יומן האשך (15) – טריידים והעברות / אשך טמיר המקורי

יומן האשך (15) – טריידים והעברות / אשך טמיר המקורי

עונת המלפפונים בעיצומה, תקופה של טריידים, העברות, שמועות, והליכות מרובות לים מצויד במשקפת על מנת לבחון את בציר י"ב האחרון, בציר משובח במיוחד (מסתבר שהטרנד האחרון בקרב הזנים הצעירים מחייב לבישת חוטיני).

האשך לא טיפוס של מלפפונים, מעדיף תות, אך החליט לא לטמון ידו בצלחת ולרקוח טרייד משל עצמו.

האשך והגננת כבר שנתיים מחזיקים ידיים (האשך לפעמים מחזיק גם חלקים אחרים), ועדיין הזעקות והצעקות ממאורתו של האשך מטרידים את מנוחת השכנים רק פעמיים-שלוש בשבוע. הגננת עומדת בסירובה לעבור למעונו הרשמי ומתעקשת להישאר במשק של ההורים בשדה-יעקב, שם היא מתגוררת במבנה אירעי, כדי להישאר קרובה להורים, לאדמה, והאשך חושד גם לבן-דודה הרחוק התמיר והמסוקס (האשך לא סגור על מה שהולך בשדה-יעקב, המקום חור שחור, אנשים שגרים מטר משם לא יודעים על קיומו, מבחינת האשך הכל יכול להיות שם, יתכן והמקום מתנהל בסגנון המורמונים ביוטה או, רחמנה ליצלן, אשראם במדבר רק מתחת לפני השטח החקלאי).

האשך מנסה משך כל התקופה לשכנע את הגננת שטמיר זה עדיף על תמיר, ושעדיף אשך אחד ביד משניים על הטרקטור, נעים לפי קצב החרישה.

אך הגננת עומדת בסירובה, ממש כמו כרמלו אנטוני. האשך החליט לעשות מעשה פיל ג'קסון ולשים את כל הקלפים במדורה. הוא תפס את אימה של הגננת לשיחה צפופה בערוצים חשאיים, והציע חבילת טרייד משובחת בכדי שהגננת תעביר את כשרונה למיטתו.
הטרייד כלל חבילת טובלרון שהועברה מתחת לשולחן והבטחה בכתב מצד האשך שלא להגיע יותר לארוחות שישי בשדה-יעקב (המשפחה שומרת מסורת).
הטרייד היה win-win לשני הצדדים, והאמא מייד החלה במימושו והזמינה פקח מטעם המועצה אשר זיהה את המבנה שבו התגוררה הגננת כלא יביל ולא קביל בעליל, ונתן התראה של חודש לפנותו.
בצר לה החלה הגננת להעביר דברים למעונו של האשך. האשך מקבל ציון 10 ב-free no more של עומר מזיג.

לא קל לשחקן לעבור בטרייד. אתה נעקר ממה שהכרת ונזרק למקום חדש ולא מוכר, צריך להתחיל מחדש ולבנות את ביתך, והדבר דורש זמן והסתגלות.
גם עבור האשך והגננת תקופת ההעברות הייתה לא פשוטה ומורכבת.
ראשית, הגננת מעולם לא יצאה כמעט מגבולות שדה-יעקב. היא גדלה במועדון ולא הכירה משהו אחר, ולעקור מביתה מרחק ניכר, לעבור לתרבות אירגונית אחרת ולהכיר חברים חדשים לקבוצה היה דבר לא פשוט, ממש כמו כל שחקן NBA.
שחקני הנ.ב.א עוברים לעיתים מקונפרנס אחד למישנהו, אלפי קילומטרים ביניהם ולעיתים מעל ל-10 שעות טיסה.
הגננת עברה כחצי שעה נסיעה על כביש 70 דרומה.

אבל העיקרון זהה; הגננת נאלצה להתמודד עם דברים שלא הכירה (למשל, רמזור – האשך היה צריך לתפוס בידה במעבר החצייה שלא תידרס), ולהכיר את חברי הקבוצה החדשים – חמשת הכלבים המוטרפים של האשך, המכונים FAB FIVE.

ה-FAB FIVE המקורי

 

ה-FAB FIVE הכלבי בזמן משחק – לא פחות מטורף ומלהיב מהמקור

בנוסף מעברים כאלה גוררים עימם שינויים בשגרה, חידושים ותגליות.
הרגלי החלפת התחתונים, למשל, נחשפים.
הגננת גילתה שהאשך מחליף תחתונים רק פעם בכמה ימים; האשך גילה שהגננת הולכת בלי.
גם תחלופת המגבות עברה שינוי – הגננת נאלצה לקנות עוד משום שלאשך הייתה מגבת אחת בלבד, אותה הוא מעולם לא כיבס (האשך עדיין אינו מבין מדוע יש להחליף מגבת אשר בה אתה משתמש רק כאשר אתה נקי, אך סר למרותה של הגננת האסטיניסית).
גם הרגלי הנפחנות של האשך יצאו לאור – התירוץ של האשך כי אלה הכלבים תפס אולי במשך היום, אך לא במהלך הלילה כאשר רק האשך והגננת היו בחדר. הדבר גרר מהומה גדולה, שינויי מיקום בהתאם לקירבה לחלון היחיד ולמיקום המאוורר, והאשך הגיע יום אחד והופתע לגלות חלון חדש שנפרץ בקיר חדר השינה, לאחר שהגננת פנתה לבעל הבית בתחינה נואשת.

הפתעה נוספת ציפתה לאשך כאשר גילה לחרדתו על מדף הספרים שלו, בין "עונה חלומית" של מנחם, "חמשירי זימה", "המדריך המלא להכנת חביתה" וסדרת "פטריק קים איש הקרטה", ספרים לא מוכרים בעלי כותרות כמו "101 לילות של מין טנטרי", "הזוג הרב אורגזמי", "סודות מהוואגינה", "קיץ מסוכן בעמק המומינים", ומה שבאמת הפיל את האשך לרצפה – "מודעות לפוריות".

עוד הפתעה על מדף הספרים של האשך – קלטת הוידאו של "עודד קטש בדרך ל-NBA", אשר הגננת נושאת עימה לכל מקום, למזל

גם לגננת היו הפתעות פה ושם, למשל כשלקחה על עצמה את המשימה האימתנית של לנקות מתחת למיטה, ומצאה את אוסף חוברות הפורנו הגרמניות של האשך (יבוא אישי מברלין), ואת אוסף העכבישים המקומי.

אבל להעברה היו גם צדדים חיוביים.
השכנים, למשל, החלו לדבר עם האשך. האשך גר במקום כבר 8 שנים, אך מעולם לא החליף איתם מילה ובקושי ידע על קיומם. מאז שהגיעה הגננת, כולם הפכו חברותיים לפתע, דורשים בשלומו, עוצרים לסמול-טוק ומדברים בשבחה של הגננת החברותית והנעימה.
בבוקר אחד, למשל, כשהאשך טרח על גלגול ג'וינטים של בוקר במרפסת הקדמית (קרמר תרגיע, הכוונה לחימום והנעת המפרקים ומתיחות יוגה), פנה אליו השכן מן המשפחה הצועקת אשר גרה ממול (משפחה מרובת ילדים אשר מתנהלת במצב מתמיד של צרחות בין הילדים, ההורים, ובין הילדים להורים), ובזמן שתיית הקפה שלו הפגין אחוות שכנים ושותפות גורל עם האשך כשאמר "שמתי לב שגם אצלכם התחילו צעקות לאחרונה, ממש כל ערב ולפעמים גם בבקרים!"
האשך הנהן בחיוך ובהסכמה.

אביזרים משונים החלו להתגלות במקומות לא צפויים בביתו של האשך. סכינים ומזלגות הופיעו כבאורח קסם; סירים, מחבתות ועשבים מוזרים אשר האשך חושד שאינם קשורים לעישון; ומשהו שגרם לו לבהלה נוראית כשבמבט ראשון נדמה כסוחט אשכים (הגננת הסבירה שמדובר בסוחט לימונים, אך משהו במבטה גרם לו לחשוב פעמיים לפני שנפח שוב במיטה).
יום אחד גם הופתע מאוד האשך לגלות סוג של מערוך גדול וגמיש, אשר מצא את מקומו משום מה במגירה התחתונה בשידה שליד המיטה. האשך, שמח להפגין יעילות ולרצות את הגננת, מייד העבירו למקומו הראוי במגירת הכלים במטבח.

עד כאן על עונת ההעברות והטריידים. מה יקרה כשתתחיל העונה האמיתית? האם הנבחרת שגובשה שווה פלייאוף? האם יתגלו חיכוכים בין חברי הקבוצה? (האשך מקווה מאוד שכן, וכמה שיותר)
זאת ועוד עתידים להתברר בהמשך.
המשך עונת מלפפונים נעימה לכולם!

     *       *       *

נ.ב: בדיון סוער שנערך לאחרונה באתר, דרש ממני מתן גילור שלא להזכיר את שמו יותר בפוסטים שלי.
אז אני שמח וגאה על כך שהצלחתי במשימה ולא הזכרתי את שמו אפילו פעם אחת.

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 88 תגובות

  1. כאשר אתה כותב,
    וזה לא כובע היושב ראש על ראשך –
    אתה במיטבך.

    אני לא יכול לחשוב על מחמאה גדולה יותר לתת לך (מחמאה כנה לחלוטין) מאשר לומר שהסגנון וההומור מזכירים מאוד את אלו של ישראל ויסלר האחד והיחיד (ידוע יותר בכינויו הספרותי – "פוצ'ו").

    1. קיבלתי את המחמאה, בשם האשך. ומיד שלפתי מבין הספרים, שעברו דירה, את 'האח הקטן והמציץ', שיכיר …
      (איה הג'ינג'ית מושאלת כרגע)

      1. גננת, לי היתה חברה בשדה יעקס כשהייתי בן 4. היינו ניפגשים ביער השומרים (או משהו כזה) ממש מול שדה יעקב, יושבים תחת עצי האורן ומתנשקים. אם היו תופשים אותה היו סוקלים אותה. כמה מאיתנו מטבעון באנו לשדה יעקב בחיפוש עבודה והצענו שישתמשו בנו כגויים של שבת. כמעט הרגו אותנו כשהם צועקים "אתם לא גויים. אתם יהודים כופרים שתשלמו על כל ביוקר כשתבוא הגאולה.

        פעם באתי לשם על אופניים בלילה ושמתי מודעות קטנות על משחק כדורסל בין קרית עמל וגבת והיזמנו את הנוער לבוא. עשיתי שגיאה וכתבתי את שמי. למחרת הופיע איזה רב בביתי (לא יודע כיצד מצא אותי) והזהיר אותי לא להיכנס לכפר יותר.

        האשך לא מגזים. שדה יעקב תמיד נראתה לי כמו יישוב סודי כזה. רק אחרי שהכרתי את היישובים המורמונים ביוטה, הדוגמא שחברך הביא ששדה יעקב הוא מקום מסתורי וסתום כמו כבר מורמוני נשמעת לי מדוייקת.

        ואם את עוברת דרומה לגור איתו, רק תבטיחי שזה לא אליקים, שאני חושד שזה המקום בו גר האשך.

  2. באיזה שפה אתה והגננת מתקשרים בינכם?

    פוסט ענק. הרבה תמונות ולא יותר מידי לקרוא. 10 בסולם עדו.

    שאלה: הוידאו של הכלבים הוא מקורי שלך?

  3. לא שי מאיו, זה לא מה שכתבתי. כתבתי לך שאם אתה רוצה לכתוב עלי אתה תעשה זאת תחת שמך. אזכור של השם שלי שווה אזכור של השם שלך. למרות שאצלך זה בפוסט ואצלי רק בתגובה, זה רק מתחיל להיות הוגן.

      1. אתה יכול לקרוא לו במקום, נגיד היוע"מש של האתר,או שוטר המוסר של האתר,או מבקר המדינה של האתר או לוחם בשחיתות של אנשים שאומרים דברים לא נכונים או לא עומדים בתקנים המחמירים ביותר של תגובות באתר.

  4. אוסף פורנו מברלין ולא נתת איזה תמונות שער למומי ?
    שלא תשכח להביא אותו למפגש הופס הבא
    בקשר לגברת צריך להזהר ממלכודות
    הטריק מס 1 לסימון טריטוריה זה לתלות את החזייה על הקולב באמבטיה
    אם הגעת לשם אין דרך חזרה !
    מומי קלט שהאשך אולי בקטע של טבעות ומציע להזהר שלא ליפול על פי הטבעת
    עשית למומי את השבת בבוקר ,איזה חמשייה של כלבים הרבה יותר אינטליגנטים מהפאב 5 האורגינלים וגם נראים יותר טוב בלוק

      1. לאחר התייעצות עם סילבי הוחלט שחזייה זה לגיטימית מאוד
        רצוי עם פתיחה מקדימה להפתעת החרמן

    1. האם ידעת שאותו "ברט וויטפורד" שכתב את הסדרה הוא שם עט של כמה סופרים ישראלים, ביניהם אריה מקל, לשעבר יו"ר רשות השידור והקונסול בניו יורק?

        1. אחח איזה סדרת ספרי מופת… בזכות סבתי, ששמרה ארגז עם ספריו הישנים של דודי, זכיתי להכיר את הפנינה הזו

  5. בהצלחה לגננת! את תצטרכי את זה, ותחשבו על חיזוק לקראת חלון ההעברות הבא. חתול להוסיף קצת רוע ואתלטיות ותוכי, סתם כדי להציק לשכנים.

  6. הרקטום שלי ורוד.
    אני יודע שזה מוזר, שלא רבים יאמינו לזה
    אך זאת האמת ורק האמת.
    שערות התחת שלי בצבע האורנג'דה.
    לפעמים הן בלתי-נראות על רקע הרקטום הוורוד שלי.
    אני יודע שזה נשמע לכם (אולי) מופרך,
    אבל אני נשבע שככה זה במציאות.
    הרקטום שלי מעוצב בצורת שושנה,
    מרוטת עלי כותרת.
    השערות הג'ינג'יות של התחת משלימות תפאורה יפה.
    החריץ שלי, באופן כללי, הוא חום-בהיר.
    עם הרבה משחקי אור וצל.
    גווני החום השונים משמשים בו בערבוביה.
    אם תביט בו זמן רב, יתכן ותראה צורת שפן, או קוף, או ארנב.
    או שועל.
    באמת.
    אני נשבע.

  7. מצויין אשך.
    יש לי שאלה בקשר ל'מקורי', זה כמו אצל אבו סובחי? יש באשדות יעקב עוד אשך טמיר, ומדי פעם אנשים מתבלבלים וטועמים את החיקוי?

  8. אח!!! אשך אשך
    כתיבה מצוינת והומור משובח
    זה טרייד שיוכיח את עצמו ללא ספק
    תודה עד הפרק הבא
    ושיהיה בצלחה!

  9. למקרה שהחמצת בתחילה עם תוספת חשובה לגננת בסוף:

    גננת, לי היתה חברה בשדה יעקב כשהייתי בן 14. היינו ניפגשים ביער השומרים (או משהו כזה) ממש מול שדה יעקב, יושבים תחת עצי האורן ומתנשקים. אם היו תופשים אותה היו סוקלים אותה. כמה מאיתנו מטבעון באנו לשדה יעקב בחיפוש עבודה והצענו שישתמשו בנו כגויים של שבת. כמעט הרגו אותנו כשהם צועקים "אתם לא גויים. אתם יהודים כופרים שתשלמו על כל ביוקר כשתבוא הגאולה.

    פעם באתי לשם על אופניים בלילה ושמתי מודעות קטנות על משחק כדורסל בין קרית עמל וגבת והיזמנו את הנוער לבוא. עשיתי שגיאה וכתבתי את שמי. למחרת הופיע איזה רב בביתי (לא יודע כיצד מצא אותי) והזהיר אותי לא להיכנס לכפר יותר.

    האשך לא מגזים. שדה יעקב תמיד נראתה לי כמו יישוב סודי כזה. רק אחרי שהכרתי את היישובים המורמונים ביוטה, הדוגמא שחברך הביא ששדה יעקב הוא מקום מסתורי וסתום כמו כבר מורמוני נשמעת לי מדוייקת.

    ואם את עוברת דרומה לגור איתו, רק תבטיחי שזה לא אליקים, שאני חושד שזה המקום בו גר האשך.

    תוספת חשובה: הסתכלתי בזכוכית מגדלת על תמונתך, הגננת. את נראית לי יותר מדי חתיכה עבור האשך. שוב: בשום פנים ואופן אל תעברי לגור איתו באליקים (הוא מתבייש אז מספר לכולם שהוא גר בבת שלמה, שגם היא לא בדיוק סביון)

    1. מנחם אין כמוך.
      אליקים? בחיים לא! גרתי פעם שנה באלישיב וזה הספיק לי ממושבי תימנים לכל החיים!

    2. מנחם, תודה על המחמאות, דווקא על תמונה עם "בגדי הכדורסל" החורפיים שלי…
      המושב כבר באמת פתוח יותר, כמו שגם צביקה אומר. אפילו אחד היישובים בעלי הצביון הדתי הידידותיים ביותר למתפקרים (שלא לדבר על אורך החצאיות של דרות ההרחבה!)
      סקרנת אותי עם החברה מגיל 14- אולי תגלה לי מתישהו כדי שאוכל לגרום מהומה 🙂

      המהפך בבית האשך מבורך, ואני מבטיחה שיצאנו מגבולות וואדי מילק 🙂

      1. מנסה לזכור את שמה. פגשתי אותה בצרכניה בקרית עמל והתחלתי לדבר איתה וכך זה התחיל. לקח לי 3 חודשים לשים ידי תחת חולצתה. החצאית? איסור מחלט. אני כמעט בטוח שהיה לה אח שגם לו קראו מנחם. היא לקחה צ'אנס גדול כשהיתה עוברת את הכביש והיינו ניפגשים בחורשה שנדמה לי שהיום קוראים לה "יער השומרים", ממש צמוד לבית הקברות של קרית טבעון (שם קבורה אמי ואבי החורג, והוריה של רינה, אשתי ז"ל)

  10. מר טמיר, אתה המקבילה הגברית של קארי ברדשואו:)
    הקטע עם המגבת מוכר לי! כנראה מאפיין גברים רבים..
    פוסט מעולה. ממש נהניתי לקרוא.
    גם אני חשבתי בהתחלה ששדה יעקב זה מקום בדוי (כמו נווה חמציצים? או כפר לל"ל) אבל הכל אמת.
    מחכים לפרק הבא בעלילות טמיר והגננת!

  11. פוסט נפלא. ומזל טוב לזוג הצעיר.
    אני חייתי שנתיים בשדה יעקב. זה היה ב1990-1992. שנה כמדריך בישיבה התיכונים שם ואז גרתי בישיבה, ושנה בשכונת קרוונים באמצע המושב. אולי הגננת הייתה ילדה קטנה בזמנו (אם היא לא צעירה יותר, אצלך לך תדע) אז אולי היא זוכרת את תושבי הקרוונים.
    מנחם המושב הזה לא כבר הרבה שנים לא כזה מסוגר כמו בזמנך.

    1. זוכרת… היום יש שם גני ילדים ומועדון נוער שהוא גם בית הכנסת, כי המקורי בשיפוצים…
      זו היתה חתיכת מעברה באמצע הישוב, חוויה הזויה- לכל הנוגעים בדבר 🙂

      1. זאת הייתה שנה מאוד יפה עבורינו. ממש נהנינו משדה יעקב ויש לנו חברים עד היום שם. ויש אנשים מהגרעין שנשארו במושב כמורים בישיבה והם שם עד היום.

          1. היינו גרעין להקמת יישוב בצפון השומרון. ובאמת הקמנו את היישוב בו אני גר עד היום. טל-מנשה. חוגגים תיכף 25 שנה.

  12. טריידים קשה אך הכרחי .
    אשך אתה מוכן בבקשה להרגיע את הכלבים הם ממשיכים לנבוח לי במחשב ואני חושש שהם עלולים לתקוף את חתול הבית , אנא תרגיע אותם .
    תודה

    על החתום אזרח מודאג ….

  13. סחתיין האשך על הגננת, איזו יפה! אם זו תמונתה היא הרבה יותר יפה מהתמונה שיש בגרטואר שלי… (במחשבה שנייה זו לא חכמה גדולה)

    אתה כותב על דברים טאבואים ואפילו קצת מגעילים ובכל אופן זה קולח ומלא חן, שזה יפה מאוד 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט