נמצא עכשיו בארץ – האדמירל דייויד רובינסון / מנחם לס

דייויד רובינסון

 


אתחיל מאמר זה בסדר קצת אחר
. אציין כמה מהישגיו של דייויד רובינסון, ואשאיר לכם להחליט אם ישנם דברים כאלה היום (אולי היו פעם לשקיל או´ניל הנמצא בערוב יומו). בגלל 23 ההישגים הבאים הוא האדמירל´ (למרות שהיה רק סרן בצי):

1. היה בחמישייה הראשונה של ´אול אמריקן´ פעמיים כששיחק במכללת הצי.
2.
נבחר מס
´ 1 בדראפט ע"י סאן אנטוניו ספארס ב– 1987, אפילו שידעו שיצטרכו לחכות 5 שנים עד שהצי האמריקאי ישחררו לשחק בנבא.
3.
הצטרף לספארס אחרי שתי שנות שרות בצי האמריקאי על נושאת מטוסים במחלקת המחשבים בחדר הניווט
.
4.
פרש ב
-2003 אחרי 14 שנים בנבא.
5.
הפך לבעל חלקי של הספארס ב
-2004.
6.
סנטר של נבחרת ארה
"ב, אלופת העולם 1986.
7.
נבחר ל
-"ספורטאי השנה" ע"י AP בשנת 1986.
8.
נבא
´רוקי העונה´ ב-1989-1990 (אחרי שלא שיחק שנתיים בגלל שרותו הצבאי).
9.
נבחר ל
שחקן ההגנה´ של הנבא ב 1991-1992
10.
זכה במדליות הזהב עם נבחרת ארה
"ב ב-1992 ו-1996.
11.
נבחר ל
MVP של הליגה ב-1994-1995.
12.
ארבע פעמים בחמישייה הראשונה של הנבא
.
13.
תשע הופעות באול
סטאר.
14.
זכה עם הספארס באליפות הנבא בעונות
1998-1999 ו-2002-2003.
15.
מלך הסלים של הנבא ב
-1993, מלך הריבאונדים בשנת 1991 ומלך החסימות ב-1991.
16.
חמישי בחסימות בתולדות הנבא
.
17.
היכל התהילה
.
18.
אחד מ
-50 האגדות.
19.
השחקן האחרון שהשיג
QUADRUPLE DOUBLE במשחק נבא.
20.
ממוצע קליעות לקריירה –
21.1.
21.
ממוצע ריבאונדים לקריירה –
10.6.
22.
ממוצע דיוק קליעות לקריירה –
58%.
23. "
SPORTSMANSHIP AWARDע"י ספורטס אילוסטרייטד ב-2001.

 

=================================================
ג
´וניור בתיכון בגובה 2.02 מ´ שמעולם לא שיחק כדורסל
=================================================

תאר לעצמך שאתה מאמן הכדורסל בבית ספר "בליך" ברמת גן או "מטרו ווסט" רעננה, ואתה גם מורה ההתעמלות בתיכון, והיום זה תפקידך לשמור על הסדר בהפסקה בין שעורים. אתה מתיישב על ספסל, משלב ידיים, עונה פה ושם לסטודנטים עם שאלות על המשחק הבא של התיכון נגד "עירוני ד´", ולפתע אתה רואה סטודנט יפהתואר שלא ראית לפני כן כי הוא רק נרשם לבית הספר, שריריו ארוכים ומושלמים ממש, הליכתו יציבה, והוא 2.02 מ´.

עוד נחזור לסיפור הזה. אך נתחיל מההתחלה.

דייויד נולד בקיווסט, פלורידה, ב-1965, בנם השני של האם פרדה, והאב אמברוס שהיה קצין גבוה במחלקת ההנדסה של הצי האמריקאי. בגלל תפקידו הצבאי של האב, המשפחה טולטלה ממקום למקום כל כמה חודשים, דבר שכנראה תרם לאחת התכונות הידועות של דייויד שהייתה בושה ואינטרוברטיות, עד שהגיע למכללת הצי שם יצא מהקונכייה שבנה להגנה עצמית כל שנות נעוריו.

הוא היה ילד שבקושי דיבר עם חבריו כי אףפעם לא היו לו ממש חברים בגלל המעברים מבי"ס לבי"ס כל כמה חודשים. בגלל התזוזות הרבות הוא העדיף ללמוד בבית מאשר לצאת החוצה ולשחק עם ילדים שעוד כמה חודשים לעולם לא יראה יותר. כבר מגיל 10 הוא אהב להתעסק עם דברים טכניים, ומתמטיקה הייתה מקצועו האהוב כבר בעממי. היו אלה שנות הפיתוח הראשונות של המחשבים והאינטרנט, והוא ישב שעות על גבי שעות עם המחשב במקום לצאת החוצה לשחק עם ילדי השכונה שבקושי הכיר.

אחרי שהאב פרש מהצי, האב קיבל משרת מהנדס בכיר בחברת ג´נרל אלקטריק שהיה לה מפעל גדול בעיר אוסבורן פארק, וירג´יניה, כ-20 ק"מ מוושינגטון הבירה. דייויד היה בכיתה י"א, החודש היה מאי, כמה שבועות מהחופש הגדול כשמאמן ´אוסבורן פארק היי´ ג´ים טילטנינג ראה אותו פתאום מסתובב לאיטו במגרש המשחקים בבי"ס.

טילטנינג: "היי, יאנג בוי, מה שמך?"
דייויד
: "דייויד רובינסון"
טילטנינג
: "למה לא באת לשחק כדורסל עם הקבוצה?"
דייויד
: "רק הגענו הנה מצפון קרולינה לפני שבוע".
טילטנינג
: "היכן שיחקת? באיזה תפקיד?"
דייויד
: "אף פעם לא שיחקתי כדורסל!".
טילטנינג
: "מה? תגיד זאת עוד פעם!"
דייויד
: "מעולם לא שיחקתי כדורסל".
טילטנינג
: "אני רוצה אותך במשרדי מחר בבוקר לפני השיעור ראשון!"
דייויד
: "אני לא יכול להבטיח. יש לי מחר בחינה חשובה מאד בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי ועלי להיות מרוכז רק בבחינה".

טוב, נקפוץ כמה חודשים קדימה. דייויד החליט לנסות הופס באותו קיץ של 1983. ואצל דייויד רובינסון אין חכמות: אם הוא עושה משהו, זה חייב להיות הכי טוב. הוא החליט להתאמן במשחק המוזר כל הקיץ. מכללת הצי התעניינה בו כבר כשהיה בכיתה י´ בגלל ציוני הA+ בכל המקצועות שלקח, ובגלל הציון הגבוה מאד שהוא השיג בבחינת SAT (בחינה סטנדרטית לכניסה למכללות) כבר בכיתה י´ – 1490. (המקסימום הוא 1600; כמה גאונים הגיעו ל-1600, אך SAT של 1450 מקנה ברוב המקרים כניסה לטובות שבמכללות כגון הארווארד, ייל, סטנפורד, ומכללת הצי).

הובטחה לו קבלה למכללת הצי עוד לפני שזרק את כדור ההופס הראשון בחייו בגלל יכולתו האקדמאית, ובמיוחד הצטיינותו במתמטיקה. אביו היה גורם חשוב בהחלטתו לקבל את מלגת מכללת הצי. הוא שיחק את שנת הסניור בתיכון, עשה את נבחרת המחוז, אך משחקו לא פרץ שחקים, ולפני ביתו לא ראית מאמנים יושבים בשיירה של מכוניות מחכים לתורם להיכנס לביתו ולדבר עם הוריו. למעשה אף מאמן לא התעניין בו.

=================================================
מכללת הצי באנאפוליס
=================================================

בישראל אין דבר כזה. אין מכללות צבאיות כמו "אנאפוליס" או "ווסטפוינט", מכללת הצבא. אך לאלה היודעים מעט על המכללות הללו יודעים שלסיימם הוא אחד הדברים הקשים ביותר. רק המצטיינים ביותר עם האינטליגנציה, כושר גופני, משמעת עצמית, וכוח רצון אדיר מסוגלים לעמוד במשטר הברזל והדרישות האקדמאיות והפיזיות של המכללות הצבאיות. הקבלה למכללות האלה קשה ביותר: קשה אפילו מקבלה להארוורד או ייל. ברוב המקרים הסטודנט המתעתד ללמוד שם זקוק להמלצת סנטור, איש קונגרס, או קצין צי גבוה לשעבר, שהיה פעם סטודנט במכללה אם הוא רוצה סיכוי להתקבל.

כמאמן הכדורגל של אדלפי יוניברסיטי הייתי שם כמה פעמים. שיחקנו נגד מכללת הצי עם רובי יאנג, נמרוד דרייפוס, ורון שניידר. קשה להסביר את ההרגשה של "להיות שם". אתה מרגיש כאילו הגעת למקדש צבאי. אתה מיד מנסה להכניס את בדל החולצה למכנסיים, ולהתנהג בג´נטלמניות מופתית. אני זוכר ארוחות בחדר האוכל שם, כשאכלנו עם הסטודנטים והרגשנו מן צורך עליון להיות במיטב התנהגותנו!

יש להם קימה ב-5 בבוקר. עונש לא קטן אם יש קמט בשמיכה המכסה את המיטה. העונשים מצטרפים למן "סכום" ואם הגעת אליו – אתה עף מהמכללה החוצה ללא טענות ומענות. זה החוק וכולם חתמו עליו וכולם יודעים אותו! ארוחת הבוקר היא משותפת ל-2,000 צוערים (בווסט פוינט הם נקראים "קדטים"; במכללת הצי הם "פלבס") שכולם עומדים ללא תנועה עד שבא הצו שמותר לשבת. ואז מתיישבים כולם. הייתי שם כמה פעמים בצהריים והרגשתי כאילו אני אוכל צהריים עם משפחת המלכות הבריטית: אתה מרגיש חובה ללעוס בעדינות, לא לדבר בשעת האוכל, להשתמש במזלג וסכין כמו שאוכלים בבית הנשיא, ולעולם לא לעשות ´גרעפס´.

24 דקות לארוחת בוקר. לא 23 ולא 25. 24 דקות לאכול. לימודים עד 12:15בצהרים. לימודים מהשעה 1 עד 3:15. אימונים במקצועות הספורט השונים (כל ´פלב´ חייב להשתתף בספורט תחרותי באחד מ-32 ענפי הספורט שישנם במכללה, ללא יוצא מן הכלל. ישנם שם ענפי ספורט כמו ריצות שדה, משוטים, וכו´, שהמכללה יכולה לשתף בהם מספר בלתי מוגבל של ספורטאים, אך אחד התנאים לקבלה למכללה היא יכולת אתלטית, וכל ´פלב´ מוצא את מקומו כי אין במכללה סטודנטים שאינם בכושר שיא! במקרה הכי גרוע הם הולכים לאגרוף או הרמת משקולות!

אחרי האימון – מעבדות, ספרייה, עבודות בית, מה לא. בערב, יותר מאוחר, תרגול צבאי. זוהי מכללה עם "אפס סובלנות". פשוט אסור לפשל. הכול צריך לפעול כמכונה משומנת כי בוגרי המכללה יהיו מחר הטייסים של נושאות המטוסים, הקברניטים של האוניות, אנשי המחשב של מחלקות הביון, והמפקדים של המרינס בעיראק ובאפגניסטן.

אחרי סיום הלימודים (שהן כולן ללא תשלום! המשלם הוא האזרח האמריקאי!) באות חמש שנות שרות חובה בצי האמריקאי, אבל ברוב המקרים בוגרי המכללה נשארים בצי עד פרישתם כקריירה צבאית. כשדייויד חתם על ההתחייבות הוא לא ידע שבסיום לימודיו כל קבוצת נבא תרצה אותו בבחירה ראשונה בדראפט, אך כמה מהן תהיינה מוכנות לחכות 5 שנים עד סיום שירותו הצבאי?

תוך שנתיים דייויד הפך לשחקן המכללות מס´ 1 בארה"ב ואולאמריקן של החמישייה הראשונה. אבל מכללות כאנאפוליס או ווסט פוינט אינן יכולות להגיע לטופ בNCAA בגלל שרוב הספורטאים המעולים בתיכון חוששים מחמש שנות השרות. לדייויד לא היו תכניות להיות שחקן מקצועני בנבא. כל מה שרצה היה קריירה צבאית. הוא רצה להיות טייס. לכן כל מה שהצליח לעשות בהופס במכללת הצי היו דברים אינדיבידואלים. (אגב, הוא היה גם שחקן קבוע בשישיית מכללת הצי בשחמט ששיחקה נגד המכללות הטובות ביותר בשחמט, כולל שורת משחקים באירופה נגד הטובות שבנבחרות ביבשת הישנה!).

הוא סיים את לימודיו בהצטיינות ("גווארי") עם A.B במתמטיקה, ותואר "סגן ראשון" (הוא השתחרר כסרן). סאןאנטוניו בחרו בו כמספר אחד בדראפט של 1987 עם ידע ברור שעליהם לחכות 5 שנים לשרותיו של דייויד. במכללות כאנאפוליס וווסטפוינט אין הנחות. חתמת ל-5 שנים, תשרת 5 שנים! בכל ארה"ב קמה זעקה להרשות לו לשחק בנבא לפני סיום חובת 5 השנים, אך האדמירל של הNAVY פול ווסטהאם סרב אפילו לשמוע על כך. "ROBINSON MUST SERVE!”, הוא הודיע.

לפתע התמזל מזלו של דייויד: בצי האמריקאי (כמו בחיל האוויר ובצבא) ישנם חוקים המגבילים השתתפות קצינים בתפקידים מסוימים בצוללות ונושאות מטוסים. דייויד – שרצה להיות טייס – ויתר כשנודע לו שגובהו בעוכריו, ואז הוא החליט להתמחות בניווט מטוסים בנושאות מטוסים. גם שם היו לו מגבלות בגלל גובהו, והצי החליט שבמקרה הספציפי הזה הם יתנו לדייויד לשרת רק שנתיים במקום החמש, כי שרותו היה בתפקיד שהוא לא התמחה בו בגלל גובהו.

אז אחרי שנתיים דייויד רובינסון הפך שחקן נבא!

 


NBA

כשהספארס החתימו את דיוויד ("האדמירל") רובינסון ב-1986-1987 הם ידעו שהוא לא ישחק עבורם לפחות חמש שנים. אך הם כל כך רצו אותו שהיו מוכנים לחכות. אז אחרי ששוחרר מהצי שלוש שנים אח"כ, הגיע לקבוצתם שחקן שישנה אותם לעד!

הספארס זכו בו סוףסוף ב-1989 אחרי עונה של 61 הפסדים ו-21 ניצחונות. עונה אח"כ הוא היה הגורם הראשי לTURNAROUND הגדול בהיסטוריה של הנבא כשהוא מוביל את קבוצתו החדשה לרקורד מרשים של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים, עונה אחת בלבד אחרי ה-61 הפסדים!

כבר באותה עונה הם העפילו לפלייאוף והגיעו עד הסיבוב השני בפלייאוף ב-1990. באותה עונה (1989-1990) הוא נבחר לרוקי השנה ברוב מחלט. כולם הצביעו עבורו, אםכי היו שאמרו שהוא "לא ממש רוקי". מיד אחרי הפלייאוף חברת הסרטים SEGA החליטה ללכת איתו על כל הקופה, ויצרו סרט בכיכובו – "בית המשפט העליון של דייויד רובינסון" שזכה לביקורות חיוביות ביותר.

כמה שעליון היה משחקו, הספארס לא הצליחו אףפעם לעבור את השלב השני של משחקי הפלייאוף. מיד החלו השמועות לפרוץ: הוא שחקן טוב, אך שחקן ללא ´גאטס´. לא משנה שהוא שיחק מצויין ב-1992 עם הדריםטים של מג´יקלארימייקל, הוא עדיין נחשב לשחקן מצויין, אלגנטי, אך שחקן ללא קילר אינסטינקט וללא "נשמה".

 

ב-1993-1994 הוא רץ "ראש בראש" עם שאקיל אוניל לתואר "קלעי העונה". במשחקו האחרון – פארסה אמיתית – הוא קלע 71 נק´ נגד הקליפרס. ב-1995 הוא זכה בתואר הMVP של הליגה וזכה בתואר "מלך הסלים"., ושנה אח"כ, בעודו שחקן פעיל, הוא נבחר כאחד מ-50 האגדות. אך עם כל ההישגים האישיים, הוא חייב היה לחכות עוד כמה עונות לפני שזכה בטבעת האליפות של הנבא. וזה קרה רק אחרי עונה גרועה מאד של הספארס (20 ניצחונות, 62 הפסדים).

בגלל העונה הגרועה מאד של הספארס הם זכו ביכולת לקבל את הסיכויים הרבים ביותר בהגרלת השחקן מס´ אחד בדראפט. הפעם שיחק מזלם: הם זכו בבחירה הראשונה, ומיד ניצלו אותה לבחירת שחקן בשם טים דאנקן מאוניברסיטת "ווייקפורסט". עם דאנקן ורובינסון, הספארס חרשו בפלייאוף של המערב כשהם קוברים את כל יריביהם במערב כאילו היו שחקני חטיבת ביניים (11 ניצחונות, רק הפסד אחד).

בפלייאוף של הנבא הספארס חיסלו את הוולבס, הלייקרס, והטריילבלייזרס ללא כל בעיה. בגמר נגד הניקס כשהוא משחק סנטר ודאנקן משחק פאוורפורוורד, הספארס ניצחו בקלות את הניקס בגמר הנבא. ב-2003 הספארס זכו בעוד אליפות כשגברו במשחקי הגמר על ניוג´רסי נטס, (כשהאדמירל קולע 13 נק´ עם 17 ריב´) ואז יצאו עיתוני ניויורק לראשונה בכינוי "מגדלי התאומים" כשהם מדברים על האדמירל ודאנקן. באותה עונה (2003) ספורטס אילוסטרייטד בחר בו כ-"ספורטאי השנה".

6 שנים אח"כ הוא פרש, והדבר הראשון שעשה היה לקנות 22% מקבוצת הספארס, בה הוא מעורב בכל מיני תפקידים עד עצם היום הזה. מאז שפרש הוא הפך לאחד הפילנתרופים הגדולים של הליגה, כשהוא תורם לבתי ספר באזורי הגטו של סאן אנטוניו, שיקגו, ולוסאנג´לס. ספורטאי דגול ואזרח למופת.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. יופי של פוסט מנחם

    רובינסון היה אחד מהחביבים עליי ביחד עם בארקלי בשנות התשעים הדיי עלובות של הסלטיקס והגדולות של ג'ורדן. לפחות הוא הצליח להשיג שתי טבעות בעוד שבארקלי לא הצליח להשיג אפילו אחת. הציוות שלו עם טימי הצעיר והמוכנות של טים ללמוד ממנו הכל היו ווין גדול מבחינת פופ.

  2. מעולם לא אהבתי אותו
    הזכרונות שלי ממנו
    פלייאוף 1995 – האקים מוציא אותו לסיבוב בגמר המערב ודופק לו דרים שייק עם קשית ומטריה
    שאק נוקם את נקמתו ברובינסון ( פיאסקו 73 הנקודות של רובינסון מהמוזרים בתולדות המשחק )
    https://m.youtube.com/watch?v=laj7MLnEmD8

    1. בסל כזה גם אם היית שם שם את את מייק טייסון שיתן לו סוקס בפנים הכדור היה בפנים. אבל האמת היא ששאק הוא טדי בר 🙂

  3. קצין וג'נטלמן אמיתי
    קילר אינסטינקט באמת לא היה לו כך שאולי עדיף לצבא שהוא בחר לבסוף בכדורסל.
    הוא מסוג האנשים שאם היה טייס יש מצב שהיה נוחת כדי לחלץ איזה כלבלב שנתקע בגדר…. 🙂

  4. סנטר מצויין, לא ברמה של הגדולים ביותר המעמד שלו נפגע אחרי ההתעללות והסיוטים מהאקים בסדרה ביניהם. היום ההשפעה של רוקי לא יכולה להיות כזאת גדולה מסיבה עיקרית פשוטה והיא ההגנה האזורית. פעם כל מה שהיה צריך זה שחקן מדהים ב1 על 1, או להכניס כדור לפוסט ולקבוצה היריבה לא היה יותר מדי מה לעשות.

    1. גם ברמה ההשגית הן מבחינה קבוצתית והן מבחינה ואישית הוא היה טוב מיואנג. צריך להוריד לו את מלכות הסלים (הספרס פימפמו אותו בכוונה במשחק גועלי).הוא והאקים נפגשו בשיא (האקים הרגיש פגוע מהתואר שרובינסון זכה בו) האקים התעלל בו, השפיל וריסק אותו. אני לא מדבר על שאק שהשפיל אותו (בשנותיו המאוחרות) ואת דאנקן. כדי לזכות בדאנקן הושיבו אותו על הספסל מפגרת האולסטאר (היה בריא לחלוטין) בטנקינג גועלי של פופ.

      1. לקובי היה חלק גדול יותר בניצחונות של הלייקרס על הספרס.

        במפגש בין הספרס ללייקרס 2002 לשאק היו 21.4 נק' למשחק, 44% אחוז מהשדה, 12.2 רב'.
        לדנקן באותה סדרה היו 29 נק',42.5% מהשדה, 17.2 רב'.

        במפגש ב-2003 לשאקיל היו 25.3 נק', 55% מהשדה, 14.3 רב'.
        לדנקן היו 28 נק', 53% מהשדה, 11.8 רב'.

        ב-2001 וב-2004 שאק קלע 2 נק' למשחק (בכל אחת מ-2 הסדרות) יותר מדנקן.

        קובי היה הקלע המצטיין בכל המפגשים בין הספרס ללייקרס בשנים 2001 – 2004

        1. קובי היה מדהים בסדרות האלה אבל זה בגלל שאק שדרש דאבל טים פעם אחר פעם והשאיר את השטחים הפנויים לקובי. להציג את זה מבחינה סטטיסטית ששאק קלע רק 2 נקודות יותר מדאנקן ממש לא מציג את התמונה הנכונה.

          1. לדנקן ממוצע נק' גבוה משל שאק ב-4 המפגשים של 2001 – 2002 – 2003 – 2004

            כך שלדעתי,
            א. שאק לא "השפיל" את דנקן.
            ב. הניצחונות ב-2001 , 2002, ו – 2004 , הם יותר בגלל העובדה שהספרס לא הצליחו לעצור את קובי.

            (אני לא מאמין שכתבתי 2 תגובות חיוביות רצופות על קובי…)

          2. עוד פעם להסתכל על סטטיסטיקה ממש לא מספר את כל הסיפור של המשחק, דאנקן לעולם לעולם לא הצליח או יכל בכלל להתמודד מול שאק בשיאו (ואני אחשיב גם את 2002 למרות שכבר ראו את הירידה החדה ביכולת) שאק קיבל פעם אחר פעם דאבל טים שהשאיר לקובי מאצאף קל יחסית,אני זוכר עדיין את הסוויפ המשפיל שהלייקרס הנחילו להם. להשוות את הסטטיסטיקה בין דאנקן לשאק כששאק קיבל דאבל טים פעם אחר פעם זה פשוט לא הסיפור.

          3. שאק שיחק מול דאבל טים לאורך רוב הקריירה שלו,
            הספרס היו הקבוצה שהכי התקרבה להצליח להאט אותו בשיאו.

            הפואנטה שלי –
            שאק לא "השפיל" את דנקן.

      2. הצלחה פחות נמדדת, בעיני, בעונה הסדירה. בפלייאוף אני לא חושב שהוא לקח ככוכב ראשי את הניקס למקומות רחוקים מאלו של רובינסון שנתן עוד כמה סדרות מזעזעות במאני טיים חוץ מהמפגש ההוא מול החלום (מול פיניקס פעמיים למשל)

  5. היום אף קבוצה לא תבזבז בחירת דראפט על מישהו שלא רק לא יגיע אליה אחרי שנים, אלא גם בכלל לא ישחק כדורסל בכלל במשך הזמן הזה.

    1. בטח שכן אמביד, השחקן אחד המוכשרים שהגיע לליגה לא בטוח שהגוף שלו עמיד לעונה התובענית של הNBA אבל זה שחקן שמשנה מועדון מקצה לקצה.

  6. הוא בא להשקיע בחברת סטארט אפים של אבא של חבר שלי, אז חבר שלי פגש אותו.
    הוא ביחד עם עוד מהבעלים של הספרס ועוד בעלי קבוצות בנבא.
    די מגניב

  7. דיוויד רובינסון הוא הסיבה שאני אוהד הספרס, לא רק בגלל שהוא השמאלי הכי טוב שראיתי אלא בגלל שגופנית, אינטלקטואלית והתנהגותית הוא היה לא פחות ממושלם. נכון שלא היה רוצח על המגרש כמו שאק קובי או בארקלי ושלא היה לו כישרון הכדורסל של חאכים או מייקל אבל אין ספק שהוא אחד הגדולים שהיו, לדעתי גדול מדאנקן והשחקן הטוב בהיסטוריה של הספרס.

להגיב על מיקי לבטל

סגירת תפריט