הטור של לס ליום ג': האוארד חוזר הערב לבית ששרף

 

 

עכשיו האוארד רוצה לכבות את השריפה

 

"הייתי צעיר. עשיתי הרבה שגיאות. אני מאמין שכל  כוכב, כל ICON עבר דברים כאלה. כדי להיות 'אייקוני' לא חשוב שעשית שגיאות. כולם עושים שגיאות. מה שחשוב הוא שלמדת מהן, ואתה היום אדם בוגר. אדם חדש!"

את המילים הללו אמר דווייט האוארד לסם אמיק, עתונאי הספורט של יו.אס.איי.אודיי בראיון אקסקלוסיבי לקראת הטיסה לאורלנו למשחק הערב. הראיון נערך בביתו השכור של האוארד  בבל-אייר שליד הוליווד עם 9 חדרי שינה, 14 חדרי מקלחת ושרותים – רובם עם ז'קוזי כמובן – ומראה נפלא של כל העמק.  מדוע ל-9 חדרי שינה צריך 14 מקלחות ובתי שימוש? כנראה למקרים שבחדר השינה נמצאים שניים, ובאותו זמן יש להם שילשולים, זה למה.

לדעתי לראיון היתה מטרה ברורה: לבקש מין סליחה – מבלי לבקש סליחה – מאוהדיו לשעבר באורלנדו, אותם יפגוש לראשונה מאז עזב את העיר הערב.

כמו שאני מכיר את דווייט האוארד מראיונות איתו בעבר בחדרי ההלבשה של ההיט והמג'יק, הרי הוא צעיר נחמד עם נפש רגישה מאד, וכנראה שהמשחק הראשון "בבית ששרף" מאד מטריד – אם לא מפחיד – אותו. להאוארד אין את העור העבה של לברון (שאף הוא גבר צעיר רגיש מאד, תתפלאו!), והמשחק הראשון בקבוצה שהוא טילטל, שיגע, בילבל, וסיחרר משך למעלה משנה עם הצהרות  אטומות, מטושטשות, ומעורפלות –   לא נתן לו מנוחה ומרגוע כבר מתחילת העונה. הוא ייחל שהיום הזה לא יגיע, אך כמו כל דבר אחר הוא הגיע אפילו הרבה יותר מהר משחשב.  כנראה שהוא החליט להקדים מין רפואה למכה עם ראיון זה. אני אצטט את מילותיו של האוארד מילה במילה, ובאותיות אדומות אגיב ואומר את מה שיש לי לומר.

סם אמיק מתחיל את הראיון עם הסבר שהענק הזה המשחק היום בלייקרס, שהיה כה BELOVED באורלנדו, העיר שהוא מודה שהיא אהבתו הראשונה – "עיר נפלאה עם קהל נפלא" כדברי האוארד – ביקש את הראיון כדי לנסות ולהסביר את כל העיקולים, הטישטושים המכוונים,  הניגודים והסתירות בהצהרותיו כשעוד היה שחקן במג'יק, שגיאות שעשה שפגעו בתדמיתו, והודאתו בראיון ש-"לו יכולתי לכתוב את השנה-שנתיים האחרונות במג'יק, הייתי כותב אותן אחרת!".

במטבחו הענק הוא הודה בפני אמיק: "עשיתי הרבה שגיאות כשהייתי באורלנדו. בהרבה דברים טפלתי 'THE WRONG WAY'. אם ישנם אנשים באורלנדו שעדיין כועסים עלי, אני מתנצל עכשיו על הדרך בה עשיתי דברים, אבל האשמה היא לא רק בי. האשמה היא גם של המדיה. אני פשוט הייתי בתוך ערבוביה של דברים, והשגיאה שעשיתי היתה שרציתי לרצות את כולם. לא רציתי לפגוע באף אחד, והתוצאה היתה שפגעתי בכמעט כולם. למדתי שעור חשוב שאתה לא יכול לרצות ולספק את כולם. כל מה שאתה יכול לעשות זה להיות ישר עם עצמך, ולתת לקובייה ליפול כיצד שתיפול. כשאתה רוצה לרצות את כולם – אתה לא מרצה אף אחד!".

"אני אוהב את העיר ולעזבה היה הדבר הקשה ביותר. אני אוהב את העיר ואת תושביה ואני מרגיש עד היום שזאת העיר שלי. לא רציתי לעזוב, אך הרגשתי שאני חייב לעשות שינוי. הרגשתי שמחכה לי משהו אחר, טוב יותר,  במקום אחר. הרגשתי שנתתי את כל מה שהיה בי לעיר ולקבוצה, ושהגיע הזמן להתחבר למשהו אחר!"

לי אין כל בעייה עם זאת. הוא שיחק באורלנדו 8 שנים מ-2004 עד 2012 ואז החליט שאין לו יותר מה לחפש בעיר ובקבוצה. הוא הרגיש "שהגיע הזמן להתחבר למשהו אחר, טוב יותר, במקום אחר". כמעט לא שמעת מילת סלידה אחת על 'האוארד שעזב את קבוצתו לאנחות', או על 'האוארד שלא הסכים לחכות עד שייקח אליפות עם אורלנדו'. אבל כשלברון החליט אחרי שבע שנים בקאבס (2003-2010) 'להתחבר למשהו אחר, יותר טוב, ובמקום יותר טוב' – לכריס בוש ודוויין ווייד בדרום פלורידה, אחד מגני העדן של העולם- כל העולם מביל סימונס, 90% מגולשי הופס, 98% מגולשי דה-באזר, ועתה אפילו מיודענו יובל עוז, עלו עליו כ-"בוגד",  "מועל", "מחבל", "עריק", "פחדן", "מפר אמונים", "צבוע", "רמאי", "רשע", "מחבל", "כזבן", ואפילו "סנבלט-בן-זונה ארור-שימות-ויתפגר-ויפסיד-כמה-שיותר-השמוק-המכוער-הזה!". אני שואל את עצמי עד כמה צבועים יכולים להיות בני-אדם? הדו-פרצופיות של הרוב העצום של אוהדי הכדורסל שדרסו, השפילו, וירקו על לברון ומיאמי היט היתה לא פחות מחנפנות לשאר הקבוצות, כפילות מגונה, התרפסות והעמדת פנים כאילו רק מיאמי היא השפלה ההורסת את הכדורסל. אצל הסלטיקס – שהקדימו עם 'שלישיית הזהב' את מיאמי זה היה "הם כבר היו זקנים"; אצל הניקס זה היה "מי זה אמארה הזה? הוא אפס ללא סטיב נאש". ואצל הלייקרס שניסתה להביא את כריס פול, והביאה את האוארד, ואת סטיב נאש (אחרי שגנבה את פאו גאסול) זה היה "לא היתה להם ברירה". הנה מה שכתבתי בדה-באזר  כשעשרות גולשים התנפלו על לברון, כאילו שהוא חייב להם משהו:

לכל אניני הטעם, יפי הנפש, אניני הדעת, המצפוניים, נדיבים, עדינים, ורוחניים מדה-באזר!

האם לברון חייב לכם משהו? באיזו חוצפה אתם מעיזים אפילו לפקפק בזכותו לעזוב את מקום עבודתו, ולחפש את אושרו במקום עבודה אחר? כמה חברות היי-טק אתם עזבתם כי חברה מתחרה הציעה לכם עוד כמה שקלים, מכונית צמודה, או עבודה מאתגרת יותר בתנאים טובים יותר ואווירה 'מנצחת' יותר? הרי עזבתם ללא מחשבה שנייה, אפילו שהחברה בה עבדתם עד עתה שיקללה את מעמדתכם והעלתה אתכם בדרגה כך שאתם טובים מספיק היום כך שהחברה המתחרה תרצה בכם! כמה מורים ביניכם עזבו את התיכון בחדרה ללא הירהור קל שבקלים לקבל משרת הוראה ב-'ריאלי' של חיפה? כמה מכם לא היו עוזבים את עפולה עם האשה והילדים עבור בית על שפת הים בהרצליה פיתוח?  ביליתם פעם חורף בקליבלנד? אני ביליתי 5 שנים באוהיו הקפואה בחורפים כסטודנט בווסטר ובקנט-סטייט. האם אתם נמצאים בכיס של לברון? האם עזרתם להתפתחותו? הבנאדם השקיע חיים שלמים להגיע למה שהגיע, ואחרי שנתן את כל מה שהיה לו בקליבלנד, והגיע למסקנה שבעלי הקבוצה וההנהלה לא מוכנים – או משכילים – להביא לו עזרה מספקת לאליפות, הוא החליט להתחבר לשני חבריו הטובים ביותר כריס בוש ודוויין ווייד, לשחק איתם, לגור בשכנותם, להפגיש את ילדיהם, ולעשות גחלים בחצר ביחד. היש לכם מושג מה הייתי נותן כדי לגור ליד חברי הטוב ביותר אלכס דלין? אבל הוא ומשפחתו גרים בת"א ואני ומשפחתי כאן, ולצערי אין לנו את האמצעים המשפחתיים ואפילו הכלכליים לעשות זאת. מה היה בלתי לגלי, בלתי מוסרי, בלתי מורלי, או בלתי ראוי במעשהו? זה קורה בכל מקום בעולם, בכל מקצוע בעולם, ובכל ספורט בעולם. לברון עשה מה שמצא לנכון עבורו ועבור האשה שלצידו, ושני ילדיו. ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, THAT IS JUST TOO BAD!

אמיק מסביר שאחת הבעיות של האוארד היתה שמאז שהגיע ללייקרס, חייו הפכו ל-"MEDIA DISASTER" (ולאיזה חיים הפכו חייו של לברון? הוא הפך ל-'אוייב הציבור מס' 1' בכל אולם בו שיחק. קריאות הנאצה…הקללות…הסיפור השקרי של סקס בין אימו לדולנטה ווסט…השלטים המעליבים בכל אולם ולאן שפנה. ולברון לקח את הכל כגבר. לא שמעת מילה אחת ממנו או מחבריו להיט המשתמשים בשנאה היוקדת ללברון ולהיט כתרוץ. כל מה שהם עשו זה להגיע לגמר נגד דאלאס בו היתה חסרה להם זריקת ג'אמפ אחת של ווייד כדי לנצח, ואז כשהפסידו, הם שינסו מותניים וחזרו ביתר און לעונה הבאה, וזכו באליפות כגדולים נגד הת'אנדר) . "במקום כדורסל האוארד היה צריך להתעסק עם הסברים על יכולתו הבינונית, על מצב בריאותו, ועל הקופליקטים עם קובי בחדר ההלבשה. (ושל מי בדיוק האשמה ב-'קונפליקטים הללו'? האם המדיה אשמה גם בזה?).

"אני יודע שאני היום אדם בוגר יותר, וטוב יותר משהייתי לפני שנה וחצי. אם מה שקרה לא היה קורה, הייתי STUCK בדרכי הקודמות. לא הייתי מתבגר, ואז אולי דברים היו נגמרים הרבה יותר גרוע. עבורי לשבת אתך עכשיו ולדסקס את העבר ואת השגיאות שעשיתי, זה כבר אומר שקרה בי שינוי קיצוני. שהתבגרתי".

אמיק טוען שדווייט מוכן עתה לקחת אחריות מלאה על ה-"DWIGHT-MARE" שהוא גרם. ברור שהוא לא הסופרסטאר הראשון לבקש טרייד, אבל הצורה שהוא עשה זאת ובילבל לאנשים וקבוצות את הראש הוא-הוא היה הגורם לעשות מכל המצב הרבה יותר גרוע משיכול היה להיות. אי ההחלטיות שלו היתה הגורם הראשי לכל הבלגן, וכמובן כל ה-"ציטוטים", "השמועות", "הרכילויות" שניזרקו, והוא לא היה מוכן לאמת או להכחיש הוסיפו שמן למדורה. לעתים היה נראה כאילו האוארד אפילו נהנה מכל הבלגן סביבו בגלל שהגבתו היחידה לכל השמועות היה חיוכו החביב והטוב. איש לא הצליח להבין מה מסתתר מאחורי החיוך הטוב והאבהי הזה.

לגבי, הקש ששבר את גב הגמל היה החיבוק והליטוף בקרחת המזיעה של סטן ואן גנדי כשהאוארד אומר "THIS IS MY MAN!", ואח"כ, "I LOVE THIS MAN", כשהאוארד היה זה שכמה שעות לפני כן דרש מההנהלה שיפטרו אותו. זוהי תמונה שמגעילה אותי עד עצם היום הזה. אחת מאותן תמונות שאתה רוצה לשכוח אך הן לא עוזבות את הכרתך!

 

סטן ואן גנדי אינו המאמן הקל בעולם. עם קולו הצרוד והצורח הוא יכול לגרום כאב ראש לכוס קפה. לגרום חום לכדור אקומול. אבל הוא הביא את המג'יק לגמר ה-NBA ב-2009 ולגמר המזרחי ב-2010. האם "המקום שהרגשתי שאני חייב להגיע אליו" – הלייקרס – יביא את אותו האוארד לגמר ה-NBA או לגמר המערב? תשובתי היא "לא". זה לא יקרה העונה, ומי יודע מה יהיה עם קובי בעונה הבאה, ומה יקרה איתו בסיום חוזהו ב-2014. זה גם סיום החוזה של לברון. האוארד טען בפני אמיק שהוא למעשה העדיף את הנטס, אבל קיימים בו דחפים להיות יום אחד שחקן קולנוע, וקירבת הוליווד היתה גורם מכריע. האם האוארד ייאלץ לחכות ללברון, אם יחליט לעזוב את ההיט, כי גם הוא רוצה להיות שחקן קולנוע? האם רק אז יהיה להאוארד סכוי לאליפות? עבור זה נצטרך לחיות ולחכות!

בקשר ללטיפת השיער של סטן ול-"אני אוהב את האדם הזה", האוארד מגיב היום שהרבה דברים שנאמרו אז בתקופה ההיא לא היו צריכים להיאמר. זו היתה תקופה מבולגנת. "מה שהייתי צריך לעשות ולא עשיתי זה לאסוף את חברי קבוצתי ולומר להם היכן נמצא ראשי, ומה תכניותי".  עבורי ההסבר הזה אינו מספיק.  ללטף את ראש האדם שזה עתה בקשת את פיטוריו? תמיד היתה בי הרגשה שיש משהו PHONY בדווייט האוארד עם החיוך המתוק שלו, והמעשה עם סטן רק הגביר מי את המחשבה וההרגשה שיש בו מין ה-'פוני'.

 

אמיק מסביר שהיה דבר נוסף שהאוארד אמר שגרם לפירוד ובלבול בקבוצה. זה היה כשהאוארד אמר ש-"בקבוצה ישנם הרבה שחקנים ש-NOBODY WANTED". הוא לא הסביר מי הם ה-'NOBODY' מלבד עצמו! כיצד צריכים שחקני לייקרס, למשל, להרגיש אילו קובי אמר ש-"ישנם הרבה שחקנים בקבוצה ש-NOBODY רוצה, מבלי לומר מיהו הנוסף אליו שלא רוצה, ומי הם – בדיוק – השחקנים שהאוארד לא רוצה בקבוצה!

ג'מייר נלסון, ריאן אנדרסון, רשאד לואיס, וג'יי ג'יי רדיק מסרבים לדבר איתו מאז. אמיק מסביר שהאוארד ניסה להסביר לו את כוונתו כשאמר שישנם "שחקנים לא רצויים" בקבוצה: "העניין הוא שרציתי לדבר על המצב בקבוצה. אנחנו היינו מין קבוצת אנדרדוג שאיש לא הכיר מלבדי. היינו UNDERRATED. לאיש לא היה איכפת מהמג'יק, ואיש לא הסתכל לעברינו. רק באורלנדו אנשים ידעו מי משחק מלבדי. ניסיתי להעלות את הנקודה שאני השחקן המוכר היחידי באורלנדו. רציתי שיביאו עוד שחקנים שאנשים מכירים" (או במילים אחרות, עוד כוכבים!)

אין כל רע כששחקן רוצה שיביאו תגבורת. אבל זה קצת שונה מלאמר "יש לנו שחקנים שלא צריכים להיות כאן". מלבד זאת, השחקנים 'בני-בלי-שם' הללו הגיעו לגמר ה-NBA שנה אחת, ושנה אחרת לגמר המזרח. ז"א שאולי הם לא כוכבים בעלי שם, אבל הם היו אחת משתי קבוצות מתוך 30 להגיע לגמר, ואחת מתוך 4 מתוך 30 להגיע לגמר האזורי. גם אני הייתי מאד נעלב כשחקן שעזר לקבוצה להגיע לטופ, ואז חברי לקבוצה – אפילו שהוא הטוב ביותר – זורק לעברי זבל כזה!

בכניסה לביתו אמיק גילה את מטרות העונה הזאת שהאוארד תלה לא רחוק מהכניסה לביתו:

1. אליפות NBA

2. 80% מהקו

3. 'שחקן ההגנה' של הליגה (פעם רביעית)

4. לשלוט ("DOMINATE") בכל משחק

5 לשלוט בכל אימון

6. לתת 110% מעצמי כל משחק וכל אימון

המטרה הראשונה היא ברת הישג. לא הרבה אנשים בכדורסל היו נותנים למטרה הראשונה סכוי רב, אך היא אפשרית. המטרה השנייה היא בלתי אפשרית אפילו תיאורטית אם יקלע 100% מעתה ועד סוף העונה. המטרה השלישית היא ברת הישג, כמו מטרות 4 ו-5, אבל רק מעתה ואילך כי עד עתה הוא לא 'שלט' באף משחק. וכמובן 110% היא סתם אימרה. אבל הצבת המטרות בלבד מלמדת שהאוארד החליט לעשות את הכל למען הצלחה מחלטת בלייקרס.

הוא מספר לאמיק שהוא גילה עולם חדש בלוס אנג'לס.  לשאלה אם יחתום בעונה הבאה הוא לא ענה ישירות, אבל כשנשאל מה יהיה הפקטור החשוב ביותר בהחלטתו הוא הגיב "WINNING". מתי WINNING? כבר העונה, או שלא יחתום לעוד עונה? בעונה הבאה אליפות או ש…???שוב, הוא לא ענה.

"השתמשתי בכל מה שקרה בשנתיים האחרונות "TO HUMBLE MYSELF" (ענווה, הכנעה, אין מילה עברית מתאימה!).  לראות כיצד אתנהג בעתיד. השנתיים הכינו אותי להיות אדם טוב יותר. אני למד הרבה מקובי. הוא הטוב ביותר במה שהוא עושה והוא לא מתנצל על כך. אני מתבונן בו ואומר כיצד אדם כמוהו עם 5 טבעות לא מושפע מכל מה שמדברים וכותבים עליו?  ככל שיותר מדברים עליו – טוב או רע – ככה יותר חזק הוא משחק. יש לו מנטליות של אלוף. אני מעריץ אותו על כך!".

מה יהיה העתיד?

"אני יודע את כל הדיבורים על החוזה הניגמר של קובי ב-2014, על החוזה הניגמר של לברון ב-2014, על החוזה שלי. אני אפילו לא חושב כל כך רחוק. כל מה שמעניין אותי הוא עכשיו. העונה הזאת. אני חופשי עתה מהניתוח בגב ואני מגיע לטופ של משחקי. יכול מאד להיות שחזרתי לשחק קצת מוקדם מדי, אבל עכשיו טוב לי בלייקרס. אני אוהב את היכן שאני גר ואת חברי קבוצתי, ואני מחכה שפאו גאסול יחזור. אני הגעתי ישר מהתיכון לליגה הזאת. מכיתה י"ב אתה ניזרק ישר אל תוך האש. עליך ללמוד לעוף תוך כדי שאתה עף. זה לוקח זמן, ואני שמח שהזמן עושה את שלו. כמה דברים הייתי עושה אחרת, אבל תשאל כל כוכב, כל 'אייקון', וכולם יגידו לך שהלוואי ויכלו לחזור על הכל ולשנות כמה דברים. כל מה שאנו יכולים לעשות עכשיו זה לא לחזור על השגיאות, ולעשות דברים בצורה טובה יותר!

כל צופי הכדורסל באולם אורלנדו הערב קראו את המאמר בדיוק כמוני. הערב נדע לפי קבלת הפנים אם אורלנדו סלחה לו והחליטה להמשיך הלאה בלעדו, או שנשארו עדיין מרורים שעל קהל חובביו לשעבר עדיין להוציא מקרבם לפני שהעבר יישכח.

 

 

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. מבחיל

    ניסיתי לא להקיא אבל זה היה חזק ממני.
    קראתי קטעים פה ושם ונלחמתי בתחושת הקבס אבל בסוף זה עלה לי – הקאתי קצת בפה.

  2. מנחם,אתה כל הזמן מדבר על צביעות לגבי לברון ואני חושב שזה בכלל לא עניין של צביעות,אני מבחינתי יש דין שונה ללברון מאשר לכל שחקן אחר בליגה(למעט אולי דוראנט) ואני אסביר,הציפייה שלי מלברון הייתה שהוא הבחלט יכול להדיח את מייקל כגדול השחקנים ששיחקו ושהוא היה בקליבלנד אהבתי אותו וממש לא היה אכפת לי שיצליח ההיפך מאוד התרשמתי מכך שהבן אדם הגיע לליגה עם שק ציפיות מטורף ובגדול הוא די עמד בציפיות,אבל ברגע ששחקן שאמור לקרוא תיגר על הגדול מכולם מחליט לבחור בקיצורי דרך ולחבור לעוד 2 סופרסטארים(שאחד מהם הוא בין 5 השחקנים הטובים ביותר)זאת ההאכזבה האדירה שלי ממנו.לצורך העניין נגיד והוא היה בוחר בניו יורק ולא מיאמי והיו בונים קבוצה סביבו נגיד אמרה כסופרסטאר שני ,אז זה היה מפריע לי הרבה פחות,זאת דעתי ומפה נובעת האכזבה האדירה שלי ממנו,לצורך העניין מהווארד אף פעם לא חשבתי שהוא יהיה אפילו בין 5 הסנטרים הגדולים ביותר ולכן זה ממש לא צביעות.סתם מעניין אותי מנחם לצורך הדיון איך היית מגיב עם הוא היה בוחר בלייקרס וחובר לקובי?

    1. ההבדל הוא שלמייקל הביאו שחקנים ולכן הוא לא היה צריך ללכת לשום מקום. הם באו אליו (סקוטי פיפן, קוקוץ', סטיב קאר, רון הארפר, סנטר אחרי סנטר, ועוד)

      1. בגדול כן,וזה לא עניין של להאשים,אני פשוט אומר מכיוון שהוא כזה טוב איכזב אותי שהוא הלך עם עוד 2 סופרסטארים,ודרך אגב לגבי מייקל אז מכל השחקנים ששיחקו עם מייקל חוץ מסקוטי פיפן אף אחד לא היה אולסטאר ותקן אותי עם אני טועה אבל למשחקים האולסטאר משיקגו היו נבחרים 2 בלבד מייקל וסקוטי.
        ונקודה אחרונה סקוטי פיפן שאני חושב שהוא שחקן גדול אף פעם לא היה נחשב לאחד מ5 השחקנים הטובים בליגה באותה עת

  3. to humble myself = להצניע לכת.
    וחוץ מזה אני עם אשך טמיר (המגיב): קשקושים כמו חול ואוכל אין.
    נותר רק לדמיין מה למביר האגדי היה מעולל לסנטר חלבי כזה לו היה מתמודד מולו… ובכלל, מי משחק כדורסל ומחייך, תיכף הוא יבקש שוקו ולחמניה בפסקי זמן.

  4. אין בכלל מה להשוות בין ההתנהגות של לברון לזו של הווארד.

    ללברון התייחסו כמו החלאה שהוא היה, ולהווארד מתייחסים כמו הטמבל המעצבן שהוא היה – שזה בהחלט לא חיובי, אבל רחוק שנות אור מההתנהגות של לברון.

    לברון כל הזמן גרם לקליבלנד להאמין שהוא נשאר ומנע מהם בעצם את האפשרות לקבל בשבילו תמורה בטרייד, כשבפועל הוא כבר תכנן מאחורי הגב עם ווייד ובוש לשתף פעולה במיאמי (כי הוא נכשל לעשות את זה בדרך הרגילה כמו הסופרסטארים האמיתיים לפניו).

    ולא רק זה, אחר כך הוא הולך ועושה תכנית ספיישל בטלוויזיה להודיע על ההחלטה שלו לעזוב אותם ומשפיל את קליבלנד מול כל ארה"ב בשידור חי ???

    האמת – כששמעתי שהוא מעיז לעשות כזו תכנית, הייתי בטוח שהוא נשאר בקליבלנד. הרי איזה מין בן אדם היה מודיע שהוא עוזב את קבוצת הבית שלו (הוא בכלל גדל בקליבלנד) אחרי שכל העונה הוא אמר שהוא נשאר, תוקע אותם בלי תמורה בשבילו, ועוד עושה את זה בנשיונל טלביז'ן ???

    איזה בן אדם ?
    לברון.

    כל החרא שהוא אכל מגיע לו ויותר מזה.
    וכל הנסיונות הפתאטיים להשוות בין ההתנהגות הזו לבין מה שקרה עם הווארד ולהשתמש בזה כהוכחה לאיזו שהיא צביעות – הוא מגוחך.

    אפילו הקטע עם ואן גנדי כנראה יותר מורכב ממה שנדמה, כי היום הוא והווארד בקשר מצויין וקשה להאמין שזה היה קורה אם הסיפור מאחורי התקרית ההיא בטלוויזיה היה לגמרי נכון.

  5. מנחם
    לברון בן אדם חכם – לכן הביקורת על צורת ההתנהלות שלו.
    הווארד- כפי שודאי שמת לב, הוא תינוק מגודל ואין ממנו ציפיות לצורת התנהלות שפויה. והתגובות בהתאם.
    בנוסף, העליהום על לברון נובע משני גורמים פשוטים של טבע האדם:
    – קנאה- שחקן מוצלח, סופרסטאר, עדיר כקורח- קשה מאוד לפרגן ולא לעורר אנטיגוניזם (עיין ערך כריסטיאנו רונאלדו)
    – פחד- כל אוהדי הקבוצות הגדולות (ספרס, לייקרס, שיקגו, בוסטון) פוחדים פחד מוות שלברון ייזכר בראי ההיסטורי גדול מהסופרסטאר שהם אוהדים משהם נולדו לאחר שייקח 6 אליפויות עם מיאמי ולכן שיטת הדה לגיטמציה שעושים לו (עיין ערך ז'וזה מוריניו) היא הכרחית בשביל לשכנע את עצמם וכמובן לשכנע את הזולת שחס וחלילה אין מישהו שמתעלה על מר ג'ורדן/ בראיינטולוס…

    1. איך הכנסת את לברון ורונאלדו לאותו משפט?
      אם הייתי אוהד את לברון הייתי נעלב.

      לברון מחוץ לדיון של הגדול בכל הזמנים וגם לא יהיה בדיון של הטופ 5 .
      קיצור הדרך שלו היה פראי מדי.

  6. מסכים.

    וויתר על כסף כדי להצטרף לעוד סופרסטאר + עוד אולסטאר שיעזרו לו לקחת אליפות.

    אף אחד מהגדולים באמת לא היה עשה כזה דבר ולא היה עושה, אבל הלחץ הכריע אותו.

  7. מנחם נראה לי שאהדתך לMIAMI מונעת ממך לקבל את אכזבתנו מלברון אך אני איני אוהד של קבוצה זו או אחרת ומאז המעבר של לברון אני מקווה להפסד בכל משחק שלו ולצערי ההפסדים בקושי באים ויתרה מזו אליפות 1 כבר יש . גם השנה זה נראה כמעט בלתי אפשרי לקחת אליפות מלברון וחבורתו שהחולשה היחידה שלה היא בצבע והעובדה שהאוורד בעונת נפל שלו עדיין נכנס ל5 הסנטרים הטובים בליגה רק מוסיפה לקבוצתו של לברון.

  8. אני לא טוען שלברון הוא מלאך שכולו תכלת, אבל כשעשה את תכנית הטלוויזיה, הוא היה כולו בן 24, ילד ממש, שהיה נתון להשפעה של כל הסוכנים והיועצים למיניהם ששיכנעו אותו שהוא עושה דבר טוב כי התכנית תביא כמה מיליונים לארגון הצופים. בקשר להאוארד וסטן ואן גנדי – הם ביחסים טובים? אני צריך הוכחה.
    אני לא טוען שהאוארד הוא אדם רע. הוא פשוט תינוק מגודל, ענק מחייך כזה, שרק למד תיכון, והוא כנראה לא החכם הגדול שבעולם. אז מה? הוא פשוט טמוי (פעם היינו אומרים על מטומטם "TA-MOY" – אני לא יודע אם המילה עדיין בשימוש בארץ. כששאלתי את נכדתי לפני שנה בקולנוע בהוד השרון אם היא רוצה "טירסה" היא לא ידעה על מה אני
    מדבר. כשאמרתי לה שפעם ככה קראנו לפופקורן היא התפקעה מצחוק. בת 15 ולעולם לא שמעה על 'תירסה'.

  9. קראתי רק את הפסקה הראשונה שלך וזה הספיק.
    איך אתה משווה בין מה שהיה עם הווארד לבין
    מסיבת עיתונאים בשידור חי דוחה כמו שעשה לברון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט