בן קבוצתי! / ארון מקי על אלן אייברסון). תרגם סמיילי

בן קבוצתי

ארון מקי

NBA / פרש ממשחק

(תרגם סמיילי)

לעולם לא אשכח את הבוקר שהועברתי לפילדלפיה. זה היה ב-1997 ושיחקתי בדטרויט עם הפיסטונס. צלצול מוקדם בבוקר העיר אותי עם החדשות: אני הולך אל הסיקסרס כחלק מחבילה הכוללת את תיאו ראטליף, בתמורה לאריק מונטרוס וג'רי סטקהאוס.

המחשבה הראשונה שלי? זה נגמר

ולא נגמר במובן של תחרות הטבעות עם וינס קרטר

לא ידעתי הרבה על פילי, אבל מה שידעתי היה רע. אני הולך אל קבוצה מפסידה. אני הולך לקבוצה עם חבורה של מקרי ראש רציניים. לסיקסרס היה את אלן אייברסון ודרך קולמן, כל אחד בדרכו היה בעל מוניטין רע. בנקודה ההיא, לא הכרתי את אלן בכלל. שנינו עדיין הינו צעירים. אבל שמעתי דברים לגביו.

למרות זאת, ביום הראשון שהופעתי לאימון של פילדלפיה, הבנתי שיש פה משהו מיוחד. האנרגיה היתה פשוט אחרת. לארי בראון רק הגיע לשם, ואפשר היה לראות שכולם עובדים מאוד קשה ומנסים להבין איך להוציא את המיטב. הם רצו להוציא את המיטב. ביומיים הראשונים של האימונים זה היה מאוד תחרותי. אלן, כמו שאתם כבר יודעים, הוא סופר תחרותי, והוא משחק חזק בכל מהלך. יש לו יהירות והתנהלות כזו. הוא נמצא במגרש, מדבר ועושה כיף חיים בלעשות את המהלכים שלו. היה שם רק משהו שפשוט היה מדבק.

 

הטרייד לימד אותי שיעור שאני עדיין חושב עליו עד היום. כל הדעות הקדומות שלי על הסיקסרס – כולל אייברסון – היו מבוססות על התפיסה הציבורית. שמועות, לחישות בין חברים. בכלל לא הכרתי את החברה האלה. הייתי לכוד בתיאורים שהמדיה הציבורית הזינה אותי, תפיסה שאותה אני לא מחבב.

בספורט מקצועני יש הרבה זמנים שאתה מבחינה מנטלית נמצא בתחתית. זה בדיוק הזמן בו אתה חייב להכיר את חברי קבוצתך. אתה בטיסות, בנסיעות באוטובוסים, זאת ההזדמנות שלך ללמוד ולחלוק דברים ורגעים פרטיים עם בנאדם שהציבור או המדיה לא יודעים. יש לך את הרגעים האינטימיים האלה שאתה מדבר על החיים, על המשפחה, על הקשיים – השיאים, השפלים וכל מה שביניהם.

בשנה הראשונה שלי בפילי למדתי להכיר את אלן מצוין. הפכנו להיות חברים מאוד קרובים. בנוסף קיבלתי הזדמנות טובה מאוד להכיר את דרק קולמן. למדתי הרבה על עצמי ועל החיים מהאינטראקציות הללו. בימים אלה, במיוחד עם המדיה החברתית, אנשים רושמים דברים שהם בכלל לא מבוססים ואין שום עובדות לגבות את דבריהם. למדתי כבר מזמן: לבדוק תמיד את העובדות. תכיר קודם את הבנאדם שמולך. אחד מהדברים שהפכו את הקבוצה ההיא של הסיקסרס לכל כך מיוחדת היא שהכרנו אחד את השני כאנשים ולא דרך המדיה. בגלל זה שמרנו אחד על הגב של השני על הפרקט.

בסוף השבוע שאלן הולך להיקרא להיכל (התהילה), אני מעוניין לחלוק מספר דברים שאנשים בוודאי לא יודעים לגביו. דברים, שעבר במשך הזמן, שגרמו לו להתעצב להיות מי שהוא.

 

אלן הוא סטודנט של המשחק. אנשים פשוט לא מבינים את זה. כולם חשבו שאלן היה קורא את עיתון הדיילי ניוז, ושהוא ופיל ג'אנסר, בעל טור בעיתון שהיה בדרך כלל רושם עליו ביקורות, בעלי קשר ו/או יחסים מיוחדים. אבל אלן גם למד את המשחק. אלן היה קורא את התגובות – והיה קורא את כל התגובות. הוא היה יודע שהוא הולל לשחק נגד יריבים שאמרו כי הם הולכים לעצור אותו, והוא היה חוקר איך הוא הולך להשמיד אותם. הוא התענג על כך. אם מישהו היה מדבר עם העיתונות על אלן לפני המשחק, אלן פשוט שם לו מטרה על הגב.

קחו לדוגמא את המשחק הראשון בגמר ב-2001. אלן קיבל את כל ההערות והקליפים, קרא איך שחקנים מסוימים היו מתהגים ומה הם אמרו לגביו. הוא ידע למה להתכונן. הוא ידע שהלייקרס הולכים להשתמש בטיירון לו על מנת לסגור אותו. אלן ידע מה מצפה לו. הוא היה אומר "אתה יודע מה? אני הולך למחוץ את הבן-ז%$ה".

 

אף אחד לא מבין איזה לחץ הופעל על אלן בזמן שהוא שיחק. כשאתה מגיע ל-NBA, יש לך כסף. אבל זה לא אומר בהכרח שיש לך את כל התשובות – אתה לומד את הדברים הללו תוך כדי הזמן.

תמיד הייתי חושב על אלן בזמן הנסיעות באוטובוס. האוטובוס חשוך והוא תמיד היה יושב בסוף מאחורה. תמיד הוא היה בטלפון, מדבר עם אשתו, אמא שלו או חבר – ותמיד נראה מתוח. תמיד באוטובוס הוא התמודד עם איזה עניין משפחתי. לאחר ניצחון גדול הוא היה יושב מאחורה באוטובוס ואפשר היה לראות את זה בעיניים שלו – אפשר היה לראות כי משהו מתרחש שם. רק כדי להיות בטוח, הייתי שואל אותו "אתה בסדר?" אבל הוא היה מושך בכתפיים ומנפנף אותי. ב-NBA יש יותר לחץ מחוץ לפרקט מאשר עליו, ולא היתה דוגמא טובה יותר מאשר אלן. הוא היה מעמיס הרבה על כתפיו ואנשים פשוט לא ראו זאת.

אלן נגד קוד הלבוש של דיוויד סטרן היה סיפור גדול – בעיקר בגלל שאלן היה קובע טרנדים. בעידן ההוא של ה-NBA, הליגה רצתה שניראה כמו התאגידים העסקיים באמריקה. עמדת השחקנים היתה: לא עבדנו כל חיינו כדי להגיע למקצוענים רק כדי להיות כמו תאגיד אמריקאי כזה או אחר. באנו לשחק כדורסל. הם רצו שנלבש חליפות ועניבות, שלחלק מהחברה לא היתה כל בעיה ללבוש. אבל רוב החברה האחרים היו כאילו "בנאדם, אני פה לשחק כדורסל. מה זה בכלל קשור לאיך שאני מתלבש מחוץ למגרש לביצועים על המגרש". אלן היה בראש הגישה הזו. הוא יצא החוצה לפי צו האופנה שלו בגלל שהיה אותנטי לעצמו. והרבה מהשחקנים נשאו אליו את עיניהם כמוביל המחאה.

אלן אפילו היה אתלט טוב יותר ממה שאתם חושבים. הוא חתיכת פריק אתלטי. הוא היה סופר אתלטי. היינו מסתכלים עליו באימון ומהנהנים את ראשינו כלא מאמינים. אם הייתם עומדים לידו, הייתם בוודאי מתבלבלים. אין לא את הרגליים הגדולות ביותר, אין לו את הזרועות הגדולות ביותר. אבל אלו היו הדברים שבעזרתם הוא היה מאוד דינמי.

הרבה אנשים ראו בו קרן של תקווה. "תראו את הבחור הקטן הזה, דומיננטי בספורט שנשלט ע"י אנשים גדולים". הוא היה בחור קטן בים של אנשים ענקיים. זה גרם לדור שלם של ילדים לחשוב "אני יכול להיות כזה". ברור שאף אחד לא יכול להיות כמו אלן. אבל הוא נתן לאנשים סיבה לקוות למשהו – מישהו שהוא אשכרה במימדים שלהם.

אלן ידע לצייר! כן אדוני, על נייר או סקיצה עם עיפרון. זה סוד, משהו שלא יודעים לגביו, אבל הוא חתיכת אמן. הוא תמיד היה מצייר תמונות שלנו והיה מניח אותם בתאים שלנו בחדר ההלבשה. הוא היה שם את האוזניות הגדולות שלו, לוקח חתיכה גדולה של נייר. ואז, פתאום, היה נקרע מצחוק ממה שבדיוק סיים לצייר.

הוא היה עושה שטות מכל דבר. תמיד היינו צוחקים על כולם ואחד על השני. וכידוע לכם אלן לא מסוגל לסתום את הפה, אף פעם. ברוב חדרי ההלבשה התמונה היא רגילה. שחקנים צוחקים אחד עם השני, שחקנים מדברים אחד על השני, צוחקים ומתבדים. אלן תמיד היה במרכז של כל ההמולה הזו.

כשהיה מצייר מישהו, בדרך כלל הוא היה מצייר את הפנים של אותו בנאדם. לי יש ראש מחודד, אז הוא צייר את הפרצוף שלי כמו כדור פוטבול ושם פצעון גדול על האף שלי – זה נראה כמו הר געש עם מוגלה שהכל יוצא החוצה. הוא תמיד היה מעטר קצת מעבר, נותן לזה קצת מהדמיון האישי שלו.

עצתי היא כזו – אם יוצא לכם להיות פעם בחברת AI, בקשו ממנו לצייר מישהו אחר בחדר. תמסרו לו שארון אמר לכם.

אלן, הגיע היום הגדול. אני יודע איך אתה מרגיש – אתה מתקשה לעכל את זה. אתה חושב "בנאדם, זה טירוף!" זה הרי הלם למישהו כמוך, והרבה מההרגשה בטח מרירה. אבל תחשוב על כל השמות הללו בהיכל התהילה. ד"ר ג'י, מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן. כל אלו שעליהם גדלת בילדותך. אתה הולך להיות חלק מהחברה האלה עכשיו, ממש ללכת יד ביד.

ילד מהחדשות של ניופורט, וירג'יניה. מי היה מאמין?

הרבה אנשים מחקו וויתרו עליך בתיכון. תראה אותך עכשיו.

אתה שם למעלה בראש שרשרת המזון. תהנה מזה. מזל טוב והרבה ברכות מכל חברי קבוצתך בסיקסרס. זה היה כבוד לשחק איתך.

ארון מקי

הדיינסטי של אייברסון בסיקסרס


 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. פילי היתה אחלה קבוצה ב 2001. הביאו במיוחד את מטומבו (טרייד על ראו ליף+) כדי להתמודד עם שאק מה שלא הצליח במיוחד.. ואייברסון + קבוצת נגרים (הרכז הפותח היה בכלל אריק פאקינג סנואו!!!) הצליחה להגיע לגמר נגד המפלצת מל.א. ואפילו לגנוב את הראשון בחוץ. מקי היה רוח פלייר מצוין, יד טובה מבחוץ והגנה אגרסיבית. מבחינתי חבל ששאר לא עף על קובי קודם וככה לפילי היתה טבעת ראשונה אחרי ההיסטוריה ב 83

  2. כל כך חבל לי שלא לקח טבעת אחת על חשבון השלוש של שאקובי. IT קצת מזכיר אותו בצורת המשחק ועל זה אני אומר תודה בתקווה שהסלטיקס יציעו לו את המקסימום. אבל IT ממש ההיפך ממנו בהתנהלות.
    אלן היה אייקון של אופנהוהביא את קעקועי הגוף לקדמת הבמה, בעצם פתח את הדרך להשתלטות אופנת הקעקועים באן בי איי.

  3. תודה רבה סמיילי
    אייברסון היה ריל דיל
    ההצלחה שלו בפילדלפיה הייתה אדירה ביחס לסגל של הקבוצה
    חשבתי שבדנבר הוא יכל להצליח יותר

  4. שחקן מצוין כנראה אחד הגדולים אי פעם .
    אם לא הגדול ביותר .
    והוא לא רק,היה שחקן ענק אלא גם שחקן קבוצתי .מצוין .
    לא התנשא על אף אחד אף פעם .

  5. מאמר ותרגום שעושים כבוד לאחד השחקנים המרגשים ביותר שהיו בשנים בהם אני צופה, בלי קשר להצלחה האישית או הקבוצתית. תודה

  6. תודה רבה על התרגום! יש כמה סרטים מצוינים של ESPN שנעשו על אייברסון ועל הסיפורים השונים, אחד על ההסתבכות שלו בזמן שהיה מועמד לבחירת דראפט גם כשחקן פוטבול וגם כשחקן כדורסל. וזה לינק ליוטיוב לסרט The Answer: https://www.youtube.com/watch?v=2TCjK4jRDfw

להגיב על MBK לבטל

סגירת תפריט