"ג של כנפי עוף 'בופלו' שמבעירים לך את הקיבה, וחיסלת 12 פחיות בירה.

11. הציפייה למספר 16 מנצחת את מס' 1. זה כמעט קרה ב-1985. מישיגן – מספר 1 – פיגרה אחרי פיירלי דיקנסון, אוניברסיטה הממוקמת מיד אחרי שג'ורג' וושינגטון ברידג' מגיע מהארלם לניו ג'רסי, ב-10 נקודות עם 4 דקות. אז עוד לא היה שעון השניותלזריקה ופיירלי דיקנסון יכולה היתה לנסותלהשהות את הכדור. אני לא יודע מדוע מאמנה חשב שיש סכוי טוב יותר לנצח במשחק רגיל. מישיגן ניצחה ב-4. מאז היו משחקים קרובים מאד עם הפתעות בפתח לדוק נגד מיסיסיפי וואלי ב-1986, לג'ורג'טאון נגד פרינסטון ב-1989 (באחד המשחקים המזהירים שלא אשכח לעד בו פרינסטון הנמוכה והלבנה שיגעה את ג'ורג'טאון הענקית עם "התקפת פרינסטון" המתוחכמת וכמעט גרמה להפתעה רבתי), לאוקלהומה נגד איסט טנסי (באותה שנה), מישיגן סטייט נגד מוריי סטייט ב-1990, פורדו נגד ווסטרן קרולינה וקנזס נגד הולי-קרוס ב-2002, כולם נגמרו בהפרשים זעירים לטובת מס' 1, ומישיגן סטייט היתה זקוקה להארכה כדי לגבור על מוריי סטייט ב-1990. אבל אף מס' 16 לא גברה על מס' 1. לאס ווגאס מציעה התערבויות שזה יקרה בסיכויים שונים. יום אחד זה יקרה, אבל מתי? כולנו מחכים!

12. מי הן ה-"SLEEPERS" הפעם? אחד התענוגות שלי הוא לעקוב אחרי הקבוצה שאני מאמין ביכולתה לגרום להפתעות הגדולות ביותר בטורניר. הנה ה-5 שלי, לפי סדר עדיפות:

המפתיעה הראשונה: בקנל

הביסונס מבקנל היא קבוצה המאומנת למופת עם שחקנים בעלי IQ של חצי גאונים ע"י דייב פאולסן, שזכה באליפות המכללות בדיביזיה ה-III עם הקולג' המפורסם ויליאמס (3 מבוגריו היו לנשיאי ארה"ב), ויש לה לבן גבוה, מייק מוסקלה עם ממוצע של 19 נק' ו-12 ריב', ואני מת על הכדורסל שלה.

המפתיעה השנייה: בלמונט

לאוניברסיטה הקטנה הזאת יש לדעתי את הבק-קורט הטוב מכל 68 הקבוצות בטורניר – איין קלארק וקרון ג'ונסון. מציע לכם לשכור את שמותם. האחד קולע 18.1 למשחק והשני 13.7, עם ממוצע של 54.7% לשניהם (חיברתי את הממוצעים האישיים וחילקתי בשניים). מהירים מהם לא ראיתם. אף קבוצה לא תשמח לשחק נגדם!

המפתיעה השלישית: מידל טנסי סטייט 

הבלו ריידרס של מידל טנסי הם "BUBBLE TEAM", הווה אומר משחק מוקדם נגד סיינט מרי מדייטון כדי להיות בין ה-64. זאת הקבוצה היחידה ב-NCAA עם רוטציה של כל 12 השחקנים, כולם UPPERCLASSMEN עם נסיון. הם מחליפים כמו סרט נע, והיריבות מתבלבלות לחלוטין בחוסר ידע אם הן משחקות נגד 5 או נגד 10.

המפתיעה הרביעית: סיינט מרי

הקבוצה הזאת הפסידה (בקושי) רק לגונזגה מאז חג המולד. עליה לשחק נגד מידל טנסי סטייט לעשות את הטורניר. הגארד שלה מת'יו דלבדולה הוא אחד הטובים במדינה עם 15.8 ממוצע ו-6.5 אסיסט למשחק.

המפתיעה החמישית: דוידסון

סטפן קרי שם אותה על המפה, אבל היא ממשיכה במצויינותה.  הקבוצה נמצאת בקריעה של 17 נצחונותרצופים בהנהגת הסניור שלה, הביג-מן היהודי ג'ייק כהן שאני מקווה שייבחר בדראפט, ויהיה היהודי השני ב-NBA עם עמרי כספי.

ג'ק כהן – היהודי הבא ב-NBA?

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. ג'ייק כהן חבר הנבחרת, אבל במידה ויגיע לנבא הוא יהיה היהודי הרביעי (בהנחה שכספי ממשיך), יחד עם ג'ורדן פארמר ואמארה סטודמאייר (האחרון יגיע למכביה).

    1. בגלל שהוא כבר שיחק בנבחרת ארה"ב ולפי FIBA אם שחיקת בנבחרת אחת אינך יכול לשחק אחר כך בנבחרת אחרת.
      בנוסף לכך לא חייבים לשחק רק עם מקומיים בנבחרת ואפשר לצרף שחקן זר אחד בכל נבחרת (לדוגמה השחקן האמריקאי בו מקאלב ששיחק בנבחרת מקדוניה למרות שאין לו קשר אפילו קטן אליה אך הוא הוביל את הנבחרת הקטנה הזו לארבע הראשונות של אירופה).

      1. "לא חייבים לשחק רק עם מקומיים בנבחרת ואפשר לצרף שחקן זר אחד בכל נבחרת" – שטויות.
        הוא חייב להיות אזרח המדינה אותה הוא מייצג, ומכאן הכינוי: מתאזרח

        1. א'- דבר ראשון זה לא כאלו שטויות כי תאורך לא רחוק מתאורי בנוסף לכך לא חייבים להיות כל כך בוטה ואתה יכול לומר פשוט שאני טועה (וגם לך זה קורה לפעמים)
          ב'- לכך התכוונתי אך מכיוון שלפעמים שזה לא מובן כל כך כתבתי בצורה כזאת. (ולמה זה לא מובן? כי כפי שאתה מתאר את זה בו מקאלב לא יכל לשחק בנבחרת מקדוניה! הוא לא משחק שם, לא גר שם ואין לו קרובים שם. אלא הוא רק הוציא רמה מסוימת של אזרחות כדי שיוכל לשחק בנבחרת מקדוניה. בדיוק מהסיבה הזו לא נתתי את הדוגמה הישראלית – אלכס טיוס ששיחק בנבחרת ישראל בקיץ. טיוס התגייר והוציא אזרחות ישראלית מלאה ולכן הוא אזרח מהשורה. לסיכום: כדאי שתחשוב מעט לפני שאתה יורה ממקלדתך ודבר שני- דברי נכונים יותר מדבריך שאינם מדויקים)

          1. אתה טועה.
            חוץ מזה – אתה מכיר את בו ויודע מה הקשר שלו למקדוניה? אתה יודע אם אולי גם הוא התחתן עם בחורה מקומית? אני לא יודע, אבל בטוח שאם הבחור משחק עבור הנבחרת שלהם הוא גם "התגייר" ויש לו אזרחות מלאה – לא רק לטיוס חביבנו.
            וחוץ מזה – תחשוב קצת לפני שאתה כותב – איך אדם יכול לייצג מדינה אם איננו אזרח שלה ו"אין לו קשר אפילו קטן אליה"? זה זלזול בבחור ובאינטיליגנציה של הקוראים. בכל מקרה, אני מצטער אם נפגעת מהסגנון, פשוט כתבת בבוטות ובביטחון משהו שאין סיכוי שהוא נכון, מעצם הגדרתו.

  2. אמארה סטודמאייר מחשיב את עצמו ליהודי וטכנית הוא נחשב יהודי אבל הלכתית [אם הוא לא עשה ברית מילה ולפי מה שאני יודע הוא לא עשה] הוא לא נחשב יהודי!

    1. אם הוא נולד לאם יהודיה הוא יהודי על פי ההלכה. במקרה זה עם הוא לא עשה ברית מילה הוא יהודי ערל, אבל עדיין יהודי. בטח מבינת החוק הישראלי.
      מעבר לזה – לפני 20-30 שנה רוב מוחץ של האמריקאים עשו ברית מילה, כך שיש להניח שהוא כן נימול…

  3. שימו לב למיזורי- קבוצה לא פראיירית בכלל.

    נצחונות מרשימים העונה על VCU, באקנל, אילינוי, פלורידה.

    מה שהרבה לא יודעים זה שאלכס אוריאקי עבר אליהם מקונטיקט והעונה הוא שיחק.

    מי שזוכר אוריאקי היה הקו הקדמי של קונטיקט ביחד עם אנדראה דראמונד בעונה שהם זכו באליפות ב2011 עם קמבה ווקר ככוכב ראשי וג'רמי לאמב.

    הוא חיכה שנה אחרי שקלהון פרש כדי לשחק במיזורי והעונה הוא שם והוא כבר יודע מה זה לזכות באליפות מכללות.
    8.6 ריבאונדים ו1.6 חסימות למשחק.

    הם יקבלו כבר בסיבוב השני את לואיוויל, בשנים האחרונות זה מכה להגיע לטורניר הגדול מהמקום הראשון- מה אתם אומרים האם ההפתעה תגיע כבר בסיבוב 2??

  4. אוריאקי גם מגיע חד מאוד- במשחק מול OLE MISS מלפני 5 ימים הוא קלע 16 נקודות(7 מ-7 מהשדה) עם 9 ריבא'.

    העונה אני רואה שכל הממוצעים שלו ממש עלו.
    מה שהייתה מכת מדינה בקונטיקט- האחוזים מהקו(דראמונד קלע בערך 30 אחוז) השתפרו ל73 אחוזים ומהשדה הוא 62 אחוז אולי רק אוליאניק מגונזאגה קולע יותר טוב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט