הסערה המושלמת / עידו גילרי

סערה מושלמת הוא ביטוי הבא לתאר הצטרפות נדירה של נסיבות המביאה להתרחשות של מאורע חריג בעוצמתו.

כשהרוקטס שכרו את דרל מורי למשרת המנהל הכללי של הקבוצה במאי 2007 רבים הרימו גבה והיו גם לא מעט שגיחכו באופן גלוי. מה הם חושבים לעצמם שילד בן 35  מ-MIT שרואה את המשחק דרך דפי הסטטיסטיקה מסוגל לנהל קבוצת NBA? שיהיה להם בהצלחה.

כשהרוקטס הביאו את ג'יימס הארדן מהת'אנדר ב-2012 והחתימו אותו על חוזה מקסימום רבים תהו: הוא היה שחקן טוב מהספסל אבל האם הוא מסוגל לסחוב קבוצה על הגב? באוקלהומה סיטי הוא שיחק לצד שני סופרסטארים שאפשרו לו לבוא לידי ביטוי כיצד הוא יצליח לתפקד כשכל תשומת הלב של היריבה מופנית אליו? חוזה מקסימום נראה לרבים כהגזמה פראית.

כשהרוקטס בחרו בקיץ האחרון במייק ד'אנתוני כזה שיצעיד את הקבוצה לדרך חדשה רבים שוב צקצקו בלשונם בספקנות. כן הוא הצליח בפיניקס אבל אז היה לו את סטיב נאש . מאז גם בלייקרס וגם בניקס הוא נכשל אז דווקא אם שחקן כמו הארדן בקבוצה שגם ככה לא משחקת הגנה הוא יצליח?

השילוב של שלושת אלה יחד הביא העונה לסערה של שלשות שלדעתי השפעותיה על ה-NBA בשנים הקרובות יהיו מרחיקות לכת.

כשה-NBA הכניסה לליגה את הזריקה לשלוש לפני כמעט 40 שנה זה היה יותר כקוריוז שנועד להכניס עניין, בדומה למה שהיה ב-ABA שנבלעה לתוך ה-NBA שלוש שנים קודם. זו נחשבה לזריקה שסיכויי ההצלחה שלה נמוכים שהייתה אמורה לתת מקום גם לשחקנים הנמוכים יותר להתבטא כשתמורת הסיכון הם בסך הכל מקבלים רק נקודה נוספת.

אבל עם השנים מאמנים ושחקנים התחילו ללמוד להשתמש בזריקה כנשק ואחוזי הדיוק השתפרו מה שהביא באופן טבעי גם לעלייה הדרגתית בכמות הזריקות מחוץ לקשת.  את התהליך שעבר על הזריקה לשלוש ב-38 שנות קיומה בליגה ניתן לראות בתרשים 1. מכיוון שלאורך התקופה הנ"ל היו שינויים משמעותיים גם בקצב המשחק במקום להציג את סך כל השלשות שנזרקו בכל עונה נציג את אחוז הזריקות מחוץ לקשת מסך כל הזריקות (מטעמי מחסור בשם טוב יותר נקרא לאחוז הזה "קצב" זריקה לשלוש).

תרשים מס' 1

באופן קצת מפתיע השינויים הדרסטיים בקצב המשחק היו אחד הגורמים לעליית קרנה של השלשה. לאחר פרישת ג'ורדן הראשונה והירידה ההדרגתית מקצב המהיר של שנות ה-80 הליגה הייתה מודאגת מהירידה באטרקטיביות כתוצאה מירידה בנקודות הנקלעות. כדי לעודד התקפות קירבו את קשת השלוש בחצי מטר. התוצאה הייתה למעשה הפוכה והרסנית כשקצב המשחק הואט בהרבה  וכובד המשקל הוסט לכיוון שחקני החוץ. כמות השלשות הנזרקת זינקה בבת אחת כפי שניתן לראות בתרשים ואיתה גם הדיוק, אבל זה בא על חשבון משחק קבוצתי והביא גם לכדרורים אינסופיים של הכדור. לאחר שלוש שנים הליגה הבינה את הטעות והרחיקה את הקשת בחזרה למקומה המקורי אך הנזק כבר נעשה ולקח עשור של כדורסל סוליסטי די מזעזע עד להתאוששות.

תשומת הלב המוגברת שהקליעה לשלוש קיבלה פתאום הביאה את ההתמקצעות לשיא וניתן לראות שמאז אחוז הדיוק התייצב סביב ה-35%. הראשונים לקלוט את המשמעות מרחיקת הלכת היו חולי הסטטיסטיקה למיניהם מסוגו של דרל מורי. קו המחשבה שהנחה אותם היה פשוט אם ניתן לקלוע זריקות לשלוש באחוז דיוקי כאלה גבוהים אז זה הופך אותה לאחד הנשקים היעילים בארסנל ההתקפי של קבוצת כדורסל.

לשם המחשה אם קבוצה לוקחת 100 זריקות לשלוש וקולעת אותן בדיוק של 35% יהיו לקבוצה 105 נקודות. אם אותה קבוצה תזרוק 100 זריקות ל-2 בדיוק של 50% יהיו לה 100 נקודות בלבד. כלומר זריקה לשלוש יותר טובה מכמעט כל זריקה ל-2 נקודות למעט אילו שמגיעות מתחת לסל. התובנה המיידית של חובבי המספרים הייתה – כדאי לקבוצות להתחיל לזרוק יותר מחוץ לקשת… הרבה יותר.

הבעיה הייתה שאנשי ה"ממסד" דהיינו אנשי הכדורסל – אילו שחיים ונושמים את המשחק עוד מילדות, לא היו מוכנים שחבורה של חנונים מחוצ'קנים תסביר להם איך לשחק את המשחק. אלו מצידם העדיפו לחיות על פי עקרונות היסוד המנחים שעל ברכיהם התחנכו. אבל למציאות יש נטייה לעשות את שלה וכך נכנס לתמונה לראשונה מייק ד'אנתוני.  האיש והשפם שהיה עוזר מאמן באותה עת, קיבל את הפיקוד על הפיניקס סאנס באמצע עונת 2003/04  לאחר פיטוריו של פרנק ג'ונסון הכושל.  הסאנס הלכו לבניה מחדש ואף נמכרו לבעלים חדש, רוברט סארבר שהחליט  לתת לד'אנתוני לעצב את עתיד הקבוצה. עם ההחתמה של סטיב נאש דאנתוני הנהיג את התקפת "שבע השניות או פחות" המפורסמת. ההצלחה הפתאומית של ההתקפה המסחררת הזו העלתה לכותרות שוב את הקליעה מחוץ לקשת.

קבוצות אחרות כבר זרקו שלשות בקצב גבוה יותר מזה של הקבוצה של ד'אנתוני אבל אף קבוצה עד אז לא קלעה כל כך הרבה שלשות. העלייה המטאורית של החבורה של נאש. גרמה להרבה קבוצות לחשב מסלול מחדש והביאה לעלייה מחודשת בקצב הזריקה לשלוש שהתייצבה לאחר הרחקת הקשת ב-1998. שלטונו של ד'אנתוני בפיניקס הסתיים מוקדם מהצפוי בסוף 2008 לא לפני שהיה לו חלק בחוליה הבאה בשרשרת.

Trail blazers

בעונת 2006/07 הביאו הרוקטס צעיר שאפתני מההנהלה של הסלטיקס  לצוות הניהול של הקבוצה.  דרל מורי שהביא איתו פילוסופיה של הסתמכות על אנליזה סטטיסטית היה אמור לרשת את קארול דוסון הותיק. לצד פילוסופיות ניהוליות המבוססות גם הן על ניתוח סטטיסטי (בהן לא ניגע כאן) מורי היה מאמין גדול במשחק המוביל לבחירת זריקות יעילות. דהיינו לייאפים ושלשות כשהמטרה לצמצם למינימום זריקות מטווחי ביניים. ההצלחה של הסאנס של נאש + 'אנתוני הייתה  כר פורה למורי והרעיונות שלו אבל עדיין הקונספציה השולטת הייתה שלא לוקחים אליפות עם זריקות מבחוץ. כמו כן עוד לא היה בידו חומר השחקנים שאיתו יוכל לממש את החזון. יוסטון של אותם שנים כבר זרקה יחסית הרבה שלשות. אבל עם טי-מאק ויאו מינג גם לקחה המון זריקות מידריינג'.

תרשים מס' 2

כך בזמן שמורי מתכנן את צעדיו, שרביט מטיחי השלשות עבר באופן מפתיע לידיהם של המג'יק של סטן ון-גאנדי. לאורלנדו היה את דווייט הווארד מתחת לסל אבל גם מיידי שלשות כרשארד לואיס, הידו טורקוגולו ואחרים שאפשרו להם להוביל את הליגה בקצב זריקות לשלוש במשך חמש שנים ברציפות בהן הגיעו בין השאר לגמר. עובדה זו רק חיזקה את האמונה של מורי בפילוסופיה שלו אבל הוא עדיין היה צריך שחקן לבנות סביבו את השיטה.

ההזדמנות צצה כאשר אוקלהומה סיטי ת'אנדר החליטה לא לתת לג'יימס הארדן את הארכת החוזה שבה היה מעוניין. מורי עט על המציאה ולמרות ספקות של רבים ברחבי הליגה שהוא מסוגל להיות פרנצ'ייז פלייר החתים את הגארד המזוקן על חוזה מקסימום. הארדן התאים כמו כפפה לפילוסופיה של מורי. שחקן שיודע לחדור לסל כדי לעשות סלים קלים ולסחוט עבירות אך גם כזה שיודע למצוא את חבריו לקבוצה פנויים לשלוש או לקלוע מחוץ לקשת מכדרור. עוד בת'אנדר הארדן לקח פחות מ-15% מהזריקות שלו מטווחי הביניים, מה שהקל על מורי את ההחלטה לתת לו את המפתחות (וגם את הכסף על הדרך).

בהנהגתו של הארדן הרוקטס הפכו בבת אחת למובילי הדרך בכל מה שקשור לקצב הזריקה מחוץ לקשת כפי שניתן לראות בתרשים 2 החל מ-2012. האפקט המצטבר של הצלחת אורלנדו והטרנספורמציה של הרוקטס החל למשוך איתו את כל הליגה בכיוון מחודש של מגמת עלייה בהפצצות מרחוק (אותה ניתן לראות בבירור בתרשים 1באותה תקופה) לאחר שנים של יציבות בתחום.

מורי בישל דיסה

החזון של מורי החל להתגשם ואולי עבור רוב האנשים זה היה מספיק אבל לו היו תוכניות אחרות. לפני שהוא ממשיך קדימה מורי היה צריך ניסוי כדי לבדוק אם התיאוריות הרדיקליות שלו שנראות כל כך יפה על הנייר עובדות גם בשטח. לניסוי הזה קראו הריו-גרנדה וייפרס.  מורי השתמש בקבוצת ליגת הפיתוח של יוסטון כמעבדה לענייני כדורסל כשהוא מורה למאמני הקבוצה לקחת רק זריקות מתחת לסל או לשלוש. לפחות מבחינה התקפית הניסוי הצליח מעל למשוער כשהוייפרס לוקחים בעונת 2013/14 47% מהזריקות שלהם מעבר לקשת ומובילים את ליגת הפיתוח ביעילות התקפית בהפרש ניכר.

התוכנית הזדונית של מורי החלה להתקדם בקצב מסחרר כשבמקביל לעלייה בקצב השלשות יוסטון סוחפת אחריה את כל הליגה בדחיקתה של זריקת המיד-ריינג' שהייתה בעבר תו תקן לאיכות הרחק אל מחוץ לאור הזרקורים (גם כאן נשתמש ב"קצב" כדי לתאר את אחוז הזריקות הנלרחות מן הטווח מתוך הסך הכללי):

תרשים מס' 3

הכל נראה עובד בדיוק לפי התוכנית הרוקטס הפכו לקבוצת התקפה טובה ואף העפילו בקביעות לפלייאוף בהנהגת הארדן. הקבוצה זרקה בדיוק מהטווחים שמורי אוהב ושיחקה בקצב גבוה. אבל בכל זאת עדיין זה לא היה "זה". למרות שהגיעו עד לגמר החטיבה ב-2015 משהו תמיד הרגיש חורק ביוסטון. חלק מזה היה קשור לנוכחותו של דווייט הווארד שהובא כדי להוות את האיום מתחת לסל אבל יותר מהכל נראה שאי ההתאמה העיקרית הייתה בעיקר בעמדת המאמן. קווין מקהייל הוא איש של הכדורסל של פעם. שחקן שהגיע מהמקום שמקדש את זריקת המיד ריינג' ומשחק הפוסט. אז לזכותו של האגדה הירוקה יש לומר שהוא בהחלט ניסה הכל להתאים את עצמו לסגנון שה-GM שלו רצה להנחיל. אבל זה פשוט לא בא לו טבעי ובסופו של דבר בצדק או שלא הוא שילם את המחיר והלך הביתה.

מי כאן לא שייך?

כאן מורי הביא את החתיכה האחרונה בפאזל למרות שהוא לא ממש היה מעוניין בה. דאנתוני פחות או יותר נכפה על מורי על ידי לס אלכסנדר הבעלים. אבל מסתבר שהאיש שהתחיל את מהפכת השלשות בסאנס היה בדיוק מה שדרוש כדי שמורי יוכל להוכיח לכולם סופית שהוא צדק כל הזמן. הצעד הראשון של דאנתוני היה להזיז את הארדן שממילא החזיק רוב הזמן בכדור לעמדת הרכז. הצעד שנראה בהתחלה כהזוי התברר כמבריק כשהארדן מנצל את יכולת החדירה שלו לסל כדי לייצר מצבי קליעה טובים לחבריו לקבוצה בדיוק באותה קלות בה הוא עשה נקודות בעצמו. זה אפשר לרוקטס של 2016/17 להראות כגרסה המשודרגת של הווייפרס מכמה שנים קודם. 46.2% מהזריקות של יוסטון העונה היו מעבר לקשת! כמעט חצי. אף קבוצה אחרת מעולם לא חצתה את סף ה-40%, כשעד לעונה הנוכחית אף קבוצה חוץ מהרוקטס לא הגיעה עד למרחק של 10% מקצב זריקות שלוש זה. העונה כבר ראינו את קליבלנד בוסטון, ברוקלין דאלאס וגולדן סטייט זורקות מעל 36% מהזריקות שלהן מעבר לקשת.

יוסטון של דאנתוני והארדן הפכה לאחת מקבוצות ההתקפה היעילות בהיסטוריה וכל זה הלך קצת לאיבוד מאחורי המכונה מהמפרץ באוקלנד. רבים נוטים לזקוף לזכות את מהפכת השלשות לזכות האחים ספלאש והווריורס אבל האמת שהם מעולם לא היו חלוציים בתחום ולא הייתה עונה שהם הובילו את הליגה בקצב הזריקות מחוץ לקשת. מה שעמד לזכותם הוא העובדה שאין קבוצה שקלעה כל כך הרבה שלשות בזכות שניים מהקלעים הטובים בתולדות הליגה. למעשה סטף קרי הוא הרבה יותר תוצר קצה של המהפכה הנ"ל מאשר מוביל שלה.

יוסטון קלעה העונה ב-54.5% אפקטיבי. רק 10 קבוצות בהיסטוריה של הליגה היו מדויקות יותר. 4 פעמים היו אלו הסאנס של נאש (ודאנתוני),  הווריורס של השנתיים האחרונות, קליבלנד של העונה ועוד פעמיים מיאמי של לברון ולקינוח השואוטיים לייקרס.  נכון זה לא תמיד נעים לצפייה כמו הקבוצות האחרות ברשימה אבל זה יעיל לא פחות.

אני יודע שתגידו שזה לא חוכמה כשמקיפים את הארדן בחבורת קלעים יוצאת דופן. אז זהו שלא. אין ספק שלקליעה ל-3 יש חלק אדיר בהצלחה של יוסטון אבל פה בדיוק הקונספט של מורי מנצח. יוסטון עשתה את הכל כשהיא קולעת רק ב-35.7% מעבר לקשת. טיפה מתחת לממוצע הליגה.  גם "סוללת" הקלעים שמקיפה את הארדן היא סבירה אבל לא מהטופ של הליגה. 6 שחקנים ביוסטון זרקו מעל 4 שלשות למשחק העונה אף אחד מהם לא היה בין 30 הראשונים באחוז הדיוק מחוץ לקשת כשרק ריאן אנדרסון עובר בקושי את ה-40%. גם אם מסתכלים על אחוזי הקריירה שלהם לא מגלים קלעים יוצאי דופן. הארדן (36.4%), אנדרסון (38.1%) , גורדון (38.0%), אריזה (35.1%), בברלי (37.5%), ולו וויליאמס (34.5%) יודעים כולם לקבור את הכדור מחוץ לקשת אבל אף אחד מהם לא שייך לטופ של הליגה.

אז איך בעצם יוסטון עשתה את זה? כאן בעצם באה לידי ביטוי התיאוריה הבסיסית של מורי. אם אתה קולע 36 מתוך 100 זריקות לשלוש אתה תשיג 108 נקודות. כדי להשיג את אותה כמות מ-100 זריקות ל-2 נקודות תצטרך לקלוע ב-54%.  זה הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית בעולם בו לזריקות מיד-ריינג' שנכנסת באחוזים הנעים סביב 40% יש חשיבות (ראה תרשים 2). כך הרוקטס של העונה קברה עמוק באדמה את טווחי הביניים כשרק 9.3% (8 זריקות למשחק) מגיעות משם. כל החדירות של הארדן יחד עם המסירות לסלים קלים של קאפלה, ננה, והארל  הביאו לכך שיוסטון קלעה העונה  ב-55.2% בזריקות ל-2 נקודות -ב-5% מעל ממוצע הליגה. בשביל הפרספקטיבה, רק 3 קבוצות בהיסטוריה היו מדויקות יותר- הווריורס של העונה, מיאמי של לברון ב-2013/14, והשואוטיים לייקרס של 1984/85.עכשיו מורי יכול סוף סוף להתרווח להישען לאחור בכסאו, צוקרברג סטייל, ולומר לכל אותם אנשי כדורסל "אמרתי לכם, אתם לא תגידו לי איך צריך לשחק את המשחק הזה."  ככה זה , בלי כדורסל מתוחכם בלי שחקנים יוצאי דופן ועל בסיס עקרונות מתמטים פשוטים הגיק מ-MIT  הראה לכולם שזה אפשרי. אפשר גם להיות בטוחים שכולם מסביב רואים ורושמים. כי אם הרוקטס יכולים לעשות את זה אז למה לא אנחנו? המשמעות היא שאם חשבתם שהעלייה התלולה בשלשות הנזרקות תתמתן לה בקרוב אז תחשבו שוב.

עכשיו הבנתם?

אם צריך עוד הוכחה עד כמה המסר הזה נקלט לא רק בקרב המושכים בחוטים אלא גם אצל השחקנים אז לא צריך להרחיק מעבר לשחקן מספר 1 בעשור האחרון. אם אי פעם תהיתם כמוני איך לברון ג'יימס מצליח לשמור על יכולת בטופ למרות השנים והדקות המצטברות אז חלק מהתשובה נמצא בזריקות שהוא לוקח. נראה כי המלך תלש דף מהספר של מורי והלך וגאל את המיד-ריינג' שלו מיסוריו.

תרשים מס' 4

זה בולט במיוחד בשנתיים האחרונות בהם לברון חתך דרסטית את הזריקות שהיו חלק כל כך גדול וחשוב מהמשחק שלו בשלב הראשון של הקריירה. השינוי הזה אצל לברון אפשר לו לשמור על יעילות מדהימה גם בחלק של הקריירה שבו כולם מצפים לראות דעיכה. אין כמו הפלייאוף האחרון להדגים זאת בו ג'יימס קלע ב-62.2% אפקטיבי (הגבוה ביותר שלו בקריירה) למרות שהוא זרק יותר וקלע 32.8 נקודות למשחק. הסיבה? כמעט 9 זריקות למשחק מטווח של מטר או פחות  שנכנסות ב-79% בשילוב עם כמעט 6 זריקות לשלוש בדיוק של מעל ל-40%. כל מה שבאמצע כמעט ולא קיים.

אז לאן מועדות פנינו? אני חושב שלמה שיוסטון עשו העונה יהיו השלכות מרחיקות לכת. ראינו את זה כבר בקבוצות כמו קליבלנד ובוסטון שנהנו מהצלחה התקפית כמעט חסרת תקדים כשהן ממטירות שלשות בקצב מסחרר. המשמעות היא שהכיוון היחידי הוא למעלה. העונה קצב השלשות הנזרקות חצה לראשונה את קו ה-30%. ועמד על 31.6%. אם נסתכל על כדורסל המכללות שם כבר מזמן עברנו את ה33% כך שיותר משליש מהזריקות מגיעות מחוץ לקשת. אפשר להאמין שבקרוב כך יהיו גם פני הדברים ב-NBA.

המבול הזה גורם לא רק לעלייה חדה בכמות הנקודות שנקלעות (רוב זה נובע דווקא מהעלייה בקצב המשחק)  אלא בעיקר לאחוזי קליעה אפקטיבים שלא נראו מעולם בליגה ועמדו השנה על 51.4% בממוצע. זו קפיצה של יותר מאחוז מהשיא של העונה שעברה. ניתן לחשוב כמו שרבים אומרים שהסיבה היא שההגנות בליגה נחלשו. אבל זה יהיה רחוק מאד מהמציאות. כפי שראינו כאשר בודקים מה קורה מבחינת הדיוק מטווחים שונים לא רואים שינוי מהותי. הסיבה היא באופן כמעט גורף המורי-בול.

למה זה עובד? כי המערכת עברה אתחול בכל מה שקשור להתקפה אבל בהגנה היא עדיין רצה על הגרסה הישנה. הקו המנחה הוא עדיין קודם כל לסגור את האמצע ולמנוע נקודות בצבע. מה שמוביל לכך שרוב השלשות בימינו הם עדיין זריקות פנויות למרות שמספרן גדל בצורה כל כך דרסטית.

התפלגות השלשות ב-2017 לפי מרחק מהשומר
מרחק מהשומר (בס"מ)אחוז מסך השלשות אחוז דיוק
0-601.9%
27.8%
60-12016.5%31.3%
120-18041.0%
35.5%
180+40.6%37.0%

82% מהשלשות בעונה האחרונה נזרקו כשהשומר היה במרחק של יותר מ-1.20 מטר מהזורק. באופן לא מפתיע הדיוק במקרים הנ"ל גבוה משמעותית מהמקרים בהן הזורק נשמר צמוד.

כדי להוריד את אחוזי הדיוק מחוץ לקשת צריך להיצמד לשחקנים שנמצאים סביבה. המשמעות היא לשלם מחיר שבא בדרך כלל  בדמות יותר נקודות בצבע. למעשה ראינו את התאנדר מיישמים את הרעיון הזה בסדרת הפלייאוף מול הרוקטס.  אוקלהומה סיטי הורידה את קצב זריקת השלשות של יוסטון ל-40.3% כשהרוקטס מדייקים רק ב-28.4%. השיטה הייתה ברורה לצאת באגרסיביות על הקלעים גם אם זה מצריך חילוף. התוצאה הייתה שבעוד שבעונה הסדירה 79.1% מהשלשות של הרוקטס היו פנויות בסדרה מול הת'אנדר רק  69.7% מהן היו פנויות. הזריקות הקשות נכנסו באחוזים גרועים וכשאתה לא מצליח למצוא את הזריקות שאתה רגיל אליהן אתה מתחיל להחטיא גם את הזריקות הפנויות.

כמובן שהת'אנדר שילמו מחיר גבוה כשהרוקטס עשו המון נקודות קלות מתחת לסל ובסך הכללי דייקו ב-58.2% ל-2 נקודות. כלומר הם עשו כאן אוברשוט עצבני בתשומת הלב שהקדישו לשלשות ולכן הפסידו את הסדרה בקלילות 1-4. באופן קצת אירוני מי שכנראה מסמן את הכיוון אליו תלך הליגה כדי לעצור את מבול השלשות הם דווקא הגולדן סטייט ווריורס. אחוזי קליעה של היריבות מחוץ לקשת הם משהו שלרוב משתנה באופן די אקראי. למרות זאת ב-3 השנים האחרונות אחוזי הקליעה של היריבות של הווריורס היו תמיד בין 5 הנמוכים בליגה (מיקום בליגה בסוגריים):

הגנת הווריורס ב-3 השנים האחרונות
עונה% ל-3 נק' יריבות % ל-2 נק' יריבות
נקודות בצבע יריבות
2014/1533.8% (5)
45.9% (1)

41.6 (14)

2015/1633.2% (2)

47.2% (4)
45.1 (25)
2016/1732.4% (1)48.7% (3)45.4 (23)

היופי בכל הסיפור שבגולדן סטייט הבינו איך לעשות זאת מבלי להפקיר את האמצע. זאת למרות שהמחיר להגבלת השלשות הוא יותר נקודות בצבע . בשנתיים האחרונות הווריורס היו בין הקבוצות שסופגות הכי הרבה נקודות בצבע, אבל האחוזים בהם היריבות קולעות מולם בתוך הקשת היו בין הנמוכים בליגה. כלומר זה לא נורא אם אתה מאפשר ליריבה לזרוק הרבה מהצבע אם אתה מכריח את שחקניה לקחת זריקות קשות. הדרך בה גולדן סטייט עושה את זה היא נושא לפוסט נפרד אבל בגדול התשובה היא על ידי הגנה קבוצתית.  אם תרצו הווריורס מיישמים גרסה משודרגת של מאץ'-אפ זון. יש להם מסגרת חילופים מאד ברורה על פי המיקום אליו נעים שחקני היריבה שאינה מאפשרת לקלעים להישאר חופשיים. זה יוצר הרבה מיסמאצ'ים שהיריבה יכולה לנצל אך גם מאפשר לווריורס להביא הרבה עזרה מהצד. כך כשהתיאום הוא אופטימלי הם מצליחים להגביל את האפקטיביות של ההתקפה בצבע ועדיין לשמור על קשת השלוש.

הסערה המושלמת שהתרחשה ביוסטון השנה שככה לה בפלייאוף מול הספרס. עכשיו צריכים בטקסס ובשאר הליגה לראות מה השאירה אחריה. על ההשפעה על שאר הקבוצות כבר הרחבתי, אבל מה יקרה בעין הסערה? הרוקטס הביאו את כריס פול במה שנראה דווקא כהתרחקות מהמורי-בול. פול הוא אחד מקלעי המיד-ריינג' האפקטיבים והיציבים בליגה. בעונה שעברה הוא קבר 49.8% מהזריקות שלו מהטווח ולאורך הקריירה 46.3% במה שמהווה 42.3% מכלל הזריקות שלו.

אחרי כל זאת אל תצפו לראות פתאום שינוי בסגנון המשחק של הרוקטס. פול קלעי שלשות לא פחות טוב מרוב שחקני יוסטון וניתן לצפות שהוא ידע להתאים את עצמו לשיטה. מהצד השני כשיש לך שחקן עם מיד-ריינג' כמו של פול הוא די בודאות יקבל רשות להמשיך לירות חופשי גם מתוך הקשת.  זה רק יציב שאלות מורכבות יותר מול ההגנות מנגד בטח כשעל המגרש נמצא איתו עוד איום חדירה בלתי עציר כמו הארדן. כל זה יתחדד עוד יותר אם יוסטון יצליחו לבצע את המהלך שינחית את כרמלו אנת'וני בקבוצה.

יהיה מעניין לראות בעונה הקרובה איך עובד השילוב הזה בין פול להארדן בטח אם הרוקטס יצליחו לצרף גם את כרמלו אנת'וני. מה שבטוח הוא שהמבול מבחוץ יימשך. לאורך השנים ראינו שלכל שינוי התקפי או הגנתי תמיד מתפתחת תשובה מהצד השני. ההתקפות עשו את המהלך שלהן. הגנות עכשיו תורכן!

*כל הנתונים באדיבות:

  1. basketball.reference.com
  2. Nba.com/stats

לפוסט הזה יש 185 תגובות

  1. ההתייעלות של משחק השלשןת בט בעקבות שינויים בחוקי הליגה: איפשור הגנה איזורית, החמרה בשריקות בהגנה על שחקני חוץ (הנד צ'ק וכו'). כל מי שראה כדורסל בשנות ה 90 יכול להבחין בזה. המשחק בליגה הפך ליותר "אירופאי".

    1. אני ממש לא מסכים איתך. אם נשים לרגע את זה שהמיתוס שיצרו סביב חוק ההנד-צ'ק ממש מוגזם. איך זה קשור לזריקות משלוש?בשנות ה-80 וה-90 בכלל לא שמרו על שלשות. הקונספציה הייתה "גרשונית" – שיזרקו מבחוץ ככה לא ינצחו אותנו. מעבר לכך זה ממש לא מסתדר עם העובדות בשטח.

      1. בשנות ה 90 ולפני, אי אפשר היה להביא עזרה יעילה על גבוהים, כי כל הזמן נשרקה הגנה לא חוקית למי שניסה לשמור גם את השלשה וגם את הפוסט. כתוצאה מזה הרבה שחקני פוסט, סנטרים בעיקר, יכלו לשחק אחד על אחד בלי הפרעה. הליגה היתה לטובת שחקני הפוסט. גם לא יכולת להביא סטרצ' פור או סנטר שקולע שלשות, אבל לא חזק מספיק לשמור על הפוסט בצד ההגנתי. בנוסף, שחקנים שחדרו לסל, או ניסו לעבור סנטרים ופאוורים, ספגו הרבה יותר מגע, ולא היתה את הקשת מתחת לסל ששמרה עליהם. היה הרבה יותר קשה להיות שחקן זריז וחלש לפי החוקים ההם. הרבה מהשינויים בהגנה נעשו בעקבות ג'ורדן, ההצלחה שלו, המכות שחטף מהניקס והשינוי בסגנון המשחק שלו. הליגה ע"י חוקים (וגם ביטול חוקים), הכתיבה סגנון משחק מהיר יותר.
        עם כל השינויים והמשחק חדש, צריך לזכור שיוסטון עוד לא הגיעה להישגים משמעותיים בפלייאוף בעידן מורי, וגם ג"ס וקליבלנד נזקקות לכמות רבה מאד של כישרון כדי להצליח.

  2. מאמר מצוין וחשוב. ממש. המון תודה.
    בעולם המסים יש ביטוי שנקרא עיקרון אדישות המס עליו גם כתבתי כאן:
    https://matangilor.wordpress.com/2013/08/18/%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A1/

    לדעתי, הליגה צריכה ללכת בכיוון הזה ו"להגמיש" את קשת השלוש. לאו דווקא בכל עונה, אבל אם נניח אם יש מגמה ברורה על פני רצף עונות (נניח 3?).
    רוצה לומר שלדעתי הליגה צריכה לשאוף שהתוחלות על זריקה מתוך הקשת ומחוצה לה תהיינה זהות. אם היום הרבה יותר אפקטיבי לזרוק מ-3, אז להרחיק מעט את הקשת. אם המגמה תתהפך, לקרב אותה.

    1. קשת דינמית היא רעיון מעניין אבל לא כל כך פרקטי. הסיבה הראשונה היא שאי אפשר להרחיק יותר את הקשת כי זה ייצור העדפה משמעותית יותר לשלשות מהפינה. חוץ מזה בכמה להזיז? הזזה של חצי מטר אחורה לא תעשה הבדל משמעותי לדעתי.
      אני אישית מעדיף שהשינוי יבוא דרך המשחק. כפי שציינתי אני חושב שאנחנו מתחילים לראות ניצנים לכך. זה מצריך מן הסתם שינוי קונספציה .

      1. אם תהיה הטיה יותר משמעותית לשלשות מהפינה, ההגנה על האזורים האלה תהיה יותר חזקה וזה יתאזן, כך שפה אני לא רואה בעיה. בלאו הכי ה"קשת" שם קרובה יותר, אז אין פה שינוי בקונספציה.
        בכמה להזיז? זו כבר שאלה לחק"ביסטים למיניהם. אפשר גם ללכת על חצי מטר (או כל מרחק הגיוני אחר) ולבחון השפעה על פני 2-3 עונות.

        1. על אותו משקל אתה יכול לומר על השלשות באופן כללי מול הזריקות ל-2 נקודות: "אם תהיה הטיה יותר משמעותית ל…, ההגנה על האזורים האלה תהיה יותר חזקה וזה יתאזן, כך שפה אני לא רואה בעיה".

          בקיצור – תן למערכת לייצר את הדינמיות של עצמה, תוך תגובה טבעית, במקום להתערב רק במקום אחד.
          מה השלב הבא? הרחקת קו העונשין כי על כל 200 זריקות מקבלים 150 נקודות?

          1. באופן כללי אפשר לכתוב הכל, אבל אנחנו מתעסקים בכדורסל ולא במבנים לוגיים 🙂 לכן השוואה בין ריכוז הגנה על מטר וחצי אינו זהה לריכוז הגנה על פני רבע מגרש.
            לגבי העונשין – שוב, אתה מעדיף להתעסק בהקשות לוגיות במקום בכדורסל. עונשין הוא סנקציה על חריגה מהחוקים. בהגדרה הוא אמור לתת יתרון.

          2. כלומר אין כאן בעיה עקרונית, זה רק עניין של מינון.
            הדוגמה על העונשין היתה סתם כדי להראות את חלקלקותו של המידרון.
            לגבי השלשות – אני לא מאמין בדינמיות חיצונית ומעושה, אלא באבולוציה של המשחק שפותרת בעיות שצצות ומייצרת בעיות חדשות לצד השני.

          3. אני בגישה של ינון כאן. אני מעדיף שזה יפתר באופן דינמי. קח לדוגמה את מה שעשו עם קשת השלוש בגלל שהקצב והנקודות טיפה ירדו להם. אם הם היו משערים אפילו בקצת לאן זה ילך בחיים לא היו שוקלים את זה.

    2. אני חושב שהקבוצות בליגה לא הגיעו עדיין למיצוי ההגנה נגד השלוש (כמו שעידו הזכיר בפוסט), רוצה לומר, שלפני שמרחיקים את קשת השלוש כדאי לראות האם להגנות בליגה יהיה תשובה נגד השלשות שאולי יורידו את האחוזים מהקליעה לשם (הטבלה בפוסט של התפלגות הקליעה מהשלוש על פי מרחק השומר מהזורק) נותנת רמז ליכולת העתידית של הגנות להוריד את האחוזים של הקליעה משלוש בשנים הבאות (בכפוף כמובן לוויתור על שמירה באזורים אחרים).

  3. עידו תודה רבה. מאמר מעניין ופוקח עיניים.
    המגמה, ככל הנראה תימשך, ומעניין יהיה לראות את הורסיות השונות שלה – יוסטון, גולדן ואפילו הקאבס מטעם ההתקפה, ואת גולדן והספרס מטעם ההגנה. האמת שהסדרה בין יוסטון לספרס שווה טור בפני עצמו בהקשר הזה, מאחר, ולכאורה לפחות, היא מעידה על כך שניתן לעצור את המפלצת.

    1. חלק ממה שקרה מול הספרס הוא שהארדן גילה שאין לו מאגר אנרגיה בלתי נגמר. לכן אני חושב שההגעה של פול קריטית.
      מה שהספרס עשו היה מאד שונה מהת'אנדר. הם החליטו לקחת לרוקטס את הנקודות מתחת לסל וזה באמת גמר אותם.

      1. השאלה היא האם זה סקיילאבל, כלומר האם אפשר לבנות על זה שיטה של ממש או שזה רק פתרון נקודתי של פופוביץ' שאחרים לא יוכלו לאמץ, או שאפילו פופוביץ'לא יוכל לשחזר בשנה הבאה. יהיה מעניין לראות את הספרס בשנה הבאה נגד יוסטון, גולדן, הקאבס ושאר ממטירי השלשות.

          1. מסכים כמובן שללמוד מסדרה אחת זה בעייתי, אבל אני חושב שזה מחויב המציאות, מאחר וזו הסדרה שבה השיטה כבר לא הספיקה.

            במובן זה, ההסתגלות שנה קדימה מתבססת, להערכתי כמובן, על גישה של "איך מפיקים את הלקחים כך שבפלייאוף הבא נצליח יותר".

            אני חושב שההגעה של כריס פול בהחלט מהווה פתרון אפשרי לבעיות שעלו בסדרה הזו, הן על מנת להפחית את התלות בהארדן והן על מנת לייצר אופצית מיד ריינג' שתקשה על היריבות להתמקד רק ביצירת השלשות ותהווה עבורן בעיה נוספת.

            עדיין לא ברור לי איך מלו משתלב כאן, כלומר איזו תוספת עקרונית הוא מוסיף לשיטה של מורי, מעבר להיותו שחקן מחונן. אולי תוספת במיד ריינג', אולי פשוט שחקן קלאצ'?

            נחיה ונראה, וזה יהיה ממש מעולה אם תשים לעצמך תזכורת ליולי הבא לכתוב עדכון של הטור הזה, כדי להמשיך לעקוב אחרי המגמה הזו והקבוצה הזו, שבאמת מייצרת חידושים והפתעות. יהיה מרתק.

  4. עידו למרות שהתאוריה ידועה ההסברים שלך נפלאים. זה מאמר ברמה של מחקר, לא פחות!!
    מהמרשימים שקראתי בזמן האחרון. כל הכבוד.

    1. נכון, באמת אין כאן שום דבר חדש.
      מה שרציתי להדגיש הוא שני דברים.
      1. זו בערך הפעם הראשונה שאנחנו רואים איך מישהו מבחוץ מביא (לא לבד אבל בהחלט דוחף בכח) רעיון תיאורטי שהישום שלו משנה את המשחק לחלוטין.
      2. הרוקטס היו קלעי 3 ממוצעים העונה וזה יגרום לכל הליגה להבין שלא חייבים סטף קרי או קליי תומפסון.

  5. מאמר מרתק. אחד היותר טובים שקראתי. אתה חייב לפתוח מחלקה למדעי ההופס באקדמיה!
    נראה באמת שהכיוון הוא עליה בכמות השלשות. המשמעות היא שקבוצות יהיו חייבות מספר גדול של קלעי 3 מדופלמים משום שקליעה לשלוש נתונה לתנודות קיצוניות ממשחק למשחק. קלעי יכול לקלוע 1 מ-10 ומשחק אחד לאחר מכן 6 מ-10. אם הקלעי תופס יום גרוע אתה חייב קלעים אלטרנטיביים במשחק נתון, בפרט בשלבים המכריעים.
    יוסטון חייבת עוד שחקן טופ 30 כדי להשאיר לעצמה סיכוי להגיע עד הסוף.

    1. דווקא יוסטון של השנה היו נטולי קלעים מדופלמים. היו הרבה קלעים אבל אף אחד לא מהטופ. זה היופי – שאם לא מגיעים למצב שכל הקבוצה תופסת יום נורא זה עדיין משתלם.

      1. נכון שאף אחד לא היה מהטופ אבל כולם מהווים איום רציני מהקשת שיש להתחשב בו. אם שניים מהם היו ממש מהטופ (נניח סטף וקליי) הם היו שוחטים את הליגה.

  6. תודה, מאמר נהדר. מעניין יהיה איך הצירוף של פול ואולי כרמלו, שתי שחקנים שהמיד ריינג' הוא חלק מהותי מהמשחק שלהם, משפיע על סגנון המשחק של יוסטון.

    1. יש הבדל ביניהם. פול הוא קלעי מיד-ריינג' מהטובים ביותר. כרמלו הוא די ממוצע. לכן אני חושב שכרמלו ייצטרך להסתגל לתפקיד שונה ברוקטס. אבל לדעתי זה יהיה כזה שדווקא יוציא ממנו את הטוב.
      יאללה שיסגרו את זה כבר.

      1. לצערי גם אני שם לב לדברים הקטנים –

        "למרות השנים והדקות המצטברים אז חלק מהתשובה…" -צ"ל מצטברות 🙂

        היה לי עוד אחד אבל הוא היה יותר מדי קטנוני אז שכחתי ממנו…

          1. אוקיי, נזכרתי. אבל מזכיר זהזהרתי שזה באמת סתם קטנוניות:

            לאורך כל המאמר התייחסת למורי כ"דרל" – שאני מאוד אוהב כי זו הדרך הכי קרובה לאיך צריך לבטא את השם שלו באנגלית, בעברית. ואז לקראת הסוף השחלת "…דאריל מורי שהביא איתו פילוסופיה…", וכל חלומותיי התנפצו.

  7. מעולה עידו.
    וכן אני מאמין שבשנים הקרובות נראה יותר ויותר שלשות עד שקבוצות יפנימו את שיטת ההגנה של גולדן סטייט ואז זריקות המיד ריינג שיהיו פנויות לגמרי יחזרו לשימוש.
    ההבאה של פול אמורה באמת לשדרג את ההתקפב חבל על הזמן כי עכשיו כפי שכתבת יש ליוסטון כלי נשק מאוד אפקטיבי משם.
    לגבי מורי אז בהחלט מדהים המהפכה שהוא הוביל אבל מסתבר שהוא הרבה יותר מזה ומגלה כGM בעל חושים טובים ויודע להוציא עסקאות לפועל

    1. המיד-ריינג' מת. הקונספציה שחייבים קליעה מהטווח כדי לפתוח את ההגנה נקברה. זו זריקה לא יעילה. כמעט כל אביר מיד-ריינג' שתבחר לא היה שורד היום בגלל שאין כמעט אחד שעובר את ה-45% שהופכים את זה לסביר. הממוצע כמו שהראיתי סביב ה-40%. זו זריקה רעה איך שלא תהפוך אותה.
      מה שיקרה הוא שנראה יותר נקודות מתחת לסל ובתקווה שיגיעו לנו שוב שחקנים שמסוגלים לשחק קרוב לסל.

      1. אני לא בטוח שהמייד ריינג' מת.ברגע שההגנות יהיו טובות יותר ובסופו של ד'בר הם ידעו להגן טוב גם על השלוש וגם עלהבפנים שמה שהם ישאירו חופשי זה לזרוק מהמייד ריינג' וברגע שזאת תהיה הזריקה החופשית יתחילו להשתמש בה יותר.דרך אגב מהזיכרון שלי לא פעם ולא פעמיים קארי ותומפסון עושים את הצעד שניים פנימה ועולים לזריקה חופשית לגמרי מהמיד ריינג'.

        1. לא אומר שלא יזרקו בכלל. אבל כנשק משמעותי היא כמעט ולא קיימת. זו זריקה שנכנסת באחוזים נמוכים, גם כשהשחקן פנוי.
          הווריורס משתמשים גם ב"טריק" הזה להכריח את השחקן להיכנס לתוך הקשת ולקחת מיד-ריינג' פתוח.

      2. ראית את קוואי בפלייאוף הזה? המיד ריינג' שלו היה קטלני.

        בעיניי המיד ריינג' לא מת הוא פשוט חזר לפרופורציות אבל זה חשוב לשמר את המיד ריינג' כנשק כדי להיות כמה שפחות צפוי בעיני ההגנה .

  8. מעולה עידו. אין ספק שלראות את השוט צ'ארט של הרוקטס היה כמו מאיזה משחק מחשב או ניסוי מדעי. אבל אני דווקא עם מי שבדיעה שבאמת ראינו כאן "סערה מושלמת", משהו יוצא דופן שלא נראה כמותו בעתיד. כמובן שקצב השלשות ימשיך לגדול בליגה, או לפחות להתאזן על המספר הנוכחי, כשלא מעט קבוצות ידברו על "יעילות זריקות" ו"אחוז אפקטיבי", אבל לא נראה קבוצה שלוקחת קרוב ל 50% מהזריקות שלה לשלוש ופחות מ 10% מטווחי הביניים. לי זה נראה אנומליה ופספוס של המטרה.
    בעונה הרגילה, כשקבוצות לא מתכוננות, זה יכול לעבוד יופי, וכשעובדים על חוק המספרים הגדולים אפשר לדבר על ממוצעים ושיספיק 35% לשלוש כדי לנצח כך וכך משחקים. אבל בפלייאוף משחק כזה הוא מוגבל, וראינו את זה השנה.
    הנושא הבאמת מעניין הוא ההגנה על הסגנון הזה, לא רק בגלל שמדובר על הגנות חילופים מתוחכמות ומתוזמנות, אלא כי זה נוגע בתהליך הפורוורידיזציה שעובר על הליגה- כדורסל ללא עמדות. כולם פורוורדים.
    דווקא איינג' עלה על זה, כמו ג'ייסון קיד לפניו. יוסטון קצת מאחור בנושא ותאלץ להסתמך על איסוף כשרונות, ולקוות שזה יעבוד. כרגיל לגבי הרוקטס שלי, אני סקפטי. אולי זה כי אני מיושן. אני בהחלט מקווה שזה המצב.

    1. אני גם חושב שבשנה הבאה הם יזרקו פחות אבל זה לא העניין. המגמה בשאר הליגה תימשך. אני לא הייתי מסיק מהפלייאוף הזה על היכולת של השיטה להצליח. בסך הכל זו הייתה קבוצה עם מעט כישרון יחסית. אחת הטעויות שקרו בסאנס של דאנתוני זה שכולם (כולל אותו) קנו את התיאוריה שאי אפשר לנצח עם כדורסל כזה. ואז פירקנו את החבילה מוקדם מדי.
      אני מסכים לגב הפוורורדיזציה או כמו שאח שלי ניסח את זה:
      "moving forward"

  9. אחלה מאמר! תודה רבה.
    גם אני אשמח למאמרי המשך מתבקשים בדמות: ההגנה המתבקשת תחת ההתקפות האלה (בין אם התשובה נמצאת בגולדן סטייט כמו שציינת או אפשרויות אחרות), ודוגמאות נוספות להגנות כאלה.
    במאמר מוסגר – אני (מן הסתם כמו רבים אחרים) הולך כבר מעל שנה עם המחשבה שהרחקת הקשת הכרחית. בדיוק מהסיבה האסתטית: בעיניי זה הפך קיצוני לצד השני ולא מעניין.
    אגב, היות וקשה לי למצוא את הסטטיסטיקות הרלוונטיות, הייתי שמח להתייחסות הבאה: ברור שהדור של שחקני שנות ה-90 או סוף ה-80, גדלו על הכרת קשת השלוש ומן הסתם פיתחו את נשק הקליעה ממרחק. על הרקע הנ"ל דווקא מעניין להכיר את הקלעים המובילים של המחצית הראשונה משנות השמונים, מי הם ומה היו האחוזים שלהם. האם לארי בירד בלט ביניהם למשל?

  10. מעניין אם מישהו בדק בכמה אחוזים נכנסו המיד ריינג' בשנות ה-70, לפני קשת ה-3, יש לי תחושה שזה היה יותר טוב מ 40 אחוז. לדעתי זה לא רק מאיפה זורקים זה גם איך זורקים, זריקות עם הקרש אני חושד יכנסו באחוזים טובים יותר מטווח ביניים, בדומה לזריקות סבתא מהעונשין כמו ריק בארי.

    1. אין רקורד מהשנים הנ"ל אבל אחוזי הקליעה ל-2 נקודות היו נמוכים יותר בכללי אז לדעתי לא סביר שהדיוק מהמיד ריינג' היה גבוה יותר.

      1. תקרא עידו. לדעתי יש שונות סטטיסטית לא רק בחלוקה גסה של שלשות וטווח ביניים אלא בכלל של זוויות קליעה בתוך הקשת בצורה משמעוית יותר וזה גם משתנה לפי אופן הקליעה. מעניין למה שחקנים לא משתמשים בלוח,אני לא חושב שזה מסיבות רציונליות. הקליעה של דאנקן הייתה יעילה להפליא למרות שהיא במרחק 3 4 מטר ורק לעיתים רחוקות ממרחק יותר גדול, יש מצחב ששימוש בלוח מטווח ביניים יעלה את האחוזים משמעותית.

          1. מעניין, אבל הייתי רוצה לראות מה ההנחות שהם עשו. תשים לב שמדובר בסימולציית מחשב ולא בזריקות בפועל.
            הבאת את טים דאנקן וזו דוגמא נהדרת. המיד-ריינג' שלו נכנס לאורך הקריירה ב-40% (שזה די ממוצע) הייתה לו רק עונה אחת שהוא עבר את ה-45%. כלומר אותה זריקת "פאנדמנטל" עם הלוח לא נכנסה ביעילות גבוהה כל כך.

  11. עידו זה מאמר נהדר. תודה רבה!
    יש סיבה שהגרפים עוצרים ב-2016 (ואחד מהם אפילו בלי הפלייאוף של אותה עונה)?

  12. חוץ מזה שלפי ההיגיון של זרירות משלוש או לייאפים, הדרך לעצור את הווריורס זה עם קבוצה סטייל יוטה שתלחץ את קלעי ה-3 של גולדן סטייט, מה שיאלץ אותם להיכנס לכיוון הסל, איפה שמחכה רודי גובר….או לקחת זריקת מיד ריינג' פחות יעילה.

  13. ולעניין עצמו:
    קודם כל אהבתי שהזכרת את הסידרה שלהם מול OKC. למרות תוצאה סופית חד צדדית (1:4), המשחקים עצמם היו ברובם צמודים, מה שמלמד על התאמות שעשתה הקבוצה הפחות מוכשרת (OKC) וניסיון, שהצליח רק חלקית בדיעבד, להצר ולעכב את צעדיה של יוסטון.

    חוץ מזה – ב"דלת אחורית" אתה מזכיר פה משהו שאני כבר שנים "מתבכיין" עליו: קבוצות שלמות עדיין שומרות במוד של 1992. כלומר, האינסטינקט הבסיסי של שומר נמוך הוא לרדת לעזור על גבוה שקיבל כדור בפוסט (אפילו סתם כדי "כאילו" להפריע). מה שכולם שוכחים זה שהאדמירל, יואינג, האקים ושאק כבר לא משחקים בליגה. במקומם יש לנו רודי גוברים ואנדרו בוגוטים. במקום לגרום להורפורד להיראות כמו סטיב נאש עם ההוצאות לקלעי השלשות החופשיים, יתכבדו נא הדיאנדרה ג'ורדנים ויראו לנו שהם מצליחים לקלוע באחד על אחד בפוסט. השומר הנמוך יישאר עם הקלעי, והאלגוריתם של המורי-בול יכוון את הסנטר לנסות לקלוע שתיים "קלות". אני יכול להבטיח לכם שאלו יהיו שתיים מאוד לא קלות, אם בכלל. הן גם יעבירו את מרכז הכובד משחקני החוץ הכוכבים, לנגרים שבפנים שברוב המשחק בעיקר שואבים מים (ריבאונדים) וחוטבים עצים (עושים עבירות). הם לא בנויים ל-20-30 זריקות במשחק, והם לא יקלעו באחוז גבוה – אפילו לא הכוכבים שבהם.

    בכל מקרה טור נהדר – ממש תודה.

  14. אתה יכול לכתוב בשבילי סמינריון?.. 🙂
    הצגה מעולה של נתונים והסקות, ממתין בקוצר רוח לפוסט על ההגנה של הווריורס.
    בכלל, במבחן העין הלא מבוסס- נראה שיוסטון מגיעים לנתונים הללו עם הרבה פחות תנועה ללא כדור מאשר גולדנס (התנועה הרצופה, מעברים על חסימות סטייל ריי אלן, בק דורס וכו..) ואם זה אכן כך אז יש בזה משהו מרשים (כמה שקשה לומר מרשים על מאמץ מופחת)
    לי קשה לראות את פול משנה סגנון באופן ככ קיצוני וזה עוד לפני שדיברנו על גילו ועל סוגיית ניהול ההתקפה (הארדן/פול) מה שבטוח זה שאם החיבור יעבוד טוב אז ממתינה לנו עונה מעניינת לצפייה

    1. זה לא רק במבחן העין. הכדורסל של יוסטון הרבה פחות מבוסס תנועה. אבל זה עובד! מהבחינה הזו הם הרבה יותר דומים לקליבלנד רק שיש הרבה פחות כישרון בקבוצה.
      אני דווקא מאמין שפול ישתלב מצוין.

    2. לא רק תנועה ללא כדור, גם עם מספר מסירות מינימלי. יוסטון מקום 28 בליגה במספר מסירות למשחק, ומקום 3 בליגה לאסיסטים. זו השיטה של דאנתוני וזה מה שהוא כל הזמן מדגיש. תהיו יעילים. בלי למרוח זמן ובלי תנועות ומסירות מיותרות.
      כמובן שצריך מוסרים מוכשרים במיוחד כדי לגרום לזה לקרות. כשיש את סטיב נאש הארדן זה עובד. בלי המוסר המיוחד הזה השיטה לא מצליחה במיוחד.
      באמת מעניין לראות איך זה יעבוד עם שני מוסרים מהמוכשרים בליגה. אני גם חושב שזה יעבוד מצוין. קצת יותר חושש מכרמלו שכבר גרם לעזיבה של דאנתוני במקום אחד.

  15. מעניין מאוד עידו, תודה על ההשקעה.

    עדיין מדהים אותי כמה שהנתונים הללו, לכאורה, אמורים להיות ברורים לכל בר דעת ולמרות זאת ההבנה חילחלה בשלב מאוחר יחסית. הרי הסתמכות סטטיסטית אינה התפתחות מאוחרת במאה ה-20… ובאמת משעשע לראות שידורים חוזרים של מייקל וחברים ושנות ה-90 זורקים – וקולעים – מיד ריינג' כאילו אין מחר.

    לטעמי ההתפכחות של ההגנות תגיע מהר משחושבים, במיוחד עם עדכון התוכנה של הסנטרים הקלאסיים וטשטוש העמדות המסורתיות. אם הסנטרים יותר ניידים ומרווחים את המגרש, חזקה עליהם לעבוד מעט יותר קשה כדי להשיג נקודות בצבע.. מצד שני, גארדים חודרים וגבוהים זריזים לא ייתקלו בקיר אז יהיה מעניין לראות את האבולוציה של החילופים בהגנה, כפי שעידו כבר ציין לגבי הלוחמים. אני חושב שגם בוסטון ישתפרו בתחום הזה ואולי גם דנבר או יוסטון.

      1. לגמרי, ואז עולה השאלה האם המיד ריינג' יחזור בצורה מסוימת? למרות שמבחינת יעילות הוא נחות, מבחינה אסטרטגית הוא עשוי להוות יתרון בקונסטלציה מסוימת. דוגמא שעולה לי בראש:

        קבוצה מקבלת החלטה מושכלת לגדל שחקן שכל מומחיותו היא המיד ריינג'. דמיינו קורבר לחצי מרחק. כמו שקורבר קובר שלשות ב 45 אחוז ויותר, במיוחד מהפינה, כך אותו שחקן מדומיין, נקרא לו ריינג'י מילר, ילמד לשפר את האחוז הלא יעיל הזה אולי גם לרמות של 50 ו-60 אחוז. לא שזה יביא את התרופה, אבל אולי יאזן מעט את המצב או לכל הפחות ישמש כ-ס פקטור.

        1. שאלו את דאנתוני אם הוא יתן לכריס פול, אחד הקלעים הטובים בליגה מהמיד ריינג' אור ירוק לקליעה מחצי מרחק.
          הוא ענה "כל עוד הוא קולע ב 50% מהטווח הזה, שיזרוק כמה שהוא רוצה". הדגש הוא על אחוז אפקטיבי, על זה דאנתוני והרוקטס (וכל הליגה) מסתכלים.
          זה אגב, אחת הסיבות העיקריות למה הארדן נחשב שנתן את העונה ההתקפית הטובה בהיסטוריה. הוא עשה את כל זה באחוז אפקטיבי מדהים לווליום כזה.

        2. ראינו כמה שחקן כמו דוראנט שפיתח מיד-ריינג' קטלני (בנוסף לאי אילו כלים התקפים אחרים) עושה את ההבדל.
          אני מאמין שלכריס פול תהיה השפעה דומה ברוקטס. לפתיח שחקנים שיזרקו מהמיד ריינג'? קשה לי לראות את זה קורה. אבל לך תדע. ברגע שזה ישתלם אנשים יעשו את זה.

          1. דוראנט זה מי שהיה לי בראש. למרות שהוא לא טוב לדוגמא שנתתי כי הוא לא רול פלייר בהקשר הזה, אלא סקורר שהוא תופעת טבע.

            אבל העיקרון זהה. אני דווקא חושב שלפתח שחקני מיד ריינג' יהיה בלתי נמנע, לאחר שהתחזית על התפוצצות תופעת השלשות תשתלט על הליגה באופן סופי. וכמו שאמרת בעצמך לגבי ההגנות, ברגע שקבוצה אחת תעשה את זה – כל השאר ילמדו ויעשו גם. זה לא יהיה הגיימצ'נג'ר אלא כלי נשק יעיל כשהוא בשימוש באופן נכון. הגיימצ'נג'ר יהיה ההגנות, חד משמעית, או שיחזור עידן הסנטרים העצומים אבל הם ילמדו לזרוק שלשות.

          2. שייקה מסכים איתך לחלוטין וזה מה שכתבתי גם למעלה.כמו ששחקנים שהם לא הכי אתלטים התאמנו על הזריקה לשלוש ונחשבו לשוברי שיוון בקטע הזה כמו לדוגמא קר,פקסון,ועוד שנחשבו בתחילת שנות ה90 לאלא שמתמחים מהשלוש ככה יקומו שחקנים שהמומחיותצ שלהם תהיה מייד ריינג' והם פשוט יקלעו באחוזים מאוד מאוד טובים

        3. קוראים לשחקן הזה קוואי לנארד. שיפר את המיד ריינג' / פיידאווי ג'אמפשוט, וכשההתקפה תקועה הוא פשוט מכדרר קצת ועולה לזריקה.

          1. כן אבל זו לא ממש כוונתי.

            שחקן עילאי כמו דוראנט, קוואי, אפילו קיירי שזורק מעולה מהמיד – כל אלו אינם רול פליירס. אני מדבר על שחקן שיגודל נטו בשביל זה כדי לתת איזון. שחקן שישחק עם חמישיה ש=חזקה של קלעים או עושי משחק, שימלא את החור שההגנות המשופרות על הפרימטר ייצרו בעתיד. בסוף זה די משחק סכום אפס – למעט, כמובן, מצבים של תיאום אופטימלי כפי שעידו ציין לגבי הלוחמים.

          2. ליניב, ב-ד-י-ו-ק. אלו ממש השחקנים שהיו לי בראש – קר, פקסון ושות'

            לעידו, אני חושב שצריך לסייג: בלי להיות טובים מהשלוש, ברור שאי אפשר משום שקליעה זה קליעה. אבל, הם בהחלט יכולים לעשות זאת בלי להיות טובים "מאוד" מהשלוש. כבר ראינו דוגמאות כאלו. יכול להיות שזה יהיה בגלל שהאימונים פחות יתמקדו בזה, ויותר במיד ריינג', אבל תהא הסיבה אשר תהא – ריינג'י קום יקום.

  16. עידו, נהניתי לקרוא. שמח לראות כאן הוכחה מדוע לטעמי אלה אחד מהאנשים דעה הלגיטימיים ביותר לקחת ברצינות כאן.

    לצד זה – אני חושב שחלק מהתשובה להתקפה הזאת הוא יצירת מאגר שחקנים וורסטיליים, כאשר העדיפות היא פורוורדים, או לפחות שחקנים שיהיו בגובה המתאים לעמדת ה-SF.
    זה למה אותי אישית מצחיק שרבים לוקחים כמובן מאליו את השיטה ההגנתית שגולדן סטייט מיישמת (אולי בגלל מירב תשומת הלב להתקפה חסרת התקדים שלהם. לא שלהגנה יש ממש תקדים…). החילופים האוטומטיים של תומפסון, דוראנט, גרין ואיגי (כולם באיזור אותה קבוצת גובה, כאשר דוראנט וורסטילי וגבוה יותר) מתאפשרים בגלל הוורסטיליות שלהם, הנובעת גם מגובהם.
    וכעת, כאשר קבוצה כמו בוסטון מנסה ליצור רוטציה כזאת, עליהם מגחכים וטוענים שהם לא יציבים. צריך להיות פרוגרסיביים. הכדורסל הופך ליותר פשטני מבחינת עמדות. היום ההבדלים בין SG, SF ו-PF מצומצמים מאוד ומאפשרים לנצל זאת בצורה כזאת. כמובן שהכישרון בין הקבוצות מבחינת אותו מאגר שחקנים הוא גדול. אבל אם השיטה הזאת כן תצליח להם, הם יוכלו למצוא את עצמם צעד קדימה מהמון קבוצות בליגה, גם אם יש להם סגל עם פחות סטאר פאוור מאחרות (ובקיץ הזה הכמות קבוצות הזאת הצטמצמה עוד יותר).
    ואני רק אזכיר – כאשר הם היו עם דוראנט, בוסטון עדיין לא הצליחה להתמודד טוב במיוחד עם גולדן סטייט, אבל כאשר הם היו בלעדיו, הרעיון של בוסטון להסתמך על קו אחורי ורסטילי ואגרסיבי בהגנה (בראשות קראודר וסמארט, כאשר בראדלי הוא הכוכב ההגנתי וזה שישמור יותר אישית על השחקן החם) עבד להם. יותר מפעם אחת.
    עכשיו הם מנסים לקחת זאת צעד קדימה. ובצדק.

    בשורה התחתונה, בעיניי צריך להעריך את הדוקטרינות שמריצים ביוסטון + בקאבס (בהתקפה), בבוסטון (בעיקר בהגנה) ובעיקר בגולדן סטייט באופן כללי.

      1. צודק, אבל היה קל יותר להגיע למסקנה כזאת אצלם כשאתה מחזיק בפרוספקט כמו יאניס.
        החשיבה מחוץ לקופסא הפכה כך לפשוטה יותר, כשאתה מסתכל על סט היכולות שלו.

        אגב – זאת עלולה להיות סוג של שנת מעבר מבחינתם, לכן אני לא אתרשם מדי אם הם דווקא יקחו צעד אחורה העונה.
        החוזה של רבים (בראשות מונרו) תוקעים את התקרה ומחכים בהנהלה שיפקעו (או שיועברו בדד-ליין תמורת נכסים אחרים) ופארקר פצוע עד חצי מהעונה ואין לדעת איך יחזור.
        אני גם ככה מתחיל העונה עם יאניס בשנה הראשונה של חוזהו המשודרג, אז בוא ננסה לעבוד שם בלי לחץ – שיתנו ליאניס מקום לזרוק ולעבוד הרבה על הזריקה שלו, תן לברוגדון עוד מקום שיאפשר לו לצמוח כמנהיג שקט בקבוצה, תן למידלטון מקום לחזור להיות אפקטיבי ואולי הוא יפתיע במועמדות לנבחרת אול-סטאר של המזרח.

        אני מסוקרן לראות איך הדברים יתנהלו שם.

  17. תודה, יחסית למישהו שהפסיק לקרוא, החליק טוב מאוד.

    זה פוסט ארוך מכדי שיהיה לי את זה מדויק וממוקד, אז בסעיפים :

    1. האם אתה לא חושב שההבאה של פול היא סוג מסוים של מודעות בבאג של השיטה ? ז"א – "חבר'ה אין לכם מה לקחת מאיתנו דוגמא, ניסינו, הצלחנו עד גבול מסוים, אנחנו מוסיפים עוד אלמנט".

    2. נשמע כאילו אתה מאוד נלהב מזה, האם היית שוקל בתור מאמן ג"ס נניח להגביר את הווליום מה 3 בהתחשב בכלים שיש להם ?

    3. למה לשחק עם המרחק של הקשת ? כי זה קל מדי ? הנק' הכי קלו באות מהטבעות – בוא נגביה את הטבעות…

    4. למה אתה די משוכנע שכריס פול יתאים לשיטה, כשממש לא בטוח מה השיטה, ומה חלוקת התפקידים בינו לבין הארדן ?

    5. לא נראה לי שהתייחסת לעניין ה PACE בהקשר של פול ואיך הוא אמור לעמוד בקצב ? הרי 1 היתרונות של יוסטון זה מהירות ההתקפה, ופול לא אחד שמשחרר מהר.

    6. האם ידוע לך על שיקוליי וסטט' – מיד ריינג' נקי VS שלשה ממבט חצי פנוי נניח, שיוסטון מתחשבים בהן ?

    7. המהפכנות של גולדן היא לא בווליום, אלא בניצול של המתח וכוח המשיכה של בתוך/מחוץ לקשת, לאסס', נק' בהתקפות מעבר, פיקנרול גבוה ונמוך עם יתרון מספרי וכ"ו.

    8. הארדן רשם את הכי הרבה נק' ב נק' + אסס', התקפה מורכבת קצת יותר מנתונים יבשים כאלו.

    ננסה להעלות עוד בהמשך.

    1. 1. השיטה לא אומרת שאסור לזרוק מידריינג' בכל מחיר. היא אומרת שמי שלא מסוגל לקלוע אותו באחוזים טובים שלא יזרוק. הבעיה היא שזה בערך 95% מהשחקנים בליגה. כריס םול נותן לך עוד ממד התקפי כי הוא מסוגל לקבור אותם ב-50%.
      2. האמת שאני לא נלהב מזה והייתי מעדיף לראות עצירה של התופעה. הוורירוס היו זורקים יותר עם זה היה להם משתלם. הם לדעתי עושים עבודה נהדרת בלמצוא את הזריקות הטובות בהתאן למה שההגנה נותנת.
      3. אני נגד לשחק עם המרחק של הקשת.
      4. אני מאמין בכריס פול ואני מזכיר שגם על היכולת של הארדן להתאים את עצמו לשיטה אמרו הרבה דברים.
      5. אני חושב שהוא יסתגל – הוא אוהב גם את המשחק במגרש הפתוח.
      6. לא ידוע לי אבל כעיקרון הם כמעט לא נעים למקומות שמהם אפשר לזרוק מיד-ריינג'. כשאתה מפזר קלעים מסביב לקשת הסיכוי שלך להגיע לשלשה פנויה גדל.
      7.מסכים איתך.
      8. ?? לא ברור לי למה זה מתייחס?

      1. 8. נראה לי יותר היה מכוון לסטט' הכללית שאפלטון העלה

        1. הנק' שלי היתה, אחרי כל המאמר הזה שנראה מאוד פרו מורי והמהפכה (אולי אני טועה בפרשנות) נראה שדווקא יוסטון לוקחים צעד או שניים אחורה עם ההחתמה של פול, והנסיון לצרף את מלו, אז אולי דפי הסטט' האחרונים שלהם מהשנה החולפת מראה על שינוי מגמה מסוים.
        כי ברגע שאתה מוסיף מיד ריינג', סגנון הקבוצה יכול להשתנות בכמה מעלות טובות.

        2. לא נלהב מזה מבחינה אסטתית או סטט' ?

        4.הכוונה שלי יותר היתה שאני לא בטוח שהשיטה ידועה כרגע אפילו לדאנתוני, נראה לי שהם נכנסים לשלבים של ניסוי וטעייה.

        5. הוא לא כל כך צעיר, ודי נוטה להיפצע, ולא רגיל קצב כזה, ראינו מה עבר על לברון, כשהקצב עלה בבת אחת בגמר, אז על טווח של שנה שלמה זה די סימן שאלה.

        1. 1. זה פוסט אולטרה-פרו מורי. כפי שהסברתי להביא את פול זה לא צעד לאחור. המטרה היא לקחת זריקות טובות – יעני יעילות – שזה אומר נכנסות באחוזים גבוהים. אם כריס פול יכול לדפוק לך מיד ריינג' באחוזים גבוהים אז וולקאם.
          2. לא נלהב אסטטית. סטטיסטית אני מרייר כמו כל גיק מצוי.
          4. אני חושב שיהיה פה גם ניסוי וטעייה. אבל מעשית ליוסטון פשוט לא היה מספיק כישרון בשנה שעברה. כשיש לך אופציה להביא מישהו כמו פול אתה קופץ עליה.
          5. אתה בא להתווכח עם אמונה? לא מתאים לך.

          1. 1. אני כנראה לא מסביר את עצמי טוב.

            צעד אחורה לא מבחינת התייעלות, יכול מאוד להיות שזה יתגמל אותם

            בצעד אחורה הכוונה היא שהם קצת זונחים את הזנחת המיד ריינג', ואם הם זונחים את המיד ריינג' אז יכול להיות שהם מודים "חבר'ה, הגזמנו עם המהפכה" וזה יכול לשנות אצלם הרבה דברים כמו PACE, ווליום 3, התקפות מעבר/מתפרצות מהירות עם כנפיים, ואם זה משתנה (לתוי גם באיזה מינון) אז המהפכה הזו יכולה להיכנס יותר לפרופרציית גולדן/ספרס, ולא שגעון/טרפת המורי..

            4. אני לא בטוח שיש להם הרבה כשרון עכשיו (בינתיים, יכולות להיות עוד התפתחויות) הם ויתרו על לא מעט נשק התקפי שתרם להגדרה שלהם + סטופר הגנתי שהייתי שמח לראות בכל קבוצה שלי.

            5. לא מתווכח. שם סימן שאלה גדול.

            9. כמובן.. מה האח ש מורי לא בא לא טוב בעין חושב על הפוסט ?..

          2. 1. ניב כבר אמר והסכמתי איתו שההיקף של העונה לא יחזור על עצמו. אבל בהחלט תראה אותם ממשיכים לזרוק מעל 40% מהזריקות מחוץ לקשת. את התוצאות אתה רואה גם בקבוצות כמו קליבלנד או בוסטון. תחשוב שהווריורס עם כל השלשות שלם היו רק מקום 6 העונה מבחינת קצב הזריקה לשלוש. כל עוד זה עובד אנשים ימשיכו ללכת עם זה. המהפכה רחוקה להיות ביוסטון בלבד -זה כל הליגה.
            9. האיש שאתה מדבר עליו חייב דבר ראשון להתנצל. מה שבעיקר מפריע לו אצל מורי זה יותר הצד הניהולי של לחשוב שאתה יכול לזרוק שחקנים עם מספרים טובים ביחד ולצפות שתיווצר כימיה טובה. אבל נחכה למוצא פיו.

          3. בן ממזר,

            הזנחת המיד ריינג', אם הבנתי נכון את עידו ואת המאמר, היא לא משום שהם מודים ש"הגזמנו", אלא פשוט משום שסטטיסטית זה לא משתלם ברוב המקרים. במילים אחרות, מה שיוסטון (ומורי) מקדשים זה לא המהפכה גרידא או השלוש per se, אלא את הסיבות שהביאו למהפכה והן היעילות הסטטיסטית של זריקות משלוש על פני מיד ריינג'. ברגע שהיעילות (יש שיאמרו לכאורה) הזו לא מתיישבת עם הנתונים של פול או, לחלופין, מתיישבת יפה לצידם – אפשר ואף רצוי לנסות אותו. זה נותן להם נשק נוסף, מקשה על ההתאמות ההגנתיות מולם וכמובן אם יצליח ישכלל את המענה שכלל הליגה תתן למהפכה.

          4. 9.
            א) זה, ושהוא כנראה מדמיין(או לפחות דמיין נראה שהוא אולי קצת מתחיל לקלוט את העניין) שהכימיה הזו יכולה להיווצר בשניה תוך כדי שאתה מוציא וזורק שחקנים שונים שמהווים בין רבע לשני שליש קבוצה כל חלון העברות. (ההקצנה במקור)

            ב) לגבי השיטה עצמה, אז אם לוקחים אותה ברמה הבסיסית ביותר (ברמת הסלוגן: רק שלשות ולייאפים) אז אני לא חושב שזה תבנית טובה לבנות עליה להצלחה ממשית. קבוצות מתכוננות פחות למפגשים עם קבוצות בעונה הרגילה כיוון שאין להן זמן להקדיש למציאת ועבודה על פתרונות מעמיקים/רבים למשחק של הקבוצה הבאה בתור כך שאפשר להגיע יותר רחוק עם יעילות מחוסרת ורסטיליות. זה בגדול לדעתי מה שיש לרוקטס ביד כרגע, יעילות לא ורסטילית. החוסר ורסטיליות הזה פוגע ביעילות כאשר זה בא לסדרה בה יש את הזמן לחשוב ולנסות פתרונות שונים להתמודד מול קבוצה. להיות קבוצה טיפה פחות יעילה (בכללי) אבל עם ורסטיליות יותר גדולה יכול בהחלט להביא ליעילות גדולה יותר(overall) בהגיעך לפליאוף כאשר אתה מגיע למצב שאתה צריך להתמודד עם קבוצות שונות שמסוגלות להעמיד מולך כל מיני פתרונות ואתגרים שונים.

          5. אני לגמרי בעד קשת ה 3 אבל לבוא בפלייאוף מול קבוצה כמו הספרס שקולטים פרנציפ די מהר, ללא שום איום מהטווח הזה, זה לגמרי "מוגזם", לא משנה איזה שחקנים יש לך. ואני מאמין שלסדרה הזו יש קשר לזה שפול כרגע אצלם. מקדשים ? זו מילה חזקה מדי בשביל ספורט, אבל נראה לי שמורי היה קצת שבוי בקונספציה שלו.

          6. רגע, אני חושב שאני עומד לחזור בי מהקטע של יכול להיות שמורי לומד משהו. כמה שחקנים הרוקטס החליפו הקיץ? אה כן, אם בקיץ הבא הרוקטס שוב מתכוונים להחליף 4+ שחקנים אז מורי חייב להיות מפוטר.

    2. בן ממזר, לגבי 8-
      הדגש לא היה רק על זה שהארדן יצר כל כך הרבה נק' ואס' לקבוצה שלו. הכי הרבה בהיסטוריה- 5554 נק' למען דיוק. אלא שהוא עשה זאת באחוז אפקטיבי של 61%. השניים שהתקרבו אליו בייצור כל כך הרבה נק'- צ'מברליין וטייני ארצ'יבלד, עשו זאת בכ50% (להגנתם לא היתה קשת שלוש ומשחק אחר לגמרי).
      ווסטברוק לצורך העניין עמד על 47% אפקטיבי.
      מה שזה מראה, לא רק על הווליום (ההיסטורי) אלא על היעילות.
      מילת המפתח כאן היא יעילות.

      1. באחוז האפקטיבי אתה מדבר על הנק' שלו בלבד ?

        כי אם אני לא טועה אז האחוז של קארי 16 היה הכי גבוה.

        אז למה בחרת בווסטברוק ל MVP… ? סמיילי

        אני לא מתווכח עם המספרים (נק + אסס) אבל יעילות התקפית היא יותר מזה.

        למשל,ף אם תחשב את הסטט' האלו ביחס למספר השניות פר התקפה שכל אחד מהם מחזיק בכדור, אז יתקבלו תוצאות אחרות אני מניח.

  18. פוסט מעולה!
    המשחק השתנה אין ספק.
    כשג'ורדן קלע 6 שלשות במחצית מול פורטלנד ב-92' זה נראה כמו נס. היום קרי יכול להשחיל 10 שלשות ב-10 התקפות.

  19. קצת לא קשור, אבל מניח שהרבה עיניים רלוונטיות יראו את הפוסט. אני בוגר טרי בסטטיסטיקה ומדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, הייתי רוצה להשתלב בתחום הניתוח הסטטיסטי/כמותי בהקשר הספורטיבי בכלל וכדורסל בפרט. אשמח שתצרו איתי קשר אם יש לכם קצה חוט, או תרשמו שמות של חברות בתחום שאתם מכירים או שמעתם עליהם כך שאוכל בעצמי לפנות. פתוח לכל רעיון.
    לדוגמה – PhysiMax, WSC Sports Technologies וכד'.

    stavhaco@gmail.com

  20. יופי של פוסט
    יוסטון הייתה גאנרית גם בשנות ה 90 ,התקופה של מד-מקס
    לא בטוח אבל לדעתי היו טופ 3 בשלשות גם בעשור של הניינטיז

      1. רודי T היה מהחלוצים של השלשה כחלק אינטגרלי מהמשחק.

        בפיינלס של 86' יוסטון סיימו את הסדרה עם 17 ניסיונות קליעה מ-3 בכל הסדרה.
        את הפיינלס של 95', הם סיימו עם 17 ניסיונות ל-3 בכל משחק.
        הם היו הקפיצו את שיא ממוצע ניסיונות הקליעה מה-3 למשחק בפיינלס בכמעט 50%

        מדהים לחשוב שב-83', הסיקסרס זכו באליפות בקלילות, כאשר ב-4 משחקי סדרת הגמר הם זרקו רק פעמיים מטווח ה-3, וקלעו 0.

  21. לא בטוח אם מגיעה לך התנצלות כי הטור לא בדיוק על הרוקטס, אז ניתן לך חצי התנצלות על הניצחון מול הדחיינות.

    עכשיו אבל לעגל מותר לתת תגובה שתסביר איך משבר האנרגיה הבלתי נמנע יביא לקץ הקפיטליזם בלי לדבר על קפיטליזם או משבר האנרגיה הצפוי שהוא מדבר עליו.

  22. פוסט מצוין, אבל אני לא מסכים עם המסקנות.
    יוסטון אולי הובילה את הקצב בזריקות מ-3, אבל לא את ההצלחה בקליעות משם.
    וזה ההבדל בינה לבין ג"ס – יוסטון היא הניסוי הקיצוני, המקובע מחשבתית והמופרע של השלשות, וג"ס היא הדבר האמיתי, הגמישה והיעילה משם.

    ברור ששלשות הפכו לחלק משמעותי במשחק היום, אבל לא יוסטון היא זו שמשמשת דגם לקבוצות הליגה.
    מהסיבה הפשוטה שהשיטה הקיצונית שלה לא הובילה לשום הצלחה ממשית (יסלחו לי קבוצות עונה רגילה "טובות" שמתרסקות בפלייאוף מול יריב רציני, ראה יוסטון וכל קבוצות המזרח מול קליבלנד).

    הקיבעון הקיצוני הזה של לא לזרוק ממיד ריינג' עלה לה בהתרסקות מול הספרס (נטולת קוואי), ובהופעות מביכות.
    ג"ס, לעומתה, (וגם הספרס שקולעים מ-3 מצוין), מדגימים איך כן אפשר להשתמש בנשק הזה בצורה יעילה וקטלנית, כחלק ממשחק הכדורסל המודרני ולא כחלק מדף סטטיסטי.
    לא "מוחקים" זריקות מטווחים מסוימים בגלל נתונים יבשים.
    לכל זריקה יש את הפלוסים והמינוסים שלהן, ואת השחקנים המתמחים בהן, והדבר החכם הוא להשתמש בכולן – בזמן ובדרך הנכונה ביותר.

    מחקת סוג זריקה – פגעת במשחק שלך.

    לכן קבוצות לא יסתכלו על הניסוי המופרך של מורי, אלא על הקבוצות שמצליחות – ג"ס, ספרס, קליבלנד.
    לדעתי השימוש ב-3 די הגיע לשיאו, ייבלם ויסתובב על אותם נתונים בערך, ואולי אף יתמתן בשנים הקרובות.

    1. אני דווקא לא כל כך מסכים איתך בחלק מהנקודות.

      בין אם המטרה היא להצליח בכמות הזריקות המדויקות ובין אם לא, העבודה היא שמבחינה התקפית היעילות של יוסטון הייתה מטורפת בעונה האחרונה. זה שמבחינת כישרון נטו, ניסיון פלייאוף ואולי גם סתם מצ'אפ לא טוב הם לא "הצליחו" – היי, הם הגיעו לחצי גמר המערב, לא? ונפלו נגד קבוצה מנוסה יותר ומצ'אפ מעולה מול הכישרון הבינוני של יוסטון.

      אם אנחנו נמצאים בעידן של סופר טימס, ובמיוחד בעונה שעברה כשהיה ברור שיש 2.5 קבוצות מעל כל השאר – לעניות דעתי חצי גמר במערב + ניצחון על ה-0.5 מקודם זה הישג לא מבוטל.

      נכון, הדרך שבה הם מוציאים לפועל היא קיצונית, ונכון לא תמיד זה מרגיש נכון והרבה פעמים מונוטוני ולא וורסטילי, אבל אבל עדיין – ממש אי אפשר להתעלם מהשיפור שלהם בשנה שעברה מול השנה שלפני כן והתחזיות העגומות בקיץ האחרון.

      that being said
      השנה אין להם מה להתלונן על כישרון, במיוחד אם יביאו את מלו. ולכן, השנה אני חד משמעית אהיה איתך בביקורת במידה וזה יתפוץץ להם בפנים.

      1. שוב לא מסכים.
        "יעילות התקפית" שווה לתחת. ספר את זה לטורונטו שנופפו ברמות היסטוריות של יעילות התקפית במהלך חלק מהעונה.

        הצלחה בעונה הרגילה גם שווה לתחת.
        זה נחמד והכל, וחשוב, אבל שווה לתחת.
        למשל, במזרח הקבוצה היחידה שאיכשהו הקשתה על קליבלנד הייתה אינדיאנה, ולא טורונטו או בוסטון.

        חצי גמר המערב – את מי הם עברו, את אוק' של הטרוריסט המטורף?
        כל קבוצה נורמלית הייתה עוברת את הבדיחה הזאת.
        וכשהגיעו לגמר המערב – את מי הם עברו, את הקליפרס הסופר לוזרים שנאלצו להפגין תצוגת לוזריות היסטורית גם עבורם רגע לפני שיוסטון הודחו בבושת פנים?

        ותיזכר בבקשה איך זה היה נראה בתבוסות לספרס.
        זה לא סתם להפסיד, זה שיורידו לך את המכנסיים ושכולם ייראו כמה ה— שלך קטן ומצומק, אחרי שהתרברבת כל השנה שיש לך עשרים סנטים.

        השנה עם פול וכנראה כרמלו הם יעשו אחורה פנה, לא יוכלו להשתמש שוב בשיטות המשחק הקיצוניות שלהם. הם שינו את כל הסגל וייאלצו לשנות את שיטת המשחק עם הרוסטר החדש.
        זה יהיה מכוער, מגעיל, ופלופרי, אבל מכוער כבר מסוג אחר.
        (אבל נטול הצלחה בפלייאוף באותה מידה)

        1. לא חושב שהתחזית שלך בהכרח תצא לפועל.
          אם אנת'וני ופול יגיעו למועדון ולא יכריחו את הגישה שלהם על שיטת המשחק, זה יכול להצליח אף יותר.

          פול בעצמו רכז ששומר עדיין מצויין ומהטובים בליגה על אותה עמדה.
          אנת'וני קולע בווליום גדול יותר מאשר אנדרסון ואריזה וכאשר רק פורזינגיס יכול לקלוע באופן סביר מהשלוש, השמירה עליו גם הרבה יותר צמודה בניקס.

          הכל תלוי עד כמה ניתן יהיה להתאים אותם לשיטה ע"י ד'אנתוני. ולטעמי הם לא וויתרו על המון ותהיה בטוח שיש עדיין סמפיק שמות טובים בשוק שיבואו לשם גם על המינימום אם אנת'וני גם מגיע (שחקנים כמו ברנדון באס – שאגב, אחד מהטובים בליגה ממיד ריינג', כמו CP3. או מירוטיץ', שעדיין לא סיכם בשיקגו וכל יום שעובר אולי רומז לעזיבה שלו. גם ירבקו עדיין פנוי…).

          ולגביי אינדיאנה – היא הקשתה הכי הרבה, כי היא גם חוותה את קליבלנד בשלב הראשון, כאשר הם היו הכי פחות רציניים ועדיין בשלב הראשון של יישום "הגנת פלייאוף" (מה שבא עם התירוץ הקבוע שלהם על "להעביר את הסוויץ'). ובנוסף, היא גם הקשתה עליהם, כי היה לה, פחות או יותר, מה לזרוק על לברון. ששחקניה על המגרש היו, ברובם, קרובים בגובה, לכן החילופים יכלו להתבצע.
          זה למה בוסטון הביאה כל כך הרבה פורוורדים ולעומת טורונטו – בה קשה להם ליישם זאת, בבוסטון יש להם שני שחקנים שמצליחים להיצמד אליו טוב יותר בפוטנציה, כמו קראודר ומוריס. לצידם, גם לבראון יש פוטנציאל הגנתי ועונה שלמה להוכיח זאת לפנינו. ויתרה מכך, טורונטו איבדה לא מעט מהאפקט האגרסיבי והקשוח שלה בהגנה הקיץ, עם עזיבת טאקר והעברתו הצפוייה של דרוזן לעמדה 3 (מה שגם יקשה עליו מאוד, כי הוא מאבד מהיתרון גובה שלו מול הגארדים וכעת יתמודד בעמדה הכי מלאה בשחקנים וורסטיליים בליגה).

        2. אבל אתה די מתעלם מהעובדה שקבוצות העל של הליגה בשנה שעברה היו בהרבה מעל כל השאר. ולכן, ההישג של יוסטון היה לפחות יפה.

          שוב, כל זה יהיה לחלוטין שווה לתחת אם וכאשר הם יתמוטטו השנה עם כל השינויים בגדל.

          בלי קשר, חושב שנגעת בנקודה חשובה וידועה והיא חשיבות המצ'אפ בפלייאוף, וזה מה שהיה עם אינדיאנה והקאבס.

          לא מסכים שכל קבוצה הייתה עוברת את אוקייסי בקלות – ליוסטון היה מצ'אפ לא רע איתם וכן השיטה של יוסטון פשוט עבדה בסדרה הזו, שלא לדבר על הגבוהים של אוקייסי שלא תפקדו.

          אין ספק שההפסד לספרס היה מוגזם, והיו צריכים להשיג קצת יותר – אבל ניתן לומר אותו הדבר על הספרס של השנה שעברה…

        3. הגישה של "יעילות התקפית שווה לתחת" היא בדיוק הגישה של ה"ממסד" שאומר אנחנו יודעים איך צריך לשחק. תסתכל על קליבלנד על GS על בוסטון ותראה קבוצות שעושות בדיוק אותו דבר. לוקחות הרבה מאד שלשות ומעלימות את המיד-ריינג'. זה עניין של הבדל בכישרון. מורי כבר ניצח מבחינה הזו השאלה האם ייקח אליפות או לא שולית לנקודה הזו. את המשחק הוא כבר שינה. (זו הצהרה קצת יומרנית כי כמובן שזה לא הוא לבדו אבל הכוונה ברורה).

        4. טורונטו הם למשל דוגמא לקבוצה שהנפילה מתבקשת מכיוון שהם היו בחריגה סטטיסטית ברורה בתחילת העונה והאחוזים פשוט התיישרו. זו קבוצה שהשחקן המוביל שלה מתבסס על זריקות מידריינג'.

          1. יכול להיות שהוא אברייטד. הוא פשוט שחקן שאיחר את דורו בעצם.

            יש עוד שחקנים שמתמחים בזריקת חצי מרחק כמוהו (עידו נתן דוגמא מצויינת כשהעלה את שמו של CP3), אך לעומתם, הוא אינו משפר את זריקתו מקו ה-3, שהפכה לאבן פינה בימינו.

            גם באטלר אינו קלעי מדופלם, אך הוא מראה שיפור מקו ה-3. דרוזן אף לא מנסה עוד. זה נראה לפעמים כמו מן מחסום מנטאלי. וכשמחברים זאת יחד עם החוסר יכולת של לאורי להראות את יכולותיו במאני טיים בפלייאוף (ועוד אחרי גיל 30), הצמד המוביל של טורונטו לא נראה כמו צמד שמוביל אותם למקום טוב יותר ממה שהם נמצאים בו היום.

            האקס פקטור כאן הוא דרוזן, כי לאורי כבר לא ישתפר וגם איני רואה אותו ככוכב ראשי בקבוצה שמתחרה על אליפות. לדרוזן יש עוד זמן להוכיח אותנו על טעותינו. האם זה נראה כרגע ריאלי? לא ממש, אך עוד יש מרווח לשינוי.

            בכל מקרה, אני אישית תוהה איך קיימים אנשים שחושבים שטורונטו במצב טוב מבוסטון כרגע. לא משנה איך יסתכלו על זה, בוסטון במצב טוב מהם כרגע – אם זה בצעירים המבטיחים, העתיד הבהיר יותר, המאמן הטוב היותר, הסטארים שיותר תואמים לגישה הפרוגרסיבית בליגה + כאלה שסחבו קבוצה בפלייאוף גם במאני טיים (היווארד מול הקליפרס, תומאס במספיק הזדמנויות).

          2. אני חושב שהבעיה העיקרית עם טורונטו היא שהשנה האחרונה הוכיחה, מעל כל צל של ספק, מהי התקרה שלהם בקונסטלציה הנוכחית.

            ולאורי או דרוזן הם חלק מהתקרה הזו, לא מי שינפצו אותה.

            לגבי דרוזן, לטעמי שני הדברים שאמרת – נכונים. גם איחר את דורו, אם כי בדור הקודם הוא לא היה בולט כמו היום לדעתי, וגם אוברייטד. אני בעיקר חושב את זה בגלל ההופעות שלו בפוסט סיזן.

            שחקן שחי ממשחק למשחק במשך העונה, טוב ככל שיהיה, אבל לא מסוגל לעשות קפיצת מדרגה התקפית ולא פחות חשוב מנטלית בפלייאוף – הוא שחקן שאני מחשיב כמוערך יתר על המידה.

    2. העובדה שהרוקטס הצליחו בלי יכולת קליעה יוצאת דופן לשלוש היא בדיוק מה שיגרום לזה להימשך. לא צריך קלעים יוצאי דופן!
      הרוקטס לא נכשלו – יחסית למה שציפו מהם בתחילת העונה הם הגיעו רחוק מאד. מה שהספרס עשו היה להוציא את השחקן המשמעותי של הרוקטס מהמשחק. בשנה הבאה זה לא יהיה אפשרי.

  23. אחד הטובים עידו, תודה רבה.

    אשמח להתייחסות לגבי נקודה אחת שלא הוזכרה כלל לעניין חלוקת הזריקות – קליעות העונשין.
    אם נתעלם לרגע מהטרנד המעיק והמאוס של סחיטת עבירות על זריקת שלוש, זריקת העונשין היא עדיין הזריקה הכי יעילה בכדורסל. כשאתה זורק כל עך הרבה שלשות זה בא על חשבון זריקות עונשין אותן תרוויח מהליכה לסל, פוסט אפ של גבוהים או פורוורדים או בכל דרך אחרת.
    נכון שהרבה יותר קל לכמת יעילות זריקה לשתי נק מול זריקת שלוש (שלשה ב-33% שווה לזריקה לשתי נק ב-50%) אבל ככה אתה מעבד פקטור חשוב בתמונה הכוללת של יעילות התקפית.
    זאת גם הסיבה שאני רואה יותר יתרונות ב-ts שמביא בחשבון זריקות עונשין מול האחוז האפקטיבי. יש עם זה אמנם בעיות אחרות אבל זה נותן תמונה יותר כוללנית על יעילות השחקן או הקבוצה.

    1. זה נכון אבל זה לא קשור לשלשות. הרוקטס היו הראשונים בקצב זריקות העונשין העונה. אתה מוזמן לנחש מי היו אחרונים. זה בעיקר נובע מסגנון משחק וכשאתה נכנס כל כך הרבה לסל אתה תקבל גם הרבה זריקות עונשין. זריקות מיד ריינג' לא מביאות אותך יותר לקו.

    2. נקודה חשובה מאוד
      בגלל שזה פחות סקסי לא מזכירים את זה. מה גם שזה כלי עזר ליעילות שלא יוסיף יותר מדי לרייטינג (אלא אם כן יתחילו לזרוק סבתא…)

      חוץ מזה, שזה אלמנט שתלוי גם בשופטים במידה כזו או אחרת ולכן לא בטוח שהוא פקטור "טהור".

  24. פוסט מעולה גם לכאלה שפחות חובבי סטטיסטיקה כמוני, מדהים לראות איך הכלי של זריקה משלוש נהיה סופר משמעותי ולא מפליא שזו שמגינה על הקשת בין הטובות בליגה היא גם הבכירה בליגה בשלוש השנים האחרונות. מעניין לראות שהשימוש בזריקות המיד ריינג' ירד משמעותית למרות שהאחוזים בו הם נכנסות נשארו די זהים מאז תחילת המילניום (סביב 40%).

  25. מצויין מכל בחינה. מאמר כזה היה ניכנס ל-SI. אני עומד להדביקו כך שיישאר בראש המאמרים לפחות עוד יום.

    הדבר היחידי שאני לא מבין – אם מורי הוא באמת הקובע היחיד, ולא לסלי אלכסנדר – הוא המירדף המטורף המתקיים בעצם הרגע הזה על הבאת כרמלו אנטוני. כיצד הוא ניכנס למשוואה של דרל מורי?

    לסלי אלכסנדר קנה את הרוקטס ב-84 מיליון דולארים. היא שווה היום 1.9 ביליון (מיליארד). הוא בן אדם הידוע בין הבעלים שהוא מאד SHREWD. אני מקווה רק שהוא לא עושה כאן מעשה שמורי מתנגד לו.

    1. קולע טוב בקאץ' אנד שוט מהשלוש, משחק טוב עם גב לסל ואחד הדינוזאורים האחרונים של תקופת התווך בין הפרימטר למיד ריינג'.

      או במילים אחרות, עשוי לקלוע (pun not intended) לשיטה, ועשוי להיות X פקטור לצד השיטה.

      כמובן, יכול גם להיות מלו…

    2. אין ספק שאלכסנדר לא שופך כספים, אבל הוא בעלים מאוד מעורב ותמיד מכוון לאליפות. הוא לא הרשה למורי לעשות טנקינג לאחר שרצו לבנות מחדש אחרי הכישלון של יאו וטי מאק. מורי דחף לטנקינג בטענה שזו הדרך הבטוחה יותר ואלכסנדר סרב. גם דאנתוני זו החתמה של אלכסנדר.
      כרמלו יותר מדחיפה של אלכסנדר או מורי זה דחיפה של פול והארדן. הם אלו שממש דוחפים למהלך, השאלה כמה ילחצו את הרוקטס לעשות וויתורים. מה שניתן לראות, שוב בעיקר בזכות\בגלל לברון ואחר כך דוראנט, שהליגה שינתה את האיזון לכיוון השחקנים. גם בהחלטות מי יגיע ולאן. לא אוהב כל כך את המצב הזה אבל זה הסיפור מאחורי כל הדיווחים העיתונאים לגבי כרמלו. הם מגיעים מהשחקנים עצמם.

      1. אגב, זה לא שאני חושב שהבאה של כרמלו היא דבר רע. פשוט לא הייתי רוצה לראות את הרוקטס מוותרים על יותר מדי בשבילו. בטח לא אריק גורדון או אריזה. טוב אולי אריזה אם מישהו יהיה בלחץ עליו.
        מבחינתי הרוקטס צריכים להתמיד בחבילה שכוללת חוזים לא מובטחים, זו קי ובחירת 2020 מוגנת.

        1. צודק. אני בהחלט חושב שהוא יוכל לתרום לקבוצה אבל אסור להם לוותר על הרבה עבורו במיוחד כשהניקס נמצאים בסיטואציה לא נוחה ולא הרוקטס.

  26. עידו, לפני שנים לא קראתי אותך מספיק,
    או אז גיא הנהדר כתב שאתה אינציקלופדיה מהלכת,
    והוא הסקאוט שלך בשבילי,
    מאז תכונות של יושר ללא כחל וסרק
    דייקנות (זה דווקא עבדך הנאמן הכריז) ללא פשרה,
    רדיפת צדק ללא חת.
    הפכת לנכס ומעמודי התווך לאתר.
    התאהבתי מזמן (אפלטונית לחדשים 🙂 )

  27. עידו יש לי עוד הרבה מחשבות חיוביות עליך
    (שתופתע לטובה באחריות) שמתכנן לאמר שנפגש פעם.
    החוש הומור שלך ענק ואני מחייך וצוחק בזכותך,
    וכמובן מחכים.

  28. עידו אתה רב אומן בכתיבה
    כתיבתך אלוהית.
    תודות רבות, (גרמת לי לחזור למרות חוסר זמן)
    תבורך תמיד
    🙂

  29. ניתוח מצוין . טוב לקרוא משהו שמסתמך על נתונים שהם לא more of the same וגם מגיע למסקנות מעניינות. לקח לי קצת זמן לקרוא את הכל (התעמקתי זה היה שווה) ולכן מגיב רק עכשיו. אני מסכים עם הטענה העיקרית שלך שמורי שינה דפוסי חשיבה ותרם משמעותית להתפתחות המשחק למרות שלא זכה באליפות. אני חושב שהליגה התפתחה כבר מעבר להיבט הסטטיסטי הטהור. מי שעשה את זה זה סטף קרי שבעייני הוא השחקן החשוב ביותר כיום מבחינת ההתפתחות של המשחק (הוא הדריל מורי של השחקנים) ובשנים הקרובות נראה יותר ויותר שחקנים כמוהו בליגה (ראה לונזו בול אם יצליח ללמוד לקלוע). אני לא ארחיב למה בעייני סטף הוא השחקן החשוב ביותר בדור הזה כמו שמורי היה ה GM הכי חשוב בשנים האחרונות כי אני חושב שזה די ברור (הוא המיישם המושלם של שיטת מורי קלעי שלשות עילאי שמשלב את זה עם וירטואוזיות בטיפול בכדור שמאפשרת לו יכולת פריצה וקליעות של לייאפים מקרוב באחוזים גבוהים). כלומר הוא זורק או שלשות או מטווח קרוב מאוד ולעיתים נדירות מהמיד ריינג' ולכם במדדי היעילות של הקליעה הוא מוביל את הליגה כבר כמה שנים. תודנה על המאמר אשמח לקרוא את מאמר ההמשך על ההגנה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט