עובדות וסיפורי נ.ב.א (53) / רון טחן

השבוע בפינתנו ניזכר בכוכבים שדרשו לעזוב את קבוצתם, על סיבה מקורית לאי שיתופו של דאנקן, ועל שורת מפורסמים שמתברר ששיחקו בליגה…
תיהנו

1. צ'ארלס בארקלי, קארל מאלון ואלן אייברסון הם שלושה שחקני עבר שיכולים לספר לכם שזכייה בתואר השחקן המצטיין של העונה, כלל לא מבטיחה זכייה בטבעת אליפות בשלב כלשהו בקריירה.

ואמנם, ברוב המכריע של המקרים, השחקנים שזכו בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, הגיעו מתישהו לגמר הליגה.

מי לא הצליחו לעשות זאת?
ובכן, מתוך הרשימה הארוכה של השחקנים המצטיינים בתולדות הליגה, רק שניים לא זכו לשחק בגמר הגדול – סטיב נאש ודריק רוז.

בעוד נאש, שפרש ממשחק פעיל כבר לא יזכה לעשות זאת, דריק רוז הצטרף השנה לקליבלנד תמורת שכר מינימום, במטרה להילחם על טבעת (תודה למידן בורוכוב).

2. עם עונה סדירה וארוכה של 82 משחקים, אין זה פלא ששחקנים רבים בליגה מחסירים משחקים.
חלק לא משחקים מסיבות מקצועיות, חלק לא משחקים מסיבות אישיות, וברוב המקרים, זה עקב פציעות או צורך במנוחה.

ואולם, בשנת 2012, כאשר נדרשה סן אנטוניו לציין בטופס המשחק מדוע טים דאנקן לא שיחק נגד פילדלפיה, היא סיפקה סיבה מקורית: זקנה.

אגב, העובדה שישב על הספסל בחליפה לא מנעה מדאנקן להיכנס לדו"ח השיפוט של המשחק, כאשר ספג עבירה טכנית לאחר הערה לשופט…

3. בגיל 12 קיבל ג'רי ווסט הצעיר הודעה על כך שאחיו האהוב דיוויד נהרג במלחמת קוריאה (1950).
בניסיון להתגבר על הטרגדיה, ג'רי הצעיר לא הפסיק לשחק כדורסל, וזרק מדי יום מאות פעמים לסל שהרכיב עבורו אביו.

עם זאת, כשהגיע לתיכון "איסט בנק", ווסט הצנום התנשא לגובה 1.58 מ' בלבד, ולכן לא זכה לקרדיט ממאמן הקבוצה דוק שייבר, שסבר שמדובר בשחקן שלא יכול לתרום לקבוצה.
אלא שווסט לא ויתר כל כך מהר, והמשיך להצטיין באימונים, עד שהפך לשחקן מרכזי בקבוצה.

בשנים הבאות ווסט חווה צמיחה מטאורית בגובה (נעצר בסופו של דבר ב- 1.88 מ'), והפך לשחקן התיכונים הטוב בארצות הברית, בדרך לקריירה אגדית במכללות ובנ.ב.א.

4. אחד התרחישים ממנו חוששת כל קבוצה, הוא תרחיש בו אחד מכוכביה יודיע לה על רצונו לעבור קבוצה.

במקרה זה, גם אם מדובר בשחקן עם חוזה חתום, אפילו ליותר משנה, ההיגיון אומר שקבוצות יעדיפו להיפטר משחקנים לא מחויבים, וינסו להשיג תמורתם תמורה נאותה.
ואולם, כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, במקרים רבים הן לא מצליחות להשיג תמורה נאותה.
הנה שלושה מקרים כאלו:


1975 – עונה אחת בלבד לאחר שהפסידה בשבעה משחקים בגמר לבוסטון, מילווקי נכשלה להגיע לפלייאוף, למרות עונה דומיננטית של כוכבה קארים עבדול ג'באר, שב-65 משחקים סיים עם ממוצעים של 30 נק', 14 ריב' ו-3.3 חס' למשחק.
הכישלון הספיק לג'באר לדרוש טרייד, והוא אכן עבר ללייקרס בדרך לקריירה אגדית. הבעיה הייתה בתמורה שקיבלה מילווקי – ג'וניור בריגדמן, אלמור סמית' וברייאן ווינטרס, שלא הובילו את הבאקס רחוק מדי.
1992 – לאחר עונה אישית נהדרת של 23.1 נק' ו-11.1 ריב', צ'ארלס בארקלי דרש לעזוב את פילדלפיה. הקבוצה עצמה נענתה לבקשה, אך השיגה תמורתו חבילה שכללה את ג'ף הורנסק הסולידי, ושחקני הספסל אנדרו לנג ו-טים פרי.
הורנסק עצמו הועבר כשנה וחצי לאחר מכן ליוטה, ובעוד פילי נכשלה להגיע לפלייאוף במשך שש עונות, צ'ארלס בארקלי התגלה כאחד השחקנים הטובים בעולם.2004 – לאחר 7 שנים מלאות הטבעות ומהלכים בלתי נשכחים, לווינס קארטר נמאס לשחק בקנדה. לכן, העבירה אותו הקבוצה לנטס תמורת שלושה שחקנים (אלונזו מורנינג ששוחרר, אארון וויליאמס ו-אריק וויליאמס), ושתי בחירות סיבוב ראשון.
בעוד וינס המשיך להלהיב לצדו של ג'ייסון קיד ולקלוע בצרורות, טורונטו קיבלה מארבעת השחקנים (הוויליאמסים, ג'ואי גרהאם, רנאלדו בלקמן) שהשיגה בעסקה 2,082 נקודות סך הכל. ביחד.

5. ניסיון החזרה המפתיע אשתקד של לארי סנדרס ל-NBA גרם לאנשים מסוימים להיזכר בסדרה הקומית "המופע של לארי סאנדרס", בכיכובו של גארי שאנדלינג המנוח.

החפיפה בין השמות של הדמות ושחקנה לשעבר של מילווקי מעלה את השאלה: איזה סלבריטאים היה יכול סנדרס לארח בתוכנית, אם אורחיו היו שחקני NBA הנושאים שמות מקבילים לכוכבים שלא בתחום הכדורסל.

ובכן,מסתבר שיש לא מעט, רק שלמרבה הצער הם לא השאירו חותם עמוק על הפרקטים ברחבי הליגה.

כך למשל, הוא היה יכול להזמין את מייקל ג'קסון, שבילה שלוש שנים אפרוריות על הספסל של סקרמנטו בין השנים 1988 ל-1990 כשהוא קולע 2 נקודות למשחק.

ואם כבר זמרים ששמם נקשר גם בשערוריות, אז מה עם בובי בראון שנדד בין קבוצות הליגה מ-2008, וחזר אשתקד ליוסטון (לא לוויטני המנוח) לאחר סיבוב הופעות באירופה של חמש שנים.

מופע של דון מקלין יחד עם טוני בנט (לא מכירים? בשביל זה יש גוגל חברים) כנראה מעולם לא היה יוצא לפועל, אבל על מגרשי ה-NBA השניים נפגשו בשנים 1993-95, כשבנט רושם 3.5 נקודות במדי השארלוט הורנטס בעוד שמקלין רושם מספרים לא רעים בקבוצת התחתית של הוושינגטון בולטס.

אי אפשר לפנות לקהל האמריקאי מבלי לגעת גם באוהבי הקאנטרי, עבורם האנק וויליאמס רשם עונה אחת זניחה של 4 נקודות למשחק במדי היוטה סטארס בעונה האחרונה של ה-ABA.

על זמרים לבד אי אפשר לבנות תוכנית אירוח וגם צריך כוכב הוליווודי גדול, אז מי יותר טוב מ-מל גיבסון?
מל גיבסון רשם 13 נקודות ב-53 דקות משחק עבור הלייקרס (הוליווד איך לא?) ב-1964.

וכמובן שתוכנית כזו לא תהיה שלמה בלי ספורטאי שזכה בניצחון יוקרתי, אז מה יותר גדול ממייקל פלפס האחד והיחיד, ששיחק בין 1985 ל-1988 בעיקר במדי הסופרסוניקס (ועוד 23 במדי הקליפרס) כשהוא רושם 3.6 נקודות למשחק? (תודה לעידו גילרי).

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. לטימי יש הסטוריה של טכניות דווקא מהספסל ואפילו הרחקה אחת כמדומני 🙂 הוא חי את המשחק ולא יכול היה לסתום או לא להתגרות בשופטים מהספסל…

    1. הספרס גם לא שיקרו בנוגע לזקנה, כבר אז טימי היה איזה בן 35 לא?
      רובין וויליאמס פשוט גאון ,יכולות מדהימות לנוע תמיד על מנעד תפקידים מגוונים. נפשו כנראה הייתה לא פחות מורכבת והובילה לסיום המוקדם והעצוב של חייו.

  2. כל פוסט מסוג זה של רון מזכיר נשכחות ומחזיר רגעים עצובים כמו חוסר עלייתן]ו של סטיב נאש לגמר ואולי אליפות בגלל רוברט הוריי

  3. לעיתים בא לי לאמר על כל שורה תודה, תוצאה אסטרונומית,
    סידרה מפליאה נפלאה ומופלאה
    באדיבותו של רון שמגיש לנו מגש פירות טרופיים תמיד. 🙂

  4. מצוין רון.
    לא זכרתי שלטימי היתה את הטכנית הזאת עם שופט שהוא לא ג׳ואי קרופורד. מסתבר שהוא היה עושה פרצופים ופרובוקציות מהספסל, לא כזה תמים כמו שהוא נראה. יפה לראות את דיאו הצעיר והרזה יושב לידו.
    חבל על נאש אבל לפחות לרוז יהיה גמר השנה.
    רובין ויליאמס היה גדול, פעם ישבתי במסעדה כיסא אחד לידו (הוא היה מאחורי). כל כמה דקות הגנבתי אליו מבט וחייכתי למרות שהוא סתם היה עסוק באוכל.

  5. סטיב נאש ה MVP הכי חלש בתולדות הליגה ביי פאר ועוד פעמיים
    מזל שלפי אותו הגיון אמראה סטודומיאר לא קיבל את התואר
    באותם שנים היי סיי חזק מאוד לנוביצקי וגארנט קובי היה טוב אבל בקבוצה חלשה.
    אני חושב שפיניקס ונאש הם אוברייטד בכל מקרה למרות התקרית במשחק מול הספרס אני לא בטוח אם היו מצליחים לעבור אותם.

    טריידים גרועים אני חושב שהטרייד של באטלר יכול להיות דוגמא לטרייד גרוע מאוד בעתיד

  6. וסט הקרוב ביותר לג'ורדן בין הגארדים מבחינת שחקן שאין לו נקודת חולשה: כג'ורדן, וסט הצטיין בשני צדי המגרש, חכמת משחק גבוהה, מנהיג ווינר, ריבאונדר מעולה לעמדתו וגובהו, מוסר משובח, חוטף גדול וחוסם נהדר לעמדתו וגובהו. אלא שלפחות ברוב הדברים מייקל עשה רת הדברים עוד יותר טוב. לגבי חסימות, וסט השיג ק"ד עם חסימות אך ההישג לא היה רשמי כי עדיין לא חישבו חסימות (ולא חטיפות) שהחלו להיחשב (וגם החטיפות) מעונת 73/4' (עונתו האחרונה שבה השיג 2.5 חא' למשחק (לא יודע לגבי חס').

    הורנאסק לא היה סולידי, לפחות ביוטה, אלא היה מגדולי הקלעים הטהורים וקלעי השלשות בכל הזמנים ושחקן חכם עם יכולת מסירה מצוינת ויחס אס'-אי' של רכז טוב.

    1. השלישייה סטוקטון-הורנאסק-מלון הייתה מהשלישיות הטובות ביותר בליגה, אך מה שהיה ליוטה לא היה מספיק נגדהבולס בראשות ג'ורדן.

להגיב על הציפור הנדירה לבטל

סגירת תפריט