"לקראת הימים הבּאים" (על ספורט וברל כצנלסון)/מתן בניטה

"לקראת הימים הבּאים" (על ספורט וברל כצנלסון)/מתן בניטה

 

 

========================

הקדמה קטנה

אחרי המאמר על א.ד גורדון, חשבתי שיהיה נחמד לפתוח את ספרי ההיסטוריה וללמוד קצת על אישים מרכזיים בתחילתה של תנועת הציונות. הרעיון הוא להכיר את האישיות המדוברת דרך כתביו שלו, ולא רק דרך נתונים וסיפורים יבשים.
אם יהיה לזה ביקוש אשמח להמשיך ולכתוב, כמו כן, כל הערה\הארה תתקבל בברכה

===========================

אז אחרי המאמר הקודם על קמצוץ ממשנתו של ה"צדיק החילוני", א.ד גורדון, נביט כיצד תלמידו המובהק, ברל כצנלסון, ראה ונשם –  HOOPS.

אז מי זה בר'לה המדובר? ברל'ה הוא תיכון בכפר סבא וקיבוץ בעוטף עזה. הוא נפח/עיתונאי/חקלאי ומה שרק שתרצו. הוא אהובן של שתי החברות הכי טובות, לאה מירון ושרה שמוקלר. הוא מחבר תפילת ה"יזכור". הוא רודף צדק ומגן התימנים. הוא ממקימי מיליון מוסדות ארץ ישראליים כמו "סולל בונה", המשביר לצרכן, קופת חולים כללית ועוד…

והוא גם מורה.
אולי יותר מכל ראשי הציונות שהיו, מי ששימר את הקשר החזק ביותר עם ארגוני הנוער השונים, הוא ברל כצנלסון..

מי זה K-700? ברל כצנלסון בכבודו

בזמן מלחמת העולם הראשונה ברל שולח, באמצעות קצין יהודי בצבא גרמניה, מכתב לארגוני הנוער בגולה בשם "לקראת הימים הבּאים" ובמכתב כתוב:

"מעודו, מראשית בואו, היה הפועל בודד בארץ, בודד בעבודתו, בחייו, בלחצו החמרי, במכאובי נפשו, בפגעיו, במחלותיו, בחייו ובמותו.

…הכל, הכל בחברה – סדרי החיים הכלכליים ויחסי אנשים – הכל סגר עליו את הדרך. אולם השטן הפנימי אשר בתוכו היה הרבה יותר חמור ומסוכן מכל זה. צריך היה לגבור על החינוך, על ירושת הדורות, על הרפיון וחוסר היכולת. הוא צריך היה להוליד בקרבו תכונות, כוחות ורצונות, אשר לא היו בו. אשר לא ידעום אבותיו ואבות אבותיו.

."

בתחילת ימיו ביישוב פגש ברל במציאות מדכאת. כמות ה"יורדים" מארץ ישראל גדולה מכמות "העולים" לארץ ישראל.. ברל מבין שהקושי של ה"פועל העברי" החדש הוא בבניית אופי חדש ושונה ממה שהיה נחלת אבותם של העולים החדשים. לא פשוט היה לעזוב את חיי המסחר והאקדמיה הישנים ,להגיע לארץ ולהיות פועל, עובד אדמה ורומנטיקן.
את המציאות הזו, מנסה להעביר ברל במכתבו..

ומה בעצם ברל אומר לנוער בגולה?

 Trust the process!!!!!

כמו א"י בתקופת העלייה השנייה, גם פילדלפיה ראתה הרבה "עולים" ו"יורדים". בתקופתו של סם הינקי
מעל 40 שחקנים באו והלכו בניצוחו של ה-GM המדובר. נשמע הרבה? אני מדבר רק על עונת 2014-2015 בלבד!!!!
האתגר של פילדלפיה היה אם כן, איך מייצרים לחבורת עולים מוכת מלריה שרגילה להפסיד כל משחק בהפרש דו סיפרתי. שחקנים שהפעמים היחידות שהם רואים סימן של שלוש ניצחונות זה שהם גולשים באינטרנט(WWW), איך מייצרים להם אופי של sixer אמתי?

ניק שטאוסקאס ל-theScore :" הגיע הזמן "שהתהליך" יסתיים. הגיע הזמן לנצח משחקים… הוא (ג'יי ג'יי רדיק) מישהו שאני יכול ללמוד ממנו המון בשנה הקרובה בכל מה שקשור למחויבות, שגרת יום-יום ומנטליות כלפי המשחק. אני ממש מצפה שהעונה הזאת תתחיל כבר"

על פניו רדיק נראה מושלם לתפקיד המודל-לחיקוי שחיפשו בפילדלפיה (מזיג כתב על זה כאן). מקצוען שהשיג מה שהשיג בזכות עבודה קשה ושיפור מתמיד. הוא גם לא סופרסטאר שייקח את הבמה לכוכבים הצעירים של פילי.

האם פילדלפיה תשגשג ותהיה לדוגמה ולמופת כמו שברל ראה בקבוצת כינרת.. או שתסיים כמו טנק סורי שפגש את כוח צביקה ברמה (סתם אנקדוטה, שמעתי פעם היסטוריון צבאי שראיין את צביקה המדובר וזה טען שהוריד רק 3-4 טנקים).. בינתיים וגאס נותנת להם 42.5 ניצחונות שביום חשוך של המזרח מזכיר את הפלייאוף.

 

שי לחג לעובדי הסיקסרס.

חלק מה – "אופי החדש" עליו מדבר כצנלסון, הוא בעצם חדש-ישן.
החזרה לטבע האדם הישראלי, העמל והיצרני, החזרה לטבע האדם הלא גלותי, לא תוכל לצמוח יפה ללא חיבור למסורת קדומה שהנחילו לנו קודמינו. דווקא יש שהאופי ה"חדש" הזה יאיר באור חדש את אותה מסורת קדומה. וכך הוא כותב למדריכי מחנות העולים שערכו מחנה קיץ בתשעה באב:

"את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחיי הגשמה…כיצד נגיע לכך?
האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט?! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים.

דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות…מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש"

בהתחלה רציתי לכתוב על הנטס והפאדיחות שלהם אבל למה להעכיר את האווירה..

אם כן, ברל בפנייתו למדריכי העולים מדבר על החשיבות שצריך לתת למסורת.

אם ברל היה צריך לתת מדליה לקבוצה על שימור המסורת, יש מצב שליברפול היו בין המועמדים הראשונים בתור.

מביל שנקלי ועד יורגן קלופ, לא נוכל לסקר את כל ההיסטוריה הענפה של המועדון הענק הזה. אבל נזכיר אמנם אירוע טרגי אחד ששינה את מסלול הזוהר בו הלכה הקבוצה. ושינה אותה מקבוצה זוללת אליפויות ל… ווסטהאם בערך..

15 באפריל 1989, המרססייד רדס, שיסיימו את העונה הקרובה כאלופי הליגה, יוצאים למשחק גביע נגד נוטינגהאם פורסט במגרש נייטרלי, באיצטדיון הילסבורו.
בעקבות פקקי תנועה, המוני אוהדים מגיעים באיחור. האוהדים מתדפקים על דלתות האיצטדיון והמשטרה לא עומדת בלחץ ופותחת את שערי האצטדיון הלא תקניים לכניסה (שער תקני היה שער עם דלת מסתובבת וכאלה היו רק שניים).
אלפי אוהדים נרמסים ונלחצים לקירות ע"י אוהדים הרוצים להיכנס.סה"כ 95 הרוגים ו765 פצועים היו באסון הילסבורו.
לימים זוכו האוהדים מאשמה על תוצאות האירוע. המשטרה הוכרזה כאחראית לאסון ונתגלה שהעלימה ראיות וסילפה עובדות בזמן המשפט.

אבל באותו זמן, אחריות האסון נפלה על ליברפול ואוהדיה. הקבוצה נענשה, והושעתה מהשתתפות בכל המסגרות האירופיות.
רצה מישהו שם למעלה ובשנה שאחרי, החל באירופה טורניר כדורגל "ליגת האלופות". טורניר שהביא עימו הרבה כסף (ואפשרות להביא שחקנים טובים) וליברפול כזכור נשארה מחוץ למשחק.

המועדון שקע שנים רבות  בבינוניות, ובקושי כלכלי ומקצועי להתרומם מהקרשים.
אבל היום, גם יותר מ-25 שנה אחרי, ליברפול לא צועדת לבד. נדמה שעם כל הקשיים,המורדות והעוד מורדות (כן אנדי קארול אני מדבר אליך!!!), אותה מסורת גדולה שליברפול, ובעיקר אוהדיה, דאגו לשמר ולטפח. אותה מסורת שמצליחה להשאיר את ה"קפטן" קריירה שלמה בקבוצה ולקחת אתה את גביע האלופות בצורה הכי מרגשת שיש. זאת אותה מסורת שדואגת להזכיר לכולנו (מדהים שאפילו ילדים בני 10 מבינים את זה) שמקומה של ליברפול בטופ של הכדורגל האנגלי והאירופאי לעד.

בסרטון- אוהדי מילאן שרים you never walk alone כמחווה על אסון הילסבורו.

אחרי שסיימנו עם הקבוצה של מעמד הפועלים מליברפול, נסכם את הסיפור על מנהיג הפועלים בא"י.

ברל נפטר בשנת 1944 בירושלים. ונקבר בקבוצת כנרת, מקום בו ראה, מבחינה חברתית, את התגשמות שאיפותיו מהחברה הישראלית.

אין הרבה אנשים שהשפיעו על היישוב הישן והמדינה המתהווה כמו ברל. צניעותו, הקרבה האישית שהעניק לפועל הפשוט, והאהבה והכבוד שהרעיף על כל אדם. גרמו לו להיות אהוב בחוגים רבים ומגוונים.

בן גוריון אמר עליו:

 "איני מכיר בדורנו מישהו הדומה לו בתבונתו, בחזונו, בכנותו, בעוצמתו המוסרית והאינטלקטואלית, בעומק הבעתו ובברק סגנונו, בכתב או בעל פה, באומץ לבו, בחושיו, וכמובן במסירותו האין סופית"

 

ונסיים בסיומו של ברל למכתב לארגוני הנוער בגולה:

"בּחברה העברית הנבנית אין מקוֹם לשתי תרבּוּיוֹת:  לתרבּוּת של המעמד העליוֹן ולתרבּוּת של שפלי-הרוּח.  היצירה התרבּוּתית כּוּלה צריכה להיוֹת בּתוֹך יצירת חיי העם, להיזוֹן ממנה ולהזינה.  קניני התרבּוּת, המדע, האמנוּת והמחשבה, צריכים להיוֹת נחלת העם.  ואַל תאמרוּ כּי הדברים האלה רחוֹקים."

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. ברל אישיות מסקרנת ,מקסימה ,מעניינת ומרתקת .
    קראתי עליו כמה ספרים כולל ספר בשני חלקים של אניטה שפירא .
    היה גדול מכולם …גדולתו הייתה בעיקר בחינוכו ובהתחברות לנוער .
    אם הייתי חושב על דמות מעולם הספורט אז אחרי שנגיד שכולם קטנים לידו נאמר שהדמות שהכי מזכירה אותו היא יהואן קרויף מדוע ?
    שכן בכל העניק לציונות בעיקר ברוחו למרות הישגים מעשיים לא מבוטלים.
    כנ"ל קרויף שבעיני לפני שהיה שחקן (ענק שבענקים ) ומאמן (גדול ) הוא היה פילוסוף ובעל חזון שראה בעיני רוחו כבר לפני 20 שנה איך הכדורגל יראה היום והתווה סגנון משחק אחיד לכל המחלקות בברצלונה …מה שהוליד לבסוף את הקבוצה המדהימה (אולי בהיסטוריה ) של צאבי אנייסטה ומסי .

  2. מסופר שבן גוריון ( עוד אישיות יוצאת דופן עם כוחות על ….כזה שאם היית נותן לו שנה ללמוד כדורסל הוא היה מביס את פופוביץ ואוברדוביץ ביחד ).
    כששמע שברל נפטר התייחד עם קברו גאה בבכי (לא אופייני בעליל לבן גוריון ).
    וצעק עליו (ברל ) איך יכולת ללכת ??? אי אפשר בלעדיך .

      1. המון. המון. ובעיקר הצדדים הפחות יפים שלא סיפרו לנו.
        אבל אני באמת לא רוצה לפתוח את תיבת הפנדורה הזאת.

        1. רכילות לא מעניינת אותי.
          אבל אם סיפרו לנו למשל שבן גוריון למד בשנה טורקית ובכלל למד שפות בכוחות עצמו אני מניח שכמה שזה מדהים ומטורף זה נעשה על ידו (מסיבות שונות ).אם בדברים המהותיים הגזימו אשמח לדוגמאות (פחות מעניין אותי הרומן של גולדה עם רמז למשל או היחס של ב.ג לנשים .אך במעשיהם אם יש גוזמה או טענה שכזו אשמח לדעת ).

          1. עזוב אהרון. לא רוצה להיכנס לזה. שכל אחד יעשה את הבדיקות שלו, בטח שהרבה מהטענות לא מוכחות ולא ניתנות להוכחה בשלב זה.
            בוא נגיד שהדור כדור הוא דור של נפילים. האגדות שסיפרו לנו על האינדיבידואלים הנפילים ברובם עיגלו פינות והסתירו חלקים אפלים. הם היו אנשים, אידיאליסטים מאוד, בתקופה קשה, עם חטאים וחרטות, ומעשים גדולים יחד עם מעשים נוראיים, גם אם הכוונות היו לרוב טובות.
            אני למדתי להעריץ דווקא את האנשים שהאגדות לא מספרות לנו עליהם.

  3. נפלא. מרגיש כמו סידרה על גיבורי ילדותי…
    ולגבי ליברפול – נדמה לי שהם הורחקו מאירופה בעקבות הייזל, לא הילסבורו.

    1. תודה רבה ינון..
      ממה שאני מכיר, עונש ההרחקה של הייזל פג ב-1990 (יחד עם כל שאר הקבוצות האנגליות) וקיבל משנה תוקף לליברפול בלבד בעקבות אסון הילסבורו.

  4. מתן ואפלטון ביהדות יש כלל שאומר כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (למשל דוד המלך ) לכן איני בא ממקום של לשפוט אותם על פי מעשיהם הפרטיים (יש לזה מקום אך לא כאן ) ולא מעניינות אותי הפוליטיקות הקטנות (זאת אומרת כן מעניינות אותי אבל פחות ובהקשר אחר).
    אני שואל האם במעשים הגדולים שלהם כגון הקמת הצבא ע"י בן גוריון העברת מרכז הכובד לארה"ב ולא לבריטניה ,התרומות שתרמה גולדה בארה"ב הכור שבנה בן גוריון וכיוצ"ב האם בדברים אלו יש גוזמאות של ממש או שם מה שמיוחס להם נכון ?
    זאת שאלתי בכלליות מבלי להיכנס לפרטים כאלו ואחרים .

    1. עם המעשים עצמם קשה להתווכח.. למרות שאם נחפש אז אני מאמין שנמצא אי אילו אי-אמיתות.
      אבל אפשר גם לשפוט לדוגמה את המניעים לפעולות מסויימות. כמו למשל עידוד עליית יהדות תימן כדי לספק עבודה זול..
      ויש גם פעולות ציבוריות שליליות לחלוטין כמו ה"סזון" לדוגמה.
      עם כל זה, באמת מדובר בדור של נפילים שעשו רבות למען המדינה ואם לא הם כנראה שלא היינו פה עכשיו כותבים בעברית על HOOPS

  5. תודה מתן על הפוסט. הנושא מעניין מאוד והאיש חשוב מאוד רק חבל שפילי נדחפת כאן 🙂
    הלוואי עלינו מנהיגים שיגיעו לקרסולין של ברל

  6. מזכיר לי אותי… הבחור 🙂
    אני מוכן להתערב שברל'ה היה די גרוע בכדורסל, כמוני.
    מלחמה דם ויזע כן. כישרון לא ממש

  7. אחלה פוסט מתן, תמשיך למפות את ה"גדויילים", ולקשר בינם לבין ההופס. מחכה לטור על ז'בוטינסקי וכמובן אבא אבן (זעפרני יתרום בעניין, כמובן :-).

  8. תודה על הפוסט המענג.
    ראוי לא לשכוח שברל היה עיתונאי שהקים את העיתון "דבר" והיה עורכו הראשי עד פטירתו ואחד ממקימי הוצאות הספרים "עם עובד" ו"ספרית פועלים".

  9. אני לא יודע אם הם היו נפילים בדורם, או דורם עשה מהם נפילים. אבל מה זה משנה? בגללם יש לנו את מדינת ישראל החזקה והמיוחדת.

    1. עם כל הביקורת עליהם, הם הקימו מדינה.
      שזה מעשה מטורף, מדהים, בלתי נתפס.
      נפילים ללא ספק.
      כי מי שלא היה בולדוזר ואיש רב פעלים לא היה נספר בהיסטוריה (שגם כאלה יש שחלקם רב, אך לא התפרסמו – וכבר נאמר פה בתגובות שגם להם סיפורים מאלפים).

  10. מבחר מדבריו: https://he.wikiquote.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%9C_%D7%9B%D7%A6%D7%A0%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F

    הדברים לגבי השמאל הקיצוני מלפני כ-81 שנים הם מאוד אקטואליים גם היום וגם לגבי פרשת אליאור עזריה ומהו מוסר אמתי ולא מעוות:

    למפלצות אין זכויות אדם ודינן למות! / בעז שפירא

    מבקש אני בכמה מילים קצרות להביא לידי ביטוי שכלתני ומנימוקים כאלה את רחשי הלב של רבים, ככל הנראה רוב העם היהודי היושב בציון. הנושא הוא "זכויות האדם" הניתנות כיום לרוצחים הערבים הניאו נאצים הטובחים ביהודים בכל מקום שידם משגת,זאת בשל העובדה שהנם יהודים ובשל כך בלבד.

    האסונות שחרגו מגדר "אירוע פרטי" ונצרבו בתודעה הלאומית ככאלה היוצרים אבל כללי ולאומי הנם לדאבוננו רבים מספור. חקוקים על לוח לבי דבריו האלמותיים של ברל כצנלסון כדלקמן: " היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי,…….עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה, עם תאוות הפגיון שבמזרח'"– הדברים כוונו אז ליהודים האוהדים את הערבים אלא שאבקשכם להתמקד בסיפא דווקא- זו המצוטטת והמודגשת לעיל.

    הדברים נאמרו בשנת 1936 שנים מעטות לאחר "מאורעות תרפ"ט", שם שאינו מסגיר את גודל הזוועה שבצעו רוצחים ערבים ניאו נאצים ביהודים עמם חיו חיי שכנות רגועים לאורך שנים. למרבה האסון איננו "נזקקים" לתיאורים הקשים מתרפ"ט בכללם אונס,רצח,קטיעת איברים מזעזעת ועוד…, גם בימינו רבות הזוועות מנשוא ואין יהודי שאיננו זוכר את שחיטת בני משפחת פוגל בשנתם, את רצח התינוקת שלהבת פס בירייה מכוונת היטב (אל בין עיניה) של צלף ערבי/ניאו נאצי, את היהודים שנשרפו באוטובוסים, את המשפחות שנטבחו על אם הדרך, את הלל יפה אריאל שנשחטה במיטתה בבוקרו של יום על ידי ערבי/ניאו נאצי מהכפר הסמוך…

    נשוב אם כך אל נושא זכויות האדם. בכלל אלה, ככל שבאדם עסקינן- הזכות להיתפס חי, הזכות לשבי ו/או תנאי מעצר או כליאה סבירים, הזכות לעמוד למשפט, הזכות להתגונן בעזרת עורך דין, ובאם הורשע הזכות לתנאי מאסר אנושיים, ביקורי משפחות, לימודים, חופשות, שיחות טלפון מהכלא ועוד…כל אלה תנאים הנחשבים כיום בעולם ה"נאור" זכויות אדם, ומהבסיסיות שבהן יש לומר.

    ומבקש אני לצאת מהקופסא ומהקיבעון המחשבתי לטובת ראייה שונה, תפישה אחרת ומחשבות אחרות אשר בסופו של יום תתבררנה כיותר הומאניות ומיטיבות עם החברה בכללותה מאשר הנהוג כיום. לכשתיושמנה, בעזרת השם, יתברר שכך נחסכים חיי אדם רבים, בשל הרתעה ומסיבות נוספות, בכללן קיום פחות רוצחים.

    "אדם" הנוטל פגיון בידו, מגיע לבית קרבן מזדמן ואקראי, חודר לפרטיותו ולבסוף שוחטו בדם קר בדקירות מרובות שנועדו להבטיח שחיטתו ורציחתו- אינו ראוי להיקרא אדם. "אדם" היושב ב"מעבדה" ומכין פצצה אותה הוא "מתבל" במסמרים וגולות, שעם גמרה הכנתה הוא מניחה באכסדרה של מלון על מנת שתפוצץ תשמיד תקרע לגזרים ותאבד משפחות שלמות החוגגות את ליל הסדר –אינו ראוי להיקרא אדם. "אדם" המניח מזוודה ובה חומרי נפץ כמתואר לעיל באוטובוס הומה אדם ובאמצעים טכנולוגיים מפוצצה תוך שהנו רוצח רבים, גורם לנכותם של רבים ומותיר אוטובוס מפויח, גוויות שרופים למוות, חלקי גופות ודם, אברים שנגדעו מהגוף – אינו ראוי להיקרא אדם. "אדם" המתנפל על חייל המוצב במחסום או ברחובה של עיר ודוקרו בפגיון בצווארו על מנת לשחוט אותו משל היה כבשה רכה- אינו ראוי להיקרא אדם.

    ועוד הדוגמאות רבות, כאמור-לאסוננו.

    כל אלה המנויים בדוגמאות לעיל אינם ראויים להיקרא בני אדם. במעשיהם הנפשעים והמתועבים אין אנושיות, אין זכר לחמלה, אין זכר לאהבת האדם, אין שמץ של אינסטינקט אנושי בסיסי לשמר חיים, בוודאי שערך של קדושת החיים לא קיים. ההיפך הגמור- יש כאן התנערות מכל נורמה אנושית, התאכזרות אל אנושית, פראות שאינה קיימת אף במחוזות הקשים ביותר בעולם החי בטבע- זה הרוע בהתגלמותו!

    השם הראוי לכנות בו יצורים מתועבים כאלה שבמעשיהם המזוויעים הוציאו עצמם מהכלל של בני האדם הוא מפלצות. אפילו לא מפלצות אדם- שהרי ה"פלצות" קיימת אין זכר ל"אדם".

    ולמפלצות ממילא אין זכויות אדם וטוב שכך. כל החוקים, כל המנהגים, כל המקובל, כל האמנות המבטיחות זכויות כמתואר לעיל בפתיח- כל אלה לא רלוונטיים בעת שעוסקים במפלצות. לאלה אין זכויות משום סוג ודינן אחד- לעבור מן העולם וכמה שיותר מהר.

    אני יודע שמה שאני מציע הוא שונה מהמקובל כיום. איך אמרתי?- לצאת מהקופסא ומהקיבעון המחשבתי. ברי לי כי ארגוני זכויות אדם לא יאהבו זאת וימאנו ולו לשמוע ההצעה היא לקבוע בחוק כי לא בבן אדם עסקינן וכי למפלצת מעין זו אין כל זכויות וכי יש להעבירה מן העולם על אתר, כמה שיותר מהר. המציאות כיום היא זו המטורפת אותה אנו מכירים ממציאות חיינו ההזויה בה המפלצות "נענשות" בבתי הבראה, מקבלות תנאים מפליגים ומשפחותיהם זוכות ליקר כבוד וממון רב מאחיהם ה"מפלצות הממונות". ואינני מדבר על המצבים המטורפים בהם החייל העושה מלאכתו נאמנה ומחסל מפלצת מוצא עצמו מורשע בפלילים ומובל כאחרון המחבלים כשהוא במדי צה"ל ובאזיקים.

    לפיכך ולאור האמור , טוב יעשו המחוקקים אם יקבעו בספר החוקים של מדינתנו שבתנאים מסוימים כפי שייקבע (ברוח דברי כדלעיל), יהא זה ראוי, נכון וחוקי למהדרין להוציא להורג מחבל בזירת פיגוע. אין זה משנה כלל וכלל אם הוא מהווה סכנה , נושא מטען, חמוש, ערני או מחוסר הכרה, שוכב או עומד, עם או בלי כלי נשק – דינו אחד: להיות מוצא להורג על אתר!

    אותו חוק, אם יתקבל, יקבע שחייל או אזרח יהודי או אחר שאיננו יורה למוות ומיד במפלצת כזו- יועמד לדין . האשמה: הותרה בחיים של מפלצת המסכנת את כלל בני האדם העלולים להיקרות על דרכה ובכך מהווה בעצם קיומה הפיזי איום על האנושות כולה.

    בשולי חוק זה או כחלק הימנו יהא צורך להתקין תקנות בדבר הביצוע, המוסמכים לבצע, המועד המאוחר ביותר שהנו סביר להשמדת המפלצת בעודה בשטח ועוד ככל שיידרש. יכול שתהיינה חילוקי דעות באשר ליישום החוק- החל ממתי, איך יאכפו אותו ובאם תינתן תקופת הסתגלות לחיילים ולאזרחים עד אשר החוק ייושם בהצלחה. אין נפקא מינא ובלבד שהעניין יצא לדרך.

    הנני מייחל ליום בו סרטון בצלם , כמו זה בעניינו של אלאור אזריה, ישמש ראיה בידיו להוכיח שפעל כנדרש על פי חוק מדינת ישראל. והיפוכו של דבר- סרטון שיצולם ובו יתועד מחבל היוצא מזירת פיגוע כשהוא בין החיים יגרור העמדה לדין של כל הנושאים באחריות למחדל.

להגיב על אהרון שדה לבטל

סגירת תפריט