שיט, אני הולך לסלוח לפניני, הא? – הגולש אלון ארד

פורסם ב - 13. ספט, 2017 ע"י ב - כללי

גיא פניני, מעכשיו סגול

בשלישי ביולי, בשעות הערב, בזמן שאני אוכל סטייק זול שצליתי לעצמי בדירה ששכרתי לחודש בליסבון, גיא פניני עניין אותי בפעם הרביעית בחיי. אני מאמין שאוהד הכדורסל הממוצע יכול לנחש בקלות את שלושת הפעמים הראשונות בהן גיא פניני תפס את תשומת ליבי. הן הרי משותפות כמעט לכל מי שאינו אוהד מכבי תל אביב.

הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בן ארבע-עשרה וכמו כל ילד בגיל הזה, עשרות ומאות פעמים כדררתי על מגרש הבלטות בחצר בית הספר, סופר לעצמי עשר-תשע בקול וזורק לסל "עם הבאזר". כשהכדור נכנס לעתים רחוקות, הייתי מצליח לשמוע ממש את הקהל הדמיוני משתגע, ואת קרן מח'1 ביניהם, מחייכת אליי.

ערב אחד, משהו כמו מאה קילומטרים משם, נער אחר, מבוגר ממני רק בארבע שנים, עשה את זה "על אמת", בליגת העל, ועוד במשחק הראשון שלו. אני לא יודע את מי הוא דמיין מחייכת אליו מבין האוהדים, ואני גם מניח שכמות האוהדים שרעננה הביאה למשחק החוץ הזה בחיפה הייתה שווה פחות או יותר למספר האוהדים שצפה בי במגרש הבלטות של בית הספר, אבל הסל הזה קנה לפניני את חיבתי למספר לא מבוטל של שנים.

במהלך שנים אלה הפך גיא פניני להיות שחקן ישראלי מרכזי במכבי תל אביב, ובשלב מסוים אף מונה לקפטן הקבוצה. מתוקף תפקיד זה, וקרבתו הפיזית לשמעון מזרחי, לא הצלחתי לחבב יותר את אותו שחקן שהכריז על הגעתו לליגה עם סל מחצי מגרש. לא שנאתי אותו, אבל הקרדיט שנתן לו אותו סל אגדי בשנות נעוריי פג.

הפעם השנייה בה עלה על הרדאר שלי הייתה, כמובן, באותו עימות מפורסם עם יונתן שולדברנד. אני מניח שאין צורך להזכיר את פרטי התקרית ולדון בה, אך היא התיישבה לי בזמנו בדיוק על התדמית שהייתה לי על מכבי תל אביב ושחקניה, ופניני, הפך מבחינתי לסמל של כל מה שרע במכבי. סמל לכוחניות, רשעות, וניצחונות ללא דרך.

שנתיים אחר-כך, רק כדי להוסיף עוד קצת רעל לקדירת השנאה שלי, פניני החליט לאחוז לבדוק מקרוב ממה עשויים אשכיו של אלכס מאריץ'. אני גר בתל אביב כבר אי-אלו שנים, כך שגבר שאוחז באבריו המוצנעים של גבר אחר בפרהסיה זה לא בדיוק אירוע משמעותי לכשעצמו בעיניי, אך כשהוא עושה את זה באמצע משחק כדורסל, כשכבר יש לו שם שלילי מבחינתי, זה בהחלט נותן את החותמת האחרונה. אני שונא את גיא פניני.

אני רוצה לעצור פה לרגע ולהתעכב על רגש השנאה. שנאה היא מרכיב משמעותי בספורט. היא מעצימה את החוויה ומאחדת את השורות. היא חיונית לעיצוב העלילה הנוצרת לנו בראש. אוהד, כל אוהד, מדמיין את שחקני הקבוצה שלו כסוג של גיבורים. הם מייצגים את הטוב בעיניו ומוכנים להקריב את עצמם לשם כך. אבל כל גיבור, בשביל להיות גיבור, חייב לעמוד מול כוח נגדי, אויב חזק ושנוא. בדיעבד אולי נלמד להעריך ולאהוב את האויב הזה (בירד ומג'יק לדוגמא), אבל בזמן אמת אוהדי ספורט צריכים מישהו לשנוא, אדם שנייחס לו תכונות רשעות ונלוזות אשר יעמוד בינינו לבין ההצלחה. יובל נעימי, גיא פניני, שמעון מזרחי, אורי אלון, מישהו. זה לא כזה משנה מיהו אותו בנאדם, אנחנו, האוהדים, גם ככה כבר נלביש עליו את התכונות שנבחר.

פניני, מבחינת אוהד הכדורסל הישראלי הממוצע, היה יופי של שחקן לשנוא. זה לא דרש שום מאמץ יוצא דופן. הוא היה שחקן מלוכלך בקבוצה כוחנית שהרבה להסתבך על המגרש באירועים שנחשבים כעוברים כל גבול, גם בעיני מי שאוהבים את הכדורסל שלהם קצת "נאסטי", ואני ביניהם.

בשלישי ביולי, בשעות הערב, הפועל חולון הודיעה על החתמתו של גיא פניני. אבא שלי, שגדל כאוהד הפועל תל אביב, אבל מנוי לחולוניה כבר שנה רביעית, סיכם את התחושות של כל המשפחה שלי בהודעה לקונית כמו שרק אבות יכולים לכתוב: "זה השחקן האחרון שהייתי רוצה בחולון."

באותו ערב, על כוס בירה אחרי הסטייק הנזכר לעיל (החיים יפים במיוחד בחופש), כשלא מעט שנים של שנאת גיא פניני מאחוריי, קיבלתי החלטה לא לעודד את גיא פניני. העובדה שהנהלת הקבוצה אותה אני אוהד החליטה להחתים אותו, בהחלטה שמקצועית, אגב, אני חושב שהיא מעולה, לא אומרת שאני כאוהד צריך להפוך עורי ולהתחיל לעודד אדם עם היסטוריה ותדמית כמו שלו.

ימי הקיץ המשיכו לחלוף זה אחר זה, מקרבים אותי אל סוף החופש הגדול, והסגל של חולוניה התחיל להתעצב. תמיר בלאט שנהניתי לראות שנה שעברה במדי הפועל (השנואה) הוחתם, ואז נתן אליפות אירופה מהאגדות עם העתודה, טו הולוואי חזר לקדנציה שנייה ואני אמרתי לעצמי שהנה, לא יחסרו לי שחקנים לעמוד מאחוריהם בשנה הבאה. שלומי הרוש, יונתן מור, חנן קולמן, תמיר בלאט, טו הולוואי וג'ו אלכסנדר זו חבורת שמות שאני יכול להתחבר אליה בכיף. אז יש שחקן אחד שאני שונא, דברים גרועים מזה כבר קרו.

אמצע אוגוסט הביא אותי חזרה אל הזיעה התל-אביבית, להתכונן לשנת הלימודים החדשה. בין עבודה על מערכי שיעור, לעריכת חוברת הלימוד השנתית, צפיתי במשחקי האימון של הנבחרת, נטולת שחקני חולוניה (פניני עוד לא שיחק דקה אצלנו, וכולנו ידענו שכבר מחפשים לצ'וברוביץ' קבוצה חדשה). בניגוד לנבחרת העתודה, שאת רוב שחקניה פוגשים בפעם הראשונה או השנייה בקריירה, ועל כן קל להתחבר אליה, הנבחרת עמוסה בשחקנים ותיקים, שתהום ארוכת שנים פעורה ביני ובינם. מקל, אליהו, הלפרין והוואל הם כולם שחקנים שיש לי היסטוריה ארוכה מדי של חוסר חיבה אליהם וקשה לי לעודד אותם, גם במדים הכחולים-לבנים.

הרגש הזה, השנאה, או חוסר החיבה לשחקנים שלא באמת עשו לי משהו רע, העסיק אותי מאז חתם פניני בחולון. כשהוצעו כרטיסים למשחק אימון של ישראל נגד בריטניה בדרייב-אין החלטתי לקנות כרטיסים ולראות איך זה מרגיש. האם במגרש, שלא כמו בטלוויזיה, אצליח להתחבר לחבורה של שחקנים שאני לא בדיוק אוהב. היו לי כבר כרטיסים למשחק של ישראל נגד גרמניה ביורובאסקט עצמו, אבל גם אני, כמו הנבחרת כולה, הרגשתי שאני צריך משחק אימון לפני הדבר האמיתי.

המשחק עצמו נפתח, בניגוד לציפיות, בשליטה בריטית ואפילו יתרון דו-סיפרתי, אבל שון דוסון (שאני מאוד מחבב), סחף את הנבחרת והחזיר אותה למשחק ברבע השני ומשם עד לניצחון צפוי על נבחרת חלשה. ביציעים המשחק התפתח מבחינתי בדיוק כפי שציפיתי, התקשיתי להתלהב ממהלכים של השחקנים הוותיקים, עליהם כבר הספקתי לאורך השנים להלביש שנאה ספורטיבית מלווה בשלל תכונות שליליות שאין לי מושג לגבי אחיזתן במציאות, ולעומת זאת, נהניתי מכל רגע בו דרכו על הפרקט שון דוסון, עידן זלמנסון, בר טימור ואפילו עוז בלייזר.

ביום ראשון שעבר הגיע זמני לראות שוב את הנבחרת בלייב. הפעם מול גרמניה, אחרי שתי תצוגות חלשות מאוד בתחילת האליפות. חשבתי שידעתי למה אני יכול לצפות, ואיך ארגיש, אבל גם אני, כמו הנבחרת, נאלצתי להתמודד עם העובדה שהכנה לחוד, וזמן אמת לחוד.

בשלשה הראשונה של פניני נפלטה לי, ככה מבלי לשים לב, המילה "יפה" מבין השפתיים. כשהשלשה השנייה נכנסה, הנהנתי בראשי מעלה ומטה, והבטתי ימינה אל אלעד, שעומד לימיני גם במשחקים של חולון. חייכנו אחד אל השני כמוצאי אוצר. כשהשלשה השלישית של פניני נכנסה, זו הבלתי-אפשרית שהעלתה את נבחרת ישראל ליתרון נקודה פחות מחצי דקה לסיום, כבר זרקתי ידיי באוויר, חסר שליטה וצרחתי "ייייישששששש" יחד עם היכל שלם שהרגיש לרגע כמעט כמו היכל אשד. בפסק הזמן שליווה את השלשה, כשקצב הלב האט טיפה, בשקט בשקט, ביני לבין עצמי, התגנבה לה איזו הבנה שקיוויתי שלא תגיע. שיט, אני הולך לסלוח לפניני, הא?

 

גם מנהל קשר מתוסבך עם גיא פניני וגם חדש על המדפים – הספר "אקורדים פתוחים" מאת אלון ארד, חדש על המדפים

 

30 תגובות ל - “שיט, אני הולך לסלוח לפניני, הא? – הגולש אלון ארד”

  1. Berch

    13. ספט, 2017
    19:41

    בדיוק, אבל בדיוק מה שאני מרגיש אליו
    (ולא הזכרת את תקופתו האפלה בהפועל ירושלים שגם ככה משום מה לא חביבה על האוהד החולוני הממוצע)
    יאללה, נקבל אותו בזרועות פתוחות… כמו שלדעתי היינו עושים לברוס בואן אם היה מחליט לבוא לחולוניה
    סטריינג'ר ט'ינגס האב האפנד : -)

    Reply to this comment
    • אלון ארד

      13. ספט, 2017
      20:59

      אני מוכן לשלם כסף טוב כדי לראות את התגובה של ברוס בואן אחרי שאליהו קולע מעליו גויאבה:)

      Reply to this comment
  2. אורי ספיר

    13. ספט, 2017
    19:43

    על הכותרת: בחיים לא!!
    עכשיו מתפנה לקרוא את הכתבה

    Reply to this comment
  3. איבו נאקיץ

    13. ספט, 2017
    20:11

    מכבי עשו טעות גדולה כשוויתרו על פניני ויוגב. הישראלים הם יקרי ערך תחת החוק הרוסי.
    פניני צריך שחקנים טובים לידו + לשחק בקבוצה מאומנת ולא אנוכית על מנת להיות טוב.הגיל לא ממש פוגע בו, מאחר ואף פעם לא יה חזק או אתלט. יש לו את השכל, הנסיון וקליעה ברמה גבוהה..רק צריך מישהו שימסור לו בזמן (מה שלא היה לו במכבי ב-3 השנים האחרונות).לדעתי, הוא הולך לתת עונה טובה.

    Reply to this comment
  4. אפלטון

    13. ספט, 2017
    21:26

    מעולה אלון. תמשיך תמשיך 🙂
    תמיד חיבבתי את פניני, לא יודע למה. סטייה שכזו.

    Reply to this comment
  5. אסף

    13. ספט, 2017
    21:45

    מזל שאין לי דילמה כזו בתור אוהד הפועל ת"א, אצלנו הוא בחיים לא ינחת

    Reply to this comment
    • מייקי

      14. ספט, 2017
      00:32

      בחיים? פחחחחח… מ-י-ק-י, המכבי האגדי, סיים אצלכם קריירה. אין דבר כזה 'בחיים לא'

      Reply to this comment
      • אסף

        14. ספט, 2017
        13:31

        בגדול מסכים, במקרה החריג הזה כן…

        Reply to this comment
  6. אלי לס

    13. ספט, 2017
    22:00

    הישראלי האהוב עלי בדור הזה ואני לא אוהד מכבי תל אביב

    Reply to this comment
  7. האווי לאסוף

    13. ספט, 2017
    23:14

    כתוב מצויין, תודה רבה. אני יכול להתווכח איתך על הצורך בשנאה בספורט, אבל אין לי כוח, אז לא

    Reply to this comment
  8. MBK

    13. ספט, 2017
    23:19

    המועדון מעל לכל שחקן
    כשפאו גאסול עבר ללייקרס רציתי להקיא ( לא אהבתי אותי ,תמיד הייתה לו הבעת פנים של בכיין אבל הוא אולי ה PF הכי טוב ששיחק בלייקרס )
    לא מבין איך פניני שיחק כל כך הרבה שנים ברמות הגבוהות לא אתלט מגושם אין לו שום תכונה שעושה אותו יוניק חזר מפציעה קשה מאוד
    כל הכבוד לו

    Reply to this comment
  9. צביקה

    13. ספט, 2017
    23:36

    פוסט מעולה!

    Reply to this comment
  10. גל אל-איי

    14. ספט, 2017
    00:09

    קרט ראמביס, איי.סי גרין, הוראס גראנט, ספ פרקינס, אלדן טמבל – כן, פאו-פאו הוא ה-4 שלנו הגדול מכולם

    Reply to this comment
  11. Smiley

    14. ספט, 2017
    00:41

    השחקן הישראלי שהוציא מעצמו הכי הרבה ביחס לנתונים הפיזיים.
    אוהבים אותו או שונאים (בדרך כלל) אבל אחד השחקנים החכמים בישראל ובעל אולי החוזק המנאלי הגדול ביותר.
    הוציא מעצמו קריירה ששחקנים פי אלף מוכשרים ממנו לא הצליחו.
    כמו שאומרים… שכל לא קונים במכולת

    Reply to this comment
  12. רועי ויינברג

    14. ספט, 2017
    01:00

    פוסט מעולה. אני אוהב מאוד את הכתיבה שלך

    Reply to this comment
  13. פניני הטיפש

    14. ספט, 2017
    01:04

    100- אין לו טיפת חכמה,אלא טיפש, אין ישראלים שמשחקים
    אז אל תעשו מקוץ כזה דרדר

    Reply to this comment
  14. IDO

    14. ספט, 2017
    04:10

    כתוב מצויין. קולח ולעניין.
    עכשיו אני אתן לך את ה INTAKE של לשחק עם אחד כזה.

    שמשחקים בקבוצה אז קודם כל יש המון כבוד בין השחקנים כי זה ספורט, ולא יהיה משחק בלי הקבוצה היריבה (אני חובבן) אבל,
    מדי פעם יש ויכוחים ואז תnיד יוצא המטורף מהקבוצה שלך שעושה את הצעד הנוסף של לשלוח ידיים ולהתלכלך במכות.

    שחקן חלש יגיד זה נותן לי גב, אני שמח לשחק עם אחד כזה כמו פניני, זה בולשיט, כשאתה משחק עם משהו שיכול לתפוס קולגה בבייצים או להגיד סרטו במוח בזריקות עונשין ואתה עומה ליידו, אתה גרוע בדיוק כמוהו ואין שום ערך למשחק. ב-2 המקרים תצא אפס. אם אתה לא מסכים אם מה שהחבר שלך עושה ואתה שותק. או אם אתה מסכים ואז אתה הופך את הארגון שלך לארגון לא ספורטיבי.

    מעבר לזה (וזה מנסיון של פעם אחר פעם אחר פעם) , כשאני משחק נגד שחקן "אלים" אני הולך עליו יותר קשה רק בשביל למשוך ממנו תגובה ולהעיף אותו מהמגרש בטכנית. (בזמן משחק כם ככה רץ האנדרנלין והשרירים חמים)

    הנקודה שלי זה שאתה מחפש שחקן ספוטריבי שישחק בשביל הקבוצה שלך. שחקן אלים הוא רע. גם כמפורר חדרי הלבשה וגם הוא עול על המגרש

    Reply to this comment
    • Berch

      14. ספט, 2017
      06:44

      פניני לא אלים. הוא פרובוקטור חסר פחד.
      מי יגיד לשולדרברנד משהו? הוא יתפוס גרזן מלחמה ויחסל לך את כל המשפחה (יש סידרה על העדה שלו בשם "ויקינגים", מומלץ)
      ולתפוס בביצים זה לא תקין אבל לא נדיר בספורט תחרותי כמו שנהוג לחשוב.
      לא להאמין שאני מסנגר על פניני.
      אלון, צדקת!!! זה קורה !!!!

      Reply to this comment
      • IDO

        14. ספט, 2017
        07:03

        מה זה הספין הזה???

        פתאום ארס ברברי חסר חינוך נהיה פרובוקטור חסר פחד?

        Reply to this comment
      • אלון ארד

        15. ספט, 2017
        13:48

        איך זה מרגיש?:)

        Reply to this comment
  15. המשגיח

    14. ספט, 2017
    07:00

    אחלה פוסט

    Reply to this comment
  16. מולי

    14. ספט, 2017
    08:26

    אהבתי הסיפור ואשמח לעוד שכאלו.

    Reply to this comment
  17. אשך טמיר המקורי

    14. ספט, 2017
    09:02

    אני דווקא זוכר את פניני מתקופתו בהפועל ירושלים.
    מדובר בשחקן לוחם ו-ווינר, שיעשה הכל למען הניצחון ומתוך התשוקה לנצח, לטובה ולרעה.
    גם פרובוקציות, גם פאולים מלוכלכים, אבל גם את הפעולות שמביאות ניצחון, סלים מכריעים וזוג ביצים ענק.
    וכמובן אחד שהוציא 200% מסך יכולותיו הפיזיות.
    שחקן נהדר לשחק איתו, פחות נגדו.

    Reply to this comment
  18. הדר

    14. ספט, 2017
    13:53

    קצת על הזוית הצהובה בכל העניין…

    גם אוהדי מכבי שנאו, שנאנו, את גיא פניני כשהוא שיחק בירושלים. אפילו לא ידעתי שהוא ממחלקת הנוער של מכבי, ואולי אפילו שיחקתי נגדו בכיתה ו או ז. זכורה בעיקר התקרית בה הוא הוריד את אליהו (הצהוב) באלימות בדרכו לסל.

    ואז הוא עבר למכבי, וכמובן שאין מה לעשות, עכשיו אנחנו בצד שלו. אבל אני זוכר שהיו בשורה מלפני, בגוש המעודד בהיכל, שניים-שלושה אנשים שהתקעשו לשרוק לו בוז בכל הצגת שחקנים בעונה הראשונה. תמיד רציתי לומר להם משהו ולא ידעתי מה. ורק בשלב מאוחר הגיעה הסדרה מול בני השרון ברבע הגמר. לא היינו הרבה אנשים בהיכל במשחק 5. היינו על סף הדחה היסטורית (במונחים של אז), ונצלנו רק בזכות השלשות של פניני – ואז הסתובבתי וקלטתי את אותם חבר'ה צוהלים. ואז הלכתי להזכיר להם את שריקות הבוז שלהם כל העונה…

    לא חשבתי שבאמת יזרקו את פניני. אבל כמו ההבטחה של סרסי לאניסטר לסר באריסטאן במשחקי הכס, מכבי הבטיחו לו תפקיד מקצועי ב-small council ומצודה משלו בהרצליה. כמו סר באריסטן, פניני אמר כן כן, ויומיים אחר כך חצה את הים הצר לחולון – לאחד האויבים הגדולים של מכבי (אף אחד לא מאשים אותו כמובן).

    ולגבי הנבחרת – מצד אחד כל הזמן דיברו על זה שאין שום שחקן של מכבי בנבחרת, אבל בשבילי, לראות את פניני, מקל, אוחיון, אליהו והלפרין מובסים על ידי אירופאים – זה דווקא הרגיש מאוד מכבי בשבילי…

    Reply to this comment
  19. ישראל ארד

    15. ספט, 2017
    22:12

    סולח, סולח… זה בסדר, אבל עדיין חובת ההוכחה היא על פניני… אני יותר מאשר אשמח לסלוח יחד אתך בסוף העונה !!!

    Reply to this comment

Trackbacks/Pingbacks

  1. חידון עונת המלפפונים הגדול! / אשך טמיר המקורי | Hoops - 22 בספטמבר 2017

    […] הפוסט של אלון ארד על פניני […]

הגיבו